ת"א 44755-03-14 פרי וירק שני בע"מ נ' נוריאל

לפני תביעה כספית שהחלה בהגשת 4 שיקים לביצוע בתיק הוצל"פ מס' 02-08563-14-5.

השיקים נמשכו מחשבונו של בן הנתבעת מר אסף נוריאל המתנהל בבנק הפועלים, נרשמו לפקודת התובעת ונחתמו ע"י הנתבעת. כבר עתה יש לומר ששאלת החתימה על השיקים, גובה החוב וקבלת התמורה בגינם איננה באמת במחלוקת, המחלוקת המשפטית נוגעת אך ורק לשאלה האם יש לחייב את הנתבעת באופן אישי בגין חתימתה על גבי השיקים.

הנתבעת טוענת כי השיקים הוגשו לביצוע לאחר קריסת עסקו של בנה, אין חולק כי חובותיו של הבן כיום גבוהים מאד ונאמדים בכ-600,000 ₪.

לטענת הנתבעת, הבן נפגע בתאונת דרכים בשנת 2008, פציעתו כללה גם פגיעת ראש ובשל התאונה והשלכותיה, ביקש ממנה בנה לעזור לו ברישום השיקים והיות והייתה מורשית חתימה בחשבונו עשתה כך וחתמה עליהם. הנתבעת הדגישה כי לה אין שום עניין מהותי בעסקיו של הבן, היא לא התקשרה מעולם עם התובעת, היא לא קיבלה מעסקיו של הבן או מחשבונו בבנק שום סכום או טובת הנאה באופן אישי וכל פעולותיה היו פעולות של אימא עבור בנה, לבקשתו.

היות והנתבעת נחקרה גם בשלב ההתנגדות לביצוע שטר, ראוי לציין כי מהחקירה שם עלה שהתאונה אירעה בשנת 2008 ואילו השיקים נמסרו בשנת 2013 ואין חולק כי אז הבן היה כשיר ולמעשה מדובר היה בעסק שהוקם מכספי הפיצויים שקיבל.

לגרסת התובעת מפי מנהלה מר טמימה משה, הנתבעת יחד עם בני משפחתה מנהלים עסק משפחתי לעיבוד ושיווק ירקות שורש והם פנו לתובעת כדי שתספק לה אותם, כמקובל פתחה התובעת כרטסת על שם אחד מבני המשפחה-בנה של הנתבעת מר אסף נוריאל והחלו יחסי מסחר הבאים לידי ביטוי בכרטסת כאשר התובעת מספקת והנתבעת עם בני משפחתה משלמים.

השיקים נשוא הליך זה נמסרו לתובעת לטענתה ע"י הנתבעת עצמה אשר גם חתמה על תעודות משלוח וזאת על פי תצהירו של נהג התובעת מר ישראל אסולין אשר לטענתו מכיר את הנתבעת באופן אישי.

לאחר חקירת העדים, נשמעו בדיון טיעוני הנתבעת ואילו התובעת הגישה טיעונים בכתב.

דיון

כאמור מדובר בשאלה משפטית בעיקרה אך טרם ההכרעה יש לקבוע מספר ממצאים:

עדותו של מר טמימה, הגם שעשתה רושם מהימן, היא ברובה עדות שמועה. מר טמימה אישר שמעבר לשיקים אין בידי התובעת שום מסמך, הסכם או כרטסת בהם מופיעה הנתבעת כצד להתקשרות.

מר טמימה אישר שכמי שמנהל עסק גדול עם כ-15 עובדים, לא הוא זה שמגיע עם הסחורה ללקוחות השונים וכי לא הגיע לספק סחורה לעסק של בן הנתבעת. רק בחקירתו עלה לראשונה שפעם אחת התקיימה פגישה בבית הנתבעת ברם הוא היה די מהוסס כשנשאל האם הנתבעת הייתה בבית ולא טען כי היא הייתה שותפה לאותה פגישה או לסיכומים שהושגו במסגרתה.

משכך, למעט עדות על המצאות השיקים החתומים ע"י הנתבעת אצל התובעת ועל קיומו של חוב גדול מצד בנה, לא היתה עדותו של מר טמימה רלבנטית להכרעה בשאלה המשפטית בדבר חבותה של הנתבעת קרי עדותו של מר טמימה והראיות שצורפו ובעיקר אלו שלא צורפו (ולו משום שאינן קיימות) לא תומכות במסקנה כי התקיימה התחייבות אישית מצד הנתבעת או כי היא הייתה בעלת זכויות והתחייבויות בעסקי הבן.