אייזנשטיין ואח' נ' פלוני

לפני תביעה לסילוק ידו של הנתבע מנכס מקרקעין, דירת מגורים, ולחיובו בדמי שימוש ראויים בגין תקופת מגוריו בה.

א.ההליך והצדדים לו

1.על שם תובע 1 רשומים 3/8 חלקים בזכות הבעלות בנכס מקרקעין הידוע כחלק 90 בגוש 11570 (להלן הנכס), עליו הוקם בית משותף בכתובת רחוב X בקרית מוצקין (להלן הבניין). תובעות 2 ו-3 הן בנות אחיו המנוח של התובע 1, ראובן צור ז"ל; הן זכאיות להירשם יחדיו כבעלות 3/8 חלקים נוספים בנכס ובבניין.

2.בהתאם להסכם שיתוף שנערך בין בעלי הזכויות בנכס ובבניין, מצויה בבעלות התובעים הדירה הצפונית בקומה הראשונה של הבניין (להלן הדירה).

3.אלו הן טענות כתב-התביעה בתמצית:

א.בין אביו המנוח של תובע 1, יצחק אייזנשטיין ז"ל, לבין אביו המנוח של הנתבע, אלמוני ז"ל (להלן אב הנתבע), נחתם חוזה שכירות ביום 28.7.1972 (להלן חוזה השכירות); לפי חוזה זה הושכרה הדירה לאב הנתבע למשך שנה אחת, מיום 1.1.1973 עד יום 31.12.1973, ובתום התקופה היה אב הנתבע לדייר מוגן בדירה על-פי חוק. אב הנתבע התגורר בדירה עם רעייתו, אם הנתבע אלמונית (להלן אם הנתבע).

ב.אב הנתבע הלך לעולמו ביום XX.XX.2007, ואזי המשיכה אם הנתבע להתגורר בדירה, זאת עד פטירתה ביום XX.X.2016. קודם לפטירתה, בשנים 2010 עד 2012, ניסתה אם הנתבע למכור את זכויותיה בדירה לדיירים מוצעים ונקטה לשם כך הליכים בבית-הדין לשכירות אך בקשתה נדחתה והיא נותרה לגור בדירה עד יום מותה.

ג.הנתבע, יליד שנת 1959, עזב את הדירה בשנת 1992, הקים תא משפחתי ועבר להתגורר עם רעייתו ובתו בט' , בדירה שמחצית הזכויות בה רשומות על שמו ומחציתן האחר רשומה על שם רעייתו, ממנה הוא התגרש בינתיים. במשך כל השנים מני אז לא התגורר הנתבע בדירה.

ד.בחודש ינואר 2016, זמן לא רב לפני פטירת אם הנתבע, חזר הנתבע להתגורר בדירה בלי שהיה רשאי לעשות כן, בחוסר תום לב ועל-מנת לנכס לעצמו זכויות שאינן מוקנות לו בדירה; נטען כי הנתבע אינו אלא פולש בה.