ת"א 5116-07-13 קנדי נ' יורו - ישראל (י.ש) בע"מ

1.תביעה זו עניינה בטענות לירידת ערך של דירה, פגם באפשרות ליהנות ממנה והעדר סחירות של הדירה בשל חוסר פונקציונליות של חלק משמעותי מחצר ומחסן שנמכרו כחלק מן הדירה לתובעת.

העובדות כעולה מן הראיות

2.בחודש ינואר 2012 ערכה הנתבעת מבצע של מכירת דירות ראשונות בפרויקט שנקרא "12 המאושרים". בבניין מס' 841 בפרויקט בו עסקינן עמדו למכירה ארבע דירות גן כל אחת בת ארבעה חדרים במחיר המבצע של 1,490,000 ₪ צמוד למדד תשומות הבניה 1.2012. שלוש דירות גן נמכרו בחודש פברואר 2012. התובעת החלה מתעניינת ברכישת דירת גן בבניין בחודש מאי 2012 כאשר המבצע כבר הסתיים ומחיר דירת גן בת ארבעה חדרים עמד אז על סך של 1,525,000 ₪. כאמור באותה העת נותרה רק דירת גן אחת שטרם נמכרה, דירה מס' 9, היא נושא הליך זה (להלן: הדירה) (ראו: סעיפים 7-5 לתצהיר גב' עופרה חדד, סמנכ"לית הנתבעת (להלן: גב' חדד); סעיפים 6-4 לתצהיר גב' איטה זמר, אשת המכירות ומשווקת הפרויקט אצל הנתבעת (להלן: גב' זמר) ועדותה בעמ' 27 ש' 26-20, עמ' 28 ש' 4-1; לעומת סעיף 8 רישא לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 25 ש' 6-5).

3.כאשר התובעת התעניינה לראשונה בדירה נמסר לה פרוספקט של דירת הגן על-ידי מי שהחליף באופן זמני את גב' זמר ששהתה בחו"ל והתובעת קיבלה ממנו את מספר הטלפון של גב' זמר כיוון שהוא עצמו לא הכיר את פרטי הפרויקט. אותו מחליף זמני כתב על גבי הפרוספקט פרטים כלליים ביחס לשטח הדירה והגן, מועד האכלוס ומחיר הדירה. בתחתית הפרוספקט האמור נכתב מפורשות כי "השרטוטים ההדמיות הינם לצורכי המחשה בלבד ואינם מחייבים את החברה. לחוזים שיחתמו יצורף מפרט טכני ותוכניות והם בלבד יחייבו את החברה. הריהוט הינו להמחשה בלבד ואינו חלק ממפרט הדירה וסידורו הינו על בסיס רעיוני. התוכנית אינה משמשת לנקודות חשמל ואינסטלציה והתוכניות אינן בקנה מידה. בכל תוכנית ישנה 'דירת ראי' ובכל דירה שטחי הגן והמרפסת משתנים." (נ/1; ההדגשות שלי - מ.ש.; וראו: סעיף 3 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 21 ש' 32-10; וכן עדות גב' זמר בעמ' 28 ש' 26-23).

4.התובעת אשר עובדת בתפקיד בכיר בבנק הפועלים (ראו פירוט תפקידיה לאורך השנים בעמ' 20 ש' 14-12) פנתה באמצעות עמיתותיה לעבודה אל גב' חדד ואל גב' זמר על מנת לבחון אפשרות להנחה במחיר הדירה. לאור הפניות וכמחווה של רצון טוב הוסכם למכור לתובעת את הדירה במחיר המבצע שכבר הסתיים, היינו 1,490,000 ₪, ולמעשה במחיר מופחת ממחיר המבצע שכן ההצמדה נעשתה למדד מאוחר יותר של 5.2012. הנתבעת הוסיפה ונעתרה לבקשה נוספת של התובעת לתוספת נקודות חשמל, ארונות אמבטיה וארונות מטבח בשטח גדול יותר ללא תמורה נוספת. הסכמות אלה הובילו לחתימתה של התובעת על בקשת רכישה ביום 15.6.12.

יומיים קודם לכן, ביום 13.6.12, לפי הנחיית גב' חדד הועברו לתובעת כל תכניות המכר של הדירה (למעט תכנית פיתוח כללית של כל המתחם), שהיוו בבוא היום נספחים להסכם המכר. התובעת, באמצעות בא-כוחה גם בהליך זה, ניהלה משא ומתן בנוגע לשינויים בהסכם המכר לאחר שהועברו אליה כל נספחי ההסכם, כולל כל התשריטים, המפרט הטכני ומפת השטח של הבנין. הוחלפו מספר טיוטות בין הצדדים וסופו של יום הוכנסו עשרות תיקונים ושינויים כעולה מ"נספח השינויים" להסכם הרכישה אשר נחתם למעלה מחודש לאחר מכן ביום 24.6.2012. מועד המסירה הצפוי נקבע להיות 18 חודשים מיום החתימה על הסכם הרכישה (ראו: סעיפים 4 ו-6 לתצהיר התובעת, נספח ג'1 לתצהירה וכן עדותה בעמ' 23 ש' 10-4, 29-15; סעיפים 18-8 לתצהיר גב' חדד, נספחים א' ו-ב' לתצהירה ועדותה בעמ' 30 ש' 27 - עמ' 31 ש' 12; סעיפים 18-7 לתצהיר גב' זמר ועדותה בעמ' 27 ש' 31-27, עמ' 28 ש' 19-9).

5.ביום 24.4.13, עת זומנה התובעת על-ידי נציג הנתבעת להגיע לאתר הבניה על מנת לאשר אריחי חיפוי לחדרי הרחצה בדירה, גילתה כי המעבר בין חלקה הדרומי של חצר הדירה לבין רצועת החצר המזרחית המאונכת לה שצורתה משפך (חצר הדירה בנויה בצורת האות ר') הוא צר לטענתה למעבר אדם מבוגר על אחת כמה וכמה למעבר חפצים שעתידים להימצא במחסן הגינה שמצוי בקצה החצר המזרחית. פניות התובעת אל נציגיה השונים של הנתבעת בבקשה לתיקון הפגם ברוחב המעבר בין שני חלקי החצר לא הניבו את התוצאה המבוקשת על ידה, למעט סיתות הקיר התוחם את הגינה באופן שהרחיב מעט את המעבר (סעיפים 16-9 לתצהיר התובעת, נספחים ה'-ח', י'-י"א לתצהירה ועדותה בעמ' 26 ש' 16-9; סעיף 35 לתצהיר גב' חדד ועדותה בעמ' 8-4). אקדים ואומר כעת כפי שיפורט להלן כי כיום רוחב המעבר נטו בפועל הוא רק 53 ס"מ.

6.על כן הגישה התובעת תביעתה זו. תחילה הוגשה התביעה לסעד של צו עשה שיחייב את הנתבעת להרחיב את רוחב החצר באופן שהרוחב המינימאלי יהיה לפחות 1 מ' וזאת קודם למועד המסירה הצפוי של הדירה ביום 23.12.13; לחלופין התבקש תיקון התביעה לסעד כספי בגין ירידת ערך, פגם בהנאה מהדירה והעדר סחירות של הדירה. במקביל הוגשה בקשה לצו עשה זמני להורות לנתבעת להרחיב את רוחב החצר בין הדירה לגדר הדירה כך שהרוחב המינימאלי יהיה לפחות 1 מ'. במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני ולאחר שהתברר כי אין דרך לתקן את הפגם הנטען ביקשה התובעת להגיש תביעה כספית ולמחוק את הבקשה לצו עשה זמני (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 7.7.13; סעיף 17 לתצהיר התובעת; וכן עדות גב' חדד בעמ' 29 ש' 29 - עמ' 30 ש' 3). בהתאם התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן לקבלת סעד כספי בסך 222,968 ₪ בגין ירידת שווי וערך הדירה, פגם באפשרות ליהנות מהדירה והעדר סחירות של הדירה בשל חוסר הפונקציונאליות של חלק משמעותי מחצר והמחסן שנמכרו כחלק מהדירה לתובעת.