ת"א 50262-02-16 א. תמרים בניה ופיתוח בע"מ נ' י. ינקוביץ,הנדסה בניין ופיתוח בע"מ

בפניי בקשה למתן צו זמני המורה למשיבה שלא למסור לכל אדם זולת המבקשת ביצוען של עבודות מכוח מכרז 58/2013 שפורסם על ידי משטרת ישראל (להלן: "המכרז"), למעט עבודות במחוז הדרומי. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה למתן חשבונות, למתן צו מניעה ולסעד כספי.

על פי הנטען בבקשה, המשיבה זכתה במכרז, שהינו חוזה מסגרת לביצוע עבודות שיפוצים במחוזות דרום וצפון, לתקופה של ארבע שנים המסתיימת בחודש פברואר 2018.

ביום 30.4.15 התקשרו הצדדים בהסכם שלפיו מסרה המשיבה את ביצוע כל עבודות המכרז למבקשת (להלן: "ההסכם"). כעבור כחצי שנה הוסכם בין הצדדים כי ההסכם יצומצם למחוז הצפוני.

למבקשת נודע כי המשיבה הפרה את ההסכם הפרות יסודיות עוד לפני ההסכמה לצמצמו, בכך שלא מסרה למבקשת את כל העבודות נשוא ההסכם. בעקבות זאת דרשה המבקשת מהמשיבה פירוט של העבודות שנמסרו מכוח המכרז, אך המשיבה סרבה.

לטענת המבקשת, הואיל וההסכם מתייחס לביצוע כל עבודות המכרז, היא זכאית לבצע את כל העבודות בעצמה, והמשיבה אינה זכאית למסור עבודות לקבלני משנה אחרים, ומכאן בקשתה שיינתן כבר בשלב זה צו האוסר מסירת עבודות לאחרים.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות. להלן אפרט טעמיי.

בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שניים הם התנאים שעל מבקש סעד זמני להוכיח על מנת לזכות בבקשתו: האחד – על המבקש להוכיח קיומה של זכות לכאורה שעל בסיסה זכאי הוא לסעד זמני עד תום הדיון. במסגרת זו על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, או לכל הפחות על קיומה של שאלה רצינית העומדת לדיון. השני – על המבקש להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן. לגבי היחסים בין שני תנאים אלה נפסק כדלקמן:

"כלל הוא כי, לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד, סיכויי התביעה העיקרית או למצער - האם עומדת שאלה רצינית לדיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני, מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי - האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא, בעיקרה, מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעיתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים למתן הסעד הזמני מתקיימים יחסי גומלין. ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. באופן דומה, במצב שבו נראה, על פני הדברים, כי התביעה היא תביעת סרק, הרי שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעברו של המבקש (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1) 529)" (רע"א 5288/07 דוד נפטי בשם עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ ואח' (25.6.07) בפסקה 7 להחלטה).

במקרה זה מדובר בבקשה במסגרת תביעה שעילתה חוזית. לטענת המבקשת, הפרה המשיבה את ההסכם. אלא שמעיון במכתבים שהוחלפו בין הצדדים, אשר צורפו לבקשה, עולה כי הטענות בדבר הפרת ההסכם הן הדדיות, שכן גם המשיבה טוענת להפרות מצד המבקשת, בין היתר בביצוע לקוי של העבודות (ראה נספח ד' לבקשה). הדברים אינם משוללי יסוד, כעולה מסעיף 2 למכתב ב"כ המבקשת (נספח ה' לבקשה), שבו צוין כי המבקשת תיקנה את הערות הפיקוח.

מכאן שהתביעה מעלה, אומנם, שאלה רצינית הראויה לדיון, אך אין מדובר בתביעה שניתן לומר לגביה על פניו כי סיכוייה להתקבל גבוהים. בנסיבות אלה, רק אם מאזן הנוחות נוטה באופן ניכר לטובת המבקשת, יהיה מקום להיעתר לבקשה.