רדקר ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה נהריה ואח'

 צדדים שלישיים:

1. איילון חברה לביטוח בע"מ

2. הראל חברה לביטוח בע"מ

בפני תביעה בגין נזקי הצפות שנגרמו לתובע.

א. העובדות וטענות הצדדים:

1.התובע הינו בעלים של בית פרטי בנהריה, אשר נרכש על ידו במסגרת הליך של כינוס נכסים בשנת 1997. ביתו של התובע אינו מחובר לרשת הביוב העירונית אלא הינו משתמש בבור ספיגה הקיים בחצרו. בשנת 1995, עוד בטרם רכש התובע את הבית, תוכננה והוקמה שכונת מגורים בסמוך לבית התובע. אין חולק בין הצדדים, כי במסגרת הקמת אותה שכונה הוגבה הרחוב הסמוך לביתו של התובע, אך בשל הפרשי הגבהים לא חובר ביתו של התובע לשוחת הביוב העירונית. לטענת התובע, עבודות אלה של הנתבעות גרמו ברשלנותן להצפות מי גשמים וביוב בשטחו של התובע, אשר גרמו נזק מהותי לביתו. התובע צירף לתביעתו חוות דעת מומחה מטעמו, ובגינה טוען כי הפתרון הנכון הינו הגבהת הבית אל גובה מפלס הרחוב. בכתב תביעתו, תובע התובע את עלות פתרון הנדסי זה וכן תשלום דמי שכירות לתקופת העבודות.

2.הנתבעות לעומת זאת, טוענות כי עסקינן במבנה מעץ שנבנה בלא היתר בניה בשנת 1971, כאשר בקשה למתן היתר נדחתה באותה שנה על ידי הועדה המקומית. התובע והבעלים הקודמים לו של המקרקעין לא פעלו כנדרש להתאמת ניקוזו וצנרת הביוב בו לתנאי המקום, לא הגישו התנגדות לועדה המקומית כשהוכנה תכנית המתאר החדשה לשכונת המגורים במקום בשנת 1995, ולא התאימו את ביתם מבחינת מערכת הביוב והניקוז לתכנית חדשה זו. לטענת הנתבעות בשנים 2006-2008 שילמו הנתבעות לפנים משורת הדין לאשתו של התובע שני סכומים: האחד בסך 14,500 ₪, והשני בסך 10,000 ₪ בגין נזקי הצפות, כאשר ביום 31.3.08 חתמה אשת התובע על כתב קבלה ושחרור, במסגרתו ויתרו התובע ואשתו על כל דרישות או תביעות כנגד הנתבעות, לרבות בגין עילות עתידיות בנסיבות דומות.

3.הנתבעות טוענות, נוכח הנסיבות המתוארות לעיל, כי התובע מנוע מלתבוע את הנתבעות בשל כתב הקבלה ושחרור, וכי התביעה גם התיישנה מאחר ועניינה תכנון ובנית השכונה החדשה עוד בשנת 1995. לטענת הנתבעות עסקינן בטענות לנזק מתמשך שנגרם מעוולה חד פעמית נטענת. לעניין זה מפנות הנתבעות להלכת ע"א 9292/07 ‏ חברת שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים" [ניתן ביום 6.1.2010], אשר עסקה בשאלת נזקי ביטול היתר בניה. לגופו של עניין טוענות הנתבעות כי גם אין להן כל אחריות לנזקי התובע, וכי אלה נובעים, אם מכוח עליון ואם מחמת רשלנותו של התובע עצמו אשר משתמש בבנין ללא היתר בניה בלא להתאימו לתשתיות הביוב והניקוז העירוניות, ומאי תחזוקה ראויה של ביתו מפני נזקי מזג אוויר וגשם וכאשר גם לא אמור להגרם לתובע נזק מאחר ועליו לדאוג לריקון בור הספיגה בחצרו כאשר מתמלא. לטענת הנתבעות התרשלות התובע שוללת את טענות התובע לרשלנות ואת הקשר הסיבתי בין פעולת הנתבעות לנזקי התובע. הנתבעות מציינות כי סתמו את שוחת הביוב העירונית בקצה מגרשו של התובע מאחר ולא ניתן לחברה בשל הפרשי גבהים לביתו, וכן שהתקינו בור ניקוז וקולטן במגרשו.

4.הנתבעות מוסיפות וטוענות בסיכומיהן כי נוכח העדרו של היתר בניה גם מנוע התובע מלתבוע נוכח הכלל כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". לטענת הנתבעות יש לאבחן את ענייננו מהלכת ע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד [ניתן ביום 18.7.2005], מאחר ולנתבעות אין כל אשמה בבניה הבלתי חוקית. לחילופין טוענות הנתבעות כי יש להטיל על התובע אשם תורם או לקבוע כי לא עמד בחובתו להקטנת הנזק. הנתבעות אף טוענות כי נוכח ניסוח תביעתו מוגבל התובע לתביעת פיצוי בגובה עלות חיבור המקרקעין לתשתיות הביוב והניקוז ואינו יכול לתבוע את עלות בנית בית חדש. הנתבעות אף טוענות כי לא הוכחה הצדקה להרוס את הבית אלא די בשיקומו, כאשר לצורך הוכחת הצורך בהריסה, היה צורך בפירוק כל החיפויים הפנימיים וחשיפת היסודות.

5.בכתב תשובה שהגיש התובע, טען, בין היתר, כי כתב הקבלה ושחרור שנחתם על ידי התובע אינו מונע את הגשת התביעה ממספר טעמים: משום שהתייחס לאירועי נזק פרטניים במועדים ספציפיים למיטלטלין, משום שכולל תניית ויתור עתידי שהינה חסרת תוקף על פי הדין ומשום שנחתם שלא על ידי בעל המקרקעין - התובע. יצוין לעניין זה כי הנתבעות בסיכומיהן משיבות לעניין טענה זו כי התובע חתם על שטר מתנה בשנת 2002 המקנה את זכויותיו במקרקעין לאשתו. עוד הינן טוענות כי חוות דעת השמאי שבגינה ניתן הפיצוי התייחסה גם לנזק למבנה ולא רק לתכולת המיטלטלין. אשר לטענת ההתיישנות, טוען התובע כי מדובר בעוולה נמשכת, בגין אירועי הצפות המתחדשים מדי שנה, וכי יש לראות גם בתשלומים ששילמו הנתבעות לתובע ואשתו כביצוע מקצת הזכות המאיין טענת התיישנות עד אותו מועד. עוד טוען התובע כי רכש את הנכס לאחר בניית השכונה, מה גם שלא חלה עליו חובה להתנגד לתכנית החדשה, ואין בכך כדי לפטור את הנתבעות.

6.הנתבעות הגישו הודעת צד שלישי כנגד חברות הביטוח אשר ביטחו את הנתבעות, על פי פוליסות ביטוח אחריות מקצועית ופוליסת ביטוח צד ג'. חברות הביטוח הגישו כתבי הגנה בהם הכחישו את חבותן. לטענת הצד השלישי 1 אשר ביטח את הנתבעת 2, פוליסות הביטוח אינן מכסות את פעילות מהנדס העיר וממילא מאחר והתביעה מתייחסת לתכנון השכונה החדשה בשנת 1995, אין כיסוי ביטוחי. עוד טוענות חברות הביטוח כי מדובר באירוע ביטוחי שהנתבעות ידעו על קיומו קודם לעריכת הביטוח בשל דרישות אשתו של התובע, אך לא מסרו על כך לחברות הביטוח. עוד הינן טוענות כי עסקינן באירועים שקרו קודם למועד הרטרואקטיבי המכוסה בפוליסה. טענה נוספת הינה כי אין עסקינן במקרה ביטוחי אלא באירוע צפוי אשר בוצע במתכוון על ידי הנתבעות בעת תכנון מערכת הניקוז, וכי הביטוח גם אינו מכסה את החלפת המערכת הלקויה עצמה. עוד נטען לגבי פוליסת ביטוח צד ג' כי אינה מכסה את תקופת הפעילות הרשלנית הנטענת. הצד השלישי 2 אשר ביטח את הנתבעת 1, מעלה את מרבית הטענות שהעלתה גם הצד השלישי 1, ומוסיף וטוען כי עסקינן בסיכון שכבר התממש ועל כן חוזה הביטוח בטל על פי סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). עוד הינו טוען כי הרשלנות הנטענת כלפי העיריה אינה מבוטחת על ידו. עוד הינו טוען כי בכל מקרה יש לקזז מסכום הפיצוי את סכום ההשתתפות העצמית של הנתבעת 1.