אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עיריית גבעתיים נ' יגל ואח'

עיריית גבעתיים נ' יגל ואח'

תאריך פרסום : 15/12/2021 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
52260-09-16
08/12/2021
בפני השופטת:
אפרת בוסני

- נגד -
תובעת:
עיריית גבעתיים
עו"ד עדי כלפון
נתבעים:
1. מלי יגל
2. לאה טבע עכו
3. דורון דוד עכו
4. טלי כהן
5. אנדראה גרמדני
6. אילנה ארן
7. ישראל ארן
8. דליה לוי
9. חנניה לוי
10. לאה מזרחי
11. משה מזרחי
12. מרים חן
13. דן חן
14. דינה חלד
15. רות קובלסקי
16. יעקב קובלסקי
17. עמנואל גולדשייד
18. זאב בן חיים
19. ברטה בן חיים
20. משה פוקס
21. שרה פוקס
22. צחי רז
23. קטיה גולדינוב רז
24. חיה צ'ימנו (קלרה)

עו"ד רפאל עמיעד (נתבעים 1-11)
עו"ד צחי הרבון (נתבעים 13-25)
פסק דין
 

 

קיר אבן דבש שהיה בנוי על מקרקעין הידועים כחלקה 701 בגוש 6681 ברחוב בלוך בעיר גבעתיים ניזוק ואבנים התנתקו. התובעת, עיריית גבעתיים, טוענת כי הקיר שניזוק היה חלק ממערכת קיר תומך מדורג שהוקם במקרקעין פרטיים במיצר בין חלקות 701 ו-322, כי הקיר אשר נבנה על מדרון תלול בין בנייני המגורים בלוך 21א' וסירקין 11 (כניסות א' ו-ב') היווה סכנה לגלישת קרקע במדרון ופגיעה ביסודות בניין בלוך 21א' ובמקומו הוקם קיר בטון חדש בשטח חלקה 322.

העירייה מבקשת לחייב את הנתבעים - בעלי דירות בבניין ברחוב בלוך 21 ומחצית מבעלי הדירות בבניין בלוך 19 המוקמים על חלקה 701 - לשאת בתשלום חלקם בהוצאות הקמת הקיר החדש הבנוי בחלקה 322, כדי שטח דירתם. סה"כ 379,275 ₪ למועד הגשת התביעה (21.9.2016). זאת, לאחר שבעלי הדירות בבניין ברחוב בלוך 21א' והבניינים ברחוב סירקין 11 א' וב' הסמוכים לתוואי גבול החלקות וכן מחצית מבעלי הדירות בבניין ברחוב בלוך 19 שבתחום חלקה 701 שילמו את חלקם בהתאם לדרישת העיריה.

 

סלע המחלוקת עניינו בשאלה האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות הקמת הקיר התומך החדש. מחלוקת עיקרית נוספת נוגעת לעלויות.

 

הצדדים והעובדות ברקע

  1. נתבעים 1-11 הם בעלי דירות בבניין ברחוב בלוך 21 בעיר גבעתיים. נתבעים 13-25 הם בעלי דירות בבניין ברחוב בלוך 19 בעיר. שני הבניינים בנויים על המקרקעין הידועים כגוש 6168 חלקה 701.

     

    2.על מגרש חלקה 701 בנויים שלושה בניינים - בלוך 21א', בלוך 21 ובלוך 19 (שתי כניסות). הבניינים הם בניינים נפרדים (ראו; עדות מהנדסת העירייה הגב' רמלר עמ' 87 שו' 3-4). על מגרש 322, הצמוד לחלקה 701, בנוי בניין המגורים סירקין 11 ולו שתי כניסות - סירקין 11 וסירקין 11ב'. בניין בלוך 21א' קרוב לתוואי הגבול בין חלקות 701 ו-322, במרחק קטן מהבניין ברחוב סירקין 11ב'. שני הבניינים בנויים במדרון תלול. גובה מפלס פני המגרש ברחוב בלוך (חלקה 701 עליה בנוי הבניין בלוך 21א') גבוה ממפלס פני המגרש ברחוב סירקין (חלקה 322 עליו בנויים הבניינים סרקין 11א' ו-ב') כ-4.5 מטר (ראו; חוות דעת מיום 20.2.2018 של המודד מטעם בית המשפט, מר זוהר עירון, אשר מונה כמודד מוסכם והמפה המצבית שערך).

     

    3.בתחילת שנת 2012 ניזוק קיר אבנים ('קיר אבן דבש') שהיה בנוי סמוך לבניין בלוך 21א' ואבנים נפלו מהקיר (להלן:" קיר האבן"). בחלקה 322 במרחק של כ-60-80 ס"מ מתוואי גבול החלקות נותר עומד על תילו קיר בטון שחובר בקורות תמיכה לבניין סירקין 11ב' (להלן: "קיר הבטון הישן").

     

    1. במקום קיר האבן שניזוק, נבנה קיר בטון תומך חדש בחלקה 322 סמוך לבניינים סירקין 11, צמוד לקיר הבטון הישן ובמרחק מתוואי גבול החלקות (ראו; חוות דעתו של המודד עירון ומפת המדידה שערך וכן עדותו עמ' 12-13 בפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018).

       

    2. דיירי הבניינים סירקין 11 ובלוך 21א' הסמוכים לקיר האבן שניזוק, פנו לעירייה לטיפול בביצוע עבודות לשיקום וחיזוק הקיר (ראו; עדותה של הגב' רמלר, מהנדסת בעירייה, שלא נסתרה, מכתב ב"כ נציגות הבניין ברחוב בלוך 21א' מיום 23.6.2013 המלין על הסחבת בטיפול העירייה במפגע הבטיחותי והסיכון מהתמוטטות הקיר - נספח ג' לתצהיר הגב' רמלר וכן המכתבים שצורפו כנספח ב' לתצהיר נתבעת 2).

       

    3. העירייה פנתה לבעלי הדירות בבניינים ברחוב סירקין 11 ובלוך 21א, 21 ו-19 בדרישה לביצוע עבודות ושיקום הקיר וטענה שהקיר שניזוק היה קיר תומך ולסכנה ממשית לבניינים הבנויים במדרון.

       

      בפניית העיריה לבעלי הדירות צוין כי בעקבות התמוטטות קיר התמך נחשפו שורשי העצים הנטועים בחצר בלוך 21א' וקיימת סכנה לגלישת קרקע נוספת, התמוטטות של הקיר וקריסת עצים. בעלי הדירות נדרשו, בהתאם לחוק העזר העירוני "הריסת מבנים מסוכנים", תשכ"ה-1962 לבצע מידית עבודות לתיקון ושיקום קיר התמך והודע כי במידה ולא יבוצע התיקון על ידם תוך פרק הזמן שנקצב, העיריה תבצע את העבודות ותחייב את בעלי הדירות בתשלום (ראו; פניית העירייה מיום 5.1.2012 לבעלי הדירות ברחוב סירקין 11 ובלוך 21א' ופנייה נוספת מיום 11.1.2021 אליה הוספו בעלי דירות בבניינים בלוך 19 ו-21 (הנתבעים כאן) - נספחים ה' לתצהיר הגב' רמלר).

       

    4. בעלי הדירות לא פעלו לביצוע העבודות וביום 18.7.2012 הודיעה העירייה לבעלי הדירות בסירקין 11, בלוך 21א, בלוך 21, בלוך 19 ובלוך 23 ו-25 כי על פי סעיף 3 לחוק העזר, העירייה תבצע את העבודות ותגבה מהם את עלותן.

       

    5. תחילה תוכנן על ידי יועציה המקצועיים של העירייה לתקן את קיר האבנים שניזוק. בפועל נבנה קיר תומך חדש בחלקה 322 בעלות גבוהה בהרבה.

       

      אומדן עלות התיקון הוערך תחילה על ידי היועצים המקצועיים של העירייה בין סך של 190,000 ₪ לסך של 270,000 ₪ בצירוף מע"מ (ראו; מכתב מהנדס הקונסטרוקציה מטעם העיריה, מר לויתן וכתב הכמויות שערך, פרוטוקול מישיבות וועדת המכרזים של "יעד חברה לפיתוח גבעתיים בע"מ" והודעה על זוכה במכרז זוטא - נספחים 13-15 לתצהירו של מר רז, נתבע מס' 23). הזוכה הודיע ביום 27.12.2012 שלא יבצע את העבודה ואישר לחלט ערבות בנקאית על סך 25,000 ₪ שמסר (נספח 17 לתצהיר מר רז). בעקבות סיור שנערך ביום 23.5.2013 גובשה חלופה להקמת קיר תומך במגרש 322 (ראו; סיכום סיור שערך מהנדס הקונסטרוקציה לויתן נספח 20 לתצהיר מר רז).

       

    6. על פי תצהירה של המהנדסת מטעם העירייה, הגב' רמלר עלות כל העבודות להקמת הקיר התומך החדש עמדה על סך 740,085 ₪ וכללה הוצאות בניית הקיר, הוצאות משפטיות, תכנון, ביסוס, בדיקות ופיקוח וסכום זה שולם על ידי התובעת, באמצעות יעד החברה לפיתוח גבעתיים בע"מ, תאגיד עירוני בשליטה מלאה של העירייה.

       

    7. העירייה דרשה מבעלי הדירות בבניינים בבלוך 21א', 20 ו-19 ובסירקין 11א' ו-ב' (38 דירות) תשלום עלויות הקיר החדש, כדי שטח דירתם ביחס לשטח החלקות. כל בעלי הדירות בבניינים ברחוב בלוך 21א' ובסירקין 11א' ו-ב' ומחצית מבעלי הדירות ברחוב בלוך 19 (26 דירות) שילמו. סה"כ שולם לעירייה סך של 438,008.12 ₪ מתוך עלות העבודות להם טוענת התובעת (ראו; הודעת התובעת מיום 7.12.2020).

       

      בעלי הדירות בבניין ברחוב בלוך 21 ומחצית מבעלי הדירות בבלוך 19, הנתבעים בתיק זה, מסרבים לשלם.

       

      טענות הצדדים בתמצית

       

    8. העירייה התובעת טוענת כי קיר האבן שניזוק היה קיר תומך במקרקעין פרטיים במיצר שבין חלקות 701 ו-322 והיווה את חלקו העליון של קיר התמך אשר נבנה כקיר מדורג המורכב משני קירות אנכיים המחוברים אופקית. הקיר התומך נבנה על מדרון תלול בין הבניינים בלוך 21א' וסירקין 11 וקריסת האבנים היוותה סכנה ליציבות הבניינים בשל סכנת גלישת קרקע במדרון בין הבניינים, עד כדי פגיעה ביסודות ההנדסיים של הבניין בבלוך 21א' הנמצא בחלק העילי של המדרון. לטענת העירייה על בעלי הנכסים בשתי החלקות, ובהם הנתבעים שבשטח חלקתם היה בנוי הקיר שניזוק והיווה מפגע בטיחותי וסכנה ממשית, לשאת בעלויות תיקון והחלפת הקיר התומך שניזוק, בהיותו קיר ש"במיצר" בין החלקות וכן כבעלי הדירות בחלקה 701 עליה נבנה קיר האבן שניזוק. זאת בהתאם לסעיף 49 לחוק המקרקעין ולחוק העזר וכן בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט.

       

      משבעלי הנכסים שבחלקות 701 ו- 322 לא ביצעו את עבודות השיקום והתיקון של קיר התומך שניזוק, למרות הודעות ודרישות ששלחה העירייה, בהתאם לסעיף 3 לחוק העזר וכן על פי חובתה הציבורית, העירייה מוסמכת הייתה לתקן את הליקוי בעצמה ולגבות מבעלי הנכסים שבשתי החלקות את חלקם היחסי בהוצאות התיקון. אלמלא עשתה העירייה שימוש בסמכותה זו ואילו נמנעה העירייה מלפעול לתיקון הליקוי, טוענת העירייה, עלול היה להתרחש אסון.

       

      העירייה טוענת עוד שבעלי הנכסים בשתי החלקות, כולל הנתבעים, הסכימו שהעירייה תפעיל את סמכותה לתיקון הקיר התומך ולגביית הוצאות התיקון מהם, בהתאמה ובאופן יחסי וכי נתבעים 1-11, אף התחייבו לשאת בעלות תיקון של 400,000 ₪ לפחות, במכתב מיום 26.5.2014 של נתבעת 2 כעורכת דינם.

       

      העירייה טוענת שהקמת קיר תומך חדש, חלף הקיר התומך שניזוק ובמיקום שבוצע, נעשתה בהתאם להמלצת יועציה ההנדסיים וכן שיש לראותן כ"עבודות תחזוקה" של הקיר שנהרס במובנו של סעיף 49 לחוק המקרקעין והיא מבקשת לחייב את הנתבעים בחלקם בעלויות בהן נשאה לבניית הקיר החדש, כדי שטח היחסי של שטח דירתם.

       

    9. הנתבעים טוענים כי קיר האבנים שניזוק והיה בנוי בחלקתם (חלקה 701), לא היה קיר תומך. הקיר התומך הוא קיר הבטון הישן שהוקם בחלקה 322 ובמרחק מתוואי גבול החלקות ונותר עומד על תילו. הקיר הישן הוקם על ידי בעלי חלקה 322 לפני בניית הבניינים בחלקה 701, וזאת לצורך תמיכה בבניין ברחוב סירקין 11ב' אשר נבנה בקצה התחתון של המדרון והוא מחובר בקורות לקיר הבניין בסירקין. הקיר החדש נבנה, אף הוא, בחלקה 322 ובמרחק מגבול החלקות. אין קשר, זיקה והשפעה בין קיר הבטון התומך הישן והקיר החדש לבין הבניינים בהם מצויות דירות הנתבעים. לא מדובר בקיר שבמיצר, הנתבעים אינם בעלי הקיר, ואין לגלגל לפתחם את הוצאות בניית קיר שלא בנוי בחלקתם ואין להם שימוש בו.

       

      הנתבעים טוענים עוד שלא מתקיימים התנאים לסעיף 3 לחוק העזר, משלא הומצא אישור הממונה על המחוז לביצוע העבודות ולא הוצג בזמן אמת דו"ח מהנדס וכי "בעל הבניין" ומי שעליהם בלבד יש להטיל את האחריות לבניית הקיר מושא התביעה מכוח חוק העזר, הם בעלי הדירות בבניינים ברחוב סירקין 11 שבחלקה 322.

       

      נתבעים 1-11 טוענים שבניין 19 רחוק מהקיר שניזוק ומצויים בניינים אחרים נפרדים וקרובים יותר לקיר שניזוק - הבניינים ברחוב בלוך 21 ובלוך 21א' וכן כביש כניסה למגרשי חנייה וכי על העירייה להפנות את דרישתה גם לדיירי בלוך 23 ו-25. נתבעים 13-25 טוענים שעל העירייה היה לצרף כנתבעים את בעלי חלקה 743, החלקה היחידה שהקיר מושא התביעה גובל בה וכן את בעלי חלקה 728 שבהמשך המדרון.

       

      נתבעים 1-11 טוענים שאין במכתב נתבעת 2 בשם נציגות הבניין בבלוך 19 לחייב את נתבעים 1-11 וללמד על הסכמתם לתשלום כלשהו, בין היתר משהמכתב נכתב על רקע מצגי שווא והטעיית העירייה לגבי הגורם האחראי לקיר, עלות העבודות וכמות בעלי הדירות ביניהם יתחלק התשלום.

       

      הנתבעים טוענים עוד להתרשלות העירייה בכך שאפשרה בניית קיר האבן שניזוק ולא פיקחה על בנייתו בצורה נאותה, כאשר הבניין בסירקין 11 נבנה וכן שקיר הבטון הישן והקיר התומך החדש נבנו ללא היתר בנייה.

       

      לעניין עלות עבודות הקמת הקיר החדש, טוענים הנתבעים שהעירייה לא הוכיחה ששילמה את עלות העבודות; כי מדובר בעלויות מנופחות ומוגזמות ובעבודות בהיקף רחב מהדרוש; כי לא היה מקום לבניית קיר חדש, חלף תיקון הקיר שניזוק בעלויות גבוהות יותר; וכי חוק העזר מסמיך להרוס מבנה מסוכן ולכל היותר לתקן אותו, ולא לבנות במקומו מבנה שונה; הנתבעים גם חולקים על אופן חישוב חלקם של הנתבעים בעלויות.

       

      הנתבעים טוענים עוד שהעירייה לא מילאה את התחייבותה ואת חובתה על פי חוק העזר, בכך שהיא לא הציגה לנתבעים את העלות הצפויה של הוצאות בטרם בוצעו העבודות ובכך שלא השתתפה במימון העבודות, כפי שהתחייבה.

       

      נתבעים 13-25 טוענים בסיכומים שעירייה לא טענה ולא הוכיחה שהיא שילמה סכום כלשהו בגין העבודות וכי העיריה גבתה מבעלי החלקות סכומים העולים על עלות העבודות על פי קביעת מומחה בית המשפט, וגם מטעם זה אין לחייב את הנתבעים בתשלום כלשהו.

       

    10. בסכומי התשובה חידדה התובעת טענותיה והוסיפה כי טענות הנתבעים כנגד היות הקיר שניזוק קיר תומך וכן טענות נוספות שהעלו הנתבעים בסיכומים, מהוות הרחבת חזית לה היא מתנגדת.

       

      הראיות

       

    11. בתיק מונו שני מומחים מטעם בית המשפט; בהתאם להחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 24.10.17 מונה המודד זוהר עירון כמומחה מוסכם לבחינת מיקום הקירות בין המגרשים וביחס לתוואי הגבול בין החלקות ועריכת מפת מדידה המפרטת את הקירות ואת המבנים בבלוך ובסירקין. המודד עירון הגיש חוות דעת מיום 20.2.2018 ומפת מדידות, העיד בישיבת קדם המשפט ביום 15.10.2018, הגיש חוות דעת משלימה מיום 30.6.2019 ותשובות לשאלות הבהרה מיום 7.8.2019.

       

    12. בהתאם להחלטה מיום 30.11.2019 מונה המהנדס דן אורמן כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בשאלת עלות העבודות שבוצעו. נתבעים 13-25 התנגדו למינוי המומחה ההנדסי כמומחה מוסכם, ביקשו שהות להגשת חוות דעת הנדסית מטעמם אך לא עשו כן עד למועד שנקצב, וכמוהם כמי שוויתרו על הגשת חוות דעת הנדסית מטעמם. המהנדס אורמן הגיש חוות דעת, השיב לשאלות ההבהרה של הצדדים ונחקר נגדית על ידי הצדדים בישיבת ההוכחות.

       

    13. הצדדים הגישו עדויות בתצהיר. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות של הגב' אפרת רמלר, מהנדסת בעירייה, תצהיר עדות של מהנדס הקונסטרוקציה מר איתן לויתן שליווה את העירייה בטיפולה בקיר שניזוק ובהקמת הקיר החדש וכן חוות דעת המודד שמשי. מטעם נתבעים 1-2 הוגש תצהיר עדות של נתבעת 2, עו"ד ורו"ח הגב' עכו טבע לאה. מטעם נתבעים 13-15 תצהירו של נתבע 23, עו"ד צחי רז.

       

      בישיבת ההוכחות נחקרו המצהירים וכן המומחה ההנדסי מטעם בית המשפט. המודד שמשי לא הובא לעדות וכן לאור מינויו של המודד עירון כמודד מוסכם, חוות דעתו תוצא מהתיק. מאותם טעמים תוצא מהתיק חוות דעת מודד שצורפה לתצהירה של הגב' עכו טבע, שאף הוא לא הובא למתן עדות.

       

    14. ניסיונות להביא את הצדדים להסדרת המחלוקת בדרכי שלום לא צלחו, הצדדים הגישו סיכומים בכתב ובית המשפט נדרש למלאכת ההכרעה.

       

      דיון והכרעה

       

    15. לב המחלוקת בתיק זה הוא בשאלה האם יש לחייב את הנתבעים, בעלי דירות בבניינים ברחוב בלוך 21 וברחוב בלוך 19 לשאת בעלות הקמת קיר תומך חדש במקום קיר האבן שניזוק. שאלה זו כרוכה בבירור טענת העירייה כי קיר האבן שניזוק היה חלק מקיר תומך מדורג שנבנה על מדרון תלול במיצר בין שתי החלקות - החלקה שבשטחה בנויים הבניינים ברחוב בלוך והחלקה הצמודה ברחוק סירקין וכי נפילת האבנים מקיר האבן, שהיה חלקו העליון של הקיר התומך, היוותה סכנה בטיחותית. קיימות מחלוקות נוספות הנוגעות לעלות העבודות וככל שעל הנתבעים לשאת בהם, שיעור חלקם.

       

    16. העיריה התובעת מבקשת להפוך את הדיון לברור שאלה ערכית ומוסרית עקרונית הנוגעת לזכותה של רשות מקומית אשר מתוך אחריות ציבורית פעלה לתיקון מפגע בטיחותי במקרקעין פרטיים לאחר שבעלי המקרקעין לא עשו דבר, להשבת כספים ששילמה בגין תיקון המפגע, ולא היא. השאלה העומדת על המדוכה היא שאלה קונקרטית, האם על הנתבעים הספציפיים בתיק זה לשאת בתשלום. לשאלה זו, אקדים ואומר, לאחר שבחנתי את העדויות והראיות, נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים, יש להשיב בשלילה. מסקנתי, לאור כל החומר שעמד בפניי, היא שאין לחייב את הנתבעים כאן בתשלום. אפרט טעמי;

       

      הקיר שניזוק, הקיר החדש ומשמעותם לבניינים בלוך 21 ו-19

       

    17. אין מחלוקת שבתחילת שנת 2012, קיר האבן שהיה בנוי בין בניין המגורים בלוך 21א' שבחלקה 701 ובין בניין המגורים סירקין 11 שבחלקה 322, ניזוק ואבנים נפלו ממנו.

       

    18. בהתאם למפה המצבית - טופוגרפית שערך המודד המוסכם עירון ועל פי חוות דעתו, הבניינים בלוך 21א' וסירקין 11 ב' בנויים במדרון. הבניין בבלוך 21א' בנוי בחלק העליון של המדרון בחלקה 701, הבניין בסירקין 11 בנוי בחלק התחתון של המדרון בחלקה 322 והפרשי הגובה בין פני מגרשי החלקות הוא כ-4.5 מטרים.

       

    19. בחלקה 701 שלושה (3) בניינים, בניין בלוך 21א' סמוך לקיר שניזוק, במרחק ממנו באותה חלקה הבניין בלוך 21 ובמרחק גדול יותר הבניין בלוך 19 (שתי כניסות). שלושת הבניינים בבלוך הם בניינים נפרדים זה מזה (ראו; המהנדסת רמלר עמ' 87 שו' 3-4).

       

    20. קיר האבן (המכונה על ידי המודד עירון כ'קיר אבן הדבש') היה בנוי בחלקה 701, החלקה עליה בנויים בנייני המגורים בבלוך. על כך אין מחלוקת בסיכומי הצדדים.

       

      המודד עירון, אשר מונה כמודד מוסכם, בחן את שרידי קיר האבן וקבע בחוות דעתו שקיימת סבירות גבוהה שהקיר היה בתחום חלקה 701 (ראו; פרק המסקנות בחוות הדעת מיום 30.6.2018). בעדותו בפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018, אישר המודד המוסכם עירון את מדידת המודד מטעם העירייה ולפיה הקיר שניזוק נמצא בחלקה 701 (עמ' 12 שו' 28-33 ועמ' 13 שו' 21-22).

       

    21. אין מחלוקת לגבי מיקום קיר הבטון הישן וקיר הבטון החדש בחלקה 322.

       

      בהתאם למפת המצבית של המודד המוסכם עירון ועל פי חוות דעתו, בחלקה 322 סמוך לבניין סירקין 11 ובמרחק של כ- 60 עד 80 ס"מ מתוואי הגבול בין החלקות 701 ו-322 נותר עומד על תילו קיר בטון ישן, המחובר בקורות אופקיים לבניין סירקין 11ב' (ראו; גם התמונות שצורפו כנספח 5 לתצהיר מר רז).

       

      צמוד לקיר הבטון הישן הבנוי בחלקה 322, נבנה בחלקה 322 הקיר בטון חדש - הוא הקיר מושא התביעה, אף הוא במרחק של כ-60-80 ס"מ מקו הגבול (ראו; עדות המודד עירון בפרוטוקול הדיון מיום 15.10.18 עמ' 13 שו' 4-6).

       

    22. בהתאם לתשובות ההבהרה מיום 7.8.2019 של המודד המוסכם עירון, המרחק בין קיר הבטון החדש בחלקה 322 לתוואי גבול החלקות ומשרידי קיר האבן שנמצאו הוא מעל 1.5 מטרים.

    23. הצדדים חלוקים בשאלה האם הקיר האבנים שניזוק היה קיר תומך במיצר בין חלקות 701 ו-322 שהיווה חלק ממערכת קונסטרוקטיבית אחת של קיר תמיכה לשתי החלקות שנבנתה באופן מדורג משני קירות אנכיים, קיר עליון - הוא קיר האבנים שניזוק, וקיר תחתון - הוא קיר הבטון הישן והאם הקיר שניזוק היווה סכנה בטיחותית ממשית לבניינים בשתי החלקות באופן שהצריך בנית קיר הבטון החדש, כטענת העירייה; או שמא מדובר בקיר מצופה אבנים חסר משמעות הנדסית ולא בקיר תומך שלא היווה מפגע בטיחותי, כטענת הנתבעים.

       

    24. המסד הראייתי תומך בקבלת טענת הנתבעים כי קיר האבנים שניזוק לא היה קיר תומך ולא היה בנוי במיצר בין החלקות ושנפילת האבנים מהקיר לא היא שהצריכה בניית הקיר החדש.

       

    25. טרם היכנס לעובי הקורה; אין בידי לקבל את טענת התובעת כי טענות הנתבעים שהקיר שניזוק אינו קיר תומך מהווה הרחבת חזית וחריגה מכתבי ההגנה של שתי קבוצות הנתבעים.

       

      שתי קבוצות הנתבעים כפרו בכתב ההגנה המתוקן שהגישו בדרישה לחיובם בתשלום והכחישו בכתב ההגנה את סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן, במסגרתו נטען כי הקיר שניזוק היה קיר תומך במיצר שבין החלקות וכי הקיר התומך בנוי כמערכת של שני קירות אנכיים הבנויים בצורה מדורגת וביניהם קיר אופקי. הנתבעים לא אישרו בכתב ההגנה שהקיר שהיה בנוי בחלקתם היה קיר תומך. הם טענו שהקיר התומך הוא קיר הבטון הישן שאינו מצוי בחלקתם, אלא בחלקה 322 וכי הקיר התומך החדש לא נוגע ולא משפיע על בניינים בלוך 21 ו-19 (ראו למשל סעיפים 7,8 ו-13 לכתב ההגנה המתוקן של נתבעים 1-11 וכן עמ' 1-2 וסעיפים 1.2, 2.8, 2.14 ו-3 לכתב ההגנה המתוקן של נתבעים 13-25). נתבעים 13-25 אף הכחישו בכתב ההגנה את טענת התובעת שהקיר התומך הבנוי כמערכת של שני קירות אנכיים הבנויים כמדרגה ומחוברים חיבור אופקי וטענו שלא היה חיבור אופקי בין הקירות האנכיים. נתבעים 1-11 הוסיפו וטענו להטעייתם על ידי התובעת בנוגע לאחריותם לקיר שניזוק.

       

    26. למעלה מזה, כאשר העירייה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום עלות הקמת קיר חדש שנבנה בחלקה אחרת מהחלקה עליה בנויים בנייני המגורים בהם יש להם דירות, בטענה כי הקיר שניזוק והיה בנוי בחלקתם היווה מפגע מסוכן בהיותו קיר תומך או חלק ממערכת אחת של קיר תומך מדורג (ראו למשל סעיפים 7 ו-8 לסיכומי התובעת) והנתבעים מכחישים חיובם בתשלום וטוענים כי קיר התומך נבנה ונותר בנוי בחלקה אחרת, על התובעת להוכיח טענותיה ואין בכוחה לטעון להרחבת חזית היריעה. כך גם נקבע בהחלטתי מיום 6.8.2019 (ראו; פסקה 10).

    27. טענת העירייה בסכומי התשובה כי קיר האבן שניזוק בנוי על קיר בטון כחלק מקונסטרוקציה הנדסית בצורת האות H שנועדה לתמוך בקרקע העליונה, לעומת זאת, חורגת מכתב התביעה ואינה בהלימה לטענת התובעת ועדיה שמדובר במערכת של שני קירות אנכיים הבנויים בצורה מדורגת. הטענה אף לא הוכחה.

       

    28. ולעצם העניין; הנתבעים לא הציגו עדות או חוות דעת של מומחה מטעמם בשאלת משמעותו ההנדסית של קיר האבן שניזוק, בעוד שמטעם העירייה הוגשו תצהירי עדות של מהנדסת בעירייה, הגב' רמלר ושל מהנדס הקונסטרוקציה מר לויתן. אולם המסד הראייתי שהוצג מלמד כי העירייה, עליה הנטל, לא השכילה להוכיח כי מדובר בקיר תומך או חלק ממערכת קיר תומך ושיש לו משמעות הנדסית קונסטרוקטיבית.

       

    29. מהנדס הקונסטרוקציה ד"ר איתי לויתן, אשר ליווה את העירייה בזמן אמת הגיש תצהיר ובו מסר שהוא בדק בשנת 2012 את שרידי הקיר שניזוק וכי הקיר שניזוק היה קיר תומך שנבנה כמערכת שני קירות אנכיים הבנויים בצורה מדורגת על מדרון תלול בין הבניינים בלוך 21א' וסירקין 11 במיצר שבין חלקות 701 ו-322. לדברי המהנדס לויתן בתצהירו, בשל המרחק הקטן בין הבניינים בלוך 21א' וסירקין 11 ביניהם היה קיר האבן בנוי (כשבעה מטרים) והפרשי הגובה בין מגרשי הבניינים (כארבעה מטרים), הקיר שניזוק היווה סכנה ממשית בשל סכנת גלישת קרקע במדרון וחייב נקיטה בפעולה הנדסית לחיזוק הקרקע התלולה (ראו; סעיף 2 לתצהיר). לתצהירו של המהנדס לויתן צורף מכתב מיום 31.3.2014 של מר אשר כהן ממשרד לויתן המתריע על סכנת התמוטטות של הקיר התומך ושיש לבצע עבודות לחיזוק הקיר קודם לחורף 2013 (נספח א' לתצהיר המהנדס לויתן). עורך המסמך לא הובא על ידי העירייה למתן עדות.

       

    30. המהנדס לויתן הוא מהנדס קונסטרוקציה היחיד שהובא למתן עדות. הנתבעים לא הציגו חוות דעת או עדות נגדית של מהנדס קונסטרוקציה מטעמם או כל עדות אחרת מטעמם שיש בה ללמד רמת מסוכנות הקיר שניזוק וכי הוא לא היה קיר תומך. המצהירים מטעם הנתבעים הם עורכי דין ולא מהנדסים. המצהיר היחיד מטעם נתבעים 13-25, מר רז, אישר שרכש את דירתו בשנת 2014 לאחר קריסת הקיר ולאחר שהחלו עבודות בניית הקיר החדש (עמ' 154 שו' 1-3). הנתבעים גם לא ביקשו למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום.

       

    31. יחד עם זאת עדותו של המהנדס לויתן לא הובאה כחוות דעת מומחה. המהנדס לויתן הגיש תצהיר עדות ולא חוות דעת מומחה ערוכה בהתאם לסעיף 24 לפקודת הראיות, הנדרשת להוכחת עניין שבמומחיות (ראו; תקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). לגבי מומחה המעורב מטעמו של בעל הדין בהתרחשות האירועים מושא חוות הדעת, כמו המהנדס לויתן, כבר נקבע שיש קושי לקבל עדותו בעניינים שבמקצועיות כחוות דעת מומחה, בשל הקושי להפריד בין עדותו לגבי ההתנהלות ובין מקצועיות (ראו; ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.10.201); ת"א (מחוזי-ת"א) 2334/06 משק כרמי- ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' יעדים לשיווק (1972) בע"מ [פורסם בנבו] (11.11.2009)).

       

    32. למעלה מזה, עדותו של מהנדס הקונסטרוקציה לויתן בבית המשפט, ומי שאליבא התובעת בסיכומים הוא בעל המקצוע היחיד שהובא לעדות בתחום ועליו יש להסתמך, סתרה את האמור בתצהירו ולימדה כי קיר אבן הדבש שהיה בנוי בחלקה 701 וניזוק לא היה קיר תומך ולא חלק ממערכת קיר תומך בין החלקות, וכן שנפילת האבנים מהקיר לא סיכנה את הבניינים בבלוך 21 ו-19 ולא הייתה הסיבה לכך שהצריכה בניית קיר תומך חדש, אלא בניין בלוך 21א, וצורך זה בלבד.

       

    33. המהנדס לויתן אשר מסר בתצהירו כי קיר האבן שניזוק היה חלק מקיר תומך שנבנה כמערכת שני קירות אנכיים הבנויים בצורה מדורגת, לא טען בתצהירו שקיר האבן היה מחובר לקיר הבטון הישן שנותר על תילו. הוא אף אישר בחקירתו בבית המשפט שקיר האבן שהיה בנוי בחלקה 701 (עליה בנויים הבניינים בבלוך 21 ו-19) היה במרחק של 1.5 מטרים מקיר הבטון הישן שנבנה בחלקה 322 ונותר עומד במקומו (עמ' 70 שו' 19-20).

       

    34. לתצהירו של המהנדס לויתן צורף דו"ח יועץ הקרקע מייק דוקטופסקי מיום 1.5.2012 שבדק מטעם העירייה את אזור ההתמוטטות ומצא שהקיר שניזוק מורכב מציפוי אבנים בלבד, ובמרחק אופקי של כ-1 מטרים באזור הכשל מקיר הבטון הישן שנותר מחובר לבניין בחלקה 322 (סעיף 1). בסעיף 3.1 לפרק המסקנות מציין יועץ הקרקע מטעם העירייה "על פי בדיקה ויזואלית של אזור הקיר שהתמוטט, אפשר לראות שהקיר מורכב מאבנים, ללא בטון או מעט מאד בטון. קיר כזה משמש בעיקר כציפוי לעפר ולא כקיר תומך" (ההדגשות אינן במקור- א.ב).

       

      העירייה, מטעמיה, בחרה שלא להביא את יועץ הקרקע למתן עדות וחקירה. הדבר מעורר יותר משאלה, מקים חזקה של הימנעות העירייה מהבאת ראייה הפועלת לחובת העירייה וכנגד טענתה שקיר האבן שניזוק היה קיר תומך (ראו; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)).

       

      ביתר שאת, כאשר המהנדס לויתן אישר את קביעותיו אלה של יועץ הקרקע וכאשר הופנה לכך שבדו"ח יועץ הקרקע צוין שהקיר האבן שניזוק משמש בעיקר כציפוי ואינו אמור להיות קיר תומך, השיב "עושה רושם שזה המצב, כן" (עמ' 75 שו' 7).

       

    35. המהנדס לויתן שב ואישר בחקירתו הנגדית שקיר האבן לא היה קיר תומך והבהיר כי הבניינים בלוך 19 ובלוך 21 לא היו בסכנה בעקבות נפילת האבנים מקיר האבן וכי הקיר החדש נבנה ללא קשר לנפילת האבנים מקיר האבן.

       

      כאשר המהנדס לויתן נשאל האם למעשה קיר האבנים לא היה קיר תומך וכי הצורך לבנות קיר תומך חדש בין שתי החלקות נועד להגן על הבניין בבלוך 21א', הוא אישר זאת, למעט בניית הקיר חדש בין החלקות והשיב "אני מסכים עם כל מה שאמרת חוץ מהמילים בין שתי החלקות" (עמ' 76 שו' 10). המהנדס לויתן העיד שהבניין שהיה צמוד לקיר האבן הוא בניין בלוך 21א', כי הבניינים בלוך 21 ובלוך 19 לא היו בסכנה בעקבות התמוטטות קיר האבנים (עמ' 68 שו' 6-8, 12-14 ועמ' 82 שו' 6-8,11-13) וכי הצורך בבניית קיר תומך חדש נועד לבניין בבלוך 21א' והיה נדרש גם אם אלמלא היו נופלים אבנים מקיר אבן הדבש שנבנה בחלקה 701 ומבחינתו לא שינה היכן ימוקם הקיר החדש. אפנה לעדותו:

       

      ש. הנתי. אז זאת אומרת מבחינתך, היה צריך לבנות קיר שיתמוך את הבניין

      של 21א' ולא, לא אכפת לך איפה הוא יהיה?

      ת. נכון.

      ש. מצוין, וגם למעשה, בפועל, גם אם לא היו נופלים אבנים הצורך הזה היה

      קיים כי זה מה ש, מה שראית?

       ת. נכון. (עמ' 76 שו' 11-16)

       

      על פי תצהירו של המהנדס לויתן הביסוס של הבניין בבלוך 21א' היה ביסוס רדוד שעל פי ניסיונו המקצועי חייב בניית קיר חדש למניעת התמוטטות הבניין (ראו; סעיפים 6 ו-7 לתצהיר). כאשר נשאל המהנדס לויתן על ידי בית המשפט האם אלמלא התפוררות האבנים בקיר הדבש, לא היה עולה הצורך לבדוק את בניין 21א' ולהגיע למסקנה שצריך לחזק או לבנות ל-21א' קיר תומך, הוא השיב "כנראה שלא" (עמ' 76 שו' 30-33).

       

      תשובות המהנדס לויתן מלמדות כי התפוררות האבנים בקיר אבן הדבש רק זימנה את אנשי המקצוע למקום וכי בשל הסכנות שהיו בבניין 21א' - המצוי בקצה עליון של המדרון סמוך לבנייני סירקין 11 שבקצה התחתון של המדרון - נבנה הקיר החדש, ללא קשר לקיר האבן שניזוק.

       

    36. העירייה מפנה בסיכומים לחוות הדעת המשלימה של המודד המוסכם עירון וטוענת כי המודד עירון קבע שקיר אבן הדבש שניזוק היה חלק מקיר תומך שראשו בקיר אבן הדבש וחלקו התחתון בקיר בטון מתחת לפני הקרקע. אינני סבורה שכך ניתן ללמוד מחוות דעתו.

       

      בחוות דעתו מיום 20.2.2018, לאחר ביקורים במקום וחפירה לחשיפת פני הקרקע, קבע המודד עירון שבסבירות גבוהה ראש קיר אבן הדבש שאת שרידיו מצא היה בנוי בתחום חלקה 701, וכי במגרש 322 נותר עומד בטון המחובר בקורות לבניין בסירקין 11ב' וצמוד לו הקיר החדש. בסעיף 5 לתשובות מיום 7.8.2019 לשאלות ההבהרה של נתבעים 13-25, הבהיר המודד עירון כי קיר האבן היה בנוי בחלקה שפני השטח שלה גבוהים מפני שטח החלקה עליה נותר עומד קיר הבטון הישן ובמרחק של מעל 1.5 מטרים מקיר הבטון הישן. על פי קביעות אלה של המודד המוסכם עירון, קיר האבן היה במרחק ובגובה מקיר הבטון הישן שבחלקה 322.

       

    37. בחוות דעתו המשלימה מיום 30.6.2019, על רקע טענת נתבעים 13-25 שקיר הבטון ישן, קיר האבן שניזוק והקיר החדש הם שלושה קירות נפרדים, מפרט המודד עירון את ממצאיו בשטח כדלקמן: "... נמצא כי היה בנוי קיר מ"אבן דבש" אשר אינו נראה מעל לפני השטח ונמצא חלק מהקיר, את חוות דעתי ערכתי בהנחה כי ניתן לחבר בין חלקי הקיר שנמצאו ולהניח כי נמצא תוואי הקיר במלואו" (סעיף 9). החיבור בין חלקי הקיר, מתייחס לשרידי קיר האבן. ביחס למספר הקירות הבהיר "יש להבהיר באופן ברור כי בפני עמד קיר (בטון) אחד בלבד ונמצאו שרידיו (מתחת לפני הקרקע) של ראש קיר מאבן דבש" (סעיף 11). בסעיף 12 לחוות הדעת המשלימה מציין המודד עירון כי מצדי קיר הבטון החדש "קיימים קירות בטון ישנים יותר אשר מסומנים באופן ברור; קיר בטון ישן היה (כנראה -לא נמדד ולא נתבקשתי למדוד) מתחת לפני הקרקע בעומק רב, כחלקו התחתון, או הביסוס, של הקיר מאבן הדבש, את תצלומי מארג הקירות (הישנים - קיר מאבן דבש וקיר בטון) ניתן לראות בתצלומים המהווים את נספחים ג'1 ו-ג'2 של כתב התביעה המתוקן".

       

      אינני סבורה כי מקביעות אלה של המודד עירון ניתן להסיק כי קיר אבן הדבש שניזוק, היה חלק עליון של קיר הבטון הישן או של קיר בטון עלום ישן אחר שנותר בעומק האדמה. על פי קביעת המודד עירון, קיר האבן היה במרחק מקיר הבטון הישן ובחלקה גבוהה יותר מחלקה 322 עליה נותר בנוי קיר הבטון הישן שחובר לבניין סירקין 11. בנוסף, עצם קיומו של קיר בטון מתחת לקיר אבן הדבש, על פי חוות הדעת של המודד עירון, מהווה הנחה שלא נבדקה. ההנחה כי ראש קיר אבן הדבש ששרידיו נמצאו בשטח היו חלק עליון של קיר בטון אחר מקיר הבטון הישן שנותר בחלקה 322, גם אינה בהלימה לקביעת המומחה שבפניו עמד קיר בטון אחד ולתיאור המהנדס לויתן את מערכת הקירות כשני קירות מאונכים הבנויים כמדרגה, ולא כקירות הבנויים בצורת האות H, כפי שהתובעת טענה לראשונה ותוך הרחבת חזית בסיכומי התשובה.

       

    38. גם אם אניח שבבסיסו של קיר האבן שניזוק היה קיר בטון, שלא נמצא ולא נמדד (ואין זו דעתי) לא הוכח שקיר זה (שלא היה קיר הבטון החדש שנותר עומד בחלקה 322 וחובר לבניין סירקין 11) היה קיר תומך, או חובר לקיר התומך - קיר הבטון הישן שבחלקה 322. המהנדס לויתן אישר בעדותו בבית המשפט שקיר האבן לא היה קיר תומך ולא היווה סכנה לבניינים בלוך 21 ו-19.

       

    39. המהנדס אורמן, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין בהכשרתו, תומך במסקנה כי הקיר שניזוק לא היה קיר תומך ולא הייתה לו משמעות הנדסית.

       

      בעדותו בבית המשפט הבהיר המהנדס אורמן כי קיר האבנים היה קיר דקורטיבי ולא קיר תומך. כדבריו: "שמו אבני דבש בלי בטון, בלי כלום, בלי כלום, סתם שמו אבנים, רואים את זה בתמונה שהוא צילם יועץ הקרקע. מאחורי זה שתלו עצים, צמחייה, כאשר זה לא, בכלל לא קיר תומך, זה סתם" (עמ' 41 שו' 25-28) וכן: "הוא לא תומך בכלום... הוא לא יכול לתמוך בכלום... אין בטון מאחורה, רואים את האבנים שנופלים" (עמ' 42 שו' 2-6).

       

      המהנדס אורמן קבע בחוות דעתו והוסיף והבהיר בחקירתו הנגדית כי קיר הבטון הישן שנבנה בחלקה 322 כקיר תומך המחובר לבניין סירקין 11 נותר עומד על תילו ללא סדקים, וכי בניית קיר הבטון החדש נבעה מחשש שבמקרה של רעידת אדמה הבניין בבלוך 21א' יגלוש, וזאת לאור הביסוס של הבניין 21א' ומיקומו גבוה לפחות ב-5 מטרים מהבניין בסירקין 11 והייתה נדרשת ללא קשר לנזקי קיר האבן (ראו; סעיף 5.4 לחוות הדעת של המהנדס אורמן, תשובותיו מיום 14.9.2020 ומיום 20.9.2020 לשאלות ההבהרה ועדותו ב עמ' 41 שו' 1-5, עמ' 42 ועמ' 56 -57). בסעיף 2 לתשובות מיום 14.9.20 לשאלות ההבהרה הוסיף המהנדס אורמן ואישר כי סכנת גלישה הייתה לגבי הבניין בלוך 21א' בלבד.

       

    40. המהנדס אורמן מונה כמומחה הנדסי מטעם בית המשפט לבדיקת עלות העבודות. הגם שעדותו שקיר האבן לא היה קיר תומך לא הייתה חלק מנושאי מינויו, מדובר במומחה הנדסי שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, ביקר בשטח ומסר עדות מקצועית, ממנה התרשמתי, לגבי ממצאים שבתחום מומחיותו. בחקירתו אישר המהנדס אורמן שהוא אינו מהנדס קונסטרוקציה וכאשר נשאל לגבי הצורך בביצוע הקיר החדש הבהיר שיש לפנות למהנדס קונסטרוקציה. יחד עם זאת המהנדס אורמן הבחין בין בעדותו בין שאלת תכנון קיר תומך לבין השאלה האם מדובר בקיר כקיר תומך, המצויה בתחום מומחיותו. המהנדס אורמן לימד על עצמו שכמהנדס בניין הוא הקים ישובים, קירות תומכים ובניינים, כי הוא מבין בקירות תומכים (עמ' 44-45) ומוסמך להעיד שקיר האבן לא היה קיר תומך (עמ' 46 שו' 15-16). עדותו לא נסתרה.

       

    41. אמנם בחוות דעתו מציין המהנדס אורמן "עלות הקיר צריכה לחול גם על הבניינים ברחוב בלוך 21" (סעיף 5.4) וחוזר על כך גם במענה לשאלות הבהרה של התובעת. אלא שמדובר בשאלה משפטית ולא בעניין שבמומחיות, ומסקנתי אחרת. מכל מקום בפרוטוקול הדיון מיום 23.6.21 הבהיר המהנדס אורמן שהבניין שהיה בסכנה והצריך בניית קיר תומך הוא בלוך 21א' בלבד (עמ' 41, שו' 1-2, עמ' 52 שו' 33-34)

       

    42. על עדותה של מהנדסת העירייה הגב' רמלר, מהנדסת בניין בהכשרתה ומנהלת מחלקת מבנים מסוכנים בעיריית גבעתיים, לעניין קיר האבן שניזוק לא ניתן להסתמך. בתצהירה מציינת הגב' רמלר "הוברר" שקיר האבנים היה קיר תומך במיצר שבין החלקות וכי התמוטטותו היוותה סכנה ממשית בשל סכנת גלישת קרקע במדרון. היא אינה מציינת בתצהירה כי זו עמדתה המקצועית, אלא רק שהוברר, כשהיא מפנה בהמשך תצהירה למהנדס לויתן ולמודד שמשי. המהנדס לויתן אישר בחקירתו הנגדית כי הקיר שניזוק לא היה קיר תומך, לא היווה סכנה לבניינים בלוך 21 ו-19 ולא הייתה הגורם לבניית הקיר החדש. המודד שמשי, לא הובא על ידי העירייה למתן עדות ואין להידרש לחוות דעתו.

       

    43. למעלה מזו, עדותו המקצועית של מומחה בית המשפט, המהנדס אורמן, עדיפה לי על פני המהנדסת רמלר, עובדת העירייה (לעניין משקלה העדיף של חוות דעת מומחה בית המשפט אף על פני חוות מטעם מי מבעלי הדין ראו למשל; רע"א 397/20 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (9.2.2020)).

       

    44. חקירתה הנגדית של הגב' רמלר אף לימדה, שדרישת העירייה שבעלי הדירות בבניינים בלוך 21 ובלוך 19 ישתתפו בעלות הקמת קיר הבטון החדש שהוקם בחלקה אחרת, לא התבססה על שיקולים הנדסיים, אלא על עמדת משפטני העירייה שלכל בעלי הנכסים בחלקה 701 אחריות לקיר האבן שניזוק בהיותו קיר הבנוי בשטח חלקתם. כאשר נשאלה המהנדסת רמלר מדוע נדרש בניין 19 הבנוי על חלקה 701 להשתתף בעלויות של קיר חדש הבנוי בחלקה 322 היא השיבה "מכיוון שהוא נמצא בחלקה, בחלק הגבוהה שהיא אחת מבין שתי חלקות שהקיר משמש ומבחינה משפטית אלה התשובות שקיבלתי מאגף המשפטי בעירייה לאורך כל השנים. אחריות לנכס מסוים בחלקה חל על כל בעלי הנכס של החלקה עצמה [...] הקיר הזה תומך חלקה גבוהה ומונע נפילה לחלקה נמוכה, אוקיי? הוא משמש שתי חלקות. בחלקה הנמוכה היה מבנה אחד, בחלקה הגבוהה שלושה מבנים... כל בעלי החלקה אחראים למבנה שמשמש אותם וזהו" (עמ' 84 שו' 4-7 ושו' 29-32). על כך חזרה העדה גם בעמ' 85 ו-86 לפרוטוקול עדותה והוסיפה כי קיר האבן "... זה חלק מקיר תומך שמורכב ממדרגה נמוכה וממדרגה גבוהה" (עמ' 105 שו' 19-20) ובעצמו תומך (שם, שו' 24). התובעת בחרה שלא להביא למתן עדות אותם גורמים משפטיים עליהם מתבססת המהנדסת רמלר. מחדל ראייתי זה פועל נגדה וכנגד משקל עדותה של המהנדסת רמלר.

      הנחת המוצא של המהנדסת רמלר כי הקיר שניזוק היה קיר תומך, נסתרה בעדותו של המהנדס לויתן. הפנייתה בתצהיר העדות לחוות דעתו של המודד שמשי (שלא הובא לעדות ואין לקבלה) ולפיה שלשת הבניינים בבלוך מחוברים, נסתרה על ידי המהנדסת רמלר עצמה, שאישרה כי הבניינים היו נפרדים ולא מחוברים. טענתה של המהנדסת רמלר בחקירתה שקביעת המודד שמשי ששלושת הבניינים בבלוך מחוברים לא הייתה בבסיס ההחלטה לפנות לבניינים 21 ו-19 מעוררת קושי, שעה שסעיף 8 למכתב מיום 27.10.2014 של עורכת דין שרונה לוי מהמחלקה המשפטית של העירייה (צורף לתצהירה של הגב' עכו-טבע) מעלה שבבסיס דרישת העירייה תשלום מבעלי הדירות בבלוך עומדת ההנחה שעל חלקה 701 בנוי בית משותף אחד עם 3 כניסות. הנחה אותה דוחה המהנדסת רמלר עצמה.

       

    45. מכל המקובץ עולה כי העירייה לא השכילה להוכיח את טענתה שקיר אבן הדבש שניזוק היה קיר תומך או חלק ממערכת קיר תומך אחד שהורכב משני קירות אנכיים שהוקמו במדורג, כי הקיר היה במיצר בין חלקות 701 ו-322 וכי נפילת האבנים מהקיר הפכה את הקיר למפגע מסוכן והיא שהצריכה את בניית הקיר החדש.

       

      חיוב הנתבעים בתשלום - האמנם?

       

    46. על פי עדותה של המהנדסת רמלר, לגישת העירייה על הנתבעים לשאת בעלות הקיר החדש, אף שלא הוקם בחלקתם, בשל כך שהקיר שניזוק היה בנוי בחלקתם. אין זו דעתי.

       

      בהתאם לסעיף 12 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, בעלות בקרקע משתרעת גם על הבנוי והנטוע עליה. קיר אבן הדבר היה בנוי בחלקה 701 - עליה בנויים הבניינים בלוך 21 ובלוך 19. אין בכך, כשלעצמו, להטיל על הנתבעים חבות לתשלום הוצאות בניית הקיר החדש שנבנה בחלקה אחרת (חלקה 322). בפרט, כאשר המסד הראייתי מלמד שקיר האבן לא היה קיר תומך ולא היווה סכנה, וכי ההחלטה להקים את הקיר החדש, הייתה לצורך בניינים בלוך 21א' וסירקין 11 ולא הייתה לה קשר לנפילת האבנים מקיר האבן ואין טענה שקיר האבן נבנה על ידי מי מהנתבעים או להתרשלותם בתחזוקת הקיר, שהיה מרוחק פיזית מהבניינים בהם לנתבעים דירות.

       

    47. קיר הבטון הישן שתמך בבניין סירקין 11 נותר על תילו בחלקה 322 ללא סדקים (ראו; עדותו של המהנדס אורמן). הקיר התומך החדש נבנה, אף הוא, בחלקה 322, לא היה קשור לנפילת האבנים מקיר האבן ונבנה לצרכי הבניינים בלוך 21א' וסירקין 1א' ו-ב'. גם מטעם זה אין מקום לחיוב הנתבעים בעלות הקמת הקיר החדש שנבנה בחלקה אחרת, ללא זיקה לנתבעים ולקיר האבן שניזוק.

       

      המסקנה שונה לגבי הבניינים בלוך 21א' וסירקין 11 (א' ו-ב') שהקיר החדש בוצע לצרכיהם.

       

    48. הפניית העירייה להוראות סעיף 49 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ולסעיף 3 לחוק העזר, כבסיס לחיוב הנתבעים בתשלום עלות הקיר החדש, אין בה להועיל.

       

      סעיף 49 לחוק המקרקעין קובע:

       

      • קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן - מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

         

      • מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה.

         

        חזקת הבעלות המשותפת של מקרקעין שכנים על מחוברים שבמיצר, על פי לשון הוראת הסעיף, חלה רק על מחוברים (קירות, גדרות, עצים וכיוצא באלו) הנמצאים על "המיצר", קרי על קו הגבול בין החלקות הסמוכות. זאת, בשונה ממצב בו המחוברים נמצאים בסמוך לקו גבול החלקות השכנות (ראו גם; ת"א 49001-08-17 חדאד נ' עמורי [פורסם בנבו] (28.9.2019]; ת 16851-12-14‏ שלמה גולד נ' אברהם צבי רוט [פורסם בנבו] (9.3.2017); תא"מ 35277-04-10 דהן נ' טרמצ'י [פורסם בנבו] (28.10.2012); פרופ' וייסמן "בעלות ושיתוף" (תשנ"ז) בעמ' 174)).

         

    49. הקיר התומך החדש הוקם בחלקה 322 ועל פי המודד המוסכם עירון, מצוי במרחק מתוואי גבול החלקות. הוא אינו קיר שבמיצר ולא חלה עליו חזקת הבעלות המשותפת של בעלי חלקות סמוכות הקבועה בסעיף 49 לחוק המקרקעין (רע"א (מחוזי-ב"ש) 2692-10-1818 סוגת תעשיות בע"מ נ' המר ס.ע.ר ייצור מתכת בע"מ [פורסם בנבו] (3.12.2018)).

       

    50. למעלה מזה, מדובר בקיר חדש. סעיף 49(ב) לחוק המקרקעין מטיל חיוב השתתפות בהוצאות תחזוקה של מחוברים במיצר שכבר קיימים, להבדיל מהוצאות הקמת קיר חדש בחלקה אחרת (ראו; ע"א 521/08 (מחוזי-חיפה) צרפתי נ. אלבו [פורסם בנבו] (2.3.2009); ע"א (מחוזי-נצרת) 24159-09-15 אורגובי נ' לוי [פורסם בנבו] (25.1.2016)).בכל מקרה על פי הוראת הסעיף, חלוקת הוצאות התחזוקה תהא באופן שווה בין הבעלים של החלקות הסמוכות, ולא כדי שטח דירתם כפי שדורשת העירייה.

       

    51. סעיף 3 לחוק העזר העירוני "מבנים מסוכנים לגבעתיים (הריסת מבנים מסוכנים), תשכ"ב-1962 (להלן:" חוק העזר"), אליו מפנה העירייה כמקור לסמכותה לביצוע הקיר החדש ולחיוב הנתבעים בעלות העבודות, 1962 קובע:

       

      • סבור ראש העירייה על פי דין וחשבון שנערך לפי סעיף 2 כי בנין מהווה סכנה למחזיקים או לציבור, רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעל הבניין לבצע את העבודות המפורטות בה תוך התקופה ובאופן שנקבע בהודעה.

      • בעל בנין שקיבל הודעה כאמור חייב למלא אחריה.

      • לא מילא בעל בניין אחר דרישת ראש העירייה לפי סעיף קטן (א) או ביצע את העבודות שלא באופן שפורט בהודעה, רשאית העירייה לבצע את העבודות ולגבות מבעל הבניין את הוצאות הביצוע ...

         

        הוראת הסעיף מחייבת "בעל בניין" לשאת בעלויות שביצעה העירייה לשיקום "בניין המהווה סכנה למחזיקים או לציבור", מקום בו הוא אינו ממלא אחר דרישה בכתב לתיקון המפגע תוך התקופה שנקבעה בהודעה.

         

    52. העירייה פנתה בכתב בחודש ינואר 2012 לבעלי דירות ברחוב בלוך וברחוב סירקין, ובהם הנתבעים, בדרישה לביצוע עבודות לשיקום ותיקון קיר האבנים והודיעה כי באם לא יבוצעו עבודות התיקון והשיקום תוך פרק הזמן שהוקצב (21 ו-30 יום), תבצע העירייה בעצמה את העבודות ותחייב את בעלי הדירות. העבודות לא בוצעו והמועד שנקצב לביצוען חלף וביום 18.7.2012 הודיעה העירייה לבעלי הדירות בסירקין ובבלוך שבכוונתה, בהתאם לחוק העזר, לבצע את העבודות ולגבות עלותן מהם (ראו; תצהיר הגב' רמלר, שלא נסתר, ונתמך במכתבי העירייה לבעלי הדירות מיום 5.1.2012 ומיום 11.1.2021 - נספחים ה' לתצהיר הגב' רמלר).

       

    53. הנתבעים טוענים שלא התקיימו התנאים להחלת סעיף 3 לחוק העזר, משלא הוכח שבזמן אמת עמד בפני ראש העירייה דו"ח הנדסי שהתריע על הסכנה בקיר האבן שניזוק (סעיף 2 לחוק העזר) ולא נטען שניתן אישור ממונה המחוז לביצוע העבודות (סעיף 4 לחוק העזר). הטענה מוקשית. גם אם לתצהירה של המהנדסת רמלר צורפו מסמכים של יועצים מקצועיים שמועדם לאחר תחילת ביצוע העבודות (ראו; אישור ממשרד המהנדס לויתן מיום 31.3.2014 וחוות דעת המודד שמשי מיום 25.4.2017), הגב' רמלר העידה שהעירייה לוותה ביועצים מקצועיים מלכתחילה ולאורך כל הדרך, כי ביום ראשון היו במקום שמשי, המהנדס לויתן והמהנדס בן תורה וכי המודד שמשי נתן הנחיות בכתב כבר לאחר ביקורו הראשון (עמ' 91 שו' 22-27, עמ' 92 שו' 19-20 ועמ' 93 שו' 20-22). עדותה לא נסתרה.

       

      למעלה מזה, למכתב העירייה לבעלי הנכסים בבלוך ובסירקין מיום 5.1.2012 ומיום 11.1.2012 צורף דו"ח של המהנדס חיים בן תורה. כך גם מאשרת הגב' עכו-טבע בסעיף 5 לתצהירה. בדו"ח מיום 5.1.2012 (צורף כנספח 1 לתצהירה של הגב' עכו-טבע) מתאר המהנדס בן תורה התמוטטות חלק הקיר וממליץ על תחימת האזור, הצבת שילוט אזהרה, הריסת קיר האבן וביצוע קיר בטון מזויין בצורה מדורגת. לתצהירו של מר רז צורף מכתב המהנדס לויתן מיום 30.8.2012 (נספח 19) המתריע על הסכנות והצורך בביצוע מידי של העבודות.

       

    54. הנתבעים לא ביצעו בעצמם את העבודות, למרות פניות העירייה והתראותיה. עמידתם על קבלת אישור ממונה מחוז לעבודות, כאשר עבודות בוצעו והוקם קיר חדש על פי חוות דעת היועצים המקצועיים של העיריה, עולה כדי חוסר תום לב המקים מניעות מצד הנתבעים מלטעון לכך.

       

    55. יחד עם זאת, אין לראות בנתבעים "בעלי הבניין" ביחס לקיר החדש שנבנה בחלקה 322 ואליבא עדותו של המהנדס לויתן, הקמתו לא הייתה לצורכי הבניינים בבלוך 21 ו-19. קיר הבטון הישן שהוקם בחלקה 322 נותר עומד על תילו ולא ניזוק, ואין לראות בנתבעים בעליו. לגבי קיר האבנים שניזוק, העירייה לא הוכיחה שמדובר ב"בניין המהווה סכנה למחזיקים או לציבור", והיא אינה רשאית להסתמך על חוק העזר בדרישה לחיוב הנתבעים בתשלום עלות "תיקון" קיר האבנים על דרך בניית הקיר החדש.

       

      "תכליתו של חוק העזר בדבר הריסת מבנים מסוכנים הינו למנוע סכנה לציבור, ולצורך כך הוא קובע חלופות שונות לטיפול בסכנה זו" (ראו; עת"מ (ת"א) 1921/05 אסתר כהן נ' עיריית רמלה [פורסם בנבו] (4.12.2005)). הקיר שניזוק היה קיר ציפוי אבנים, ולא קיר תומך. לא הוכח שהבניינים בבלוך 21 ו-19 המרוחקים מהקיר הפיקו תועלת מקיר האבנים או יכולים היו לעשות שימוש בו. אליבא עדותו של המהנדס לויתן נפילת אבנים מקיר האבנים לא היוותה סכנה לבניינים בבלוך 19 ו-21 והצורך בבניית הקיר החדש לא היה קשור לקיר שניזוק ולנפילת האבנים מהקיר.

       

    56. בעניין ע"א (מחוזי-ת"א) 2153/08 עיריית תל אביב נ' שולביץ [פורסם בנבו] (20.9.2010) (להלן: "עניין שולוביץ") אליו מפנה התובעת בסיכומים נקבע כי העירייה כרשות מנהלית נהנית מחזקת התקינות המניחה שפעולתה הייתה כדי ועל הטוען אחרת, עליו הראיה. ואולם, כפי שנקבע בעניין שולביץ, נטל הראייה להוכחת אי מסוכנות המבנה אינו גבוה ודי להפרכת חזקת התקינות באמצעות ראיות נסיבתיות וראיות לכאוריות, על מנת להעביר את נטל הראיה אל הרשות המנהלית להוכיח את מסוכנות המבנה. במקרה זה עדותו של המהנדס לויתן כי קיר האבנים שניזוק לא היה קיר תומך ואישורו כי מדובר בקיר המצופה אבנים שנפילתן לא היוו סכנה לבניינים בבלוך 21 ו-19 ולא הם היו הסיבה לבניית הקיר התומך החדש, יש בה לה להפריך את החזקה ולהעביר את הנטל לעירייה להוכיח כי קיר האבנים שניזוק היה מבנה מסוכן. בנטל זה אין העירייה עומדת.

       

      העילה החוזית

       

    57. במכתבה של הגב' עכו-טבע מיום 26.5.2014, כעורכת דין המייצגת את נציגות הדיירים בבלוך 19 (נספח ו' לתצהיר הגב' רמלר) נכתב בסעיף 2 כדלקמן:

       

      "ברצוננו להבהיר כי בישיבה שקיימנו עם נציגי העירייה בשלבים הראשונים, בטרם החלה הבנייה, הוצבה בפנינו עלות של כ-400 אלף ₪, אך אנו מצאנו גורם שיבצע זאת בעלות זולה יותר, של 200 אלף ₪ והצגנו חלופה זו לעירייה.

      ברם, מאחר והיה קושי אובייקטיבי לגייס ולגבות את הכסף מכל הדיירים בכל החלקות השונות על ידי ועדי הבתים עצמם (לרבות הקבלן עתיד לבנות בשטח החניון בפינת בלוך סירקין), הסכמנו שהעירייה תיטול על עצמה את האחריות לביצוע העבודה ולגביית הכסף".

      (ההדגשות לא במקור-א.ב).

       

      העירייה טוענת שיש לראות במכתב הסכמה מצד נתבעים 1-11 לתשלום העבודות לפחות עד לסך של 400,000 ₪. אין זו דעתי.

       

    58. המכתב מיום 26.5.2014 והאמירה במסגרתו בלשון עבר "הסכמנו" שהעירייה תיטול על עצמה את האחריות לביצוע העבודות ולגביית הכסף, לא נכתבו בחלל ריק. קדמו למכתב פניות העירייה לבעלי דירות בבניינים בבלוך ובסירקין בדרישה שהם יבצעו את העבודות, תוך שהוצג שהקיר שניזוק הוא קיר תומך המפריד בין החלקות עליהם הוקמו הבניינים, כי התנתקות האבנים גרמה לחשיפת שורשי העצים הנטועים בחצר בלוך 21א ועלולה לגרום לגלישת קרקע נוספת, לקריסת העצים ולסכנה וכי האחריות לכך חלה על בעלי הנכסים בשתי החלקות (ראו; מכתב העירייה מיום 5.1.2012 ומיום 11.1.2012). הגב' עכו טבע הבהירה בתצהירה ובעדותה בבית המשפט כי המכתב נכתב על רקע מצגים אלה, אשר בדיעבד התבררו כמוטעים (ראו למשל עמ' 129, 130, 135, 136 ו-138 לפרוטוקול עדותה). עדותה לא נסתרה. תוכן מכתבי העירייה משנת 2012 תומך בכך ומלמד כי לאחר שהתברר המצב לאשורו, הנתבעים לא ראו עצמם אחראים לתשלום כלשהו.

    59. הגב' עכו-טבע הבהירה בעדותה כי האמירה במכתב שהעירייה תבצע את העבודות ותגבה את הכסף, הייתה בבחינת אמירה כללית ולא הסכמה, גם משהעירייה נמנעה מלשתף את הנתבעים בעלות ובאופן ביצוע העבודות, קודם לביצוען. לדברי הגב' עכו טבע, לראשונה התבררו עלויות העבודות בפועל מדרישת התשלום ששלחה העירייה ביום 14.5.2014. אז לאחר בדיקת הדברים היא פנתה לעירייה והודיעה שאין על נתבעים 1-11 לשלם דבר (סעיפים 29-30 לתצהירה ועמ' 138 שו' 3-4 ו- 19-20 לפרוטוקול עדותה). חיזוק לעדותה יש במכתב הגב' עכו טבע מיום 29.7.2014 (צורף לתצהירה).

       

    60. עדותה של הגב' עכו טבע כי העירייה לא הודיעה על מהות העבודות העתידות להתבצע בפועל ועל עלותן קודם לביצוע, הייתה עקבית ומשכנעת. היא לא נסתרה ואותה אני מקבלת.

       

    61. אין בידי לקבל את טענת התובעת, שעדותה של הגב' עכו טבע לכך שהעירייה לא שיתפה בעלויות כשלה לאור אישורה במכתב מיום 26.5.2014 שנמסר על עלות של 400,000 ₪. על פי המכתב עלות בסך זה הוצגה בשלבים הראשונים לפני ביצוע העבודות, ונדחתה. הנתבעים ביקשו להביא בפניהם הצעות. העירייה לא הציגה תשתית ראייתית לפיה הנתבעים דווחו על עלות העבודות קודם לביצוען.

       

      בתצהירה פרטה הגב' עכו טבע שבעקבות דרישת העירייה מחודש ינואר שנת 2012 היא פנתה לעירייה במכתב מיום 17.2.2012 בשם ועד בלוך 19 וביקשה שהעירייה תביא בפניה את ההצעות לגבי עבודות השיקום על מנת לבחון את סבירותן, וכי למרות שעל נייר המכתבים צוינה כתובתה (בלוך 19) ומספר הטלפון שלה, לא התקבלה פנייה או הצעה מהעירייה עד לדרישת התשלום שנשלחה על ידי העירייה ביום 14.5.2014 לאחר ביצוע העבודות. העירייה מצדה, לא סתרה זאת ולא הציגה ראיות עדכון הנתבעים קודם לביצוע העבודות, על מהות העבודות שיבוצעו ועלותן.

       

    62. לכך יש להוסיף שבמכתב מיום 26.5.2014, בו מבקשת העירייה לראות כקיבול של הצעתה לשאת בעלות עבודות בסך 400,000 ₪, חולקת הגב' עכו-טבע, בשם דיירי בלוך 19, על הצעת העירייה וטוענת שהוצגה בפני העיריה עלות עבודות זולה יותר בסך של 200,000 ₪ וכי העירייה פעלה חד צדדית, ולא שיתפה את הדיירים בעלויות בפועל, קודם לביצוע העבודות. כיצד אפוא מבקשת העירייה לטעון בנסיבות אלה על הסכמה לתשלום עבודות שאת עלותן לא ידעו נתבעים 1-11. כל שכן כאשר העלויות להן טוענת העירייה עומדות על כ-750,000 ₪.

       

    63. מכתבה של הגב' עכו טבע מלמד עוד על נתבעים 1-11 הניחו שדרישת העיריה תתחלק בין בניינים נוספים (בלוך 23 ו-25) אליהם פנתה העירייה, דבר שלא נעשה.

    64. כאשר העיריה לא שיתפה את הנתבעים בעלות העבודות קודם לביצוען והציגה בפני הנתבעים עובר למכתב מיום 26.5.2014 מצג שקיר האבן שניזוק הוא קיר תומך המצוי באחריותם ומהווה סכנה, בעוד שעל פי המסד הראייתי הקיר שניזוק אינו קיר תומך, לא היווה סכנה לבניינים ברחוב בלוך 19 ו-21 ואין לנתבעים אחריות לתיקונו ולבניית קיר חדש, אין לראות במכתב מיום 26.5.2014, התחייבות מצד נתבעים 1-11 לתשלום עבור עלויות תיקון הקיר החדש, בכלל ובשיעור הנתבע.

       

    65. שתיקת הנתבעים לאחר פניית העירייה והודעתה מיום 18.7.2012 שבעקבות הימנעות בעלי הנכסים בשתי החלקות לבצע את העבודות, בכוונתה לבצע את העבודות ולגבות את עלותן מהם, אין בה לחייב את הנתבעים בתשלום עבור העבודות, כטענת העירייה. קל וחומר משהעירייה לא הוכיחה שהיא הודיעה לנתבעים, קודם לביצוע העבודות מה עלותן.

       

      עשיית עושר ולא במשפט

       

    66. העירייה טוענת לחיוב הנתבעים בתשלום חלקם בעלויות הקיר החדש מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

       

      סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 קובע "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן-הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן-המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם ההשבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". העירייה לא הוכיחה שהנתבעים קיבלו שלא על פי זכות שבדין נכס או טובת הנאה מהקמת הקיר החדש בחלקה אחרת. טענתה, לראשונה בסיכומים, כי בביצוע העבודות קיבלו הנתבעים שירות בדבר מניעת תביעות עתידיות זה כנגד זה אילו היה קורה אסון מקום בו הקיר לא היה מתוקן, לא נזכרה בכתב התביעה ובתצהירי התובעת ומהווה הרחבת חזית שאין להידרש לה.

       

    67. מעל הנדרש, לגוף העניין מדובר בטענה מוקשית, שעה שלא הוכח שהקיר שניזוק היווה סכנה, לא נטען להתנהלות לא ראויה של הנתבעים בקשר להחזקתו ולא נמצא שלקיר החדש שנבנה בחלקה אחרת זיקה לנתבעים או לנזק בקיר האבן.

       

      סיכום ביניים

       

    68. מכל האמור אין מקום לחיוב הנתבעים בתשלום בגין העלויות הנתבעות, ודין התביעה להידחות.

       

    69. ביתר טענות התובעת, אין לשנות מסקנתי.

       

    70. הגם שניתן היה לסיים כבר עתה את פסק הדין, על מנת שלמות התמונה אדון בטענת הנתבעים לרשלנות העירייה ובשאת העלויות וחלוקתן בין בעלי הנכסים הנכונים.

       

      הטענה לרשלנות העיריה והיעדר היתר בנייה 

       

    71. נתבעים 1-11 טוענים בסעיף 49 לכתב ההגנה לרשלנות העירייה בפיקוח על בניית הבניין ברחוב סירקין 11 בכך שהיא אפשרה בניית קיר הבטון הישן בחלקה 322, ללא היתר בנייה ולא באופן ראוי וכי אילו היה הקיר נבנה בצורה נאותה לא היה נדרש לבנות את הקיר החדש ומטעם זה על התובעת, לבדה, לשאת בתוצאות רשלנותה. אינני מקבלת את הטענה.

       

      הטענה לבניית הקיר בחלקה 322 בצורה לא נאותה נטענת בעלמא, ללא תימוכין בראיות. הקיר הישן עומד על תילו במקומו, ואליבא עדותו של מומחה בית המשפט, המהנדס אורמן, אין בו סדקים. לעניין קיומו של היתר בנייה לקיר הבטון הישן, המהנדסת רמלר הבהירה בעדותה שהקיר הישן נבנה עם היתר שניתן במסגרת ההיתר שניתן לבניין. לדבריה "אין היתרים נפרדים לקיר ולבניין.... בהיתר הבניין רואים את הקיר, זה נחשב כהיתר גם לקיר וגם לבניין (עמ' 90 שו' 17-18) והיא ראתה את הקיר בתכניות (עמ' 91 שו' 1-2). על עדות המהנדס אורמן שאין היתר, לא ניתן להסתמך משאישר שלא בדק זאת (עמ' 52 שו' 2).

       

    72. הטענה כי הקיר החדש נבנה ללא היתר בנייה, נטענה בכתב ההגנה שהגישו נתבעים 13-25 ואין מדובר בהרחבת חזית (ראו; עמ' 5 פסקה ראשונה). לגוף העניין הנתבעים לא הציגו ראייה לכך, ודין הטענה להידחות.

       

      עלות העבודות וחלקם של הנתבעים

       

    73. מהנדסת העירייה הגב' רמלר מסרה בתצהירה שהעירייה, על פי המלצת היועצים ההנדסיים, ביצעה קיר תומך חדש שעלותו עמדה על סך של 740,085 ₪ ונשאה בכל עלות העבודות, כולל תכנון, פיקוח והוצאות משפטיות בסכום זה, באמצעות יעד החברה לפיתוח גבעתיים בע"מ, תאגיד עירוני בשליטת העירייה (להלן: "יעד"). לתצהירה של הגב' רמלר מצורפות חשבוניות של ספקים ונותני שירותים ל"יעד", חשבוניות של "יעד" לעירייה, כרטסת הנה"ח של "יעד" וריכוז חשבוניות שנערך על ידי "יעד" (נספח ז').

       

    74. לא הוצגו אסמכתאות לתשלום בפועל של העירייה ל"יעד". הגב' רמלר היא מהנדסת בעירייה ולא עובדת "יעד". העירייה לא הביאה לעדות נציג מחברת "יעד" להוכיח כי העיריה שילמה את עלות העבודות ליעד. לא הובא גם נציג מהעירייה האחראי על התשלומים למתן עדות. המהנדסת רמלר אישרה בחקירתה שהיא לא טיפלה והדבר נעשה במחלקה אחרת (עמ' 104 שו' 2-6). למרות מחדלים ראייתיים אלה של העירייה, אינני מקבלת את הטענה כי העירייה לא הוכיחה שנשאה בתשלום עלות העבודות. אף שראוי היה שהעירייה תציג עדויות ואסמכתאות לתשלום בפועל של עלות העבודות על ידה, לאור חזקת התקינות ובהינתן וכפי שהבהירה הגב' רמלר, "יעד" היא תאגיד בשליטה מלאה של העירייה והמבצעת של העירייה (עמ' 106 שו' 28-29) חזקה שהעירייה נשאה בתשלום. חזקה זו לא נסתרה.

       

    75. יחד עם זאת, אין בחשבוניות שצורפו לתצהירה של המהנדסת רמלר לקבוע את שיעור עלות העבודות שהיה בידי העירייה לדרוש מבעלי הנכסים הנכונים בחלקות 701 ו-322. ניסיון העירייה לראות בתביעה כתביעת השבה, אין בה גורעת מבחינת עלות העבודות וסבירותן.

       

    76. המהנדס אורמן, אשר מונה כמומחה הנדסי מטעם בית המשפט לקביעת עלות העבודות, העריך את עלות העבודות בסך של 443,600 ₪ כולל מע"מ (סכום הכולל הוצאות ביצוע, תכנון, יועצים ופיקוח, ללא הוצאות משפטיות). הצדדים לא הגישו חוות דעת מומחה מטעמם בעניין עלות העבודות. חוות דעתו של מומחה בית המשפט לא נסתרה.

       

      חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט ואולם, נקודת המוצא היא שיש לתת משקל רב לחוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן כאשר אין לסטות מחוות דעתו בהיעדר נימוקים כבדי משקל (ראו; ע"א 293/88 חברת יצחק נימן בע"מ נ' מ. רבין [פורסם בנבו] (31.12.1988)). מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו והיה עקבי בקביעותיו. התרשמתי מקצועיותו ולא מצאתי טעם לסטות מחוות דעתו ואני מאמצת קביעותיה.

       

    77. המהנדסת רמלר טוענת בתצהירה כי עלות העבודות בפועל עלתה על האומדנים הראשונים בשל כך שמדובר היה בעבודה בהיקף קטן יחסית. המהנדס לויתן העיד שהמיקום לא היה נגיש, והשפיע על עלות העבודות (עמ' 77-78 לפרוטוקול עדותו). מומחה בית המשפט, המהנדס אורמן הבהיר בחקירתו בבית המשפט כי לקח נתונים אלה בחשבון בהערכתו, כי המחירים להם טוענת העירייה מופרזים והערכתו מתייחסת למחיר השוק של העבודות, רווח קבלני בשיעור 15% וכי מדובר בעבודה בהיקף קטן ובמיקום שהנגישות אליו בעייתית (עמ' 46 שו' 22-26 ועמ' 50 שו' 7-13).

       

    78. עלות העבודות שאמד מומחה בית המשפט התייחסה לבניית קיר תומך חדש. הנתבעים חלקו על הצורך בבניית קיר חדש, שעלות גבוהה בהרבה מתיקון קיר האבן. טענות הנתבעים נטענות בעלמא. ראיות לכך לא הוצגו על ידי הנתבעים. נתבע 3, בעלה של הגב' עכו-טבע שעל דבריו כאדריכל נסמכת הגב' עכו טבע בתצהירה וטוענת כנגד אופן ביצוע העבודות, לא הובא למתן עדות. לתצהירה של הגב' עכו טבע צורפה חוות דעת מומחה שהעריך עלות נמוכה יותר של העבודות. עורך חוות הדעת לא הובא לחקירה נגדית, ואין לחוות דעתו כל ערך ראייתי.

       

    79. המהנדס לויתן, מהנדס הקונסטרוקציה היחיד שהעיד, הצהיר כי בשל מצב הביסוס של יסודות הבניין בבלוך 21א' נדרש להקים קיר בטון חדש, אשר בשל תוואי השטח נבנה בחלקה 322. המהנדס לויתן הוסיף והבהיר כי בדו"ח יועץ הקרקע אינג' דוקטופסקי מיום 1.5.2012 צוין שלא ידוע אם בניין בלוך 21א' (המצוי במרחק 4 מטרים מהמתלול) מבוסס ביסוס רדוד או ביסוס עמוק על גבי כלונסאות וכי חוסר הידיעה בנוגע לביסוס הבניין, על פי ניסיונו המקצועי, הצריך קיר חדש. שכן חפירה לצורך שיקום הקיר כשבניין בלוך 21א' הוא בביסוס רדוד, עלולה הייתה בסבירות גבוהה מאוד לסכן את היסודות הירודים של הבניין ולהביא להתמוטטות. על כך חזר המהנדס לויתן בעדותו בבית המשפט (עמ' 78-77). עדות זו לא נסתרה, ואין בילתה.

       

    80. אמנם המהנדס אורמן הביע בחוות דעתו ספק בדבר הצורך בבניית קיר חדש, וחזר על כך גם בעדותו בבית המשפט, אולם הוא שב ואישר שהוא אינו יכול לקבוע שלא היה צריך לבצע את הקיר החדש ולצורך כך יש למנות קונסטרוקטור (ראו; סעיף 52-53 לחוות דעתו, תשובות מיום 10.9.2020 לשאלות ההבהרה של התובעים וחקירתו בבית המשפט עמ' 40 שו' 14-19, ועמ' 46 שו' 14). הקונסטרוקטור היחיד שהעיד, המהנדס לוין, קבע שיש לבנות קיר חדש.

       

    81. לתצהירו של המהנדס לויתן צורפו חישובים סטטיים שהוצגו כחישוב הביסוס של בניין של 21א', שהתברר כחישובים של בניין 21. אין בכך לגרוע מקביעתו המקצועית של המהנדס לויתן לגבי הצורך בבניית קיר חדש. בתצהירו הבהיר המהנדס לויתן, כי קבע זאת על סמך ניסיונו ההנדסי והמקצועי (ראו; סעיפים 4-5 לתצהירו).

       

    82. מכל האמור אני קובעת את עלות העבודות נכון למועד הגשת התביעה בסך של 443,600 ₪ כולל מע"מ, כפי שקבע מומחה בית המשפט, המהנדס אורמן.

       

    83. התובעת מאשרת שקיבלה מבעלי הדירות בבניין בלוך 21א, סירקין 11 א' ו-ב' ומחצית מבעלי הדירות בבלוך 19 סך כולל של 438,008 ₪. אין פירוש הדבר שיש להפחית מעלות העבודות שקבעתי את הסכומים ששולמו. את סכום העלויות שקבעתי יש לחלק בין בעלי הדירות הנכונים האחראים לשאת בעלויות אלה, וכך גם אישרה התובעת שייעשה.

       

    84. אינני סבורה שיש להפחית מעלות העבודות שקבעתי, ערבות הבנקאית בסך של 25,000 ₪ שניתנה על ידי המציע שזכה במכרז ל"יעד" לאחר שהמציע חזר בו מהצעתו וחולטה.

       

    85. כן אין לקבל את טענת הנתבעים שיש לכלול בין בעלי הנכסים האחראים לתשלום גם את דיירי בלוך 23 ו-25 שאינם בחלקות 701 ו-322 או את בעלי הנכסים בחלקות 728 -743 אשר לפי המפה המצבית של המודד המוסכם עירון רחוקות מתוואי הקירות.

       

    86. הנתבעים מפנים למכתב מיום 30.7.2013 של עו"ד זילברמן שייצגה את העיריה (נספח ה' לתצהיר הגב' רמלר) וטוענים על יסודו שהעירייה התחייבה להשתתף במימון העבודות. בסעיף 5 למכתב צוין שבמכתב העיריה מיום 19.5.13 הוסבר שהעירייה מוכנה להעמיד תקציב מיוחד עד לסך 444,872 ₪ לביצוע העבודות. על פי תוכנו של המכתב, מדובר במימון ביניים ולא בהשתתפות בעלויות. כך גם עולה מהסיפא לסעיף 5 בו נאמר "מרשתי, אף הודיעה, כי לאחר התיקון תגבה את מחירו מאת מרשיך ושכניהם". הגב' רמלר הבהירה בחקירתה שהעירייה הקצתה תקציב מיוחד לביצוע העבודות, כמימון ביניים. בהתאם לסיכום ישיבה בעירייה מיום 3.12.2012 (נספח 16 לתצהיר מר רז) הוחלט שהעירייה תבצע את העבודות ותגבה מהבעלים.

       

    87. אשר לאופן חלוקת העלויות, התובעת מבקשת לחייב כל אחד מבעלי הדירות האחראים לתשלום כדי שטח דירתו בכלל השטחים. בהתאם לסעיף 49 (ב) לחוק המקרקעין, הכלל הוא חלוקה שיוונית בין הבעלים, זולת אם הוכח אופן שימוש אחר. עו"ד תמר לרנר, ממשרד עורכי הדין שייצג את העירייה, הבהירה בתכתובת דוא"ל מיום 2.12.2013 (צורף כנספח 27 לתצהיר מר רז) שיש לערוך חלוקה שיווניות בין החלקות (כל חלקה 50%) ובין הדיירים לפי חלקם ברכוש המשותף, ולגבי שלושת הבניינים בבלוך כל בניין יישא בשליש (1/3) והחלוקה בין הדיירים בכל בניין תעשה לפי חלקם ברכוש המשותף של הבניין. למהנדסת רמלר לא היה הסבר מדוע לא בוצע החישוב באופן זה (ראו; עמ' 114 -115 לפרוטוקול עדותה).

       

    88. יתר טענות הנתבעים אין בהם לשנות ממסקנתי בהקשר זה.

       

      סוף דבר

       

    89. התביעה נדחית.

       

      התובעת תישא בהוצאות חלקם של הנתבעים בשכר טרחת המודד המוסכם ושכרו של מומחה בית המשפט וכן בשכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ₪ לקבוצת נתבעים 1-11 המיוצגים יחד ושכר טרחת עורכי דין בסך 20,000 ₪ לקבוצת נתבעים 13-25 המיוצגים יחד. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום.

       

      ניתן היום, ד' טבת תשפ"ב, 08 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ