ת"א 44489-04-13 אוהד קסיאל ואח' נ' עלי כבוב

לפני תביעה לביטול הסדר חוב, שבמסגרתו התחייבו התובעים למשכן את דירתם לנתבע, להבטחת תשלום חוב התובע כלפי הנתבע.

רקע

התובע הקים בשנת 2000 עסק בתחום האירועים, שעסק במתן שירותי בר משקאות לאולמות אירועים. בשנת 2011 חלו שינויים בענף, עת החלו אולמות האירועים לעבוד עם בר משקאות קבוע. עקב כך, פחתו היקף המכירות של התובע ב-50%. בניסיון להתמודד עם מצב זה, החל התובע לנצל את קשריו עם חנויות לממכר אלכוהול והחל רוכש משקאות במחירים טובים מספקים שונים ובהם הנתבע ולמכור אותם לאנשים פרטיים ולבעלי אולמות. דא עקא, בדיעבד מהלך זה העמיק את חובותיו. בשלב מסוים, אף החל התובע למכור את המשקאות שרכש במחירי הפסד, רק כדי לגלגל עוד ועוד את חובותיו, באופן שיצר לעצמו התחייבויות בסכום של למעלה מ-1.6 מיליון ₪, לנתבע בלבד.

מהלכים אלה, של גלגול חובותיו של הנתבע, הגיעו לסופם המר ביום 28.2.13, עת חוללו ארבע המחאות שמשך התובע לפקודת הנתבע, בסכום כולל של 154,261 ₪ וכשאין בידי התובע מקורות לכיסוי חוב זה. חילול ההמחאות גם סימן למעשה את קריסת מגדל הקלפים שבנה התובע, במובן זה שהיה ברור כי כבר לא יוכל עוד לגלגל את חובותיו הלאה, דבר שהביא למעשה לדרישת הנתבע לפירעון מידי של כלל ההמחאות הדחויות שמסר התובע לנתבע ואשר עמדו על סכום של למעלה מ- 1.5 מיליון ₪.

עם היוודע לנתבע על חילול ההמחאות בבוקרו של יום 28.2.13, הנתבע ניסה להשיג את התובע טלפונית ואף הגיע לביתו מלווה בעובד מטעמו ששמו מוחמד (להלן: "מוחמד"), אולם משלא פתחו להם את הדלת, חזרו הם על עקבותיהם. לאחר זמן קצר, חזר לביתם של התובעים מוחמד, שהפעם היה מלווה בחתנו של הנתבע. הנתבע דרש מהתובעים בשיחה טלפונית לפתוח לנ"ל את דלת ביתם וכך עשו.

התובעים טוענים כי בפגישה שהתקיימה עם שליחיו הנ"ל של הנתבע, המתוארים על ידם כ"שני גברתנים", איימו הנ"ל על התובעים בצורה ברורה, באמרות כגון: "בוא תעזור לי על מנת שאוכל לעזור לך... אני רוצה לעזור לך, אך אינך מכבד אותי..." וכן "יש לכם שני בנים, תשמרו עליהם...". התובעים טוענים כי הם היו אחוזי הלם ופחד, כי השניים אילצו אותם להגיע בו ביום למשרדו של הנתבע, חרף בקשתם ותחינתם לאפשר להם זמן להסדר החוב. לפי גרסתם, מוחמד אף עמד על כך שגם התובעת תגיע למשרדו של הנתבע, חרף טענתה כי אינה קשורה לעסקו של בעלה. בשלב זה עזבו השניים את הדירה, לאחר שהתובעים התחייבו להגיע למשרדו של הנתבע. בשל הפחד שאחז בהם, התובעים אכן הגיעו כעבור זמן קצר למשרדו של הנתבע.

עם הגעתם למשרד הנתבע, הודיע להם האחרון כי חילול ההמחאות גורם לו נזק קשה וכי הפתרון שיספק אותו הנו חתימתם על הסדר חוב, שבו יודו בחובם לנתבע ויחתמו על התחייבות לפרוע את החוב תוך 90 יום ושאם לא כן, יעבירו לנתבע את דירתם.

התובעים טוענים כי כל בקשותיהם לקבלת פרק זמן לטיפול בהסדרת החוב ולהתייעצות עם עו"ד, סורבו על ידי הנתבע, אשר קבע כי ההסדר חייב להיחתם בו במקום. התובעים אולצו להמתין כארבע שעות להגעתו של עו"ד מטעם הנתבע, שהגיע למשרדו שחל הנתבע, כדי להחתימם על ההסדר. בשלב מסוים אפשר הנתבע לתובע לנסוע לביתו, מלווה באחד מאנשיו, להביא את תעודת הזהות של התובעת, שבלעדיה לא היה מוכן עוה"ד להחתים את התובעים על ההסדר, כאשר התובעת נשארת במשרדי הנתבע.

לגרסת התובעים, הם נאלצו לחתום על ההסדר ועשו כן מחשש ופחד. לפי ההסדר, הודו התובעים ביחד ולחוד, בדבר החוב לנתבע, בסכום של 1,638,365 ₪. עוד נקבע בהסדר, בין היתר, כי החוב ייפרע על ידי התובעים ביחד ולחוד תוך 90 יום וכי אם לא יעשה כן, יוכל הנתבע לממש את דירת התובעים, שעליה רובצת משכנתא לטובת הבנק, או על ידי תשלום החוב לבנק והעברת הדירה לבעלותו או בדרך אחרת.