קקטוס שיווק נדל"ן בע"מ ואח' נ' כהנא

תביעה על סך 222,940 ₪ לתשלום דמי תיווך בעסקת מקרקעין. הרקע העובדתי 

1. התובעת 1 היא סוכנות תיווך בעסקאות נדל"ן. התובעת 2 היא מתווכת במקרקעין הנותנת שירותי תיווך לתובעת 1 (להלן ולצרכי הנוחיות – רות).

    

2. ביום 21.06.2021 נחתם הסכם ייצוג בלעדי בין התובעת 1 לבין בעלי הנכס ברחוב הפועל 16 בהרצליה (להלן – הנכס).

    

3. ביום 30.09.2021 פנה הנתבע לרות בעקבות מודעה שפורסמה על ידה למכירת הנכס.

    

4. ביום 10.10.2021 נפגשו רות והנתבע בנכס, והנתבע חתם על הסכם הזמנת שירותי תיווך (להלן – ההסכם; נספח ה' לתביעה).

    

5. בהתאם להסכם התיווך, הנתבע התחייב לשלם דמי תיווך השווים ל-2% בתוספת מע"מ משווי הנכס.

    

6. ביום 18.10.2022 נחתם הסכם מכר בין בעלי הנכס לבין הנתבע בסך 9,100,000 ₪ (להלן – הסכם המכר; נספח ו' לתביעה).

    

    

    

   תמצית טענות התובעות

    

7. הנתבע הפר את הסכמותיו והתחייבויותיו כלפי התובעות לתשלום דמי תיווך עבור רכישת הנכס. לאחר חתימת הסכם המכר הנתבע ניסה להתחמק מתשלום דמי התיווך, והציע לשלם רק 0.75% כולל מע"מ. הנתבע איים על רות כי אם לא תקבל את הצעתו, יפנה ללשכת המתווכים וידאג לשלול את רישיונה.

    

8. הנתבע פנה לב"כ בעלי הזכויות בנכס וטען כי רות לא הייתה הגורם היעיל בעסקה. התובעות סירבו להצעת הנתבע ודרשו שיעמוד בהתחייבותו, אך הנתבע לא שילם דבר. הנתבע המשיך לשלוח מסרים מכפישים כדי לפגוע בפרנסתה של רות.

    

9. רות הציעה הנחה במי התיווך כך שיעמדו על 1.5% + מע"מ אם הנתבע ישלם מיידית, אך הוא בחר להתעלם.

    

10. התובעות עומדות בכל התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן – החוק): רות בעלת רישיון תיווך תקף; התובעות מילאו אחר הוראות סעיף 9 לחוק ותקנותיו (לרבות פירוט הנדרש בהסכם התיווך); התובעות היו "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. הנכס היה בבלעדיותן, והן פעלו בשתי חזיתות – מול הנתבע ומול המוכרים.

     

11. הנתבע השתמש בשירותי התיווך של התובעות והתעשר על חשבונן שלא כדין, תוך התעלמות מההסכם שחתם; התנהגותו מהווה הפרה יסודית של הסכם התיווך עליו חתם.

     

12. סעדים מבוקשים: חיוב הנתבע בתשלום דמי התיווך המלאים (212,940 ₪), פיצוי בגין עוגמת נפש (10,000), הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

     

    תמצית טענות הנתבע

     

13. התובעות לא היו "הגורם היעיל" בעסקה. התובעות התייאשו במהרה ממכירת הנכס לנתבע ואף הציעו לו נכסים חלופיים. המכירה יצאה לפועל אך ורק בזכות תושייתו, עקשנותו והשקעתו האדירה של הנתבע (כספים, זמן, תשומות, ייעוץ, שכירת בעלי מקצוע וכישורי מו"מ).

     

14. רות עצמה הודתה בכתב, ביום חתימת הסכם המכר (18.10.2022), כי "אוי, איזה מסע היה פה. לא להאמין שהגיעה השעה, בזכות הרבה אורך רוח ויצירתיות שלך אין ספק!!!!". זוהי הודאת בעל דין לכך שאינה הגורם היעיל בעסקה.

     

15. התובעות היו מנותקות מהתהליך, לא ידעו על מועד החתימה ואף ביקשו מהנתבע ליצור קשר עם באת כוח המוכרים כי "לא ענתה להן". חלפה למעלה משנה בין הצגת הנכס לחתימת ההסכם, תקופה ארוכה המעידה על חוסר יעילותן. אין כל אסמכתא לפעולות שיווק אפקטיביות שביצעו התובעות.

     

16. היו בעיות מהותיות בנכס שהתובעות הסתירו/לא טיפלו בהן: הנכס הוצג כיחידה רישומית אחת, אך היה רשום במושע עם גורם זר ודרש הסכם שיתוף מורכב שהנתבע נאלץ לטפל בו. הרישום לא היה מוסדר בטאבו אלא אצל חברה משכנת, ונמצאו טעויות ברישום הבעלים בקנדה עם תעודות זהות שגויות, מה שעיכב משכנתא ודרש פעולות רבות מצד הנתבע. אישור הזכויות היה לא תקין ודרש התערבות הנתבע. הבית היה מפוצל לשתי דירות באופן לא חוקי, עם חריגות בנייה, ודרש איחוד פיזי וטיפול בהשלכות מס. הנתבע שילם על עבודות אלו לפני הרכישה. דיירים בנכס סירבו להתפנות, והנתבע היה מעורב במשא ומתן לפינויים.

     

17. הנתבע טוען כי במעמד החתימה על טופס הזמנת שירותי התיווך, רות הסבירה לו כי דמי התיווך יעמדו על 1.5% ולא 2%, וכי הוא יכול לסמוך עליה שהטופס הסטנדרטי אינו משקף את ההסכמה האמיתית.

     

18. התובעות פועלות בחוסר תום לב בדרישתן לקבל דמי תיווך שאינם מגיעים להן. באת כוח המוכרים אף ציינה שלא הכירה את רות ולא שמעה את שמה בהקשר לעסקה, מה שמעיד על חוסר מעורבותה.

     

19. טענת קיזוז: הנתבע השקיע סכום משמעותי של לפחות 401,500 ש"ח כדי להוציא את העסקה לפועל, סכום שיש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובעות (אם בכלל).

     

    עד כאן טענות הצדדים.

     

    הצדדים הגישו ראיות.

    בימים 25.5.25 ו – 18.11.25 התקיימו דיוני ההוכחות ובהם נשמעו עדי הצדדים.

    הצדדים הגישו סיכומים.

     

    מכאן לפסק הדין.

     

20. סעיף 14 לחוק מפרט את תנאי הסף לזכאותו של מתווך במקרקעין לקבל דמי תיווך: 1) למתווך רישיון תיווך בתוקף; 2) התקיימו הוראות סעיף 9 לחוק; 3) המתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

     

21. בע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נ' אסתר ביר, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל וערעור שכנגד, מח(3) 116 (1994) נקבעו רשימת מבחנים לדוגמא שניתן ליישם על מנת לבחון האם מתווך היווה גורם יעיל: א. מידת הדמיון בין ההצעה המקורית להצעה הסופית; ב. הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לסופית; ג. חלוף הזמן בין ההצעה המקורית לסופית; ד. מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך; ה. קיומו של גורם נוסף אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה ומידת התערבותו; ו. תשלום דמי תיווך על ידי הצד השני ושיעורם; ז. זהות הצדדים המנהלים משא ומתן המצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; ח. הסתמכות הצדדים על ידיעה קודמת של מהלכי משא ומתן (שם בעמ' 123 – 124).

     

22. בפסיקה נקבע כי תנאי הגורם היעיל מתמלא, בדרך כלל, אם ההצעה זהה בקשר לנשוא העסקה או לא שונה בהרבה ממנה, ואם המחיר שהוצע זהה או קרוב לזה שעליו סיכמו הצדדים, וכי לא עבר זמן רב מדי מההצעה עד לגמר העסקה הסופית (ע"א 294/76 אנגלו סכסון נ' רחל פסרמן ( 7.12.1976)).

     

23. עוד נקבע בפסיקה "משך הזמן, שבו נמשך המשא-ומתן או אף הפסקות שחלו בו, אינם בגדר גורמים המבטלים את הקשר הסיבתי בין פעולת המתווך לבין קשירת הקשר בין הצדדים לעסקה, ובלבד שמעשה התיווך הוא הגורם שיצר את הקשר שנכרת לבסוף בין הצדדים לעסקה" (ע"א 275/76 קלוגמן נ' ע' לוי ואח', פ"ד לא(1) 405).

     

    מהכלל אל הפרט

     

24. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת רות הייתה הגורם היעיל בעסקה, שכן אין חולק כי הנתבע חתם על הסכם לשירותי תיווך עם התובעות, הנכס הוצג ע"י רות, וכי הנכס נמכר לנתבע בסופו של יום (עדות הנתבע בעמ' 23 ש' 9-17).

     

25. רות טענה והעידה כי פעלה רבות לקדם את העסקה בשתי חזיתות (מול הנתבע ומול המוכרים), וכי היא הייתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים. הנתבע לא היה יכול לדעת על הנכס בלעדיה, שכן הנכס היה בבלעדיות משרדה.

26. הנתבע טען, כאמור, כי הנכס הוצג לו כ"נכס מושלם עם זכויות בנייה", אך בפועל התגלו בו בעיות תכנוניות, משפטיות ורישומיות רבות שהוסתרו ממנו, ורק הוא פעל באופן אינטנסיבי לפתור את הבעיות הרבות בנכס ולגשר על הפערים בין המוכרים, תוך השקעת זמן, משאבים וכספים רבים.

     

27. לאחר עיון בראיות נחה דעתי כי התובעות זכאיות לדמי התיווך המוסכמים וכי רות הייתה "הגורם היעיל" בעסקה שיצאה אל הפועל.

     

28. עלה בידי רות להוכיח כי היא הציגה את הנכס בפני הנתבע, בשעה שהנכס היה בבלעדיות אצלה, כאמור בהסכם התיווך עם בעלי הנכס המוכרים (נספח ב' לתצהירה; עדותה בעמ' 2 ש' 1-3). על מנת לראות את הנכס או לקבל פרטים עליו, היה על הנתבע לפנות אל רות, וכך נעשה, כפי שניתן לראות מהמיסרונים בין רות לנתבע, באופן המעיד כי הוא לא יכול היה להגיע אל הנכס אלא בתיווכה של רות (עמ' 96 לראיות התובעת). ממקבץ חילופי הדברים בהתכתבות הנ"ל, ניתן לראות כי רות מסרה פרטים לנתבע אודות הנכס והציגה את הנכס בפניו. הנתבע העיד כי הגיע לנכס דרך הפרסום של התובעת בפייסבוק (עמ' 25 ש' 9-28). עוד העיד כי כבר במעמד הצגת הנכס ע"י התובעת, נתן הצעה כספית לרכישת הנכס מהמוכרים, באמצעות רות (עמ' 26 ש' 15-22).

     

29. הנתבע כלל לא היה מכיר את הנכס אלמלא הצגתו ע"י רות. הנתבע חתם על הסכם תיווך, רות היתה זו שהציגה את הנכס לנתבע, שהיה בבלעדיות, ואין כל רלוונטיות למחסומים המשפטיים שהיו בדרך לרכישת הנכס, אותם פתר הנתבע, לשיטתו, שכן המתווכת אינה משפטנית ואין זה מתפקידה לאפשר את רכישת הנכס בפועל, אלא לתווך עם הקונים על מחיר מוסכם, או קרוב לכך, דבר שנעשה בפועל (להלן).

     

30. הפסיקה קבעה באופן עקבי כי המבחן המכריע לזכאות לדמי תיווך הוא היות המתווך "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות, כאשר הדגש הוא על יעילות הפעולה ולא על ריבוי הפעולות. פעמים שעצם הפגשת הצדדים, שבאה בעקבותיה כריתת חוזה, עשויה להספיק כדי להוכיח שהמתווך היה הגורם היעיל. לעיתים, אף מסירת כתובת הנכס בלבד או הצגת הנכס לראשונה עשויות להיחשב כפעולה מספקת המגבשת את הזכאות, ואין דרישה מחייבת שהמתווך ינהל את המשא ומתן בפועל (תאד"מ (שלום ב"ש) 25790-05-23 מאור מימון כהן נ' אילן רצבי (15.12.2024); ת"א (שלום עפ') 45022-07-14 אליהו בן ששון נ' יורם כהן (08.02.2018)).

     

31. כפי שצוין בפסיקה, ההדגשה אינה על ריבוי פעולות, אלא על יעילות הפעולה, כלומר האם התובעת גרמה להתקשרות בין הצדדים. השכר שנקבע בהסכם לא נקבע על פי ריבוי הטרחה אלא ע"פ מידת ההצלחה. טול דוגמא מקרה הפוך בו התובעות היו פותרות או מציגות פתרון לכל בעיה משפטית שהתגלתה במהלך המו"מ לרכישת הנכס, אך בעלי הנכס לא היו מוכרים את הנכס לנתבע, או שהנתבע לא היה מעוניין לרכוש, כלום אז היה הנתבע טוען כי התובעות זכאיות לשכר טרחתן, נוכח עשייתן המרובה? בוודאי שלא, ורק פֶּתִי יאמין אחרת.

     

32. כאמור, במקרים מסוימים, ובפרט בעסקאות תיווך פשוטות, די במסירת כתובת הנכס או בהפגשת הצדדים כדי שהמתווך ייחשב כגורם היעיל, במיוחד כאשר פעולתו יצרה את הקשר הראשוני ולולא היא העסקה לא הייתה נכרתת (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 2398-03-23 שלום משה נ' בר כוכבא גביר (02.11.2023); ת"א (שלום אש') 21407-02-20 דני זגורי זיו נ' נתן כהן (21.08.2022); תא"מ (שלום חי') 61972-12-19 אמיר רז נ' יעקב מנור (19.12.2021) ; תא"מ (שלום עכו) 42198-12-17 יאיר זכריה נ' שני אוצקובסקי (20.09.2019); ת"א (מחוזי ת"א) 44974-06-20 ג'ודי גרנית נ' אלי גבאי (18.04.2024)). מן הפסיקה לעיל עולה כי בעסקה פשוטה די בכך שהמתווך הביא את העסקה לידיעת הלקוח ויצר קשר ראשוני.

     

33. "עסקה פשוטה" בתחום התיווך במקרקעין מתוארת בפסיקה כמצב שבו המתווך הפגיש את הצדדים לעסקה, ובעקבות מפגש זה נכרת ביניהם חוזה. במקרים כאלה, קל להראות כי המתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב ע"א 2708/14 יוסי ישראלי נ' משה אהרוני (06.12.2015); תא"מ (שלום נת') 13084-02-20 ניצן שער נ' מאיר אפריאט (04.11.2020)).

     

34. במקרה זה, רות היתה זו שהפגישה את הצדדים והציגה את הנכס, ופעולה זו הובילה באופן ישיר, ובסופו של תהליך, גם אם ארוך ומממושך, לכריתת הסכם מחייב. רות הייתה הגורם הראשון והיחיד שהביא לרכישת הנכס בסופו של יום ע"י הנתבע, ואין בפעולות המשפטיות שעשו עורכי הדין והצדדים לעסקה כדי לאיין את זכותה לדמי התיווך.

     

35. גם אם לא נסווג את המקרה כ"עסקה פשוטה" נראה להלן כי לא רק המפגש הישיר עם הנכס הביא לידי רכישתו ע"י הנתבע, אלא כי רות הייתה גורם יעיל לאורך כל הדרך, ככל שאפשרו לה זאת הצדדים לעסקה, וככל שרצו להיעזר בה.

     

36. טוען הנתבע כי משך הזמן שעבר מאז ההיכרות עם הנכס ועד לחתימה על הסכם המכר (שנה), מלמד כי רות לא הייתה הגורם היעיל בתיווך העסקה. אין לקבל את הטענה. כפי שנקבע בפסיקה משך הזמן הנו רק אינדיקציה לשאלת היעילות, אך לא מבחן בלעדי. אין חולק על כך שהעיכוב נבע לא בגלל הימנעות מצד רות בפעולות תיווך, אלא, כפי שמודה הנתבע, בבעיות משפטיות רבות הקשורות בנכס, ואלו נדרשו לפתרון משפטי כזה או אחר. הקשר הסיבתי להצלחת העסקה היה ונותר ההיכרות שערכה התובעת לנתבע עם הנכס.

     

37. גם לפי יתר המבחנים שנקבעו בפסיקה שוכנעתי שרות הייתה הגורם היעיל בעסקה.

     

38. ראשית, הצעת הנתבע לרכישת הנכס לבעלי הנכס, כפי שהועבר ע"י רות, הייתה על סך של 8,850,000 ₪, קרוב למחיר שנקבע בהסכם התיווך שבין רות לבין המוכרים שהיה על סך 9,100,000 ₪ (נספחים ג ו – ה לראיות התובעת). מידת הקרבה (פחות מ – 3% יותר מהמחיר שהוצע) בין ההצעה לבין המחיר הסופי מלמדת על מפגש הרצונות בין הצדדים לעסקה התואם במידה רבה את שהציעה רות לצדדים כמתווכת.

     

39. שנית, רות העידה כי הגישה הצעה למוכרים מטעם הנתבע, כולל מפגש עם אדריכל ושמאי מטעם הנתבע, והיא זאת שנפגשה איתם (עמ' 7 ש' 26-36; אישור הנתבע בעדותו בעמ' 30 ש' 11-15). ואכן הנתבע העיד כי כבר שבועיים מחתימת ההסכם שכר שירותי אדריכל , שמאי ועו"ד, הכל מנת לקדם את העסקה בה חפץ. כן העיד הנתבע ואישר כי קיבל מסמכים אודות הנכס מהתובעת (עמ' 29 ש' 26- 30 לעדותו; עמ' 34 ש' 6-9; המסמכים שהועברו על ידי רות בראיות התובעת בעמ' 30-31). כן העידה כי לבקשת הנתבע פנתה לב"כ המוכרים וביקשה ממנו מסמכים שונים, כגון הסכמי שכירות עם הדיירים, הסכם שיתוף ועוד, הכל לבקשת הנתבע (עמ' 8 ש' 21-34). פעולות אלו, הכוללות הגשת הצעת מחיר מפורטת, ארגון פגישות עם אדריכל ושמאי, וטיפול בהשגת מסמכים משפטיים ותכנוניים (כגון הסכמי שכירות, הסכם שיתוף והיטלי השבחה), מעידות על מעורבות אינטנסיבית ומהותית של רות בקידום העסקה, שהיא מעבר לפעולות תיווך בסיסיות. פעולות אלו תורמות באופן ישיר לגיבוש תנאי העסקה ולהתגברות על המורכבות הטמונה בה.

     

40. שלישית, המוכרים שילמו את שכר התיווך, ויש בכך ללמד כי לפחות צד אחד להסכם המכר ראה בתובעת גורם יעיל בהשלמת העסקה.

     

41. רביעית, מהיום בו החליפו רות והנתבע דברים אודות הנכס, דרך הצגתו לנתבע, החליפו הצדדים מאות הודעות שונות הקשורות לנכס, ואף בכך יש לייחס לרות עשייה שקידמה את העסקה, לפחות ברמת התיווך.

     

42. חמישית, אין כל הודעה בזמן אמת מטעם הנתבע כי אינו מרוצה מפעולות המתווכת.

     

43. שישית, ביחס לטענות הנתבע כי התובעת המשיכה להציע לו נכסים בתקופה האמורה, הרי שאין בכך כל פסול. זאת עבודתה ובמיוחד שהדבר היה ביוזמתו ולבקשתו (עמ' 14 ש' 32-34).

     

44. אין בעדי הנתבע לתמוך בגרסתו ביחס לשאלת הגורם היעיל בתיווך בעסקה. העדה בצלאל העידה כי כלל לא ידעה שיש מתווכת בעסקה ואין לה כל ידיעה אודות מערכת היחסים בין רות לנתבע (עמ' 40). התצהיר והעדות של הגב' בצלאל אינם רלוונטיים. היא ייצגה את אחד המוכרים ולא מצאתי כל חשיבות לשאלה האם הכירה את רות אם לאו. הא ראיה שהמוכרים נתנו לרות בלעדיות, ועל כך אין חולק. מנגד, עו"ד סקופ שייצגה את המוכרים בעסקה העידה כי הכירה את הנתבע דרך רות וכי ההצעה השנייה לרכישת הנכס שהעבירה רות התקבלה ע"י המוכרים, כאמור לעיל (עמ' 1-2 לעדותה). בכך יש כדי לסתור את טענות הנתבע, כי באי כוח המוכרים לא הכירו את רות, שכן עולה מהדברים כי עו"ד סקופ כן הכירה את רות; ולגופו של עניין אין הדבר מעלה או מוריד אם הכירו או לא.

     

45. ביחס לשכר הטרחה, הרי שההסכם מדבר בעד עצמו, 2% בתוספת מע"מ. טענת הנתבע כי הוסכם אחרת, כגון הפחתה לסך של 1.5% אינה נתמכת בכל ראיה, מעבר לטענה. הוכח כי ההצעה שניתנה על ידי התובעת, להפחתת חצי אחוז, הייתה לצרכי פשרה ובתנאי של תשלום מיידי (עמ' 3 ש' 22-24). משלא נעשה כן, זכאית התובעת לאחוז הקבוע בהסכם.

     

46. הנתבע טען לקיזוז, אך מצאתי כי דין הטענה להידחות. טענת הקיזוז של הנתבע מבוססת על "הסתרה מכוונת" מצד רות (סעיף 20 לתצהיר הנתבע). חוק המתווכים במקרקעין מטיל על מתווך חובת נאמנות, הגינות וגילוי נאות, ובכלל זה למסור ללקוחו כל מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך (סעיף 8(א) לחוק). הפרת חובות אלו עלולה להוביל להפחתה משמעותית בדמי התיווך, ואף לשלילתם המוחלטת, במיוחד אם הוכח קשר סיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם ללקוח. הסתרה מכוונת או הטעיה במחדל מתרחשת כאשר צד לחוזה, ובפרט מתווך במקרקעין, אינו מגלה עובדות מהותיות שהיה עליו לגלותן, בין אם מכוח הדין, הנוהג או הנסיבות, וזאת במטרה להשיג יתרון או למנוע מהצד השני מידע חיוני. הסתרה אינה חייבת לבוא לידי ביטוי בפעולה אקטיבית בלבד, אלא יכולה להתקיים גם במחדל, כלומר באי גילוי, אם המסתיר היה מודע למהותיות המידע ובחר להחריש מתוך הנחה שחשיפתו עלולה להשפיע על כריתת החוזה או תנאיו.

     

47. הנטל להוכיח טענה של הסתרה מכוונת, המהווה למעשה טענת מרמה או הטעיה במחדל, מוטל על הצד המעלה טענה זו. כלומר, אם הנתבע טוען שהמתווכת נקטה בהסתרה מכוונת, עליו להוכיח זאת. נטל זה כולל הוכחה שהמתווך ידע את המידע המהותי והסתיר אותו במודע.

     

48. מדובר בטענה חמורה, המייחסת לצד השני חוסר תום לב ולעיתים אף מרמה. בשל חומרתה, נטל ההוכחה המוטל על הטוען טענה זו הוא כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפט האזרחי. נדרשת רמת הוכחה מוגברת, הכוללת הצגת ראיות משכנעות, ברורות ובעלות משקל ואמינות (ת"א (מחוזי ב"ש) 48140-07-19 אורטל מרציאנו נ' אילנה שיפוני (08.03.2021); ת"א (מחוזי חי') 14375-09-17 גואד כנאני נ' עלי כנאני (21.08.2018)).

     

49. ואולם, במקרה זה לא הוכיח הנתבע כלל כי היתה הסתרה מכוונת. הוא טען זאת בשפה רפה בסיכומים בסעיף 18, אך לא הביא שום עדות או ראיה מעבר לדבריו שלו בסעיף 20 לתצהיר. הוא טען כי לא נחקר על כך כלל בחקירה נגדית אולם אין בכך להביא לקבלת הטענה. כאמור לעיל, טענה של הסתרה מכוונת נחשבת לטענה חמורה, המייחסת לצד השני חוסר תום לב ואף מרמה. על הטוען לטענה כזו מוטל נטל הוכחה מוגבר, הדורש הצגת ראיות ברורות. לכן, גם אם לא נחקר הנתבע על עניין זה בתצהירו, הוא לא יוכל לעמוד בנטל הוכחה כבד זה. דווקא מאחר שמדובר בטענה כה חמורה הדורשת הצב רף ראייתי גבוה, היה על הנתבע לחקור את רות בנקודה כדי להוכיח שהיא אכן הסתירה מידע מכוון. המנעותו מלחקור אותה, אינה יכולה להועיל לו, ואין הוא יכול להסתפק בטענה כי אם לא נחקר, לא נסתרה הטענה, שהרי ממילא תצהירו של הנתבע מגמתי מטבע הדברים, ודווקא בשל כך היה עליו להוכיח באופן פוזיטיבי את הטענה.

     

50. נוכח האמור, דין טענת הקיזוז להדחות, ובכלל זה גם הטענה להסתרה מכוונת לגופה.

     

51. לסיום, הנתבע טען בסיכומים כי רות לא צירפה רישיון תיווך בתוקף לשנת שנת 2022. טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן היא לא נטענה בכתב ההגנה ולא בתצהיר הנתבע, ולכן דינה להדחות.

     

52. נוכח מכלול האמור, התביעה מתקבלת.

     

53. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות את הסכומים הבאים בתוך 30 יום:

     

    דמי תיווך בסך 214,760 ₪, כולל מע"מ. סכום זה יישא ריבית משפטית והפרשי הצמדה כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. ככל שלא ישולם הסכום במועד זה, יתווספו לו דמי פיגורים כהגדרתם בחוק, במקום הריבית המשפטית, וזאת החל מהיום ה -31 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

    אגרת בית משפט כפי ששולמה. בחלוף המועד לתשלום רכיב זה יתווספו על הסכום ריבית שקלית ודמי פיגוריםכחוק עד למועד הפירעון.

     

    שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. בחלוף המועד לתשלומו יתווספו ריבית שקלית ודמי פיגוריםכחוק עד למועד הפירעון.

     

54. לא נמצא לפסוק פיצוי עוגמת נפש. בדרך כלל, לא נהוג לפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש למתווכים בתביעות לדמי תיווך. במערכת יחסים עסקית בין מתווך ללקוח, גם אם הלקוח אינו עומד בחובת התשלום, אין רלוונטיות לעוגמת נפש של המתווך (תא"מ (שלום פ"ת) 36586-11-19 מרדכי גואטה נ' לירון אהרן (26.10.2023); ת"א (שלום ת"א) 28108-01-11 "מירי אופק" בע"מ נ' לימור סנדלר (24.03.2013)).

     

    ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ו, 15 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.