ת"א 51875-06-12 נכסים בע"מ נ' חדד ואח'

האם חייבים הנתבעים לשלם לתובעת דמי שכירות בהתאם לשיעור המעודכן ברישומיה?

רקע וטענות הצדדים

1.התובעת מנהלת נכסי דיור ציבורי עבור משרד השיכון וביניהם את הדירה ברחוב קיבוץ גלויות 104/2 באופקים (להלן: הדירה). הדירה הושכרה לנתבע 1 ביום 15.12.1957 על ידי עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ. התובעת קיבלה לידיה את ניהול הדירה בשנת 1993. בדירה גרים הנתבעים, כאשר הנתבעת 2 היא רעייתו של הנתבע 1, והנתבעים 3 ו-4 הנם ילדיהם הבגירים.

עסקינן בתביעה כספית בסך 13,406 ₪ הנסמכת על רישומי התובעת לפיהם החיוב החודשי לשכירות על סך של כ-1,500 ₪ לחודש נכון למועד הגשת התביעה, ונוצר חוב הפיגורים בגינו הוגשה התביעה. נטען כי חוזה השכירות מתחדש מדי שנה, גם אם לא צויין בו כך, ובהתאם להוראותיו או מצבו הסוציאלי של השוכר נקבעים דמי השכירות. כן נטען כי יש לחייב גם את הילדים הבגירים בדמי שכירות.

2.לטענת הנתבעים אין יריבות בין התובעת לנתבעים 2 -4 שעה שההסכם נערך מול הנתבע 1 בלבד. לטענת הנתבע 1 מעמדו הינו של דייר מוגן ואינו חייב בדמי השכירות אשר נקבעו באופן שרירותי וללא קשר להסכם השכירות. לטענתו, במהלך השנים, נוכח הצפיפות בבית מרובה הילדים בו שיכנה עמידר 15 נפשות בדירה בגודל של 30 מ"ר בלבד, ניתנה הסכמת עמידר כי הנתבע 1 ירחיב את הדירה על חשבונו והוסיף הוא בנייה של כ - 70 מ"ר. לטענתו שילם תשלום מופחת בסך של כ - 300 ₪ לחודש עד אשר ביקש לרכוש את הדירה כזכאי לדיור ציבורי. במועד האמור, לאחר שנדחתה בקשתו, הועלו דמי השכירות. לפיכך טוען הוא כי לא היה מקום להעלות את דמי השכירות וזכאי הוא להמשיך ולשלם את דמי השכירות המופחתים שנקבעו בעבר.

דיון והכרעה

3.לכתב התביעה צורף העתק חוזה השכירות מיום 15.12.57 אשר נחזה להיות חתום על ידי הנתבע ואינו נושא את חתימת המשכיר. הנתבע לא כפר בחתימתו על ההסכם ולכן אין יסוד לכפירתו במהלך עדותו.

הצדדים לא דקדקו בקריאת הוראות ההסכם וטענו על בסיס ההנחה כי סכום השכירות המקורי שנקבע עמד על סך של 80 לירות ישראליות. יחד עם זאת, עיון בהסכם מלמד כי דמי השכירות החודשיים נקבעו על סך של 16 לירות ישראליות בלבד.

אין חולק כי לא נערך עם הנתבע הסכם נוסף מאז 1957 והנתבע הסכים לשלם דמי שכירות שוטפים בשיעורים שקבעה התובעת וזאת עד לשנת 2007, עת הגדילה התובעת את שיעור התשלום החודשי.

4.מטעם התובעת העידה הגברת נאווה אסייג אשר פרטה את ממצאיה על בסיס ספרי התובעת והציגה בדיון מסמכים שונים מתיק הנכס. מתצהירה ועדותה עלתה כי בשנת 2007 ביקש הנתבע 1 לרכוש את הדירה בתנאי מבצע לזכאים לדיור ובקשתו הובאה בפני משרד השיכון אשר מצא כי אינו זכאי לרכישה בתנאי המבצע מאחר והינו בעל נכסים אחרים. בנוסף, הסתמכה על דו"ח חקירה שנערך עבור משרד השיכון ועמיגור אשר העלה כי על שמו של הנתבע 1 ישנם נכסים: חסכונות בבנק, 3 דירות ברחוב הרצל באופקים ודירה נוספת ברחוב קדש, וכן זכויות בעיזבון דירה נוספת. עוד נטען בדו"ח כי קיים נכס באזור התעשייה אופקים, בו מפעילים ארבעה מילדיו עסק למכירת חומרי בניין.