ת"א 53729-12-16 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פיטרו ואח'

בפני בקשה של הנתבע מס' 3 (להלן: "המבקש") למתן צו מענה לשאלון וצו לגילוי מסמכים ספציפיים וזאת במסגרת תביעה של הבנק כנגדו כערב, כשלטענת הבנק ערב ערבות מתמדת לחובם של הנתבעים 1-2 עד לסך 170,000 ש"ח. התביעה כנגד הנתבעים 1-2 עוכבו ההליכים בעניינה בשל היותם של הנתבעים 1-2 בהליכי פשיטת רגל. בבקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש, ושבגינה ניתנה לו רשות להתגונן, טען המבקש כי ערבותו הינה פחותה מהסכום הנטען והיתה קצובה בזמן. עוד טען כי לאחר חתימתו על כתב הערבות, הבנק הפר את חובות הגילוי כלפיו.

עניינו של הגילוי המבוקש, הינו אישורי יתרות של החשבונות נשוא התביעה לשנים 2015-2016, דוחות אובליגו רבעוניים של החשבונות נשוא התביעה, דפי עו"ש של החשבונות ממועד פתיחתם (2015), ועד להגשת התביעה. כן מתבקשים דפי עו"ש של חשבון שמספרו 168621, שהינו חשבון שלטענת המבקש בבקשת הרשות להתגונן, יתרת החובה בו הועברה לחשבון נשוא התביעה.

הבנק מתנגד לבקשה.

אתייחס לכל אחת מטענות הבנק בנפרד.

ראשית, טוען הבנק כי המבקש איחר בבקשתו, מאחר ועל פי החלטת בית המשפט מיום 19.2.17, היה עליו לשלוח את דרישתו לבנק בתוך 15 יום, היינו עד ליום 6.3.17, ואילו היא נשלחה לבנק רק ביום 15.3.17. לטענת הבנק עסקינן במועד שנקבע בחיקוק, שיש צורך בטעם מיוחד להאריכו. אני דוחה טענה זו. מדובר במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט, ולא במועד שנקבע בחיקוק שהינו 30 יום על פי תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), מועד בו עומד המבקש. ככזה, יכול בית המשפט להאריכו על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, גם בהעדר טעם מיוחד. איני רואה הצדקה בשל איחור של ימים בודדים למנוע מהמבקש את מימוש ההליכים המקדמיים על פי התקנות. אציין עוד, כי גם אם היה עובר המועד הקבוע בתקנות, לבית המשפט סמכות להורות על גילוי ועיון במסמכים ומתן תשובות לשאלון גם לאחר עבור המועד (ראה: רע"א 2362/90 הלפור תעשיות בע"מ נ' מיליקובסקי, פ"ד מד (4) 285 (1990)). אשר לטענה בדבר העדר תצהיר שצורף לבקשה, אציין כי הבקשה מתייחסת למכתבים שהועברו בין ב"כ הצדדים, ולרלבנטיות התשובות והמסמכים נוכח כתבי הטענות בתיק. בקיומם של מסמכים אלה מודה ב"כ הבנק. בהעדר עובדות שהינן שנויות במחלוקת בבקשה, אין לאי צירוף התצהיר כל משמעות מבחינת הצורך להכריע בבקשה. יתירה מזאת, על פי ההלכה הפסוקה, בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים אינה מחייבת צירוף תצהיר (ראה: רע"א 7820/09 אבישר נ' sabona enterprises b.v. [ניתן ביום 1.12.2009]).

טענתו הבאה של הבנק מתייחסת לעלות איחזור המסמכים שהינו זכאי להם, בטרם ימציא את המסמכים. ככלל, וככל שהבנק המציא את המסמכים בעבר, בגדר חובות גילוי על פי הדין, ככל שקיימות (והמבקש טוען בבקשתו כי לא הומצאו לו – ואם אכן כך הוא ברור כי אין חובת תשלום, שכן הבנק היה חייב ממילא להמציא את המסמכים), קיימת הצדקה לחייב את המבקש בעלות אחזור המסמכים. שאלה זו בסופו של דבר דינה להיבחן בסוף ההליך (ראה: רע"א 5856/98 מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [ניתן ביום 26.11.1998]). עם זאת, מקובל לקבוע בשלב ביניים עלות על המבקש, ובלבד שהינה סבירה (ת.א. (ת"א) 2115/91 דיאמנט נ' בנק המזרחי המאוחד [ניתן ביום 1.11.1992]). לעניין זה אין משמעות לעמלה שקובע הבנק כשווי עלות זו (ראה: בש"א (ת"א) 23615/01 עו"ד אוסדיטשר משה יצחק נגד בנק הפועלים בע"מ [ניתן ביום 1.1.2002]). בענייננו מאחר ולכאורה מרבית המסמכים הינם חדשים – משנת 2015 ואילך, אני קובע כי העלות אותה ישלם המבקש, בשלב זה, כתנאי להמצאת המסמכים, לא תעלה על 3 ₪ לדף.

טענה נוספת של הבנק מתייחסת לחובת המצאת דוחות האובליגו הרבעוניים – היינו דוחות החובות של החייבים. לטענת הבנק עסקינן במסמכים פנימיים שאינם מועברים ללקוחות, וכי בהתייחסם לחייבים עצמם חלה עליהם חובת סודיות בנקאית. אני דוחה טענה זו. אשר לטענה כי מדובר במסמך פנימי, בהעדר טענה כי מדובר במסמך שנערך לצורך משפט, ובהעדר הוראת חסיון בדין, אין בכך כדי להצדיק את אי גילויו. (ראה: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט (4) 54 (1995)).

מה באשר לטענה כי חלה על המסמך סודיות בנקאית? בהלכת רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז (5) 764 (1993), אכן הכיר בית המשפט בחסיון מסמכים שקיימת להם סודיות בנקאית, אך קבע, כי מדובר בחסיון יחסי בלבד, ולא בחסיון מוחלט. עם זאת, הדגיש כי כאשר מדובר בצדדים שלישיים יגולו המסמכים, במקרים נדירים בלבד (בעיקר כאשר קיימת קנוניה בין בעל הדין לאותו צד שלישי). אלא מאי? הלכה זו יוצאת מנקודת הנחה כי עסקינן במי שאינו זכאי לגילויו של אותו מידע, אלא בהסכמתו של בעל החשבון. לגבי ערב, הדברים שונים.

הדין וההלכה הפסוקה קובעים חובות גילוי כלפי הערב, וזאת בלא צורך בהסכמתו של בעל החשבון. כך לגבי "ערב יחיד" (והבנק לא חלק על טענתו של המבקש כי הינו ערב יחיד), בסעיף 22 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, וכך גם לגבי ערב רגיל בסעיפים 5 ו- 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, וכך גם בהוראה מס' 453 להוראות המפקח על הבנקים בדבר נוהל בנקאי תקין. כך ראה לגבי ערבויות מוגבלות בסכום, בהן עסקינן בענייננו, בסעיפים 2(ג) ו- 6 לאותן הוראות נוהל, המחייבות גילוי הן במועד החתימה על הערבות והן לאחר מכן, באשר לגובה החובות. כך כאמור נפסק גם בהלכה הפסוקה (ראה למשל: ע"א 4525/09 שערי שמים הר הזיתים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [ניתן ביום 28.8.2012]; ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ, פ"ד נג (2) 337 (1999); ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין [ניתן ביום 2.3.2011]; רע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ [ניתן ביום 15.11.2007]; ע"א 8822/04 גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [ניתן ביום 9.11.2005]).

לעניין זה מקובלת עלי עמדתה של המלומדת רות פלאטו-שנער כי חובת הגילוי כלפי הערב, חלה גם אם בעל החשבון מתנגד לגילוי, וגם במהלך חיי הערבות, ולא רק קודם לחתימת הערב על מסמכי הערבות (ראה: רות פלאטו-שנער דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאית 340 (2010); רות פלאטו-שנער "דיני בנקאות – ערבות לטובת תאגיד בנקאי ומשכון של נכסים נדים וניירות ערך", דין ודברים א' 559, 569-570 (התשס"ה)).

לגישתי, משקיימת חובת גילוי עצמאית של הבנק כלפי הערב, לא יכול הבנק להסתמך על טענת הסודיות הבנקאית כעילה לאי גילוי המסמכים לערב וגם אין צורך בקבלת עמדת בעל החשבון (ראה גישה דומה: תא"מ (שלום חיפה) 24743-07-14 פרץ לוי נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ [ניתן ביום 2.4.2015]). בענייננו, הדברים נכונים מקל וחומר: בעלי החשבון היו צד להליך, וכיום איבדו עניין בו בהיותם פושטי רגל. לא זו בלבד, אלא שבשל חובות הגילוי הרחבות הקיימות בהליך פשיטת הרגל, ממילא המידע המלא על חשבונם, אמור להיות חשוף בפני הנאמן שיתמנה על נכסיהם בהליך פשיטת הרגל, שמייצג את נושיהם. מן הצד האחר, לב ההליך בפני עניינו, במידע שגולה למבקש הערב בהתייחס למצב חובות הנתבעים 1 ו-2 וממילא מצב חובותיהם הינו רלבנטי להליך שבפני, ולא ניתן למנוע מהמבקש לעיין במסמכים הנוגעים לו.

טענה נוספת של הבנק מתייחסת לעניין התשובות לשאלון. לשיטתו, מקומן של השאלות בחקירה נגדית ולא בהליכי תשובות לשאלון. אני דוחה טענה זו של הבנק. העובדה כי ניתן לקבל תשובות לשאלות בחקירה נגדית אינה עילה שלא ליתן תשובות לשאלון (ראה: רע"א 6720/13 סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ נ' anton hubner gmbh [ניתן ביום 16.10.13]). מטרתו של ההליך הינו לסלק את אי הודאות לפני שלב החקירה הנגדית, תוך מיקוד המחלוקת, וקבלת הודאות בשאלות שבמחלוקת. ככל שעסקינן בשאלות רלבנטיות, ואינן מכבידות, יש לחייב במתן תשובות. לעניין זה, הזכות לשאול שאלות אינה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין, אלא חלה גם על עובדות שקיומן או אי קיומן נוגע לקיום או אי קיום העובדות שהן השנויות במחלוקת במישרין (ראה: ע"א 41/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 113, 121 (1950)), וזאת להבדיל משאלות בעניינים צדדיים שאינן תורמות להכרעה במחלוקת אלא לשאלת המהימנות בלבד, שעל פי תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, מתאימות לחקירה נגדית בלבד (ראה: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 446). עיון בשאלות שבשאלון מעלה, כי עסקינן במרכז השאלות שבמחלוקת – מימוש חובת הגילוי על ידי הבנק, ועל כן לא יכול הבנק להימנע מלהשיב עליהן.

נוכח כל האמור, ישלים הבנק את ההליכים המקדמיים, כאמור בהחלטתי זו, בתוך 30 יום מהיום. הבנק ישלם למבקש את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪.