ת"א 52636-06-14 דלתא פיתוח השקעות ומסחר (1995) בע"מ נ' מועצה מקומית אורנית ואח'

בבקשת הנתבעות להפקדת ערובה להוצאותיהן :

עיקר המחלוקת על פי כתבי הטענות

1. התובעת עותרת בתביעתה לחיוב המועצה המקומית אורנית והועדה המיוחדת לתכנון ובניה אורנית (להלן: "המועצה" ו"הועדה" בהתאמה) בתשלום 10,464,918 ₪ בגין עבודות בנייה נוספות שבוצעו על ידה בהזמנת המועצה בישוב אורנית בשנים 1999-2001. על פי הנטען בתביעה הוסכם בין הצדדים שהתמורה בגין ביצוע העבודות הנוספות תשולם לתובעת לאחר אישור תכנית מפורטת שיזמה הועדה, זאת מהכספים שתגבה המועצה מהזוכה במכרז שיפורסם ביחס לשטח המיועד למגורים על פי התוכנית. לטענת התובעת אך בשנת 2012 הודע למנהל התובעת מר גיגי שפירא על ידי בעלי תפקידים במועצה שהתוכנית נזנחה על ידי המועצה וכי אין בדעתה לקדמה. משכך מבוקש לחייב את המועצה ואת הועדה בעלויות ביצוע העבודות הנוספות על פי חוות דעת שמאי שנערכה לבקשת התובעת על ידי משרד שמאים שאליו הפנה מהנדס המועצה את התובעת בשנת 2003. התובעת טוענת שעל פי חוות דעת זו שווי העבודות שביצעה התובעת אמור היה להיות מגולם במכרז שהיה על המועצה לפרסם בהמשך לתכנית .

    

2. המועצה והועדה כופרות בנטען. לטענתן יש לסלק על הסף את התביעה מחמת התיישנות, שיהוי ומניעות לאור מועד ביצוע העבודות כנטען בכתב התביעה וסיומן כ 13 שנים לפני מועד הגשת התביעה. לחלופין מבוקש לסלק את התביעה על הסף עקב היעדר יריבות וחוסר עילה. כל המגעים המפורטים בכתב התביעה נוגעים לועדה בלבד ולא למועצה שממילא אין לה סמכויות בענייני תכנון ובניה. לא ניתן לחייב את המועצה מבלי שקוימו הוראות הדין בעניין תוקף התחייבויות המועצה. ביחס לועדה נטען שאין לה כלל סמכות להתחייב תשלום עבור עבודות פיתוח אלא אך סמכויות בנושאי תכנון ובניה בלבד. למועצה ולועדה טענות נוספות שאף מכוחן על פי הנטען יש לדחות את התביעה לגופה, ככל שלא תסולק על הסף. עיקרן כי לא הייתה כל התחייבות מצדן לשאת בהוצאות הפיתוח אם השטח לא ישווק במכרז והתוכנית לא תאושר. לו אף הייתה כזו, הרי שההתחייבות לא ניתנה בסמכות והיא מנוגדת לחוק, להלכה, ולתקנת הציבור.

    

3. התובעת חולקת על כל טענותיהן אלה של המועצה והועדה וטוענת כי רק במועד בו נודע לה שהתוכנית לא תקודם, זאת בשנת 2012 קמה עילת תביעתה. עד מועד זה בקירוב המשיכה הועדה לקדם את התוכנית. נטען בנוסף שהמועצה והועדה פועלות תוך עירוב סמכויותיהן וכי כל אחת מהן נתבעת כדין על פי עילת תביעה מבוררת וטובה שיש לתובעת כנגד שתי הנתבעות מכוח דיני החוזים וגם מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. גם אם יקבע שמדובר בחוזה לא חוקי על בית המשפט לפעול לריכוך תוצאות דרישת הצורה המהותית ולהפעיל את דוקטרינת הבטלות היחסית מכוחה יש להורות על קיום התחייבויות הנתבעות.

    

   טענות הצדדים, דיון והכרעה

4. סעיף 353 א לחוק החברות קובע:

   "הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט ,לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין".

5. בהצעת החוק ובהצעת התיקון לחוק הוסבר כי הכוונה היא להחזיר לחוק החברות את הוראת סעיף 232 לפקודת החברות, התשמ"ג- 1983, שבוטלה עם חקיקת חוק החברות. הובהר כי לא הייתה כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בנוגע לחיוב חברה תובעת במתן ערובה להוצאות נתבע (הצעת חוק החברות (תיקון התשס"ב-2002 ה"ח 638)).

   הכוונה ביחס ל"כללים מיוחדים" היא לחזקה שלפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד לפי בקשה ערובה להוצאות (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 652; רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)).