ת"א 57478-02-16 חמאד נ' אלאנסארי

בפסק-דין שניתן בשנת 2012 בעניין תביעה שנדונה בין התובע לבין מורישו של הנתבע, נקבע כי על התובע לפנות נכס שהנתבע הוא בעליו. לאחר שפסק הדין הפך חלוט, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, אשר על-פיו, חרף פסק הדין האמור, התובע ישכור את הנכס מהנתבע בתנאים שנקבעו. למרות הסכם זה, המשיך הנתבע בהליכי הוצאה לפועל לפינוי התובע מהנכס מכוחו של פסק הדין. לפיכך, הגיש התובע את התביעה הנדונה, אשר במסגרתה עתר לצו מניעה שימנע את המשך הליכי ההוצאה לפועל וכן תבע סכומי כסף שונים מהנתבע.

הנתבע עתר לסילוק התביעה על הסף משני נימוקים עיקריים: האחד, התביעה במהותה היא תביעה לביטול פסק-דין חלוט. לפיכך התובע אינו יכול לעתור לסעד שמשמעותו ביטול הליכי הוצאה לפועל כל עוד הליכים אלו נועדו לקיום פסק-דין קיים וחלוט. השני, הסעד הכספי אינו ברור.

עניינה של החלטה זו הוא אפוא, הבקשה האמורה לסילוק התביעה על הסף.

עיקרי העובדות הדרושות לדיון בבקשה

2.אף אם ישנן עובדות השנויות במחלוקת, דומה כי העובדות הדרושות לדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף, שעליהן נעמוד עתה בקצרה, אינן שנויות במחלוקת.

ביום 27.12.2001 הגיש חסן עבדלמועטי אלאנסארי תביעה אל בית משפט זה נגד ארבעה נתבעים ובהם התובע בתביעה הנדונה (חאמד פיצל חמאד) (ת"א 18862/01), אשר במסגרתה עתר לפינוי הנתבעים מנכס המצוי ברחוב אלגואנמה 4 בעיר העתיקה בירושלים (להלן – הנכס). פסק הדין בתביעה זו ניתן ביום 12.2.2012 (כבוד השופט י' מילנוב) ועל-פיו התביעה התקבלה נגד שניים מבין הנתבעים ובהם התובע. ערעור שהגיש התובע אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 42783-04-12), נדחה בפסק דין מיום 15.11.2012 (כבוד השופטים נ' בן-אור, ר' יעקובי ור' וינוגרד) (להלן, לפי העניין – התביעה הקודמת וכן פסקי הדין בעניין התביעה הקודמת).

3.ביום 13.1.2013, כחודשיים לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בעניין התביעה הקודמת, נחתם הסכם שכירות בקשר לנכס בין התובע לבין הנתבע (עבאס מוסטפא אלאנסארי), שהוא יורשו של מי שהיה התובע בתביעה הקודמת וכיום בעל כל הזכויות בנכס (להלן – ההסכם). על-פי הסכם זה הנכס הושכר לתובע למשך עשר שנים מיום 10.1.2013 ועד יום 10.1.2023. בעניין התמורה נקבע, כי דמי השכירות יהיו בסך 6,000$ לכל שנת שכירות, וכן כי על התובע לשלם לנתבע גם סך 50,000$ עבור תקופת השכירות הקודמת, החל משנת 1992, לרבות הוצאות השימוש בנכס באותה תקופה והוצאות אחרות. בנוסף נקבעו הוראות בדבר הסדרי התשלומים ומועדיהם וכן הוראות שיחולו במצב של איחור בתשלומים או אם יופר ההסכם.

הסכם השכירות הסדיר גם נושאים שונים שאינם דרושים להחלטה זו ובין השאר, עניינים הקשורים בתוספות הבניה שבנה התובע בנכס ללא היתר כדין ואשר לגביהן ניתן צו הריסה.

אשר לפסקי הדין בעניין התביעה הקודמת נקבע בהסכם כך (על-פי התרגום שצורף אל כתב התביעה, אשר לא היה שנוי במחלוקת):