ת"א 46025-06-15 קיבוץ שניר ואח' נ' מדינת ישראל

המבקשים, משקים בעלי רפתות, תבעו את המשיבה בעקבות מיתת פרות בעדריכם כתוצאה מהתפרצות מחלת הקטרת. בתביעתם הם ייחסו למשיבה אחריות לנזק, בשל טיפול לקוי של נציגיה בעדריהם. בעיקרו של דבר סובבת טענתם סביב חיסון לא ראוי ולא בזמן שניתן לפרות.

המבקשים נסמכו, בתביעתם, על חוות דעתו של הוטרינר ד"ר אמנון וילמוש. המשיבה נסמכה על מומחה מטעמה, פרופ' אייל קלמנט.

ביום 5.10.16 הוריתי על הפרדת הדיון, על מנת שתחילה תוכרע שאלת האחריות, ואחריה ייקבעו הפיצויים על הנזק, אם תיקבע האחריות. באותה ישיבה ציוויתי על בעלי הדין ליתן את תצהיריהם בכתב.

לאחר שהוגשו כלל התצהירים ביקשו בעלי הדין, כי חקירתם של המומחים תישמע יחדיו, ואחריהם יישמעו העדים שאינם מומחים.

בישיבת יום 12.2.17 נחקרו שני המומחים על חוות דעתם.

בישיבת יום 19.3.17 נחקרו כלל עדי המבקשים על תצהיריהם.

אחרי אותה ישיבה הגישו המבקשים בקשה ליתן חוות דעת של ד"ר טיומקין. כעולה מבקשתם, ד"ר טיומקין היה רופא ראשי של החקלאית אגודה שיתופית לביטוח ושירותים וטרינריים למקנה בישראל בע"מ, הם פנו אליו בטרם פנו הגשת התביעה (ובטרם פנו לד"ר וילמוש), אלא שאז הוא היה מנוע מליתן חוות דעת בשל עבודתו בחקלאית, ועתה, לאחר שיצא לגמלאות, יש בידו לעשות כן. הם טוענים, כי בפיו של ד"ר טיומקין עובדות רבות העשויות להאיר את עינינו בסוגיה שעל הפרק.

המשיבה מתנגדת בתוקף לבקשה. היא טוענת, כי הגשת חוות הדעת תשיג את ההתדיינות כולה לאחור, שכן תעמוד לה (למשיבה) זכות לתקן את כתב הגנתה (הואיל וכתב התביעה נתמך כל כולו על חוות דעתו של ד"ר וילמוש), שני המומחים כבר נחקרו, וכלל העדים מטעם המבקשים אף הם נחקרו, והכל בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר וילמוש. אם תוגש חוות דעת חדשה, נהיר כי יהא צורך לחקור את כלל העדים מחדש, כך המשיבה.

טעם רב הנני רואה בהתנגדותה של המשיבה להגשתה של חוות דעת חדשה. הנני נכון לקבל, כי תחילה פנו המבקשים לד"ר טיומקין על מנת שיתן חוות דעת, ונענו בשלילה בשל כך שהוא עבד אז בחקלאית. אלא שאחריו הם פנו לד"ר וילמוש, ואת יהבם הם שמו על חוות דעתו. אינני רואה כל טעם ראוי בבקשתם, לבד מהתרשמותם מעדותו של ד"ר וילמוש בבית המשפט. טענתם כי ד"ר טיומקין סבר בזמן אמת כי המשיבה התרשלה, אינה עשויה לסייע, כיוון שכך סבר גם ד"ר וילמוש, שהעיד, תחילה בכתב ואחר כך בעל פה, אודות התנהלותה הכושלת של המשיבה לכל אורך הדרך. אין אנו צריכים לחוות דעת נוספת על מנת לומר דברים זהים.

מן הבקשה עולה, כי לבד מחיווי דעתו המקצועי מבקשים המבקשים להביא את ד"ר טיומקין על מנת שיעיד על המאורעות שארעו אז, שאפשר וישפכו אור על התנהגותה של המשיבה בטיפולה בעדרים. תחילה אציין, כי אילו כאלו היו פני הדברים, היה על המבקשים להגיש תצהיר מטעמו, כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 5.10.16, ולכל הפחות לזמנו לעדות בלא תצהיר כשהם מסבירים מדוע אין בידיהם לקבל תצהיר מטעמו. נהיר, כי בידם היה לבקש את זימונו לעדות, גם אם הוא עבד בחקלאית. עבודתו בחקלאית לא אסרה עליו מלהעיד בבית משפט, אם כל שהם רוצים ממנו הוא עדות ככל העדים (להבדיל מעדות כמומחה).

מכל מקום, על תקלה פרוצדורלית זו יכול הייתי למחול, אלמלא הקושי המהותי שבבקשת המבקשים. לבד מאמירה כאילו יש בידי ד"ר טיומקין מידע שישפוך אור על הפרשה, לא בא כל פירוט בבקשת המבקשים, ולא בכדי, כך נראה לי. את ד"ר טיומקין אין הם מבקשים להביא על מנת שיוסיף עובדות שלא נטענו או לא הוכחו. אודות העובדות אין מחלוקת רבה, כך התרשמתי לאחר ששמעתי כמעט את כלל העדים. המחלוקת נתונה אודות השאלה המקצועית, השאלה שבמומחיות, זו הנוגעת לחיסון שניתן (או שמא לא ניתן ומתי ניתן ומתי צריך היה לתיתו), אלא שבשאלה זו נתמכו המבקשים בחוות דעתו של ד"ר וילמוש. כפי שציינתי לעיל, אינני רואה כל טעם ראוי להוסיף עדות מומחה נוסף לאותו עניין בדיוק, רק משום התרשמותם של המבקשים מעדותו של ד"ר וילמוש בבית המשפט.

סיכומם של דברים, חוות דעת חדשה תשיג את ההתדיינות לאחור, לאחר שכבר נשמעו כמעט כל העדים, מה גם שאין כל טעם ראוי להבאת העדות, לבד מ"מקצה שיפורים" שמבקשים המבקשים לעשות, לאחר שהתרשמו כפי שהתרשמו מעדותו של ד"ר וילמוש.

בשולי הדברים אדגיש, כי דבריי אודות ד"ר וילמוש ועדותו מכוונים להתרשמותם של המבקשים מן העדות לפיה הוא כשל בשכנוע בשאלה שבמומחיות, אחרת לא מדוע יבקשו להביא מומחה נוסף, שיעיד על אותו עניין בדיוק? את התרשמותי שלי מעדותו של ד"ר וילמוש אתן בפסק הדין.

מכל הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה.

לשאלת ההוצאות אדרש בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.