רחמין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

בפניי בקשה לסילוק על הסף.

1. התביעה שבכותרת הוגשה ביום 26.11.16. נתבקשו בה צו הצהרתי, צו מניעה קבוע ומתן חשבונות. ההצהרות המבוקשות הן שהתובע אינו חייב עוד בכל סכום בגין חוב הלוואה בסך של 8 מיליון ₪ (להלן – ההלוואה); וכי זכויות הבנק הנתבע (בנק לאומי לישראל בע"מ, להלן – הבנק) במימוש מקרקעין שפורטו כפופות לזכויות התובע ואחיו כדי סכום ההלוואה בסך של 8 מיליון ₪ לגביה היו שותפים למימון הרכישה. כן עתר התובע לצו המורה על עיכוב וביטול הליכי משכנתא על ביתו, ולצו של מתן חשבונות המורה לבנק למסור לתובע את כלל מסמכי ההסדרים שנעשו בין הבנק ובין אחיו וכן פרטי כל התשלומים שעשו האחים לבנק.

2. ברקע, מצויים הליכי הוצל"פ שנקט הנתבע, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – הבנק), למימוש משכנתא ביחס לביתו של התובע. המשכנתא ניתנה להבטחת הלוואה בסך של 8 מיליון ₪, אשר ניתנה לתובע ולשלושת אחיו (להלן ביחד – האחים רחמין).

3. הבקשה לסילוק על הסף מבוססת בחלקה העיקרי על טענות של מעשה בית דין. לגבי חלק התביעה, המבוסס על הפטרת חלק מאחיו של התובע מן החוב, במסגרת הסדרים שנחתמו עימם לאחר פסק דין שניתן בעניין, טוען הבנק להעדר עילה.

4. מהלך הדיון יהיה כדלקמן. תחילה אעמוד על עיקרי הטענות בכתב התביעה. אחרי כן, אדון בטענות לסילוק על הסף.

5. בכתב התביעה טוען התובע כי החוב הנטען לבנק אינו קיים. על פי הטענה, ההלוואה ניתנה על ידי הבנק כחלק מהתחייבות שלו למימון רכישתם של מקרקעין בסכום של 107 מיליון ₪ על ידי חברת נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן – נידר), שבבעלות האחים רחמין (אשר התובע הוא אחד מהם). התובע טוען, כי האחים רחמין שימשו צינור להשלמת מימון הרכישה על ידי הבנק. כספי ההלוואה הועברו מהבנק לחשבון רחמין ומשם מיידית לחשבון נידר. לטובת הבנק נרשמה משכנתא להבטחת החזר המימון. האחים רחמין, לפי הטענה, היו שותפים של הבנק במימון הרכישה.

6. על פי הטענה, בנסיבות המתוארות, יש לתובע זכות קניינית שביושר במשכנתא של הבנק על המקרקעין, בהיותו שותף לבנק במימון הרכישה. מכך נובעת לטענתו זכות עקיבה בקרקע או בכספים על גלגוליהם, שהשקיעו האחים רחמין בחברה ביחד עם מימון הבנק. על פי הטענה, יש לראות בבנק שלוח ונאמן של האחים, אשר כספי ההלוואה על שמם השלימו את התחייבות הבנק לקבלת זכות המשכנתא ושימשו לרכישת הקרקע. התובע טוען כי ההלוואה היא מעשית ועניינית חלק מן המימון שהעמיד הבנק לרכישת הקרקע על ידי נידר, בגינו נרשמה משכנתא לטובת הבנק. הואיל ועל פי הטענה האחים רחמין היו צינור להעברת הסכום לנידר, הם הפכו לשותפים של הבנק בקונסורציום המימון. משכך, יש לראותם כבשר מבשרה של המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק.

7. התובע מוסיף וטוען, כי נעשתה המחאת זכויות של האחים רחמין לבנק, ולכן הבנק הוא שלוח ונאמן של רחמין. לטענתו, האחים רחמין חדלו להיות נושים של החברה ובנעליהם בא הבנק, הרשאי לתבוע מן החברה את קיום הזכות שהומחתה לו. בנסיבות אלה, ונוכח שעבוד שעשו האחים רחמין של מניות בסך של 80 מיליון ש"ח, הפכו האחים רחמין לזכאים לפי דיני היושר כנושים מובטחים של החברה. התובע טוען עוד, כי הכספים שהזרימו האחים לחברה אמורים להיגבות על ידי הבנק, ולהיות מועברים לאחים על פי הסכם המחאת הזכויות, ובין היתר מכוח שליחות הבנק כלפי בעלי השליטה.

8. נטען עוד, כי האחים רחמין השקיעו את כספם בפרויקט במימון דה פקטו של הרכישה, תוך שעבוד זכויותיהם בחברה, לרבות הזכות לקבל כסף כלשהו מן החברה. לכן, הם זכאים לעקיבה אחר כספם. לפי הטענה, הם שולחים, שזכותם כנהנה ברכוש הנאמנות ניטלה מהם, ויש להם זכות לעקוב אחר נכס הנאמנות, הוא כספי פידיון המשכנתא מן המקרקעין. נטען, כי יש ייחוד של הכסף שמאפשר עקיבה. נטען גם, כי הנאמנות האמורה לא קיבלה ביטוי בהסכמים בין הצדדים, שכן היה ברור שמתקיימים יחסי נאמנות. על פי הטענה, מדובר בנאמנות משתמעת. נטען, כי דרישת הפומביות ההכרחית ליצירת נאמנות קונסטרוקטיבית נובעת מכך שמדובר בחברה ציבורית שדיווחה הכול.

9. כן נטען לנאמנות מכוח חוק השומרים, תשכ"ז – 1967, שכן כספי רחמין וכלל זכויותיהם בחברה ניתנו לבנק והוחזקו בידיו הלכה למעשה. נטען כי הצדדים התכוונו לשמר את בעלות האחים בכספים עד לאחר פירעון חוב החברה לבנק, ובעקבות המחאת הזכויות נוצרה לאחים מעין זכות עקיבה.

10. בחלק זה של כתב התביעה מועלות טענות נוספות, ובכלל זה טענות כלפי תום ליבו של הבנק, וכן טענות כי בין הבנק ובין האחים רחמין נכרת הסכם ביום 14.2.10.

11. ביחס לחלק זה של התביעה, המהווה את עיקרו של כתב התביעה, יש ממש בטענת מעשה בית דין שבפי הבנק. הטענה נשענת בעיקרה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק – רפפורט) בתא"ק 3422/09 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רחמין (2.2.14). בפסק הדין האמור, התקבלה תביעת הבנק נגד האחים רחמין, ובכלל זה התובע; ונדחתה תביעה של האחים רחמין נגד הבנק, אשר בה עתרו לסעד כספי (בהתבסס על טענה להסדר עם הבנק מיום 14.2.10), לסעדים הצהרתיים, ולצו מניעה.

12. בפסק הדין נקבעו ממצאים פוזיטיביים, היוצרים השתק פלוגתא על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 561 (1968)), בשורה של עניינים העולים בכתב התביעה הנוכחי. כך, נדחתה הטענה בדבר חוסר תום ליבו של הבנק (בפסקאות 83, 88). נדחתה טענה (העולה גם עתה) בדבר כפיה בדיעבד של התניות בהסכם המימון (פסקאות 25 – 27). נקבע כי החוב בגין ההלוואה הוא אישי של האחים רחמין, ונדחתה הטענה כי מדובר בחוב של נידר (בפסקה 35; ראו גם פסקאות 28 - 31, 34 – 35). נדחתה טענה בדבר הסכם למראית עין (בפסקאות 23 – 24). נדחתה טענה לפיה הבנק הגיש, במסגרת הקפאת הליכים, תביעת חוב נגד נידר בגין ההלוואה (פסקאות 32 – 34). נדחתה הטענה בדבר גיבוש הסכם בשנת 2010 בין הבנק ובין בעלי השליטה בחברה (פסקאות 48, 50, 69, 80). נדחו לגופן טענות בדבר עקיבה, שליחות ונאמנות (בפסקאות 93 – 95). יוצא, כי בכל העניינים האמורים, קיים השתק פלוגתא המונע העלאתם בשנית. אוסיף, כי הממצאים בפסק הדין חלוטים, משנדחה ערעור על פסק הדין (ע"א 2089/14, 6.2.15).

13. בחלק זה של כתב התביעה עולות טענות אשר לא נדונו בהליך הקודם (למשל, המחאה, חוק השומרים). ברם, צודק הבנק בטענתו כי לעניין זה קיים השתק עילה, הנובע מכך שלתובע הייתה הזדמנות מלאה להעלות את הטענות האמורות בהליך הקודם. אף היה עליו לעשות כן, נוכח העובדה שהטענות היו רלוונטיות במישרין לבירור הפרשה שנדונה בהליך הקודם, ונוכח החובה המוטלת על בעלי דין לרכז את מלוא טענותיהם בהליך אחד. לקיומו של השתק בנסיבות אלה, ראו ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נז(5) 166 (2003), בעמוד 181; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (8.9.05), בפסקה 9 לפסק הדין.

14. יוצא, כי קם השתק, היוצר מחסום מהעלאת הטענות האמורות עתה.

15. בכתב התביעה עולות טענות המבוססות על עובדות שלאחר פסק הדין האמור. לגבי טענות אלה לא עולה טענה של השתק. התובע טוען, כי הבנק מנוע מלדרוש ממנו סכום כלשהו בגין ההלוואה, כיוון שלאחר שניתן פסק הדין, אשר חייב את כל האחים רחמין לשלם את חוב ההלוואה לבנק, ביחד ולחוד, הגיע הבנק להסדר בו פטר את שלושת אחיו או מי מהם מחוב ההלוואה. הבנק גם גרם לפי הטענה להפרת חוזה בין האחים, שכן יש ביניהם הסכם המונע התקשרות נפרדת כאמור עם הבנק. על פי הטענה, ההסכם בין האחים פורסם במערכת המאיה של רשות ניירות ערך. התובע טוען בהקשר זה כי הבנק פועל בחוסר תום לב קיצוני, שכן הוא רודף אותו, ופוטר את האחרים. לטענתו, מדובר בהפרה של חובת אמון מיוחדת של הבנק. התובע טוען כי הבנק מסתיר ממנו את הסכמיו עם אחיו, פירוט התשלומים והחשבונות עם אחיו. עוד טוען התובע, כי בנסיבות המתוארות יש לפטור אותו מן החבות כלפי הבנק, כשם שפטר הבנק את אחיו או מי מהם.

16. אין מקום לסילוק חלק זה של התביעה על הסף בשל העדר עילה. סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 קובע, כי במצב של חייבים ביחד ולחוד, כבענייננו, "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו - בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת". יוצא, כי אם יוכחו טענותיו של התובע לעניין זה, עשויה לקום לו עילת תביעה. יוער, כי השאלה אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת טעונה, על פי טיבה, בירור עובדתי. עוד יוער, כי לא שוכנעתי מטענת הבנק לפיה סעיף 55(ג) אינו חל במצב של חיוב שהוא תולדה של פסק דין. סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) מחיל את הוראותיו גם על חיובים שאינם נובעים מחוזה.

17. לא נעלם מעיניי, כי הבנק מפנה בהקשר זה להחלטתו של כב' הנשיא מ' שמגר בר"ע 29/84 דונקלמן נ' אריאלי פ"ד לח (2) 185 (1984). באותו עניין נקבע, כי "סעיף 55 חל, כאשר 'מופטר' אחד החייבים מאחריותו, שכן אז גוררת עמה הפקעת האחריות את הפקעת החיוב, ומכך, כמובן, נהנים גם שאר החייבים, החבים עמו יחד ולחוד באותו החיוב. לא כך הדבר, כאשר אין הפקעת החיוב אלא רק הסדר בדבר אופן גביתו של החיוב" (בפסקה 6). הואיל ובאותה פרשה היה מדובר בהסדר אודות אופן גבייתו של חיוב, נקבע כי סעיף 55 אינו חל. יוצא, שלא כטענת הבנק, כי אין מדובר בקביעה גורפת לפיה סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו חל על חיובים הנובעים מפסק דין.