פלונים נ' בית החולים רמב"ם ואח'

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.

1. התובעת 1 (להלן – התובעת) נולדה ביום X.X.99. התובעת 2 (להלן – האם) והתובע 3 (להלן – האב) הם הוריה (להלן יחד – ההורים; ביחד ייקראו כל השלושה – התובעים). על פי הטענה, בעקבות התרשלות של הנתבע 1, בית החולים רמב"ם (להלן – בית החולים) ועובדיו, לא הופסק ההיריון, ונגזר על התובעת לחיות חיים עם נכות. הטענה, אפוא, היא להולדה בעוולה. עניינה של החלטה זו בשאלת האחריות של בית החולים על פי דיני הנזיקין.

2. ברקע ההתדיינות עומדות העובדות הבאות. האם אושפזה בבית החולים ביום 10.9.99, בשבוע 24.3 להריונה. הסיבה לכך הייתה "חשד לירידת מים מיעוט מי שפיר" (מסמך סיכום קבלה). במסמך האמור מתועדת רמת מי שפיר (AFI) 3. רישומים נוספים ובדיקות נוספות העלו, בהמשך, מיעוט חמור של מי שפיר, ומצב של IUGR (פיגור בגדילה התוך רחמית). ברישום מיום 21.9.99 נכתב, כי "בני הזוג דורשים לא לקחת כל סיכון/אפשרות ללידת תינוקת עם פגם/מחלה כתוצאה מהעדר מי שפיר (ריאות היפופלסטיות למשל), כל זאת למרות שמדובר בהריון (ראשון, ספונטני) לאחר שנים של אי פוריות... לאחר דיון החליטו בני הזוג לא לקחת כל סיכון ולהפסיק את ההיריון".

3. מן החומר עולה כי העניין הובא בפני ועדה להפסקת הריון. בדו"ח בדיקת עובר מיום 21.9.99 פרופ' ישראל גולדשטיין (להלן – פרופ' גולדשטיין) מאותו יום תועד, בדומה, כי כמות מי השפיר היא "מופחתת ביותר". ברישום בכתב יד מאותו יום מתועדת רמת מים 2.5. פרופ' צבי אפלמן (להלן – פרופ' אפלמן), המומחה מטעם התובעים, חיווה דעתו (עמוד 10 לחוות דעתו הראשונה), כי מדובר במיעוט מים קיצוני. בטופס מאותו יום, הנושא את הכותרת "בקשה לאישור הפסקת הריון", צוין בפרק "ממצאים פתולוגיים או מחלות גנטיות שנמצאים בעובר", "מיעוט קשה של מי שפיר, פיגור בצמיחה התוך רחמית". באותו יום, כעולה ממסמך זה, ניתן אישור להפסקת ההיריון. במסמך נוסף מיום 21.9.99 עולה כי הוועדה נענתה בחיוב לבקשה להפסקת הריון, בשל מיעוט מי שפיר (אשר הוגדר כ "severe") ו – IUGR. האם חתמה על האישור להפסקת ההיריון.

4. מתצהירה של האם עולה, כי הוחל בתהליך של הפסקת ההיריון. עם זאת, התהליך לא הושלם. מרישום מיום 22.9.99 עולה, כי עובר לביצוע הפעולה נמצא "מיעוט מי שפיר בינוני" (הרישום מתעד כי רמת מי השפיר ((AFI עמדה על 9. זאת, בשונה ממיעוט "קיצוני" במי שפיר קודם לכן). נכתב עוד כי בהתייעצות עם פרופ' איצקוביץ' (הכוונה לפרופ' יוסף איצקוביץ', אחד מן הרופאים בבית החולים במועדים הרלוונטיים; פרופ' איצקוביץ' גם היה חבר בוועדה להפסקת הריון שדנה בעניין מושא התביעה שבפניי), הוחלט לדחות בשלב זה את הפעולה עד לקבלת נתונים נוספים בעוד מספר ימים. במכתב השחרור מאותו אשפוז (22.10.99) נכתב, כי ההחלטה האמור התקבלה "בייעוץ עם בני הזוג".

5. הלכה למעשה, לא הופסק ההיריון, בשום שלב. התובעת נולדה, כשהיא סובלת מליקויים שונים, ובהם מום בליבה (פגם גדול במחיצה הבין חדרית (VSD)). מן החומר עולה עוד, כי היא סובלת מדיסמורפיזם (לקות צורנית, בעיקר בפניה); וגם מפגיעה בהתפתחות נוירולוגית, הכוללת, על פי הטענה, רמת אינטליגנציה נמוכה, פגיעה במוטוריקה עדינה וקשיים בדיבור, בראייה ובכישורים אקדמיים.

6. לטענת התובעים, אילו בהמשך להחלטה על דחיית או עיכוב הפסקת ההיריון, היו כל הנתונים הצריכים לעניין מובאים בפני הוועדה להפסקת הריון, הייתה הוועדה מחליטה על הפסקת ההיריון. לעניין זה, מונים התובעים את הנתונים הבאים: IUGR מוקדם וסימטרי; מיעוט מי שפיר; והיקפי ראש קטנים, אשר על פי העקומות הנהוגות בבית החולים (של מלומד בשם Hadlock), היו מעלים חשד למיקרוצפליה (היקף ראש הקטן מן הממוצע בשלוש סטיות תקן). בהקשר זה התובעים טוענים עוד, כי הנתונים שהיו בידי הרופאים חייבו הפנייה לייעוץ גנטי. לטענתם, ייעוץ כזה היה מוביל, בין היתר, לעריכת בדיקת אקו לב, אשר הייתה מגלה את המום הלבבי. בהתחשב גם במום זה, טוענים התובעים כי הוועדה הייתה מחליטה על הפסקת הריון. אדרש לכל אחד מהיבטים אלה עתה. בהמשך לכך, אדרש למסקנה העולה מן הממצאים, והכול על רקע חוות דעת המומחים שבפניי, ועדויותיהם.

7. IUGR. על פי נייר עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה (נייר עמדה 15 – ניהול היריון עם עובר החשוד בהאטה בגדילה תוך-רחמית (IUGR) יוני 2001, להלן – נייר עמדה 2001), במועדים הרלוונטיים לא הייתה הגדרה מוסכמת להאטה בגדילה תוך-רחמית. נכתב, כי חשד להאטה כאמור עולה, כאשר משקלו של העובר מוערך בעל-קול מתחת לאחוזון 3, 5 או 10 לגיל ההיריון על פי העקומות המקובלות במוסד או בארגון.

8. מן הרישומים בזמן אמת עולה בבירור כי לא היה לרופאים בבית החולים ספק כי מדובר במקרה של IUGR. ביום 15.9.99 מתועד ייעוץ עם ד"ר אברהמי, לפיו קיים מצב של IUGR . ברישום מיום 16.9.99 עולה, כי קיים פער של שלושה שבועות בהתפתחות העובר. אזכיר, כי מן המסמכים הנוגעים להחלטה על הפסקת ההיריון ביום 21.9.99, עולה כי אחד הנימוקים לבקשה ולהחלטה האמורים היה "פיגור בצמיחה התוך רחמית". בתוך כך נכתב במפורש, בכל הנוגע לאישור שניתן להפסקת ההיריון, כי מדובר ב - IUGR.

9. תמונה דומה עולה גם מהערכות המשקל המוצאות ביטויין בבדיקות סונונגרפיות (אולטראסאונד) שנערכו באותה תקופה. כך, הערכת המשקל ביום 15.9.99 הייתה 495 גרם. אחוזון 3, לפי ספר הבסיס P. Callen, Ultrasonography in Obstetrics and Gynecology (1994) at p. 136, עמד באותה נקודת זמן, על 589 גרם (הפרק הרלוונטי בספר, אשר חובר על ידי Hadlock, הוגש כמוצג ת/1; לכך שמדובר בספר בסיס, ראו עדותו של פרופ' הרמן, המומחה מטעם הנתבעים, בעמוד 133). ביום 7.11.99, הערכת המשקל בבדיקה סונוגרפית (אולטראסאונד) של פרופ' גולדשטיין עמדה על 1247 גרם. אחוזון שלוש עמד על 1465 גרם, לפי המקור האמור. הערכת המשקל ביום 13.11.99 הייתה 1380 – 1400 גרם, כאשר על פי הספרות אחוזון שלוש הוא 1622 גרם. על רקע נתונים אלה העיד מומחה ההגנה, פרופ' אריה הרמן (להלן – פרופ' הרמן), כי מדובר באופן חד משמעי ב – IUGR (בעמודים 138 – 139).

10. מיעוט מי שפיר. הזכרתי לעיל תיעוד מזמן אמת על מיעוט מי שפיר, במשך התקופה שתחילתה באשפוז האם ביום 10.9.99, וסופה ביום 22.9.99. בהשלמה לכך אוסיף, כי מיעוט מי שפיר מתועד לכל אורכו של האשפוז האמור. כך, ביום 14.9.99 מתועד "מיעוט בינוני עד רב של מים". אשר לסיבה לכך נרשם שם, כי במהלך האשפוז לא הודגמה ירידת מים ברורה. צוין כי ברקע שני דיקורי מי שפיר על רקע חלבון עוברי גבוה, ודימום לאחר הדיקורים ולפניהם. צוינו "גנטיקה וסקירת מערכות תקינים (בשבוע 14)". נכתב, באותו מועד כי "הסיבה למיעוט המים לא לגמרי ברורה".

11. ברישום נוסף, מיום 15.9.99 (פרופ' גולדשטיין), נמצא "מיעוט קיצוני של מי שפיר". בדו"ח סקירת עובר המתעד בדיקה סונוגרפית של פרופ' גולדשטיין מאותו יום נכתב, כי כמות מי השפיר "מופחתת ביותר". ברישום נוסף מאותו יום מתועד מיעוט קשה של מי שפיר. נכתב באותו רישום כי הפרוגנוזה במצב זה היא "לא טובה". באותו שלב הועלתה על הפרק אפשרות של הפסקת הריון. תמונה דומה עולה גם מרישום מיום 16.9.99. אף ביום 21.9.99 עלה בבדיקת אולטראסאונד "מיעוט ניכר של מים לגיל ההיריון". באותו יום נכתב, כי הוסברו לבני הזוג באריכות המשמעות של מיעוט מים מסיבה לא ברורה לאורך זמן.

12. ברישום מיום 4.10.99 נזכרת כמות מים "לא תקינה (AFI-5)", בבדיקת אולטראסאונד. באותו יום, שעות אחדות אחרי כן, נזכר כי בבדיקת מוניטור עלתה "כמות מי שפיר תקינה (ההדגשה במקור) (11 AFI)". ביום 5.10.99 נזכרת כמות מים "מופחתת מעט", וצוין AFI 11. שיעור דומה נרשם ביום 14.10, ולגביו צוין "אולי מיעוט קל". כמות דומה נמצאה ברישומים מן הימים 6.10.99, 7.10.99. ביום 22.10.99 מצוין AFI 7, בבדיקת אולטראסאונד, ונרשם כי כמות המים היא "תקינה". זמן קצר אחרי כן, ביום 27.10.99, נרשם ערך של 12.5. ברישומים מן הימים מן הימים 1.11.99, 4.11.99 נרשם כי הכמות היא תקינה. ברישום אחר, המופיע בממצאיה של בדיקה סונוגרפית (7.11.99), מדובר על כמות מי שפיר "מופחתת ביותר", ללא ערך מספרי. ביום 9.11.99 נרשם כי AFI הוא 7 – 9. ימים אחדים אחרי כן, ביום 12.11.99, מצוין AFI 13. ביום 16.11.99 מצוינת כמות מים "תקינה".

13. לצורך הנוחות, סוכמו הנתונים הצריכים לעניין בטבלה הבאה: