תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין תקיפה.
רקע כללי
1.סכסוך שכנים ארוך שנים עומד ביסוד תביעה זו. שני הצדדים מתגוררים בבית משותף; דירת התובע מצויה מתחת לדירת נתבע 1 ז"ל, אביו של נתבע 2 ("הנתבע"), אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה התגורר יחד עם אביו באותה הדירה (סעיף 2 לסיכומי הנתבע). התביעה הוגשה תחילה נגד שני הנתבעים אולם למרבית הצער במהלך ניהול ההליך נתבע 1 נפטר, והתובע הודיע כי ימשיך בהליכים המשפטיים נגד נתבע 2 בלבד (עמ' 9 לפרוטוקול).
2.כתב התביעה הוגש ביום 05.11.14 ומתוארת בו מסכת אירועים המתחילה עוד בשנת 2004. בצדק טוען הנתבע כי חלק מהאירועים נשוא התביעה התיישנו ולא ניתן לתבוע כל פיצוי בגינם. עם זאת הדברים יתוארו להלן, כרגע בלבד.
אציין כבר עתה כי טענת התובע לפיה בבסיס התביעה עומדת עוולת מטרד נמשכת על כן עומדת לו האפשרות לתבוע פיצוי בגין כל האירועים כולם אינה מקובלת עלי, ויש להבחין בין סכסוכים וחיכוכים רבי שנים, ובין אירועים ספציפיים, כגון פגיעה נטענת ברכבו של התובע, לגביהם חלים כללי ההתיישנות הרגילים. כך או כך, הסכומים הנתבעים בגין אירועים שהתיישנו אינם גבוהים (סכום של 520 ₪ בגין פגיעה נטענת ברכב בשנת 2004 וסכום (עגול) של 2,000 ₪ בגין פגיעות נטענות בבגדים, צמחיה ובבלון הגז).
לאור זאת להלן ייבחנו רק התביעות בגין עילות שלא התיישנו, ולמעשה מדובר באירוע אחד ויחיד: תקיפה נטענת של הנתבע את התובע בשנת 2013.
3.מדובר באירוע מיום 15.02.13 בעקבותיו נחבל התובע בפניו ופונה לחדר מיון. הצדדים חלוקים ביניהם הן לגבי נסיבות האירוע והן לגבי תוצאותיו. בתמצית, התובע טוען שהנתבע הלם בו ותקף אותו במכת אגרוף בפנים, וכתוצאה מכך נגרמו לו חבלות בפנים לרבות בשיניים. הנתבע טוען שהוא לא תקף את התובע אלא הוא נאלץ להתגונן מפני תקיפת התובע, וכי אין שחר לטענות לפיהן כתוצאה מאותו אירוע נחבלו שיניו של התובע.
4.הצדדים לא תמכו גרסאותיהם בעדים והעידו בפני רק הצדדים עצמם. התובע הגיש גם, ללא חקירה נגדית, חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו בתחום השיניים (חוות דעת שהוגשה לאחר ארכה שניתנה ולמרות התנגדות הנתבע). לאחר ישיבת ההוכחות ביקש הנתבע לאפשר לו להגיש חוות דעת נגדית מטעמו, ובסופו של דבר הוסכם על הצדדים כי ימונה מומחה רפואי בתחום השיניים כמומחה מוסכם מטעם בית משפט. בהתאם להסכמה זו ולפי הסכמת הצדדים מונה פרופ' בודנר, מומחה בכירורגיית פה ולסת, כמומחה רפואי מטעם בית משפט (חוות דעת במ/1). בחוות דעתו קבע פרופ' בודנר שאכן קיימים נזקים בשיניים אולם אלו לא נגרמו באירוע הנדון. כדבריו: "הצרכים הטיפוליים של התובע הם אמיתיים, אולם אין בינם לבין אירוע התקיפה כל קשר סיבתי" (במ/1).
5.אף לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה בית משפט ואף לאחר עדותו של פרופ' בודנר, הצדדים לא הגיעו להבנה, והוגשו סיכומים כאשר כל צד דבק בעמדתו.
6.אקדים ואומר. לאחר שבחנתי את חומר הראיות כולו אני מוצאת לקבל את גרסת התובע ביחס לנסיבות האירוע ומקבלת טענותיו כי הנתבע תקף אותו והנחית בפניו מהלומת אגרוף. עם זאת, בכל הקשור לתוצאות אירוע התקיפה, התובע לא הוכיח כי התקיפה גרמה נזק לשיניו. לאור זאת יש לקבל את התביעה לפיצוי בגין אירוע התקיפה, ככל שהוכחו נזקיה, ויש לדחות את התביעה לפיצוי בגין נזקי השיניים. אפרט מסקנותיי.
גרסת התובע
7.התובע מתאר בתצהירו (ת/1) את קורות הסכסוך רב השנים, לטענתו מקור הסכסוך במחלוקת סביב תשלום דמי וועד בית (סעיפים 5 – 8 לתצהיר). לטענת התובע לאורך שנים רבות נהגו הנתבעים להציק לו ולמשפחתו, לקלל, לחבל ולפגוע ברכושו וברכוש משפחתו. לא אפרט את האירועים כולם, שאינם אלא רקע לאירוע נשוא הדיון, ואביא רק מקצתם. לטענת התובע במהלך השנים הנתבעים רוקנו את המים מדוד המים המוצב בגג הבניין, פגעו באופן מכוון ברכבו ורוקנו בלון גז חדש שרכש. הם גם השליכו לדירתו פסולת, לכלוך, שיירי מזון, חול, מים, ואף שתן שאספו לשם כך. הם גם שפכו חומרים על כבסים שהיו תלויים על חבל הכביסה וגרמו נזקים לבגדים, העלימו מכתבים וחשבונות לתשלום מתיבת הדואר, השחיתו אדניות ועציצים שהוצבו בכניסה לבניין, גרמו לבזבוז מכוון של מים וחשמל כדי להעלות את מונה הצריכה לכלל דיירי הבניין (לדירת הנתבעים היו מונים נפרדים), ועוד ועוד.
לטענת התובע בגין מכלול אירועים אלו הוגשו על ידו פעם אחר פעם תלונות למשטרת ישראל, אך מטעמים שאינם ברורים לו, כל התלונות נסגרו בנימוק שאין הצדקה להמשך חקירה (עותק התלונות והחלטות המשטרה צורפו לתצהיר).
אלו ועוד הם האירועים העומדים ביסוד האירוע נשוא התביעה.
8.וזו גרסת התובע באשר לאירוע נשוא הדיון, אירוע מיום 15.02.13.
התובע טוען שבבניין בו מתגוררים הצדדים היו באותה תקופה מספר מקרים של גניבות, וכדי להילחם בכך הוא תלה בכניסה לבניין שלטים בהם נכתב שבמקום מותקנות מצלמות הבטחה, זאת במטרה להרתיע גנבים. ואולם, התברר שהנתבע תולש את השלטים שנתלו מסיבותיו שלו. התובע החליט לבדוק עם הנתבע מדוע הוא תולש את השלטים, וזה הרקע לעלייתו לדירת הנתבעים, וכך הוא מתאר את אשר אירע:
"עוד לא הספקתי לומר דבר, ומיד נדחפתי בחוזקה על ידי הנתבע 2 לעבר המדרגות. נאחזתי במעקה על מנת שלא ליפול במורד המדרגות, אלא שאז הנתבע 2 תפס אותי בחולצתי ומשך אותי לכיוון דירתו. ניסיתי להתנגד לאחיזתו של הנתבע ואולם אז שחרר הנתבע את אחיזתו בי והכה אותי בעוצמה בפניי. בעודי מדמם ומסוחרר, התחלתי לרדת חזרה לדירתי, ובעודי מתנדנד, הנתבע 2, אשר טרם הגיע אל סיפוקו, דחף אותי מטה במדרגות. בדרך נס הצלחתי לבלום נפילתי, באמצעות ידיי" (סעיף 13 לתצהיר).
9.כתוצאה מהתקיפה התובע נחבל בפניו ופנה מיידית לחדר מיון בבית חולים תל השומר (תמונות פניו הפצועות של התובע צורפו כנספח ח' לתצהיר התובע). התובע נבדק על ידי רופא עיניים ועל ידי רופא אא"ג ונמצא כי הוא סובל מנפיחות והמטומה מתחת לעין השמאלית, יש חתך קטן ושטחי בעפעף התחתון, דימום מהאף ושבר באזור גשר האף. אפו נחבש, הוא שוחרר למנוחה, אושרו לו 4 ימי מחלה, והוא התבקש לבוא לביקורת חוזרת כעבור מספר ימים. לאחר 3 ימים התובע חש כי הוא רואה כתמים בעין השמאלית, הוא שב לחדר המיון, נבדק על ידי רופא עיניים ונמצא כי הוא סובל משבר ארובתי קטן משמאל (תעודות רפואיות צורפו כנספחים ט לתצהיר התובע).
10.התובע טוען, שבנוסף לאמור כתוצאה מהתקיפה נפגעו גם שיניו והוא זקוק לטיפולים יקרים לשם שיקומן, לפי הצעת מחיר שקיבל מהרופא המטפל בסכום של 40,000 ₪ (סעיף 14 ונספח י' לתצהיר). התובע לא פרט נזקיו מעבר לכך, אולם ממסמכים שהוגשו, בהם חוות דעת הרופא המטפל, ד"ר גורדון (ת/3) וכרטיס טיפולים (ת/5) עולה שבתאריך 20.02.13, כחמישה ימים לאחר מועד האירוע, פנה התובע לד"ר גורדון כשהוא חבול בפניו, וניתן לו טיפול ראשוני שכלל שיחזור זמני של שתי שיניים והדבקה זמנית של הגשר שנשבר. כחלוף יותר משנה, בתאריך 08.06.14 התובע הגיע לטיפול זמני נוסף וניתנה לו הצעת מחיר לטיפול. כחלוף כשנתיים נוספות, ביום 08.03.16 בוצע צילום והתברר שהמצב החמיר, והעלות הכוללת לשיקום הפה היא עתה בסכום של 71,370 ₪.
11.התובע טוען שעל הנתבע לפצותו על מלוא נזקיו, הכוללים נזק נפשי רב לו ולבני משפחתו החיים בפחד מתמיד מהנתבע וסובלים שנים רבות מהצקות והטרדות בלתי פוסקים. בנוסף על הנתבע לפצותו על מלוא הנזקים להם גרם באירוע התקיפה מיום 15.02.13 לרבות כאב וסבל עצומים ולרבות נזקים ספציפיים לפי הפירוט הבא: טיפול שיניים ראשוני בסך של 2,800 ₪; אבדן 30 ימי עבודה לפי 500 ₪ ליום בסכום של 15,000 ₪; הוצאות נסיעה סך של 500 ₪; הוצאות רפואיות ותרופות סך של 1000 ₪ וטיפולי שיניים לפי הצעת המחיר הראשונית בסכום של 40,000 ₪. יש לציין כי לעניין נזקי השיניים התובע אינו מבקש לפצותו על מלוא עלות שיקום הפה כאמור בחוות הדעת משנת 2016, אלא לפי הצעת המחיר בסך 40,000 ₪ (נספח י' לתצהיר). סך הכל העמיד התובע תביעתו על 131,820 ₪.
גרסת הנתבע
12.הנתבע כותב בתצהירו (נ/1) שאביו ז"ל (נתבע 1) היה חולה סיעודי המרותק למיטתו, והוא היה מגיע לדירתו לעיתים תכופות, כדי לטפל בו. בכל הקשור לסכסוך ארוך השנים, הנתבע מדגיש כי מדובר באירועים שהתיישנו, אולם הוא מכחיש באופן גורף את מכלול המעשים המיוחסים לו.
לטענתו, אכן היה סכסוך שכנים בין התובע לאביו, סכסוך הקיים לדבריו כמעט בכל בית משותף (סעיף 21 לתצהיר), אך התובע תרם לו לא פחות מאביו. וכך, התובע פנה לעירייה בבקשה שחניית הנכה תבוטל, הוא ניתק את המים והחשמל לדירת אביו, החנה רכבו בתוך חניית הנכה השמורה לאביו, דפק וצלצל בדלת הבית במשך שעות ארוכות, והגיש אין ספור תלונות שהסתיימו בלא כלום (סעיפים 21 – 22 לתצהיר). לטענת הנתבע במהלך השנים נאלץ גם הוא להגיש נגד התובע תלונות רבות (סעיפים 7 – 15 לתצהיר).
13.וזו גרסת הנתבע באשר לאירוע נשוא התביעה:
"אני מכחיש את מרבית הנטען בסעיף 13 לתצהיר התובע. התובע היה זה שניסה להתפרץ באלימות לתוך דירתי, הוא היה זה שתקף אותי בעת שניסיתי למנוע ממנו את הכניסה האלימה לתוך הדירה. תוך כדי הניסיון שלי לבלום אותו בגופי, הוא דחף את דלת הדירה בפראות בניסיון לעבור ולהיכנס פנימה, מבעד לפתח הדלת שפתחתי חלקית. מכיוון שניצבתי במרווח שבין הדלת למשקוף נוצר בין שנינו מגע, התובע דחף והפיל אותי ואני, באופן אינסטינקטיבי ותוך כדי נפילה, תפסתי בתובע, התפתחה בינינו קטטה בתוך הבית, בית שאליו התובע פשוט התפרץ בכוח ותוך כדי התנהגות אלימה ופראית. לאחר מאבק קצר הצלחתי להדוף את התובע אל מחוץ לדירה, הוא היה מבולבל ונסער וממש היה חסר שליטה, הוא ניסה לרדת במדרגות, מעד עליהן ונפל" (סעיף 16 לתצהיר הנתבע).
הנתבע מדגיש שכל התגרה נגרמה בשל ניסיונו של התובע להיכנס לתוך ביתו, כשהוא מנסה למנוע מהתובע לפרוץ לבית פן ייפגע באביו, וכל המאבק שהתפתח היה כהגנה עצמית של הנתבע מפני התנהגות התובע.
14.ובאשר לנזקים שנגרמו לתובע. הנזקים להם טוען התובע מוכחשים כולם, לרבות הנזקים הנטענים לשיניים, שלטענת הנתבע אינם מגובים בכל ראיה או חוות דעת רפואית.
טענות הצדדים
15.זו בעיקרה התשתית העובדתית. בטיעוניו שב התובע על גרסתו וטוען כי יש לקבלה. התובע טוען עוד שעל בית משפט לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו, דר' גורדון, ולא את חוות דעת מומחה בית משפט, בה נפלו לטענתו טעויות מהותיות.
16.הנתבע טוען שעל בית משפט לאמץ את חוות דעת המומחה שמינה, ומכאן שאין כל קשר בין האירוע הנדון ובין מצב השיניים. זאת ועוד. ניסיונו של התובע להיפרע מהנתבע נזקים שאינם קשורים כלל לאירוע, מלמד כי גרסתו כולה אינה אמת, ויש לדחות טענותיו.
דיון והכרעה
17.בחנתי היטב את עדויות הצדדים, והגעתי למסקנה כי בכל הקשור לאירוע, יש לקבל את גרסת התובע העדיפה על גרסת הנתבע. עם זאת, בכל הקשור לנזק שנגרם, אני מוצאת לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט, וקובעת כי התובע לא הוכיח כי התקיפה גרמה גם נזק לשיניו. התובע לא הוכיח את הנזקים הממוניים הנוספים שתבע, והם הוצאות נסיעה, אובדן ימי עבודה וטיפולים רפואיים. עם זאת, התובע הוכיח כי התקיפה גרמה לו לנזק שאינו ממוני, לכאב וסבל, ועל הנתבע לפצותו בגין נזק זה. אפרט.
אירוע התקיפה
18.בכל הקשור לאירוע מיום 15.02.13, אין עדים פרט למעורבים (למעט אולי אביו ז"ל של הנתבע), והעידו בפני רק הצדדים עצמם. מדובר בגרסה מול גרסה של שני עדים המעוניינים בתוצאות ההליך, וכמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות, יש לבחון עדותם בקפידה רבה.
לאחר שבחנתי את העדויות מצאתי להעדיף את גרסת התובע מהנימוקים שיפורטו.
ראשית, אף שהמחלוקת לעניין נסיבות האירוע עומדת בלב ליבו של ההליך, לא הוצגו לתובע בחקירתו הנגדית כל שאלות לגביו. התובע נחקר ארוכות על שלל טענותיו, אך לא על נסיבות האירוע בגינו הוגשה התביעה. אמנם הוצגו לתובע שאלות לגבי השלטים שתלה עובר לאירוע ואשר לטענתו ביקש לבדוק מדוע הנתבע הסירם, לגבי נסיבות עלייתו לדירת הנתבע כמו גם הלך רוחו אותה עת, והוא אף נשאל אם ניסה להתפרץ לדירה. אולם מעבר לכך התובע לא נשאל ולו שאלה אחת על נסיבות הפגיעה בו ומה אירע בתגרה עצמה. ולא רק שהתובע לא נחקר בנקודה זו, אלא שכשביקש להשלים תשובה ולספר מה התרחש, תשובתו נקטעה באלו המילים "לא שאלתי זאת אז אני לא רוצה שתספר" (עמ' 15 שורה 3). החלטת הנתבע שלא לחקור את התובע על פרטי התגרה שאין מחלוקת שהתפתחה, שעה שזו המחלוקת העיקרית בין הצדדים אומרת דרשני ומחלישה גרסתו (ראו למשל, ע"א 4584/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר; קדמי, על הראיות, עמ' 1949 והאסמכתאות שם).
שנית, אני מוצאת את גרסת הנתבע לא אמינה ולא עקבית, ואציין רק למספר דוגמאות: ראשונה, מהתצהיר משתמע כי לטענת הנתבע התובע נחבל כתוצאה מכך שהוא ברח, מעד במדרגות ונפל. לעומת זאת בעדות נטען שהתובע לא ממש נפל במדרגות אלא רק "מעידה כלפי המעקה והמדרגות" (עמ' 26 שורות 12 – 19), וגם עולה ממנה שהנתבע אינו חולק על כך שהתובע נחבל עוד במהלך התגרה שהתפתחה בדירה (עמ' 24). שנייה, לאורך כל ההליך לא עלתה טענה כי גם הנתבע נפצע באירוע אף שמדובר בנסיבה רלוונטית. לראשונה, בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי נחתך ביד שמאל ונשרט ביד ימין (עמ' 24 שורות 10 -11) ובהמשך העדות אף טען שיש תמונות (שלא הציגן; עמ' 25 שורה 16). שלישית, בתצהירו כותב הנתבע שהתובע ניסה להתפרץ לבית הנתבעים, נהדף, ברח, מעד ונחבל. בעדות נטען לגרסה שונה, עתה נטען שלאחר שהתובע נהדף על ידי הנתבע הוא מעד ונפל, אך עלה שוב נהדף שוב, ומעד פעם נוספת במדרגות (עמ' 23 שורות 5 – 6; עמ' 25 שורות 1 – 14). רביעית, בתצהירו הכחיש הנתבע את נזקים הנטענים על ידי התובע. מעדותו עלה שהוא כלל לא ראה אלו נזקים נגרמו לתובע מאחר והוא כלל לא ניגש לראות מה מצבו, ולגרסתו הוא גם לא יכול היה לראות מאחר ומשקפיו נשברו (עמ' 25 – 26). חמישית, העדות בדבר שבירת המשקפיים אף היא עלתה לראשונה בעת החקירה הנגדית, ואין לה כל תימוכין.
הרושם המתקבל מהעדות הוא שהנתבע סיפק תשובות לפי מה שנראה היה לו באותו הרגע כמסייע לעניינו, אך עדותו אינה משקפת את מהלך הדברים כהווייתו.
שלישית, בחקירתו הנגדית הנתבע הודה במקצת במיוחס לו, ולא הכחיש כי נתן לתובע מכה בפניו, אף שטען כי היה זה כתוצאה מהדיפת התובע אל מחוץ לבית. ואלו דבריו:
ש. בקטטה שפרצה בינך לבין התובע, לטענתך, אתה הכית את התובע, בפניו כן או לא?
ת. אני ניסיתי להדוף אותו כל הזמן בידיים שלי. אם את קורית להדיפה שמישהו מקבל כתוצאה שאתה הודף אותו ומנסה לסלק אותו מהבית שלך, נוצר מגע בין אדם לאדם. היא קוראת לזה מכה.
ש. ואיך אתה קורא לזה?
ת. היינו ברצפה התפלשנו שם כמה שניות, שאני מנסה להוציא אותו מהדירה, וזה מה שקרה למעשה.
ש. אז למעשה אתה טוען שמהדיפה קרה לו הנזק שהוא הציג בתמונות, מהדיפה, ואני מציגה לך את תמונות נספח ח'?
ת. זה כתוצאה מהדיפה והנפילה שלו במדרגות. יותר נכון, המעידה כי הוא מעד פעמיים במדרגות, אחרי שהדפתי אותו מהבית" (עמ' 24 שורה 26 ואילך).
רביעית, כתוצאה מהאירוע נגרמו לתובע חבלות קשות בפנים, לרבות שבר באף. חבלות אלו מתיישבות יותר עם טענת התובע לפיה הוא נפגע ממכת אגרוף מכוונת לפנים, ואינן מתיישבות עם גרסת התובע (החדשה), לפיה התובע רק מעד מעט לכיוון המעקה והמדרגות. זאת ועוד, אם התובע היה נפגע עקב נפילה במדרגות, הדעת נותנת כי הוא היה נחבל במקומות נוספים בגופו, ולא היתה נגרמת חבלה ממוקדמת באזור הפנים.
חמישית, בתעודת חדר מיון נכתב שהחבלות הן תוצאה על חבלה/נפילה, וכי לדברי התובע הוא קיבל מכת אגרוף לפנים. גם אם מדובר בדברים שמסר התובע לרופאיו, יש משמעות לדברים שנאמרו לרופאים באופן מיידי ובסמוך לאחר האירוע, עת דעתו של התובע נתונה לקבלת טיפול רפואי מיטבי.
שישית, לעומת תמיהות ותהיות אלו אני מוצאת את עדות התובע אמינה ועקבית, ונתמכת בתמונות ובמסמכים. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע, כגון טענה לפיה אין היגיון בגרסת התובע.
19.מכל הנימוקים האמורים אני מוצאת את גרסת התובע עדיפה על גרסת הנתבע.
אלא שהנתבע טוען כי התובע אינו אומר אמת בעניין החבלה בשיניו, ומכאן שעדותו כולה אינה אמת. איני מקבלת טענה זו. לנזקי השיניים אדרש להלן. עתה אציין כי לא מצאתי בטענות התובע בעניין הנזק משום נימוק שלא לקבל גרסתו לגבי נסיבות האירוע. כלל הוא כי בית משפט רשאי לפצל עדותו של עד, לקבל את חלקה ולדחות את חלקה האחר, זאת מכוח הכלל הידוע של "פלגינן דיבורא" ( לדוגמא ע"פ 7255/14 מוחמד אנטקלי נ. מדינת ישראל; והאסמכתאות שם).
בעניינו מצאתי לקבל את עדות התובע לעניין נסיבות פציעתו, ואין בדחיית טענותיו לעניין נזקים לשיניו כדי לשנות ממסקנה זו.
20.מכל האמור אני מקבלת את גרסת התובע, וקובעת שהתובע החליט לעלות לבית הנתבע כדי להבין על שום מה הוא מסיר מהקיר את השלטים שהוא תולה. הנתבע פתח את דלת הבית והחל לתקוף את התובע ולהלום בו ללא כל הצדקה ולא כהגנה עצמית כטענתו.
לאור האמור התובע ביצע כלפי הנתבע עוולה של תקיפה ועליו לפצותו על מלוא נזקיו.
הפיצויים
הנזק לשיניים
21.כאמור, בתום עדויות הצדדים מונה בהסכמה מומחה מטעם בית משפט, פרו' בודנר, כדי שיחווה דעתו לעניין הנזק שנגרם, אם נגרם, לשיניים. פרו' בודנר בדק את התובע ועיין בכל המסמכים שהועברו לעיונו, לרבות חוות דעת דר' גורדון שהוגשה מטעם התובע (טרם מונה בהסכמה מומחה מטעם בית משפט) וכן צילומי שיניים.
בחוות דעתו כותב פרו' בודנר כי לא מצא עדות לטענת התובע לפיה כתוצאה מהתקיפה נגרם נזק לשיניים ונגרם שבר לגשר בלסת העליונה. פרו' בודנר הדגיש שמעיון בתעודות חדר המיון עולה שאין כל עדות לתלונה או לחבלה בשפה העליונה, בלסת או בשיניים. פרו' בודנר גם היפנה לכך שאין כל צילום מזמן אמת המעיד על נזק שכזה, ואף שמספר ימים לאחר התקיפה התובע פנה לקבלת טיפול רפואי, אין כל איזכור לקיומו של שבר בגשר וגם אין צילום מזמן אמת. פרו' בודנר היפנה עוד לרישומים קודמים בגיליון הטיפול אצל רופא השיניים מהם עלה שעוד טרם אירוע התקיפה עלה הצורך לטפל בגשרים העליונים בשיניים, שמדובר בגשרים ישנים וכי בהדמיות מאוחרות שנעשו לא נמצאו ממצאים התואמים לחבלה בלסת או בשיניים. על יסוד כל אלו קבע פרו' בודנר כי אף ששיניו של התובע מחייבות שיקום וטיפול, אין קשר סיבתי בין מצב השיניים ובין אירוע התקיפה.
פרו' בודנר השיב לשאלות הבהרה שהופנו לו (במ/2, במ/3), וגם זומן לעדות ונחקר על חוות דעתו, ושב ואישר מסקנותיו (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 17.01.18).
22.בסיכומיו טוען התובע שאין לאמץ את קביעת המומחה בשל טעויות עובדתיות שונות שנפלו בה ובשל תמיהות שונות עליהן הוא מצביע בסיכומיו. הנתבע טוען שאין בתהיות התובע ממש, ועל בית משפט לאמץ את חוות דעת המומחה שמינה.
23.אכן, הכלל הוא שבית משפט הוא לעולם הפוסק האחרון וחוות דעת מומחה בית משפט נועדה לסייע לבית משפט בהכרעתו. עם זאת כבר נפסק שבהיעדר טעמים מיוחדים, שעה שבית משפט ממנה מומחה כדי שיחווה דעתו בסוגיה שבמחלוקת, ויספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה, סביר להניח שמסקנות המומחה יאומצו על ידי בית המשפט, אלא אם קיימים טעמים טובים ונימוקים של ממש שלא לאמצן (למשל בר"מ 5171/07 אלי מנשה נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא; ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי).
בענייננו לא מצאתי נימוקים בגינם אין לאמץ את חוות דעת המומחה.
24.התובע סבור כי למומחה נטייה לרעתו, אולם גם אם זו תחושתו הסובייקטיבית של התובע, אין לה כל תימוכין, וברי כי עצם מתן חוות דעת נגד עניינו של התובע אינו יכול לבסס טיעון מעין זה.
זאת ועוד, המומחה הצביע על מספר טעמים משכנעים לשלילת קשר סיבתי בין מצב השיניים לאירוע התקיפה ולא מצאתי בטיעוני התובע מענה משכנע לנימוקים אלו, ואפנה רק לשניים מהם. ראשית, בתעודת חדר מיון נזכרים נזקים לחלק העליון של הפנים, אזור העיניים וחלקו העליון של האף, אין כל נזק באזור השניים ואף אין כל תלונה על נזק באזור זה. הדעת נותנת שלו היתה חבלה טרייה בשיניים היה הדבר מוצא ביטויו בתעודות רפואיות ששיקפו את מצב התובע מיד לאחר תקיפתו. שנית, בתמונות שהוצגו לא נראית חבלה חיצוני באזור הפה והשיניים, והטענות שמעלה התובע בדבר היתכנות מכה ללא חבלה חיצונית נשללו על ידי פרו' בודנר בעדותו.
זאת ועוד. מכרטיס הטיפולים שהמציא התובע עולה שעוד טרם אירוע התקיפה השיניים היו פגועות, נדרשו טיפולים שוטפים שלא בוצעו, וגם היו טיפולים ישנים - כגון כתרים – שחייבו חידוש. גם לו הייתי מקבלת את טענת התובע לפיה כתוצאה מהתקיפה נגרמה חבלה נוספת לשיניים, אין כל ראייה ואף לא נעשה כל ניסיון להפריד בין הנזקים, ולהבהיר אלו נזקים מיוחסים לאירוע התקיפה ואלו נזקים היו קיימים עוד טרם אירוע זה. ואכן, עיון ברשימת הטיפולים שפירט ד"ר גורדון בחוות דעתו, מלמד שמדובר בטיפול שיקום נרחב, לא ברור כיצד גרמה התקיפה למכלול נזקים אלו ועל פניו מדובר בנזקי שיניים מצטברים.
25.יתכן והתובע סבור שהתקיפה החמירה את מצב השיניים, אך לא עלה בידו להוכיח החמרה זו. לאור האמור אני מאמצת את חוות דעת מומחה בית משפט, והתביעה לפיצוי בגין נזקי השיניים נדחית.
נזקים נוספים
26.פיצויים נוספים להם עתר התובע הם פיצוי בגין כאב וסבל, וכן נזקים ממוניים נוספים הכוללים הוצאות נסיעה, הוצאות תרופות וטיפולים רפואיים, ואובדן ימי עבודה.
27.הנזקים הממוניים הנוספים לא הוכחו.
נתבעו 500 ₪ בגין הוצאות נסיעה אולם לא הוצגו כל מסמכים ולא ניתן כל פירוט לנזק זה.
נתבעו 1,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות שונות ותרופות, אולם גם לעניין זה לא הוצגו כל מסמכים ולא ניתן כל פירוט.
נתבעו גם 15,000 ₪ בגין אבדן 30 ימי עבודה, אולם פרט לתלוש משכורת לא הוצג דבר, ולא הוכח שהתובע אכן הפסיד הכנסות בגין אירוע התקיפה.
לאור זאת התביעה לפיצויים בגין נזקי ממון נוספים נדחית. עם זאת, במסגרת הפיצוי שייפסק בגין כאב וסבל, אקח בחשבון גם כי אושרו לתובע 4 ימי מחלה.
28. ראש הנזק האחרון הוא פיצוי בגין נזק לא ממוני, כאב וסבל. אמנם לא הוגשה חוות דעת רפואית, אולם אין טענה לנכות אלא לפיצוי בגין כאב וסבל בלבד.
בעניין ראש נזק זה הוכחו הטענות. התובע, אדם כבן 65, הותקף באופן ברוטלי על ידי הנתבע, ונגרמו לו עקב כך חבלות קשות בפניו. התובע הובא לבית חולים כשאפו מדמם, ובבדיקות שנערכו נמצא שבר באף, וכן נפיחות והמטומה בעין שמאל וגם חתך קטן בעפעף. בבדיקות נוספות שנערכו כעבור 3 ימים נמצא גם שבר ארובתי קטן בעין שמאל. מדובר בתקיפה משמעותית שגרמה לתובע חבלות של ממש. גם אם התובע לא נזקק לאשפוז והוא שוחרר לביתו באותו היום, הוא נאלץ לשוב לחדר המיון כעבור ימים אחדים, הוא נזקק למנוחה לא קצרה וגם אושרו לו 4 ימני מחלה.
אין ספק כי התקיפה ותוצאותיה גרמו לתובע כאבים קשים וסבל רב. על הנתבע לפצותו בגינם. בהתחשב במכלול נסיבות אלו אני מעמידה את הפיצוי על 35,000 ₪.
תוצאה
29.לאור האמור אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 35,000 ₪ בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪. לעניין שכ"ט עו"ד, סכום זה נפסק על הצד הנמוך בהתחשב בכך שהנתבע נשא במחצית שכ"ט מומחה בית משפט ובסופו של יום התביעה בגין נזקי השיניים נדחתה.
כל הסכומים ישולמו בתוך 30יום מהיום.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, ט' שבט תשע"ט, 15 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
