ת"א 45332-05-11 פולק נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סע' 6(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הבקשה נוגעת לתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים מיום 1.12.04 בה הוא היה מעורב.

2.התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). ביום 31.8.09 קבעה הוועדה הרפואית לעררים נכות צמיתה בשיעור של 0%. בעקבות ערעור שהגיש המשיב לבית הדין לעבודה, התכנסה שוב הוועדה הרפואית לעררים וקבעה בהחלטתה מיום 28.6.10 כי לא נותרה נכות בעקבות התאונה.

המשיב הגיש בקשה להחמרת מצב, והוועדה הרפואית מיום 17.9.13 (להלן: "הוועדה") קבעה כי למשיב נותרה נכות בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי, לפי סע' 72(4)(ד)2 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

בגין קביעת ועדה זו הוגשה הבקשה שלפנינו.

3.המבקשת עותרת לאפשר לה הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה ולהורות על מינוי מומחה בתחום אף, אוזן גרון, וזאת מהטעם כי בפני הוועדה לא עמדו כל המסמכים הרפואיים הנוגעים למצבו הרפואי של המשיב ובפרט כל מה שנוגע לתאונת הדרכים השנייה אשר אירעה, ביום 9.1.09, קרי, לאחר שאירעה התאונה הראשונה ועובר להתכנסות הוועדה (להלן: "התאונה השנייה").

לטענתה, מדובר בתאונה שבעקבותיה החל המשיב להתלונן על ליקויי שמיעה וצפצופים באוזניים (טנטון), כפי שאף עולה מתצהיר שנשלח מטעמו לד"ר מילו, מומחה בתחום א.א.ג., אשר מונה מטעם ביהמ"ש במסגרת התביעה השנייה שהגיש המשיב בנוגע לנזקי הגוף אשר נגרמו לו בעקבות התאונה השנייה.

4.מנגד לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות, שכן בפני הוועדה הונח פרוטוקול הוועדה מיום 28.6.10 שבפניה הונח כרטיסו הרפואי המלא של המשיב. על כן, אין ספק כי בפני הוועדה הונח מלוא החומר הרפואי, לרבות החלק שנוגע לתאונה השנייה. עוד טען המשיב, כי בעקבות התאונה השנייה הוא נפגע בידו ובכתפו השמאלית, צלעותיו וראשו, וזאת להבדיל מהתאונה הראשונה שהינה חבלה מסוג "צליפת שוט" שיש בה כדי לגרום לטנטון באוזניים. מה גם, לאחר התאונה השנייה, הוא לא התלונן על ירידה בשמיעה או טנטון. אומנם בהצהרתו בפני המומחה ד"ר מילו, עולה כי הוא "לכאורה" התלונן לראשונה על ירידה בשמיעה וטנטון באוזניים ביום 11.10.11, אולם מדובר אך ורק בהצהרה ולא בקביעה של מומחה ואין לצפות ממנו לקשור או לבסס קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין התאונה שאירעה.

5.לפני שנדון לגופו של עניין, חשוב להבהיר, כי המשיב עבר תאונת דרכים שנייה ביום 9.1.09. הוא הגיש תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבותיה. מדובר בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה. ביהמ"ש מינה מספר מומחים מטעמו, כשהמומחה הרלוונטי לענייננו הינו ד"ר מילוא אשר מונה מטעם ביהמ"ש כמומחה בתחום א.א.ג.

המומחה הגיש חוות דעתו ושני הצדדים צירפו אותה למסמכים שהוגשו במסגרת בקשה זו (להלן: "חוות הדעת"). כאן המקום לציין, כי לחוות הדעת צורפה הצהרת המשיב מיום 11.10.14 אשר הונחה בפני המומחה (להלן: "הצהרת המשיב").