ג' נ' אנגל ואח'

לפני תביעה כספית בגין לשון הרע ותקיפה.

1. התובע, מהנדס אזרחי, החל לעבוד בחברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן: "חנ"י") ביום 1/9/13 בתפקיד מהנדס ביצוע במנהלת פיתוח הנמלים החדשים (להלן: "המנהלת") ובהמשך צוות לליווי פרטני של הקמת נמל המפרץ בחיפה כחלק מעבודת המנהלת. במסגרת תפקידו עסק התובע, בין היתר, בקבלת דיווחים מהנתבעת 2 חברה העוסקת בניהול ופיקוח על פרויקטים, אשר מונתה על ידי חנ"י לנהל ולפקח על פרויקט "נמל המפרץ" בחיפה ופרויקט "נמל הדרום" באשדוד. הנתבע 1 הוא אחד מבעליה ומנהליה של הנתבעת 2.

2. ביום 1/7/15 זומנה על ידי המנהלת ישיבת עבודה שבועית במשרדי הנתבעת 2 בחיפה, בעניין סטטוס הביצוע של הקבלן הימי. לטענת התובע, המדובר בישיבה שוטפת אליה מוזמנים דרך קבע מנהליו ונציגיו הבכירים של הקבלן הימי, נציגי המנהלת, בעלי תפקיד בחנ"י ומנהלי הפרויקט מהנתבעת 2 ובמסגרתה נדונים לרוב נושאים שוטפים שונים הקשורים בפרויקט. לטענת התובע הוא הקדים לישיבה, סב אל השולחן ועיין בניירותיו בעוד שיתר המזומנים מתקבצים. אז הבחין התובע כי גם הנתבע 1, אשר כלל לא היה אמור לקחת חלק בישיבה, הגיע למקום והחל משוחח עם מי מהמשתתפים. לטענת התובע, לאחר כמספר דקות, עוד בטרם החלה הישיבה וללא שנוצר כל קשר מילולי או אחר בינו לבין הנתבע 1, התפרץ הנתבע 1 לעברו והחל לאיים ולעלוב בו בצעקות רמות ובהמשך קם הנתבע 1 ממקומו, ניגש בצעדים נמרצים אל התובע הכה אותו בצווארו, ירק על פניו, קילל אותו ואיים עליו (להלן: "האירוע"). כל זאת עשה הנתבע 1 לפני פורום כמעט מלא של המוזמנים לישיבה. בשלב זה, לטענת התובע, זינקו לעבר הנתבע 1 כמה מהנוכחים בישיבה, אחזו בו והוציאו אותו בכוח מהחדר, תוך שזה ממשיך בקריאותיו כנגד התובע. לטענת התובע בכל מהלך האירוע הוא נותר ישוב במקומו וללא כל תגובה מצדו. בעקבות האירוע פוזרה הישיבה ולא התקיימה.

3. לטענת התובע, לאורך תקופת עבודתו בחנ"י לא היה כל קשר בינו לבין הנתבע 1 שאינו נושא בכל תפקיד בקשר עם פרויקט נמל המפרץ והיכרותם עד לאירוע הסתכמה במספר ישיבות בודדות אשר במהלכן מעולם לא נוצר עימות בינו לבין הנתבע 1. מיד לאחר האירוע, הגיש התובע תלונה במשטרה. ביום 24/8/15 הודיעה המשטרה כי אינה מוצאת לנכון להמשיך בחקירה. ערר שהגיש התובע על החלטה זו התקבל וביום 19/10/15 הודיעה המשטרה על חידוש החקירה.

4. לטענת התובע, ממועד האירוע, ועל אף הבטחות הממונים עליו לערוך בירור מקיף עם הנתבע 1 ולהבהיר לו את מעמדה של הנתבעת 2 בפרויקט, בפועל החל כרסום מתמשך ומשמעותי במעמדו המקצועי באופן כזה שלא ננקטו צעדים ממשיים בעניין תלונותיו ויתרה מכך כל הסובבים אותו היו מעוניינים להרחיק דווקא אותו ממוקד העשייה. לטענתו, מאז האירוע הוא לא זומן לישיבות המנהלת שעניינן נמל המפרץ, התבקש להימנע מלתת חוות דעת מקצועיות כפי שנדרש לעשות לצורך ביצוע תפקידו עד לאותו רגע, החל להיות מואשם על ידי הממונות עליו ב"גישה שלילית" ושותפו לחדר עבר במפתיע לחדר אחר.

5. ביום 27/7/15 פנה התובע אל הנתבע 1 במכתב, במסגרתו בין היתר, דרש פיצוי והתנצלות מהנתבע 1. לטענתו, מתגובת ב"כ הנתבע 1 למכתב עלה כי הרקע לתקיפה מקורו בישיבת עבודה שהתקיימה יום עובר לאירוע, אשר הנתבע 1 לא זומן אליה ולא נכח בה, ובמסגרתה הצביע התובע על ליקויים משמעותיים בתפקודה של הנתבעת 2 בפרויקט. לפיכך טוען התובע כי נוכחות הנתבע 1 בפגישה מיום 1/7/15 לא הייתה מקרית וכמוה גם התקיפה. לטענת התובע, הנתבע 1 גמר אומר באופן מחושב ומתוכנן "לסגור חשבון" עם התובע שהעז למתוח ביקורת על תפקודה של הנתבעת 2 בפרויקט, זאת במטרה לרמוס לבזות ולהשפיל את התובע ועל מנת ליצור הרתעה כלפי מי שיעז לבקר את עבודתה של הנתבעת 2. לטענת התובע, הנתבע 1 לא התנצל על האירוע ואף הגדיל לעשות כאשר שיגר אל התובע מכתב התראה, במסגרתו נדרש התובע לשלם לנתבע סכומים ניכרים כפיצוי. לטענתו, איומים אלו לא ריפו את ידו והוא עמד על מיצוי הדין עם הנתבע 1 אולם ללא הועיל, שכן נעשה ניסיון מצד הממונים עליו לגמד את האירוע ולפטור את הנתבע 1 בלא כלום.

6. ביום 24/5/16 פוטר התובע מעבודתו בחנ"י, כאשר לטענתו פיטוריו קשורים באופן ישיר לאירוע נשוא התביעה.

7. לטענת התובע, דבריו הבוטים של הנתבע 1 עולים כדי לשון כרע כהגדרתה בחוק. לטענתו, הנתבע 1 השפיל אותו בעיני הבריות ועשה אותו מטרה ללעג ולקלס. לטענתו, הנתבע 1 השפיל אותו כאשר ירק על פניו לעיני כל הנוכחים וכאשר הכה אותו. לטענתו, הנתבע 1 ביזה אותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות שיחס לתובע. לטענתו, לא זו הייתה זו מעידה חד פעמית מצד הנתבע 1 וגם לא אבדן עשתונות רגעי כי אם החלטה סדורה ומתוכננת לפגוע בתובע ולהשפילו. לטענת התובע הנתבע 1 פגע במשרתו ובמשלח ידו.

8. לטענת התובע, מעשי הנתבע 1 מהווים "תקיפה" כמשמעותה בס' 23 לפקודת הנזיקין. לפיכך עותר התובע במסגרת התביעה שלפני, לפיצוי כלהלן: סך של 144,000 ₪ - פיצוי ללא הוכחת נזק לפי ס' 7א(ג) לחוק לשון הרע, סך של 850,000 ₪ בגין אבדן הכנסות עתידיות עקב הפגיעה במעמדו המקצועי של התובע, סך של 200,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין, סך של 150,000 ₪ בגין עגמת נפש וכאב וסבל. סה"כ- 1,344,000 ₪. לצרכי אגרה העמיד התובע תביעתו על סך 500,000 ₪ בלבד.

9. הנתבעים טוענים כי המדובר בתביעה מופרכת תוך תיאור שגוי של השתלשלות האירועים ואשר עניינה ניסיון פסול מצד התובע לסחוט כספים מהנתבעים. לטענתם, במהלך עבודתו של התובע בחנ"י, במסגרת ביצוע הפרויקט, התעוררו מחלוקות מקצועיות רבות בין התובע לבין נציגי הנתבעת 2 והתנהגות התובע גרמה לא פעם לעיכובים ולחיכוכים מיותרים בביצוע הפרויקט. לטענתם, התנהגותו של התובע חרגה מהפן המקצועי ופעמים רבות הוא אף ניסה לעורר פרובוקציות אצל נציגי הנתבעת 2, תוך שהוא מתבטא מולם בביטויים קשים ולא רלבנטיים לביצוע הפרויקט.

10. לטענת הנתבעים, במהלך הפגישה מיום 30/6/15, הטיח התובע בנציגי הנתבעת 2, בנוכחות גורמים בכירים בחנ"י, כי התנהלות הנתבעת 2 אינה מקובלת ובחברות ממשלתיות אחרות הנתבעת 2 כבר מזמן לא הייתה ממשיכה בניהול הפרויקט. לטענת הנתבעים, הדברים נאמרו על ידי התובע במתכוון על מנת לפגוע בשמם הטוב. לטענתם ובניגוד לטענת התובע לעניין זה, הנתבע 1 כן זומן לישיבה מיום 1/7/15 כחלק מאנשי הנתבעת 2 והוא אף נהג להגיע פעמים רבות לישיבות שוטפות אלה. לטענתם, הנתבע 1 היה מעורב בניהול הפרויקט ולבקשת גורמים בכירים בחנ"י הגיע מפעם לפעם לאתר הפרויקט.

11. לטענת הנתבעים, בתחילת הישיבה מיום 1/7/15 התפתח ויכוח מקצועי בין הנתבע 1 לבין מהנדס התכנון מטעם חנ"י מר גיא זיו ביחס לקייסונים (תיבות בטון ענקיות המהוות בסיס למסוף שבהקמה) ולאופן הכנתם. עניין זה התעורר בהמשך לוויכוח המקצועי שהתנהל בין הצדדים ועלה גם במסגרת הישיבה מיום 30/6/15 כאשר הנתבע 1 ניסה במסגרת ויכוח זה להוכיח את צדקתו המקצועית ובכך להגן על שמה הטוב של הנתבעת 2. לטענתם, ויכוח זה התלהט כאשר התובע ישב לצדו של מר גיא זיו, תוך שהוא מעוות פניו בבוז, בעת שהנתבע 1 פרש את טענותיו. לטענתם, התנהלות זו של התובע הלהיטה את הרוחות ואגב כך נגרר הנתבע 1 בלהט הדברים לאמירות קשות שהופנו הן כלפי גיא והן כלפי התובע. לטענת הנתבע 1, הוא מתנצל על אמירות אלו אשר נאמרו על ידו בשעת כעס, הן אינן מאפיינות את התנהגותו והיה עדיף לו לא היו נאמרות כלל. עם זאת לטענתו, הוא מעולם לא הכה את התובע ולא ירק בפניו. לטענתו, לאחר האירוע הוא הביע בפני מנכ"ל חנ"י חרטה על מעשיו ואף התחייב כי ינקוט בכל האמצעים על מנת שאירוע כזה לא יחזור. בהמשך הודיע מנכ"ל חנ"י לנתבע 1 כי עד לקבלת החלטה אחרת, הוא משעה את הגעתו לשטח הפרויקט. הנתבעים טענו עוד, כי זמן קצר לאחר האירוע ניגש הנתבע 1 אל התובע במטרה להתנצל לפניו באופן אישי אולם זה התעלם ממנו בהפגנתיות, סירב לדבר עמו והודיע לו כי הם יפגשו בבית המשפט. לטענתם, הנתבע 1 אף חזר על התנצלותו במסגרת מכתבו מיום 20/8/15.

12. הנתבעים טוענים כי טענות התובע לפיהן לאחר האירוע חל שינוי בהתנהלותם של נציגי חנ"י ונציגי הנתבעת 2 כלפיו אשר הביאו לפגיעה במעמדו בחנ"י, חסרות בסיס עובדתי ונטענו בעלמא. לטענתם, מצדה של הנתבעת 2 לא חל כל שינוי כלפי התובע לאחר האירוע ונציגי הנתבעת 2 שמרו על התנהלות עניינית ומקצועית מולו. לטענתם, התובע זומן לישיבות עבודה בעניין פרויקט המפרץ גם לאחר האירוע, כך שאין ממש בטענותיו לפיהן הוא הודר מהמתרחש בפרויקט המפרץ.

13. בכתב התשובה מטעמו, טען התובע כי הוא מעולם לא ניסה להשחיר או להכפיש את פני הנתבעים או לעורר פרובוקציות כנטען על ידם. לטענתו, כנדרש ממנו כאיש מקצוע הנדסי של חנ"י, הוא פיקח על עבודת הנתבעים באופן ענייני, מקצועי ולויאלי למעסיקתו, תוך עמידה על דעותיו ודרישה לקבלת תשובות לשאלותיו המקצועיות. לטענתו, הנתבע 1 מעולם לא התנצל לפניו. התובע מאשר כי אכן במהלך ישיבה מקצועית בדרג לא בכיר, הוא הבהיר כי התנהלות הנתבעת 2 במסגרת הפרויקט לא הייתה נסלחת בחברות ממשלתיות אחרות. באשר לטענת הנתבעים לפיה התובע כביכול העווה את פניו בצורה כל שהיא, בעוד שהנתבע 1 ומר גיא זיו התווכחו על נושא מסויים, טוען התובע כי המדובר בשיחה בה הוא כלל לא לקח חלק ולא חיווה כל דעה באמירה או במחווה כלשהו.

     

    דיון :

    האירוע נשוא התובענה:

14. התובע טוען כי ביום 1/7/15 בשעה 09:30 זומנה על ידי מנהלת הפרויקט ישיבת עבודה שבועית במשרדי הנתבעת 2 בחיפה, בעניין סטטוס הביצוע של הקבלן הימי. התובע הקדים לישיבה, סב אל השולחן ועיין בניירותיו בזמן שיתר המוזמנים התקבצו ובאו. אז הבחין התובע, לטענתו, כי גם הנתבע 1 הגיע למקום והחל משוחח עם מי מהמשתתפים. לאחר דקות אחדות, עוד בטרם החלה הישיבה וללא שנוצר כל קשר מילולי או אחר בין התובע לנתבע 1, התפרץ הנתבע 1 לעבר התובע והחל לאיים ולעלוב בו צעקות רמות, תוך שהוא קורא לעברו "אתה, רכבת אהה אתה לא תגיד לי איך לנהל את הפרויקט" ולאחר מכן הוסיף קללות נמרצות אשר אין להעלותן על הכתב. לאחר דברים אלו ללא כל פרובוקציה מצד התובע, קם הנתבע 1 ממקומו, ניגש בצעדים נמרצים אל התובע, הכה אתו בצווארו, וירק בפניו לעיני כל תוך שהוא צועק מקלל את התובע, צועק "אני אטפל בך" ובנוסף צעק לעבר התובע "לך מפה, לך מפה, לכו מפה שניכם". בשלב זה זינקו לעברו של הנתבע 1 כמה מן הנוכחים בחדר, ובהם מר אריאל ג'רגי, הגב' נעה אורן, מר רונאל לורן ומר שמעון בוחבוט אשר אחזו פיזית בנתבע והוציאו אותו בכח מהחדר, תוך שהוא ממשיך בקריאותיו כנגד התובע. בכל מהלך האירועים נותר התובע, לטענתו, ישוב במקומו ולא הגיב בכל דרך כנגד הדברים שהוטחו בו או כנגד התקיפה הפיזית. (ס' 8-14 לכתב התביעה).

15. גרסת התובע לאירוע נותרה זהה במסגרת עדותו בבית המשפט ונתמכה בעדותם של מר שמעון בוחבוט (ת/10), מר גיא זיו (ת/8) ומר אריאל ג'רג'י (ת/7). מר בוחבוט, מפקח בטחון בפרויקט נמל המפרץ, הצהיר כי בתחילת הישיבה התפרץ הנתבע 1 לעבר התובע, לפני הנוכחים, והחל לצעוק לעברו וכן הטיח קללות בפני הנוכחים בחדר. בהמשך פנה אל התובע ירק בפניו וקילל אותו. בשל זאת, זינקו חלק מהנוכחים אל עבר הנתבע 1 וזה הורחק מהישיבה תוך שהוא ממשיך בצעקות וקללות.

16. מר בוחבוט הגיש תחילה תצהיר מטעמו, במסגרתו אישר כי ראה את הנתבע 1 מכה את התובע בצווארו (ת/4) ואולם ביום 7/9/15 התייצב מר בוחבוט במשרד ב"כ התובע וביקש לתקן את תצהירו, באופן כזה שטען כי לא ראה את הנתבע 1 מכה את התובע. מר גיא זיו, מהנדס תכנון מבנים ימיים מטעם חנ"י, הצהיר כי בתחילת הישיבה ניהל עמו הנתבע 1 שיחה מתלהמת בנושא מקצועי וכאשר הבחין בתובע שישב לימינו של מר זיו, הוא התפרץ לעברו בפני כל הנוכחים החל לצעוק ולנופף בידיו לעברו וכן הטיח קללות בפני הנוכחים בחדר. לפתע קם הנתבע 1 ממקומו ניגש אל התובע היכה אותו בצווארו, ירק בפניו והחל לקלל אותו ולאיים עליו. בשלב זה זינקו אל עבר הנתבע 1 חלק מהנוכחים בחדר וזה הורחק בכח מהישיבה שתוך שהוא ממשיך לאיים על התובע בצעקות וקללות ומבטיח "לטפל בו". ביום 21/2/16 פנה מר זיו אל ב"כ התובע בבקשה כי לא ייעשה שימוש בתצהירו. מר אריאל ג'רג'י, קב"ט מטעם חברת אשטרום- שפיר בפרויקט נמל המפרץ הצהיר אף הוא כי בסמוך לאחר תחילת הישיבה סיים הנתבע 1 שיחה עם אחד הנוכחים. לפתע פנה אל התובע והחל לצעוק לעברו ולאחר מכן חזר לכיוונו של התובע היכה אותו בצווארו, ירק בפניו, והחל לקלל אותו לאיים עליו כל זאת לפני המשתתפים בישיבה. בשלב זה תפס מר ג'רג'י את הנתבע 1 והרחיק אותו בכוח מחדר הישיבות תוך שהנתבע 1 ממשיך ומאיים על התובע בצעקות.

17. הנתבע 1 אישר את הגרסה הבסיסית של התובע לפיה בתחילת הישיבה מיום 1/7/15 התפתח ויכוח מקצועי בינו לבין מר גיא זיו בנוגע ל"קייסונים"- תיבות בטון ענקיות המהוות בסיס למסוף שבהקמה. לטענת הנתבע 1, ויכוח זה התלהט כאשר התובע, אשר ישב לצדו של גיא, עיווה את פניו בבוז שעה שהנתבע 1 פרש את טענותיו. התנהלות זו, לטענת הנתבע 1 גררה אותו בלהט הדברים, לאמירות קשות שהופנו הן כלפי מר זיו והן כלפי התובע. עם זאת טען הנתבע 1 כי הוא לא הכה את התובע ולא ירק על פניו (ראה ס' 22-23 לנ/4). בעדותו לפני טען הנתבע 1 כי "לא הרמתי עליו שום יד. קיללתי וירקתי הצידה ולא עליו... על השולחן. לא לידו. על השולחן הצידה. עמדתי מאחורי זיו וירקתי , תנועת יריקה, אמרתי לו שרמוטה. ש. ירקת לשולחן? ת. כן זו האמת." (עמ' 24 שורות 9-13 לפרוטוקול). "..לא סטרתי למר ג' לא אכפת לי מה הם אומרים. ש. האם איימת על ג'? ת. לא. ש. בשום אופן? ת. לא. ש. הגב' דניאלה אומרת, היא נשאלה האם שמעה את אחד הצדדים מאיים ואמרה שכן, דוד איים "אני אטפל בך". ת. זה נכון. ש. לאיזה טיפול אדוני? ת. נשיקות. יכול להיות." (עמ' 25 ושרות 25-34 לפרוטוקול). "לא קפצתי על ג'. חוזר ואומר. עמדתי מאחורי גיא זיו ואמרתי "שרמוטות" ו- "שרמוטה" לכיוונו. לא נגעתי בו. ירקתי על השולחן. ש. ומתי אמרת שתטפל בו? ת. בסערת רגשות אומרים דברים." (עמ' 26 שורות 5-8 לפרוטוקול). כאשר התבקש הנתבע 1 להסביר כיצד עדים שנכחו באירוע ראו אותו סוטר ויורק על התובע, הוא השיב כי הם לא ראו את המקרה (עמ' 24 שורות 27-32 לפרוטוקול). הנתבע 1 אישר בעדותו כי קללותיו הופנו הן כלפי מר זיו והן כלפי התובע (עמ' 24 שורה 19 לפרוטוקול). כאשר נשאל מדוע במסגרת הודאתו במשטרה, אין כל זכר לטענתו בתצהיר מטעמו לפיה התפרץ על התובע מאחר וזה עיווה את פניו בבוז שעה שהנתבע 1 פרש טענתיו הוא העיד: "אני אמרתי את מה שאמרתי במשטרה, בתצהיר אמרתי את מה שאמרתי בתצהיר...ש. במשטרה לא אמרת את זה. ת. יכול להיות ששכחתי." (עמ' 27 שורות 29-32 לפרוטוקול).

18. מר רונאל לורן בעדותו לפני גם הוא אישר כי לא ציין את העובדה כי התובע עיווה את פניו בבוז, במסגרת עדותו במשטרה " ש. תיארו בפניך את האירוע ואמרת שהיו חילופי דברים בין ג' לזיו. לא תיארת בתיאור את הנושא של הפרצוף שעשה. ת. יכול להיות שלא תיארתי" (עמ' 32 שורות 27-29 לפרוטוקול).

19. עיון בראיות ועדויות הצדדים לעניין זה מעלה כי אכן בפתח הישיבה מיום 1/7/15, לאחר ויכוח מקצועי שניהל הנתבע 1 עם מר גיא זיו, התפרץ הנתבע 1 לעבר התובע קילל איים וצעק עליו, החווה כלפיו במחווה אלימה של יריקה, עד כדי כך שהיה צורך לפנות את הנתבע 1 מהמקום. במהלך האירוע התובע נותר ישוב במקומו וכתוצאה ממנו הישיבה פוזרה ולא התקיימה.

20. בניגוד לטענות הנתבע 1 לעניין זה, הראיות והעדויות שלפני מצביעות על כך שהתפרצותו על התובע קשורה בקשר ישיר, לדברים שנאמרו על ידי התובע בעניינה של הנתבעת 2 במסגרת ישיבה שהתקיימה יום לפני כן. כאמור, במהלך האירוע הטיח הנתבע 1 בפני התובע "אתה, רכבת אהה אתה לא תגיד לי איך לנהל פרויקט" התובע העיד: "יום קודם זומנה ישיבה על ידי הגב' דניאלה שהיא ראש אגף תכנונים בחנ"י בנוכחות מר אופיר ורונן, ביחד עם גיא זיו ואיתי על מנת ללבן סוגיות מקצועיות ואי הסכמות בתוך הפרויקט. תוך כדי הדיון, כאשר כל אחד משמיע את טענותיו, הבעתי את מורת הרוח שלי לגבי התנהלות חברת אדיר ביחס למידור, ביחס לקבלת החלטות שהם קיבלו תוך אי שיתוף מהנדסים של צד המזמין, שהם גיא ואני, והסברתי ונתתי את הדוגמא, מכיוון שחני חברה ממשלתית, נתתי דוגמא שאם הדבר, בהתנהלות של אדיר, אם הדבר היה קורה בחברות ממשלתיות דומות כמו רכבת, נתיבי ישראל, סביר להניח שמזמין העבודה, הרכבת או נתיבי ישראל, לא היו מסכימים לסוג כזה של התנהלות. ש. ומה היו עושים? ת. סביר להניח שהיו מסלקים אותם מהפרויקט. ש. אתה אמרת, שבחברה תקינה היו צריכים לסלק את אדיר מהפרויקט? ת. לא זה לא מה שאמרתי. אמרתי שקיים סיכוי שברכבת ישראל ובחברות ממשלתיות, יכול להיות שהיו מזומנים להליך שימוע על ההתנהלות. ש. באיזה פורום הדברים נאמרו? ת. אמרתי, בפורום מצומצם של מנהלי הפרויקט והמזמינים." (עמ' 11 שורות 35-36, עמ' 12 שורות 1-13 לפרוטוקול). הנתבע 1 אישר בעדותו כי מר לורן דיווח לו על דברים אלה שאמר התובע, אולם עמד על כך כי הדברים לא הכעיסו אותו וכי התפרצותו על התובע היא כתוצאה מכך שזה עיווה את פניו בבוז שעה שהנתבע 1 פרש טענותיו (עמ' 23 שורות 19-27 לפרוטוקול). בהמשך עדותו, טען הנתבע 1 כי כשעה עובר לישיבה הוא שוחח עם התובע בחדרו וזה אמר לו שהוא לא מאשר לקבלן את החשבון "הוא אמר שהוא לא מאשר לקבלן את החשבון, הוא מחכה בפינה. ראיתי עם מי יש לי עסק לא כעסתי" (עמ' 27 שורות 3-6 לפרוטוקול) ובהמשך "הוציאו אותך מהחדר בכח. אז למה? היית כל כך נחמד. ת. אני קמתי ונעמדתי מאחורי מר זיו ואמרתי לו, ואמרתי לג' הא, רכבת, מע"צ ירקתי...ש. למה אמרת לו את זה? ת. בגלל שכל הוויכוח התנהל על הדבר הזה. היו ויכוחים עם מר ג' מספר פעמים. ש. למה רכבת? ת. כי אני עובד 35 שנה ברכבת ומי שעובד 35 שנה ברכבת לא אומרים לו שיראו לו את הדלת." (עמ' 27 שורות 15-20 לפרוטוקול). הנה כי כן, אם אכן יש אמת בטענת הנתבע 1 לפיה אין כל קשר בין התפרצותו לבין הדברים שנאמרו על ידי התובע בפגישה יום לפני כן, לא ברור מדוע, במהלך ויכוח ש"התלהט" בין הנתבע 1 לבין מר זיו, ויכוח בו התובע כלל לא נטל חלק, מצא הנתבע 1 לנכון להטיח בפני התובע דברים שנאמרו על ידי התובע יום קודם. אין זאת אלא שהתפרצות הנתבע 1 קשורה בקשר ישיר לדברים אלו.

     

    האם מדובר בלשון הרע כהגדרתה בס. 1 לחוק איסור לשון הרע ?

21. ס' 1 לחוק קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם או לבזות אדם בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו או לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. הפסיקה קבעה כי המבחן בעניין זה הינו אובייקטיבי, דהיינו משמעות האמירות נלמדת מתוך תוכנן, הן מתפרשות בצורה אובייקטיבית ופירושן אינו תלוי לא בכוונת המפרסם ואף לא באופן בו הובן הפרסום בידי הנפגע (ראה בע"א 1104/00 דוד אפל נ. איילה חסון פ"ד נו(2) 607). על פי המבחן האמור נבדקת מידת ההשפעה שיש לפרסום על ההערכה לה זוכה האדם בעיני הציבור (ראה בע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ. בלה אלמוג פ"ד מו(5) 555). נקבע עוד כי לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע , אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה. די שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו (ראה בספרו של המלומד אורי שנהר "דיני לשון הרע" התשנ"ז 1977 ע"מ 121 ובע"א 89/04 דר' יולי נודלמן נ. נתן שרנסקי (ניתן ביום 4/8/08)).

22. בענייננו האירוע כמתואר לעיל מהווה לשון הרע כהגדרתו בס' 1 לחוק. בין אם הייתה מתקבלת טענת הנתבע 1, לפיה היריקה לא כוונה אל תובע וכי הוא לא הכה את התובע בצווארו, די בהתנהלות הנתבע 1 המתבטאת בקללות ובאיומים כלפי התובע בנוכחות אחרים כדי להוות לשון הרע. התנהלות זו של הנתבע 1 נועדה לפגוע בתובע לבזותו ולהשפילו ואף לפגוע בשמו הטוב. ב"כ הנתבעים עצמו הסכים במסגרת הדיון לפני, כי אין מחלוקת שהאירוע מהווה לשון הרע (עמ' 24 שורה 34) ובהמשך סייג עצמו באופן כזה שטען כי "יש לעניין הזה אבחנות בפסיקה ונשמור על זכותנו." (עמ' 25 שורה 5 לפרוטוקול). מתיאור האירוע בידי התובע והנוכחים במקום עולה כי מדובר בלשון הרע בהתאם לסעיף 1 לחוק.

     

    האם מדובר בפרסום כהגדרת ס. 2 לחוק איסור לשון הרע ?

23. "(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

    (ב) רואים בפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

    (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

    (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.

    בענייננו ה"פרסום" ארע בפתח ישיבה בה נכחו כ 13 אנשים במסגרתה כאמור הנתבעת 1 צעק, קילל, איים, לנטען כי אף ירק וסטר על פניו של התובע. הידיעה על אירוע זה אף הגיעה לידיעתם של גורמים נוספים כגון מנכ"ל חנ"י, יו"ר דירקטוריון חנ"י וראש המנהלת. בנסיבות אלו מדובר בפרסום העונה לתנאים האמורים בחוק.

     

    פיצוי ללא הוכחת נזק

    "(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו. (ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק. (ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק. (ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת...."

24. הפסיקה בעניין זה קבעה, כי יש להרתיע מפרסמים מפרסום לשון הרע ולצורך כך נועד אותו סעיף המעניק פיצוי אף בלא הוכחת הנזק. בין היתר היה המחוקק מודע לכך כי נזקי לשון הרע, יתכן ויהיו קשים להוכחה, כך למשל כימות כספי של עוגמת הנפש אשר הינה מנת חלקו של נפגע הפרסום. ראה בעניין זה בפסק הדין בעניין נודלמן אשר אוזכר לעיל. בפסיקה נקבע כי לצורך קביעת שיעור הפיצוי אשר ראוי להשית על הנתבע יש לבחון את אופי הפגיעה ונסיבותיה, מעמדם של הפוגע והנפגע, חומרת הפגיעה, תפוצת הפרסום, התנהגות הפוגע והתנהגות הניזוק. ראה בעניין זה בפסק הדין בעניין נודלמן אשר אוזכר לעיל, ברע"א 4740/00 אמר נ. יוסף פ"ד נה(5) 510, ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ. דינה חלוץ ואח' פ"ד נה(5)865 ובת.א. 571/94 ענבר סהר נ. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ ואח' (ניתן ביום 5/2/96).

25. במקרה אשר לפני האירוע ארע במהלך ישיבה בה נכחו כ 13 אנשים מבכירי פרויקט נמל המפרץ. מטבע הדברים, האירוע הגיע לידיעתם של אנשים נוספים בסביבת עבודתו של תובע, ומשכך נקל לשער איפה את חומרת הפגיעה בשמו הטוב של התובע, בשים לב למספר משתתפי אותה ישיבה ומידת התפוצה של המידע על האירוע. טענות התובע באשר להיקף הפגיעה בשמו הטוב, במעמדו המקצועי, במוניטין שצבר ולאבדן הכנסות עתידיות עקב שחיקה בשכרו כתוצאה מהאירוע, נטענו בכלליות וללא פירוט של ממש. דווקא הנתבע 1 הוא אשר כפוף לביקורתו של התובע ועבודתו תלויה במידה רבה בשביעות רצונו של התובע מביצועיה של הנתבעת 2- החברה בבעלות הנתבע 1. מעבר לעלבון אשר מנת חלקו של התובע, לא הוכח בפני כי פיטוריו של התובע מהעבודה והתרחקות העובדים האחרים ממנו, נבעו כתוצאה מאותו אירוע נשוא התובענה.

26. לטענת התובע כתוצאה מהאירוע ייגרם לו אבדן הכנסות עתידיות כתוצאה משחיקה מצטברת בשכרו בשיעור נומינלי של 85,000 ₪ ב- 10 השנים הבאות. כן לטענתו נגרמה לו פגיעה במוניטין אותה הוא מעריך בסך של 200,000 ₪. לטענתו, הוא מודר חברתית ועובדי החברה פחדו מלשוחח עמו מחשש שיסומנו כמי שתומכים בו. לטענתו, האירוע הפך אותו "מוזר" כאילו היה בו האשם שגרם לנתבע 1 לתקוף אותו. התובע טוען כי הרכילות סביבו כתוצאה מהאירוע לא הועילה אף היא. לטענתו כתוצאה מהאירוע הוא מודר מישיבות והתכתבויות הנוגעות לפרויקט ונעשו על ידי הנתבעים ניסיונות ממשיים לשבש את ההליך המשפטי, כך למשל דרישתו של מר בוחבוט לשנות את נוסח התצהיר מטעמו שניתן בסמוך לאירוע, השינוי הקיצוני בהתנהגותו של מר זיו כלפיו בחלוף 8 חודשים ממועד האירוע, והתנהלותה של חנ"י בהליך פיטורין תוך שלילית זכויות. התובע טוען כי כל אלו נעשו במטרה לסלקו מהפרויקט ולבסוף לפטרו מחנ"י. התובע טוען כי למעשיו של הנתבע 1 השלכות מרחיקות לכת אשר את נזקיהן הוא יוכל לאמוד רק בעוד כמה שנים בשל הפגיעה במעמדו המקצועי. לטענתו, שמו הטוב והמוניטין שצבר במשך כ 10 שנים נפגעו באופן חמור ונמחו כלא היו. התובע טוען כי לכל אשר יפנה הוא יצטרך להסביר לכל מעסיק את סיבת פיטורין מפרויקט מגה לאומי ויהיה עליו לשקם במאמץ רב את שמו הטוב. בנוסף לנזק הלא ממוני שנגרם לו, נגרם לו נזק המתבטא בעצירת הקידום הפוטנציאלי. לטענתו, בהתאם לדו"חות הממונה על השכר בחנ"י (נספח 27 לתצהירי התובע) מנהל אגף ביצוע בחנ"י – משרה אשר התובע על פי נתוניו היה יכול להתקדם אליו, היא בשכר של כ- 30,000 ₪ ואף ראש יחידה מקבל כ- 25,000 ₪. לטענת התובע, כל מטרתו הייתה להתקדם במערכת הציבורית ולשם כך הוא היה מוכן להסתפק בשכר נמוך מהשכר שהיה יכול להשתכר בשוק הפרטי. לטענתו, גם אם נקודתית בשלב זה או אחר, הוא היה יכול להשתכר בשוק הפרטי יותר מאשר שכרו בחנ"י הרי שהוא נתון לסיכונים של תקופות ללא שכר, פירוקים של מעסיקים והעדר בטחון תעסוקתי וקביעות. לטענות נזקו עומד על סך של 1.7 מיליון ₪ לפחות. כן לטענתו נגרם לו נזק באופן כזה שקורות חייו "נפגמו" ו "הוכתמו" כתוצאה מאירוע והפיטורים.

27. אך התובע לא הוכיח שלל טענותיו אלו באשר לנזקים הנטענים. התובע, מלבד דו"ח הממונה על השכר בחנ"י נכון לשנת 2014, לא הציג לעיוני חוות דעת מקצועית או אסמכתא אחרת לתמיכה בטענותיו לעניין זה. לא הוכחה טענת התובע לפיה היה מתקדם בחנ"י לדרגות השכר כנטען על ידו. אציין כי בעדותו לפני אישר התובע כי החל מיום 1/8/16 הוא עובד כמנהל פרויקטים בחברת EDCS בשכר חודשי של 20,000 ₪ ברוטו, עדות לכך שטענות התובע, הן לעניין אבדן הכנסות והן לעניין פגיעה במוניטין, אין בהן ממש. אף טענת התובע לפיה פיטוריו מחנ"י הם כתוצאה ישירה מהאירוע נשוא התביעה לא הוכחה. מהראיות שהוצגו לפני לעניין זה, עולה כי ההחלטה לפטר אינה קשורה בקשר ישיר לאירוע נשוא התביעה כי אם להתנהלותו המקצועית של התובע בעבודתו. במכתבו מיום 31/3/16 של יצחק שטיינברג, מ"מ סמנכ"ל משאבי אנוש בחנ"י, אל התובע ואשר כותרתו "שימוע בדבר בחינת האפשרות לסיום העסקתך החברה", מונה מר שטיינברג את הטיעונים בעטיים שוקלת חנ"י להפסיק את עבודת התובע ובין היתר ליקויים באופן ביצוע התפקיד, חוסר אמון בין התובע לממונות עליו, וסירובו לבצע מטלות שונות. כן הוצג לפני מכתבו מיום 15/5/16 של מר שטיינברג אל התובעת ואשר כותרתו "זימון להשלמת שימוע בדבר בחינת האפשרות לסיום העסקתך החברה". ממכתב זה עולה כי לצורך ההליך שלפני, עשה התובע שימוש אסור בתכתובות פנימיות של החברה וצילומי מסך הכולל חילופי מסרונים, ללא קבלת אישור מראש. כן הוצג לעיוני, מכתב הפיטורים מיום 24/5/16 שכותרתו "הודעה על סיום עבודה", במסגרתו הודיעה החברה לתובע על הפסקת עבודתו מהטעמים המפורטים לעיל. למקרא הטעמים המפורטים במכתבים אלו, לא מצאתי כאמור כי קיים קשר בין האירוע נשוא התביעה לבין ההחלטה לפטר את התובע.

28. התובע במסגרת תצהירו אמנם התייחס באריכות לטענות חנ"י באשר לפגמים בהתנהלותו המקצועית אשר הביאו לפיטוריו (ס' 73-99 לת/5), אולם גם אם אצא מנקודת הנחה כי יש בסיס לטענות אלו של התובע אשר כאמור לא הוכחו, אין בכך כדי להועיל לו במסגרת ההליך שלפני. אין זה מתפקידו של בית משפט זה במסגרת ההליך הנוכחי לקבוע האם התנהלותו המקצועית של התובע במהלך עבודתו בחנ"י הייתה תקינה או לא והאם הצדיקה את פיטוריו. ככל שלתובע טענות באשר ליחסי העבודה בינו לבין מעסיקתו - חנ"י, ברי כי בית משפט זה אינו הפורום המתאים לדון בטענות אלו. כך או אחרת, כאמור לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו לעניין זה והן נדחות.

29. שיקול נוסף בקביעת גובה הפיצוי הנדרש הוא התנצלות הנתבע 1. מהעדויות עולה כי בחנ"י הפצירו הממונות על התובע, כי הנתבע 1 יתנצל לפני התובע ויישר עמו את ההדורים. לא עלה בידי התובע להוכיח כי לא זומן עוד לישיבות וכי התבקש שלא לתת עוד חוות דעת מטעמו. התובע דחה את אותם ניסיונות התנצלות ואף כעס על מי מחבריו לעבודה אשר הותירו את האירוע מאחוריהם והוסיפו לעבוד יחדיו עם הנתבע 1. כך העיד למשל מר זיו בעניין זה "... באמת בתקופה הקצרה אחרי האירוע הרוחות סערו והיה מאד לא נעים לבוא לעבודה. מטבע הדברים הרוחות נרגעו ומתחילים לחשוב על כל מה שהיה בדיון. בסך הכול אנשים רוצים את הפרנסה שלהם ולהמשיך בעבודה ולשמור על יחסים תקינים. חבל שהתובע לא בחר בדרך הזו. אני רציתי למשוך את הידיים שלי מהסכסוך הזה כי הוא לא שלי" (ראה עמ' 38 שורות 14-18 לפרוטוקול). מר זיו הוסיף וציין כי אמנם מסר בתחילה את תצהירו המפרט את פרטי האירוע, לבא כוחו של התובע אך הלה הבטיח לו כי יוכל לקבל בחזרה את התצהיר בכל עת שיחפוץ. לאחר מכן, כאשר ביקש מר זיו שלא להיות מעורב, נעשה בכל זאת שימוש בתצהירו והוא זומן לעדות.

30. זאת ועוד, ידיעה על האירוע נשוא התובענה התפרסמה בעיתון מקצועי אשר נקרא "המטען". מר זיו העיד כי התובע שוחח עם העיתונאים על אודות האירוע "אני הלכתי לאכול אתו בשופרסל והתקשרו אליו מהעיתון ודיברו אתו על האירוע הזה. בכל מקרה אין לי מושג איך זה הגיע לשם" (ראה עמ' 38 שורות 30-31 לפרוטוקול). זאת, לעומת טענת התובע כי אמר לכתבת אשר פנתה אליו שאין לו תגובה (ראה עמ' 10 שורות 17-22 לפרוטוקול). טענה אשר אינה נתמכת בחליפת המסרונים שלו עם מר זיו. עולה כי התובע לא ביקש למנוע את פרסום הידיעה על האירוע נשוא התובענה ואף שיתף עם הפרסום פעולה. כאשר עומת התובע עם התחושה כי "טקטית" ביכר את פרסום האירוע, כעולה מחליפת המסרונים בינו לבין מר זיו אותה הציג הוא עצמו, הוא עונה תשובה מתחמקת "אין לי שליטה על מה מפורסם ומה לא מפורסם" (ראה עמ' 11 שורה 25 לפרוטוקול). תחת לבכר כי האירוע נשוא התובענה יוותר בדלת אמותיה של חנ"י ובין אנשיה הנוכחים בישיבה, התובע הותיר בעדותו את הרושם כי לא הסתייג מפרסום האירוע נשוא התובענה בעיתון המקצועי ואף קידם אותו בשיחה עם העיתונאים וביקש לבחור בעיתוי כזה או אחר של הפרסום למטרותיו. זאת, בניגוד לנטען בידי התובע ולפיו הפרסום גרם לו לפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו.

31. יש אף לקחת בחשבון את העובדה כי הנתבע 1, במספר הזדמנויות, הביע חרטה על מעשיו, ציין כי הוא מודע לחומרת המעשים וכי הדברים שנאמרו על ידו היה עדיף לו לא היו נאמרים כלל. כך למשל, לאחר האירוע נשוא התובענה, במסגרת פגישה אצל מנכ"ל חנ"י, הביע הנתבע 1 חרטה והתנצל על התנהגותו בישיבה ואף התחייב שינקוט בכל האמצעים כדי שאירוע כזה לא ישנה עוד. ביום 26/7/15 שלח הנתבע 1 מכתב אל מנכ"ל חנ"י במסגרתו נכתב "הח"מ מבין היטב את הפסול בהתנהגותו באירוע ומתנצל כי הדבר גרם לחברתכם ו/או לגורם מחברתכם אי נעימות ו/או פגיעה כלשהי". הנתבע 1 אף חזר על התנצלותו במסגרת מכתבו מיום 20/8/15 שם נרשם "מר אנגל מביע צערו על דברים שאמר ב"עידנא דריתחא" אך חשוב להדגיש כי מטרתו היחידה במסגרת הוויכוח המקצועי הייתה לקדם את הפרויקט וכן להגן על שמה הטוב של אדיר". התובע העיד לפני כי המכתב ששלח הנתבע 1 אל מנכ"ל חנ"י, מעולם לא הגיע לידיו אולם ממילא טען כי ההתנצלות לא הייתה מניחה את דעתו מאחר והיא הופנתה אל המנכ"ל. ביום 12/7/15 שלח מנכ"ל חני אל הנתבעת מכתב במסגרתו הודיע לנתבע 1 כי עד להודעה חדשה הוא מורחק מפרויקט נמל המפרץ ונדרש שלא להגיע פיזית לשטח. במכתב נרשם בין היתר: "החברה רואה את אירוע התקיפה בחומרה יתרה ורואה חשיבות עליונה כי מקרה כאמור לא ישנה.. הנך נדרש להתנצל בכתב על האירוע... החברה לא תעבור לסדר היום ככל שתנקוט באלימות פיזית או מילולית לרבות התנהגות לא נאותה כלפי מי מעובדי חנ"י או צדדים שלישיים העוסקים בפרויקט." (נספח 2 לכתב ההגנה).

32. מעבר לכך, כעולה מחומר הראיות, אף נעשה ניסיון של הנתבע 1 להתנצל באופן אישי על האירוע אולם התובע לא אפשר זאת. לעניין זה העיד הנתבע 1 : "ש. אותו אירוע היה לפני 13 אנשים. אתה טוען שניסית להתנצל לפני ג' ע"י זה שפתחת את הדלת והוא אמר לך לצאת. ת. זה לא היה כך. דניאלה ונועה פנו אלי ואמרו לי דוד ג' רוצה שתתנצל. אני באותו יום שהייתי שם הוא היה, הדלת היתה סגורה, ניגשתי דפקתי בדלת ונכנסתי ובקשתי להתנצל והוא אמר שנתראה בבית משפט. ש. תקיפה ולשון הרע עשית בפורום של 13 אנשים. ת. תקיפה לא עשיתי. ש. את התקיפה והיריקות והאיומים עשית בפני 13 אנשים אך את ההתנצלות בקשת לעשות בדלת סגורה. ת. הוא סגר את הדלת. רציתי להתנצל בפניו, כתבתי מכתב לחנ"י שאני מתנצל. גם עכשיו אני מוכן להתנצל בפני ג'. הלוואי והאירוע הזה לא היה קורה. ש. אתה לא תיאמת את ההתנצלות מול ג'? ת. לא. באותו יום ג' היה בחנ"י, דניאלה ונועה באו ואמרו לי תתנצל בפניו. אז הלכתי אליו להתנצל בדיוק באותו אופן." (עמ' 30 שורות 15-21 לפרוטוקול).

33. באשר לאותו מעמד בו ביקש הנתבע 1 להתנצל לפני התובע, העיד התובע "ש. היה אירוע מיוחד שמר אנגל סר למשרדך במיוחד על מנת להתנצל בפנייך ואתה השלכת החוצה בבושת פנים. האם האירוע מוכר לך? ת. במיוחד, בטח שלא יכול להסיק. הדלת בחדר שלי הייתה סגורה. לאותו רגע פתח את הדלת, אפילו למיטב זכרוני בלי לדפוק, פתח את הדלת, ואני רואה מולי את דוד אנגל. עכשיו, אני ביקשתי ממנו באותו רגע לסגור את הדלת ולצאת החוצה. אני לא ידעתי ולא יכולתי לשער שבא בן אדם להתנצל. יכול להיות שהוא בא לגמור את המלאכה שלא הספיק ב- 01/07. על אותו משקל אני יכול לענות לך. רק ביקשתי שייצא. לא קיללתי ולא השלכתי אף אחד." (עמ' 18 שורות 10-14 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע עומדת בסתירה לאשר העיד מר גיא זיו "ש. אתה יודע אם היה ניסיון של דוד לבקש ישירות סליחה מהתובע? ת. כן. חד משמעית. התובע סיפר לי אישית שהוא הגיע אליו לחדר במטרה להתפייס אתו והתנצל והוא זרק אותו מהחדר" (ראה עמ' 37 שורות 34-36 לפרוטוקול). מר זיו נשאל על כך אף בחקירה חוזרת וענה לב"כ התובע "מה שאמרתי, שדוד הגיע אליו לחדר ביקש להתנצל והוא זרק אותו" (ראה עמ' 39 שורה 2 לפרוטוקול). מכלל אלו עולה כי התובע, לא זו בלבד כי סירב למחול לנתבע 1 אלא אף סירב באופן נחרץ לשמוע את התנצלותו.

34. בשים לב לכלל אלו, לאופיה של הפגיעה בתובע ובשמו הטוב, למעמדו של התובע כמפקח ומבקר את עבודת הנתבע 1, לחומרת הפגיעה בשמו הטוב של התובע אשר התובע לא הוכיח כי אכן הייתה כנטען והמקור לפיטוריו מעבודתו, לתפוצת הפרסום אשר עלה הרושם כי התובע לאו דווקא ביקש לצמצמו, להתנהלותו של הנתבע 1 אשר ביקש להתנצל ולהתנהגות התובע אשר סירב לקבל התנצלותו וסגר בפניו את דלת חדרו, פיצוי בסך 10,000 ₪ יהלום את נסיבות האירוע נשוא התובענה.

     

    עוולת התקיפה:

35. לטענת התובע מעשיו של הנתבע 1 כאשר הכה אותו ואיים עליו, מהווים תקיפה כמשמעה בפקודת הנזיקין. לטענת התובע, הנתבע 1 עשה זאת במתכוון, כאשר חצה את כל החדר לאזור בו ישב התובע, התנפל על התובע פיזית ומילולית, תוך השמעת איומים. לטענתו, עובדות המקרה מתיישבות עם תכנון מוקדם של התקיפה והאיומים. לטענת התובע הוא לא הסכים לתקיפה והושפל ממנה.

36. סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע כי "(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".

37. עוולת התקיפה טומנת בחובה שלושה יסודות מצטברים: שימוש בכוח מכל סוג שהוא נגד גופו של אדם, כי השימוש בכוח נעשה במתכוון וללא הסכמתו של אותו אדם. נפסק כי באין כוונה אין אחריות בנזיקין בגין תקיפה. ראה בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פד לט(1), 113. היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעוולת התקיפה הוא "במתכוון". עם זאת הכוונה הנדרשת אינה יסוד נפשי של רצון להזיק ולפגוע אלא כוונה במובן הצר של מודעות לשימוש בכוח נגד גופו של אדם אחר, היינו מודעות לעצם המעשה. ראה ברע"א 1272/05 גד כרמי נ' דניאל סבג, (ניתן ביום 02/12/2007).

38. תחילה על התובע להוכיח כי התמלא יסוד השימוש בכוח. לטענת התובע, הנתבע הכה אותו בצווארו וירק בפניו תוך שהוא משמיע קללות ואיומים שונים. במשטרה מסר התובע כי הנתבע סטר לו על צווארו והוסיף יריקה לפניו (ת/3). מר שמעון בוחבוט אשר העיד תחילה בתצהיר אשר ניתן לב"כ התובע כי אכן הנתבע היכה את התובע בצווארו (ת/9) חזר בו ובתצהיר מתוקן אשר הוגש לבית המשפט כתצהיר עדותו הראשית (ת/10) הוא טוען כי הבחין בנתבע יורק בפני התובע ומקלל אותו, אך לא ראה אותו מכה בתובע. גם בעדותו לפני בית המשפט חזר מר בוחבוט על דבריו הנחרצים ולפיהם לא הבחין בנתבע מכה בתובע וטען אף כי כך אמר גם בהודעתו במשטרה. מר בוחבוט טען כי ביקש לתקן את הדברים שנרשמו בתצהיר הראשון, אך לא קיבל מענה לפנייתו ולכן הוגש תצהירו המתוקן. בחקירתו במשטרה (ת/2), מסר מר בוחבוט לשאלה האם ראה כי הנתבע תוקף את התובע כי הוא לא ראה ולא בטוח שראה תקיפה שכזו ורק זוכר כי הנתבע ירק על התובע וקילל אותו.

39. מר רונאל לורן טען בהודעתו במשטרה מיום 4/8/15 כי לא הייתה בכלל אלימות וכי הנתבע אמנם קילל את התובע אך לא היכה אותו "לא ראיתי סטירה ולא הייתה שם אלימות בוודאות אבל הוא בא ופנה אליו היו חילופי דברים קללות קצת אבל לסטור לו הוא לא סטר לו" (ת/1). הנתבע אף הוא טען בהודעתו במשטרה כי לא נגע בתובע ואף לא עשה לו כלום מעבר לתנועת יריקה כלפיו וקללות (ת/1). דניאלה אוסטרובסקי בהודעתה במשטרה מיום 28/7/15 (ת/1) מסרה כי הנתבע 1 אכן סטר לתובע.

40. מר אריאל גרג'י, אשר נכח אף הוא באותה הישיבה, העיד (ת/7) בתצהיר הזהה לתצהירו הראשוני של מר בוחבוט כי הנתבע סטר לצווארו של התובע. תצהיר זהה בנוסחו, המאשר כי הנתבע סטר לצווארו של התובע, נחתם בידי מר גיא זיו (ת/8), זאת בהתאמה להודעתו במשטרה מיום 28/7/15 בה סיפר כי הנתבע 1 נתן לתובע מכה בעורף.

41. הנה כי כן, חלקם של המשתתפים מסרו במשטרה הודעות לפיהן תקף הנתבע 1 את התובע. חלקם מסרו בחקירתם כי הנתבע לא תקף את התובע בסטירה בצווארו כנטען בידי התובע וכן הוגשו תצהירי עדות זהים לבית המשפט ובהם תיאור של תקיפה באמצעות סטירה בצווארו של התובע, תיאור שאחר כך הסתייג ממנו מר בוחבוט בתצהירו המתוקן. הזהות המוחלטת בנוסח התצהירים והסתייגות מר בוחבוט מתצהירו אשר נחתם במשרד ב"כ התובע, כמו גם רצונו של מר זיו שלא יעשו שימוש בתצהירו, משליכה על מידת האמון אשר יש לתת בעדויות העדים לנקודה זו. התרשמתי כי על העדים הופעל לחץ לא מבוטל לבוא ולמסור את תצהיריהם אשר נוסחם הוכתב מראש בידי התובע. זאת על אף טענות התובע בסיכומיו ולפיהן תודרכו העדים בידי הנתבעים דווקא. לזאת יש להוסיף כי תיק המשטרה בגין תקיפה נסגר מחוסר ראיות וכתב אישום בעניין זה לא הוגש כנגד הנתבע. אות וסימן הוא כי המשטרה האמונה על חקירת עבירות אלו, לא שוכנעה במידה הנדרשת כי התרחשה תקיפה כנטען בידי התובע. אף אני לא שוכנעתי איפוא כי אכן הנתבע הפעיל כוח וסטר לתובע בצווארו. העדרו של יסוד זה, משמיט את הבסיס לעילת התקיפה ואני דוחה טענות התובע לעניין זה.

42. מכלל המקובץ, הרי שיש לפצות את התובע בגין פרסום לשון הרע כפי שפורט לעיל ברם יש לדחות את תביעתו לפיצוי בגין עוות התקיפה אשר לא הוכחו יסודותיה. בשים לב לכך כי נדחו טענותיו של התובע בכל הנוגע לעוולת התקיפה, איני נדרשת לטענותיו של הנתבע ולפיה לא יוכל התובע לדרוש פיצוי כפול, הן בגין לשון הרע נטענת והן בגין עוולת התקיפה הנטענת, שהן תוצאתו של אירוע אחד בלבד. כאמור, יפוצה התובע בגין לשון הרע בלבד.

     

    עילת התביעה כנגד הנתבעת 2:

43. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת 2, שהנתבע 1 הנו מבעליה ונמנה על מנהליה, צורפה כנתבעת בשל היותה שולחתו ומעסיקתו של הנתבע 1 והגוף מטעמו פעל הנתבע 1 עת תקף את התובע. לפיכך טען התובע כי יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, במלוא סכום התביעה (ס' 7 לכתב התביעה). מעבר לכך, לא מצאתי התייחסות נוספת של התובע לעניין אחריותה כביכול של הנתבעת 2 לאירוע. אין בידי לקבל טענת התובע לעניין זה ואני סבורה כי מלכתחילה לא היה כל מקום לצרף את הנתבעת 2 לכתב התביעה. האירוע נשוא התביעה נוגע למערכת היחסים בין התובע לנתבע 1 בלבד ואין בעובדה כי הנתבע 1 הוא אחד מבעליה ומנהליה של הנתבעת 2 כדי להקים חבות כלפיה בגין האירוע הנטען. לא הוכח כי הנתבע 1 פעל דווקא בשליחותה של הנתבעת 2 בעת פרסום לשון הרע. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות והחיובים בפסק דין זה חלים על הנתבע 1 בלבד.

44. סוף דבר,

    התביעה מתקבלת חלקית כמפורט לעיל.

    אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 10,000 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (30/11/15) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

    אשר לשאלת ההוצאות ובשים לב לפערים בין הסכומים הנתבעים ולתוצאת פסק הדין יישא הנתבע 1 בהוצאות מופחתות בסך 7000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.

    הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

    ניתן היום, כ' שבט תשע"ח, 05 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.