אמארה נ' רשת-נגה בע"מ ואח'

1. בפני תביעה לפיצוי בגין לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ח – 1965 (להלן – החוק).

2. התובע, מוחמד תייסיר אמארה (להלן – התובע), הינו תושב הכפר זלפה, אשר בעת הרלוונטית לתביעה, הועסק כמנהל עבודה בחברת "מרדכי בנימין ובניו בע"מ", חברה שעוסקת בין היתר בעבודות סלילה.

הנתבעת 1, היא חברת רשת נגה בע"מ (להלן – רשת), שהיתה בעת הרלוונטית לתביעה, זכיינית של הערוץ השני של הטלוויזיה הישראלית, ואשר במסגרתה שודרה התכנית "כלבוטק".

הנתבע 2, מר רפי גינת (להלן – גינת), היה בעת הרלוונטית לתביעה, המפיק, המגיש והעורך הראשי של התכנית "כלבוטק", ששודרה ברשת.

3. ביום 03.12.2009, שודרה בטלוויזיה, במסגרת התכנית "כלבוטק", כתבת תחקיר. הכתבה עוסקת בתופעה לפיה, לפי הנטען, זכיינים, מנהלי עבדה ונהגים, מוכרים בלילות אספלט של "החברה הלאומית לדרכים" (בשמה הקודם – "מע"צ") לכל דורש, במחירים הנמוכים משווי השוק (להלן – הכתבה).

4. התובע טוען כי הוא הוצג בתחקיר, כמי שגנב אספלט של החברה הלאומית לדרכים.

לטענתו, בטרם שידור הכתבה, נשלחו אליו תחקירנים מטעם התכנית, אשר ניסו להדיחו למכור להם אספלט, אך בפועל הוא לא מכר להם אספלט כלל.

5. התובע טוען כי הנתבעים סילפו את העובדות, תוך שהם משדרים כתבה כוזבת, שיש בה משום לשון הרע כלפיו, ואשר גרמה לו לנזקים.

 לדברי התובע, לאחר שידור הכתבה, הוא פוטר מעבודתו ושמו הטוב נפגע. הוא מעריך את נזקיו, הן הממוניים והן הנפשיים, בסך של 200,000 ₪.

6. הנתבעים הגישו כתב הגנה, במסגרתו הכחישו כי יש בפרסום לשון הרע. לטענתם, התובע לא הוצג בכתבה כמי שמככב בקומבינת ו/או שוד האספלט הגדול של החברה הלאומית לדרכים, כפי שטען.

 הנתבעים טוענים עוד, כי במסגרת הכתבה, שודרו דברים שהתובע אמר בעצמו, במסגרת שיחות מוקלטות ובמהלך פגישה אחת שצולמה במצלמה נסתרת. לכן לטענתם, אין מדובר בהוצאת דיבה.

 עוד טוענים הנתבעים, כי כתב התביעה אינו מפרט את המילים המדויקות המהוות, לטענת התובע, לשון הרע, כאשר פירוט כאמור, מהווה תנאי להוכחת יסודות העוולה מכח החוק.

בנוסף, הדגישו הנתבעים כי בסופו של דבר, הציגו בכתבה את העובדה שהתובע לא סיפק להם את האספלט.

7. הנתבעים טוענים לחלופין, כי בכל מקרה הפרסום חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע. לטענת הנתבעים, הפרסום מוגן מכוח סעיף 14 לחוק, שכן הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסומו עניין ציבורי ובנוסף, הפרסום חוסה גם תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק.

8. לעניין הנזקים, טוענים הנתבעים כי התובע לא פירט בכתב התביעה את הנזקים הנטענים שנגרמו לו לכאורה.

9. בדיון, שהתקיים בפני ביום 20.09.16, אישרתי את ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אשר במסגרתו הסכימו לוותר על שמיעת העדים, כשהם מסכימים להגיש לבית המשפט את הראיות הבאות:

א.תצהירי העדות הראשית שהוגשו במסגרת התביעה, למעט הכרעת הדין שצורפה כנספח ת/10 לתצהירי התובע.

ב.פרוטוקול החקירות שנערכו לעדי הצדדים במסגרת ההליך הפלילי, שהתנהל בבית משפט זה בתיק 46579-09-13 (להלן – ההליך הפלילי), כפי שצורף לכתב ההגנה וכן את קלטת התוכנית, שצורפה לתצהירים.