ת"א 55330-09-11 מ. נ' מעונות קרית ים חברה בע'מ ואח'

1.בפניי תובענה לסעד הצהרתי לרישום זכות במקרקעין. לטענת התובע- ר. מ. (להלן: "התובע"), תושב מוצקין יליד 1929, ביום 14.4.1964 הוא חתם ביחד עם רעייתו ר. סימי ז"ל, על הסכם עם הנתבעת 1- מעונות קרית ים בע"מ, לרכישת הנכס *** בקרית מוצקין הידוע כגוש 11562 חלקה 43 תת חלקה 1 (להלן: "הדירה"). נטען כי מחיר הדירה הועמד על סך של כ-24,500 ל"י וכי התמורה שולמה והחזקה בדירה נמסרה לתובע ביום 15.7.1964. נטען ששני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורך הדין יצחק ברגמן ז"ל וכי בהתאם לחוזה הנתבעת הצהירה שהיא הבעלים של הדירה והתחייבה לרשום את זכויות הרוכשים בנכס ב"משרד ספרי אחוזה". עוד נטען כי העסקה דווחה וכל המיסים בגינה שולמו במלואם. לטענת התובע, בטופס דיווח למס שבח צוין במפורש שהבעלים של המקרקעין הנה קרן קיימת לישראל וקיים שעבוד לטובת י. ע. ומשכנתא לטובת בנק הפועל המזרחי בע"מ על סך 41,500 ל"י יחד עם יחידות אחרות. נטען כי הרישום קיים מיום 25.11.1968 ומסירת החזקה נעשתה בשנת 1964.

2.לטענת התובע, היות והבעלות בנכס היתה רשומה במינהל מקרקעי ישראל, נדרש ביצוע הליך של העברת זכויות במינהל שהושלם בהצלחה. נטען כי הבקשה להעברת הזכויות במינהל הוגשה ביום 6.7.1970, שולמו דמי הסכמה ודמי חכירה והזכויות הועברו על שם משפחת ר.. עוד נטען כי בשנת 1968 נרשם כל הבניין בו נמצא הנכס ע"ש י. ע.. נטען שמעיון בנסח הטאבו עולה כי כל הדירות בבניין נרשמו על שם בעליהן, למעט דירת התובע. נטען כי מאז רכישת הדירה, התגורר התובע בדירה עם רעייתו וגידלו בה את ארבעת ילדיהם. עוד נטען שלאחר פטירת רעייתו, גילה התובע שהדירה רשומה על שם ע. וכי רובצת עליה משכנתא. נטען שהתובע פנה למשרד עורך הדין זיו ברגמן (בנו של יצחק ברגמן ז"ל) אך לאור השנים שחלפו לא היה בידיהם מסמכים היכולים לסייע לו. עוד נטען שהתובע פנה למינהל ונמסר לו שהתיק בוער ונותרו שני דפים שתוייקו שאינם מסייעים לו. נטען כי התובע זכאי להירשם כבעלים וכי מסיבות שאינן תלויות בו- הרישום לא נעשה.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

3.התובע בתצהירו סיפר על נסיבות רכישת הדירה על ידו. הוא הוסיף שכאשר רכש את הדירה לא היו עוד דירות בבניין וכי לאחר מכן נבנו עוד דירה מעל לדירתו ועוד שתי דירות מאחורי דירתו. לטענת התובע, כל השנים שילם לקק"ל את אשר נדרש וטען שלאחר ששילם סכום גדול נאמר לו שאינו צריך לשלם עוד. התובע הוסיף שהוא מתגורר בדירה כמעט כ-50 שנה וכי מעולם לא פנה אליו אדם כלשהו וטען שאינו הבעלים של הדירה. לדבריו, נודע לו שישנה בעיה עם רישום הדירה בשנת 2010, כאשר פנה אליו שכן בשם ש.י. שביקש לבנות ממ"ד בבניין ונאמר לו שהנסח על שם ע. ולא על שמו. הוא הוסיף שלא הכיר את ע.. לדבריו, לאחר שנודע לו סיפר על כך לילדיו וביקש שיטפלו בנושא ובנו אילן מסר לו שאותרו מסמכים רלוונטיים לעניין.

4.תצהיר נוסף ניתן על ידי בנו של התובע, אילן ר.. הוא חזר על גרסת אביו לעניין גילוי העדר הרישום והוסיף שאיתר בביתו של אביו מספר מסמכים רלוונטיים לרבות הסכם הרכישה של הוריו, טופס דיווח למס שבח ומסמכים ממינהל מקרקעי ישראל. לדבריו, לאחר מכן ניגש למינהל וללשכת רישום המקרקעין ונמסר לו שמומלץ שיקבל ייעוץ משפטי לצורך בירור המידע ותיקון הרישום. בהתאם, שכר את שירותיה של עו"ד מרגוליס, אשר מסרה לו שפנתה לבנו של עו"ד ברגמן ז"ל שטיפל בעסקאות המכר, אשר השיב לה שאין בידי החברה מסמכים רלוונטיים. נטען כי עו"ד מרגוליס ניסתה לאתר את המנוח ללא הצלחה וכי לאחר הגשת התביעה נעשו מאמצים נוספים והוא גילה כי בבית הכנסת בו הוא מתפלל, מתפלל אדם בשם ע.. לדבריו, אותו אדם התברר כאחיו של המנוח ונתן לו את הטלפון של המרפאה בה עובד אשר ע., בנו של המנוח. התובע עוד הוסיף וטען כי בנו של המנוח הודה בשיחה טלפונית עימו שהדירה נמכרה על ידי אביו המנוח אך לא זכר האם היא נמכרה לחברה או לגורם אחר. עוד נטען שהוא הוסיף שכדאי שיזדרז להעביר לחתימת אמו, יורשת המנוח, מכתב המאשר את מכירת הדירה, שכן מדובר בקשישה שמצבה הבריאותי רופף. לדבריו, הוא הודיע על כך לעו"ד מרגוליס, אך בדיעבד התברר לו שהיא לא שלחה לאשה מכתב כפי שסיכם עם בנו אלא המציאה את כתב התביעה לכתובתו של ע..

5.לטענת המצהיר, הוא נפגש במשרדי עורך הדין עם אשתו-יורשתו של המנוח וע. הבן וע. הסכים לשתף פעולה לשם רישום הדירה על שם אביו, בכפוף להמצאת אישור מס ותשלום "סימלי" ליורשתו של המנוח על הטרחה שנגרמה למשפחתם. נטען שרק בשלב זה, לאחר שהתברר שהתיק הרלוונטי לא נצא ברשויות המס, הודיע ע. שהוא מסרב לרישום הדירה על שם התובע. נטען שבמהלך חודש דצמבר 2012 ולאור טענות יורשת המנוח, הוא ניגש למוקד לקבלת קהל של המינהל ונמסרו לו מסמכים שאותרו בתיק הממוחשב במינהל כגון מסמך קביעת דמי הסכמה מיום 16.9.1970 וגיליון טיפול בקביעת דמי הסכמה להעברת זכות החכירה בדירה על שם הוריו שנערך במינהל ביום 6.7.1971. לדבריו, ההסכם בין המנוח לחברה לא אותר. נטען שאביו לא היה צד להסכם ולא קיבל העתק ממנו מעולם וכי המנוח ויורשתו היו צד להסכם והוא מצוי או אמור להימצא בידיהם. לטענת המצהיר, מהמסמכים שאותרו ניתן ללמוד שהנכס נמכר על ידי המנוח לחברה בשנת 1963 בתמורה לסך של 35,000 ל"י. עוד נטען שניתן ללמוד מהמסמכים על פעולות שננקטו על מנת לרשום את הוריו כבעלים של הדירה. באשר לרישום הבית כבית משותף נטען כי מעיון בצו רשום בפנקס הבתים המשותפים עולה כי ביום 25.11.1968 נרשמו כל הדירות, דירת הוריו ושלושת הדירות הנוספות בפנקס הבתים המשותפים , כאשר המנוח נרשם כחוכר של כל הדירות וכן נרשמה על כל הדירות משכנתא. עוד נטען כי בשלושת הדירות הנוספות נרשמו זכויות החכירה על שם בעליהן בסוף שנות ה-60. נטען שעו"ד ברגמן רשום כמי שייצג את הצדדים בשטרי העברת זכות החכירה. המצהיר הוסיף שלא הכיר את המנוח מעולם וכי הוריו התגוררו משך כ-50 שנה בדירה, שם גדל עם אחיו. הוא חזר על טענת אביו לפיה מעולם לא פנה אליו אדם כלשהו בטענה שהוא אינו הבעלים של הדירה או שהדירה שייכת לאדם אחר. עוד נטען כי הדירה אינה נזכרת בצוואתו האחרונה של המנוח מיום 26.5.1995.

6.תצהיר נוסף ניתן על ידי חיים ר., בן נוסף של התובע. לדבריו, היה ילד כשהוריו עברו להתגורר בדירה. הוא חזר על כך שמעולם לא הועלתה טענה לפיה הדירה אינה בבעלות הוריו וטען שזכור לו שהוריו שילמו את תמורתה. הוא חזר על נסיבות גילוי העדר הרישום ועל כך שלא הכיר את מר ע. מעולם. לדבריו, לאחר שגילה על העדר הרישום, סיפר על כך לאחיו אילן שטיפל בעניין.

7.מטעם הנתבע 2 הוגש תצהיר על ידי בנו- אשר ע.. לדבריו, אמו מעולם לא התערבה בעניינים הכספיים של אביו ואין לה כל ידיעה על העסקה הנטענת. לדבריו, לאחר קבלת כתב התביעה, שוחח עם אמו אך היא לא ידעה למסור לו כל מידע מלבד שלאחר שעזבה עם אביו את הנכס ועברו להתגורר בחיפה, נאלצו לקחת הלוואה כדי לקנות דירה חדשה משום שהכסף שקיבלו באותו שלב לא הספיק אפילו לדירה קטנה בחיפה. נטען להדרדרות במצבה הבריאותי והנפשי של אמו המתגוררת כיום במחלקה סיעודית בבית אבות. נטען כי הנכס המדובר הוא בית ילדותו, שם התגורר עד גיל 17 ועזיבתו לשירות צבאי. לדבריו, לאחר שסיים את שירותו הצבאי טס ללמוד באיטליה למשך 9 שנים וכששב התגורר בנהריה. לדבריו, לאחר ששב ארצה אביו עבר תאונה קשה והיה משך תקופה בתרדמת. לאחר שהתעורר היה משותק בפלג גופו השמאלי ונזקק לעזרה. לטענתו, הוא עבר להתגורר באותו הרחוב בו נמצא הנכס בשנת 1987, מבלי לדעת על הנכס שבבעלות אביו.

8.באשר לתביעה נטען כי נסיבות שיחת הטלפון והפגישה עימו כפי שתוארו על ידי התובע שקריות. לדבריו, מעולם לא הסכים להעביר לתובע את הבעלות בנכס ומעולם לא שוחח עם בנו על מצבה הבריאותי של אמו. בנוגע לפגישה במשרדו של עורך הדין נטען כי בעלי הדין - התובע ואמו - לא נכחו בפגישה. הוא הוסיף שבמסגרת פגישה זו, לא אישר שהדירה בבעלות התובע וטען שהוא אינו הבעלים של הנכס ואין באפשרותו להסכים להעביר או למכור לתובע את מה שאינו שלו. נטען שהתובע טען תחילה שגילה שהוא אינו הבעלים של הנכס לאחר שאשתו נפטרה בשנת 2009 אך בפגישה שנערכה במשרדו של עורך הדין טען שרק לאחר שאחד מדיירי הבניין פנה אליו בשנת 2010 בבקשה להיתר בניית ממ"ד גילה להם שהתובע אינו הבעלים הרשום. נטען שכאשר פגש את אותו שכן- ש.י., סיפר לו עובדות שונות ונתן לו מסמכים שהוגשו על ידי התובע בהליך הזה וכן פרוטוקול שהתקיים בפני המפקחת על הבתים המשותפים. נטען שגם בדיון בפני המפקחת טען התובע לעובדות שונות. באשר לטענה לפיה התובע התקשה לאתרו וביקש תחליף המצאה כי מדובר במעשה מכוון לקבלת פסק דין בהעדר מטעם התובע.