ת"א 4650-09-11 ברונשטיין ואח' נ' ענו ואח'

1.שולחת הודעת צד ג' (להלן "פרידה") שכרה דירה מאת התובעים [להלן "המשכירים"] ובה שיכנה את העובדים הזרים אשר עבדו במסעדתה. 

חוזה ההשכרה נערך בשנת 2006 למשך חודש אחד. החל מאותו מועד, המשיכו הצדדים את יחסי השכירות ללא הסכם בכתב. בספטמבר 2009 נתנה פרידה 12 שיקים דחויים בידי המשכירים לתשלום דמי השכירות החודשיים של שנת 2010.

2.ביום 1.3.2010 הודיעו המשכירים לפרידה כי עליה לפנות את הדירה עקב מכירתה הצפויה. ביום 15.3.2010 מכרו המשכירים את דירתם והודיעו לה כי עליה לפנותה עד תחילת חודש אפריל אותה שנה. האחרונה דחתה את הדרישה וטענה, בין היתר, כי יש לה את הזכות להחזיק בדירה עד סוף אותה שנה מכוח השיקים הדחויים שנתנה.

חרף התראות המשכירים כי הינם עלולים להפר את החוזה כלפי הרוכשים אם לא תפנה פרידה את הדירה במועד המבוקש עמדה היא על דעתה והמשיכה להחזיק במושכר חודשים נוספים.

3.המשכירים הודיעו על סירובה לקוני הדירה, אשר הגישו כנגדם המרצת פתיחה לאכיפת הסכם המכר. המשכירים מצידם הגישו לבית משפט השלום תביעת פינוי כנגד פרידה. האחרונה יוצגה באותה תביעה ע"י עו"ד וייג (להלן "הצד השלישי").

משהגיע מועד הדיון באותה תביעה, עתר הנתבע לדחייתו אולם בקשתו סורבה. בסמוך, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין (להלן "הסכם הפשרה") לפיה התביעה, על הסעד המבוקש בה- מתקבלת, ונקבע כי מועד הפינוי יהא 14.11.2010. לאחר שהוסדר מועד הפינוי, הגיעו המשכירים והרוכשים להסכמה בדבר הפיצוי המוסכם שישלמו הראשונים לאחרונים, בסכום של 76,000 ₪.

4.בסעיף 3 להסכם הפשרה נקבע כי ,"אין בהסכם זה כדי להוות ויתור על זכות התובעת להגיש תובענה נפרדת, בכל דרך שהיא, בגין נזקים שגרמה הנתבעת לה או לצד ג'. התובעת תהיה רשאית לתבוע גם הוצאות בגין הגשת תביעת הפינוי בהליך זה. לפיכך, הסדר זה אינו מהווה הסדר סופי ומוחלט לסילוק מלוא טענות התובעת כלפי הנתבעת. " סעיף זה, של שמירת הזכויות, עומד, בין היתר, בבסיסה של תביעת המשכירים כנגד פרידה (להלן "התביעה הכספית") והודעת צד ג' ששלחה האחרונה כנגד פרקליטה דאז בתביעה זו.

5.בתביעה, תבעו המשכירים את הפיצוי המוסכם ששילמו לרוכשים בגין האיחור במסירת החזקה, הוצאות משפט בסכום של 6,500 ₪, עוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪ והוצאות ההליך הנוכחי (התביעה הכספית) והפינוי- 25,000 ש"ח.

6.בכתב הגנתה (בתביעה הכספית) טענה פרידה כי חוזה השכירות הוארך בהסכמה וכי הייתה זכאית להחזיק במושכר למשך כל שנת 2010. בפסק הדין נדחתה גרסתה זו ובית המשפט חייב אותה בתשלום למשכירה בסכום של 90,500 ₪, הוצאות בסך 2,000 ש"ח ושכ"ט בסך 10,000 ₪.