ישורון-סוניס נ' מועלם

לפני תובענה בגין לשון הרע.

1.התובעת והנתבעת הן עורכות דין.

2.ביום 26.3.14 התקשר בן זוגה דאז של התובעת עם בעלה של הנתבעת בהסכם לרכישת מקרקעין. בהמשך, ובעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.4.16 בתיק ה"פ 49777-06-15 – בוטל המכר (נספח לתצהיר התובעת; להלן – "פסק דינו של בית המשפט המחוזי").

3.ביום 27.4.16 הגישה הנתבעת תלונה למשטרת ישראל, אשר אישור על הגשתה (ללא פירוט התוכן או צירוף מסמך כלשהו מתיק החקירה) צורף במסגרתו של נספח א' לתצהיר התובעת.

ביום 28.4.16 הגישה הנתבעת ללשכת עורכי הדין "תלונה דחופה על עבירות אתיות הגובלות בעבירות פליליות חמורות של ... עו"ד שלומית סוניס..." (התובעת; נספח א' לתצהיר התובעת), במסגרתה האשימה הנתבעת את התובעת באחריות לביצוע המכר לבעלה של הנתבעת, מכר שבוטל, ובגזילת כספים מהנתבעת ובעלה – כספים ששולמו לבן זוגה של התובעת, ולא הושבו על ידו לאחר שבוטל המכר, עפ"י הטענה.

4.בעלה של הנתבעת הגיש תביעה אזרחית להשבת הכספים ששילם לבן זוגה דאז של התובעת, מר ניסים לזמי, וכן לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בגין עסקת הרכישה שבוטלה כאמור. התביעה הוגשה בת.א. 28770-11-16 (בית משפט השלום בעכו), בין היתר נגד התובעת, בן זוגה דאז וצדדים (רבים) נוספים. הליך זה עדיין מתברר.

5.ההליך

5.1ביום 27.6.16 הוגשה תביעה זו, במסגרתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע וכן בפיצוי לא ממוני בגין עגמת נפש לפי סע' 76(2) לפקודת הנזיקין (בסע' 17 לכתב התביעה נרשם סע' 76(1) לפקודה, אך ככל הנראה מדובר בטעות סופר, הואיל וסעיף זה אין עניינו נזק לא ממוני).