ת"א 4518-07 אליס גרסון ואח' נ' ברכה שלמה

כללי

1.לפניי תובענה למתן צו עשה, צו מניעה וצו הצהרתי וכן תביעה כספית בסך 221,996 ₪ בהתייחס לתת חלקה 5 בבית המשותף ורכוש משותף עליו השתלטו הנתבעים וסיפחו לחנות שבבעלותם.

התובעים הינם הבעלים של החנות הנמצאת ברח' יהודה מס' 1 ירושלים והידועה כחלקת משנה 53/3 בגוש 30001.

הנתבעים גם הם בעלים של חנות באותו מבנה, הידועה כחלקת משנה 53/4.

שתי החנויות הן חלק מבית משותף הכולל חמש יחידות, שלוש חנויות, דירת קוטג' ומחסן.

סלע המחלוקת בתביעה זו היא תת חלקה 5 ורכוש משותף נוסף בבית המשותף.

רשות הפיתוח, הנתבעת 3 (להלן: "רשות הפיתוח"), הייתה הבעלים של המקרקעין, אשר רשמה באמצעות חב' "עמידר" את הבית המשותף. עתה רשומה היא כבעלים של חלקת משנה 53/5. הבית נרשם בפנקס הבתים המשותפים על פי צו המפקח מיום 21.1.88. על פי צו הרישום הבית כולל 2 מבנים. במבנה אחד דירת קוטג' ובמבנה השני 3 חנויות ומחסן. לבית נרשם תקנון מוסכם המתייחס רובו ככולו להצמדת הגג ולזכויות הבניה לגבי דירת הקוטג', שאינה חלק מדיון זה.

ההליכים בתיק זה התמשכו על פני שנים מעבר לנדרש בהליך מעין זה, ובמהלכן נעשו ניסיונות אין ספור להביא הצדדים לידי הסדר מוסכם למצב הסבוך שנוצר כתוצאה משינויים שנעשו, כפי שיפורט בהמשך.

ואכן, ביום 13.7.10 הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, שהיה טעון קבלת הסכמה של יתר בעלי הזכויות בחלקות האחרות בבית. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.

למרבה הצער, בשל מחלוקות תהומיות בין בעלי הדין ובהעדר הסכמה של יתר בעלי הזכויות, בוטל פסק הדין בהחלטה מיום 12.1.12. בין לבין, הוחלף ייצוג התובעים ועתה מייצג אותם עו"ד אבירם מזרה.

טענות התובעים

2.בכתב התביעה המתוקן נטען, כי רשות הפיתוח הייתה הבעלים הקודמים של שאר החנויות אותן מכרה במהלך השנים. למבנה החנויות היה מוצמד מחסן קטן ושתי יחידות שירותים.

במהלך השנים, השכילו בעלי שלוש החנויות שבמבנה להשכיר את החנויות לשוכר אחד, אשר סיפח לחנויות את כל היחידות הנפרדות ובנוסף הרחיב את שטחם.

השוכר המשיך להרחיב את שטח החנויות על חשבון תת חלקה מס' 5 והרכוש המשותף, כפי שמתואר בתשריטים שצירפו התובעים לתביעתם (נספחים א-ג).

בסביבות אוקטובר 2002, פרצו הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") את הקיר המפריד בין החנות שבבעלותם לבין החלק האחורי של המבנה, השתלטו על תת חלקה מס' 5 והרכוש המשותף וסיפחו אותו לחנות שבבעלותם ואיחדו אותם לחנות אחת.

מאז ועד היום, נוהגים הנתבעים בשטח זה כמנהג בעלים, משכירים אותו לצד ג' ומתעשרים על חשבון שאר בעלי הנכס.

התובעים טוענים, כי הנתבעים עצמם הודו שהם עושים שימוש בתת חלקה 5 שאינה בבעלותם, וכי חשבו בטעות שכל השטח שייך להם. גם בהסכם המכר בין הבעלים הקודמים בחנות הנתבעים, נכתב בטעות, כי המחסן הוא חלק מהחלקה הנמכרת, וכך הועבר על שם הנתבעים. אלא, שהתברר כי מדובר בשטח שאינו שייך לחנות הנתבעים.

נטען, כי הנתבעים לא הביאו ראיה לכך שהם בנו ומשתמשים בחלק של הנכס, לא הביאו ראיה לגובה דמי השימוש, והראיה היחידה לעניין גובה דמי השימוש, היא חוות דעתו של השמאי לירן קלדרון מטעם התובעים. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית לעניין זה, והסתפקו בחקירתו של קלדרון, ומדובר בחוות דעת שערך השמאי שהינו גם עורך דין ובקיא בתחום, והיא לשיטת התובעים "מושלמת".