כספי נ' סלמה

לפני תביעה כספית על סך 300,000 ₪.

בכתב התביעה נטען, בתמצית, כלהלן:

התובע הוא יוצר, זמר, מלחין, מעבד ומפיק מוסיקלי מוכר ובעל זכויות יוצרים ומוסריות על יצירותיו. הנתבע הוא מועמד לראשות עיריית נתניה. נטען שהנתבע השתמש ביצירה מוסיקלית מוכרת של התובע ("סיבה טובה") במסגרת קמפיין בחירות, ללא קבלת רשות או מתן קרדיט, ואף ביצע שינוי בלחן ובמילים.

על פי הנטען בכתב התביעה, היצירה הוקלטה מחדש עם שינויים במילים ובלחן, והנתבע אף ביצע אותה בעצמו בצילומים לסרטון קמפיין. הסרטון הופץ באופן פומבי ונרחב ברשתות החברתיות, נצפה מאות אלפי פעמים וזכה לחשיפה רבה. הדבר יצר רושם שהתובע תומך פוליטית בנתבע, פגע במוניטין שלו ויצר זיהוי כפוי עם מסרים פוליטיים.

התובע טוען כי מדובר בהפרה של זכויות היוצרים הקנייניות והמוסריות שלו; שהשימוש נעשה למטרות פוליטיות ומסחריות ללא הסכמת היוצר; שהפגיעה כוללת גם עיוות ושינוי ביצירה, המהווים פגיעה בזכות המוסרית. התובע הפנה לפסקי דין קודמים בהם נקבע כי שימוש בשירים בקמפיינים פוליטיים ללא רשות מהווה הפרת זכויות יוצרים והוא עותר לחייב את הנתבע לפצותו בפיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך של עד 100,000 ₪ לכל הפרה, בפיצויים נוספים בגין עוולות מסחריות, עשיית עושר ולא במשפט, ופגיעה במוניטין – כך שבסך הכול התביעה עומדת על 300,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בכתב ההגנה נטען, כדלקמן:

אין יריבות אמיתית בין הצדדים, כי התובע לא הוכיח שהוא בעל זכויות היוצרים ביצירה, וגם אם היו זכויות, הנתבע לא פעל ביודעין להפר אותן.

הנתבע, מועמד לראשות עיריית נתניה, ביקש להשתמש בביצוע מחודש של שיר מוכר בקמפיין הבחירות. ביום 5.9.23 נעשתה פנייה מסודרת לנציג אקו"ם. בפנייה הובהר כי מדובר בשימוש בביצוע גרסה חדשה לשיר, לצרכי קמפיין מוגבל בזמן. בתגובה ממשרד אקו"ם נמסר "כבר בטיפול" והנתבע סבר כי ניתנה הסכמה או שהנושא הוסדר.

לאור האמור, טוען הנתבע שפעל בתום לב ובאמונה מלאה שהשימוש מותר; כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בזכויות היוצרים או להפיק רווח מסחרי. לעמדתו, הוא היה נענה להצעה להסדיר תשלום תמלוגים לו הייתה נדרשת.

הנתבע הוסיף כי השימוש בשיר הסתיים למעשה בסוף ספטמבר 2023, והקמפיין הופסק לחלוטין לאחר תחילת המלחמה באוקטובר 2023. עם קבלת מכתב ההתראה (18.12.23), הוסר מיידית הסרטון מכלל המדיות.

לפיכך, הנתבע מבקש להחיל עליו את הגנת "הפרה תמימה" לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, מאחר שסבר בתום לב שהשימוש מותר. לחילופין, גם אם תוכרע כי היתה הפרה, יש לפסוק פיצוי מינימלי בלבד, שכן מדובר בשימוש מוגבל בזמן, ללא כוונת מסחר או פגיעה מכוונת. הנתבע מכחיש את הנזקים הנטענים על ידי התובע (פגיעה במוניטין, רווחים כספיים, זיהוי פוליטי כפוי וכו').

נסיון הדברות בין הצדדים לא צלח (כפי שנמסר בפרוטוקול הדיון מיום 13.10.24), אך הצדדים הצליחו להגיע להסדר דיוני, ראוי והולם בנסיבות המחלוקת, ולפיו פסק הדין יינתן על יסוד החומר הקיים בתיק ולאחר שיגישו סיכומיהם.

התובע הגיש סיכומיו וטען בהם, בתמצית, כלהלן:

לתובע, שיצר והלחין את השיר "סיבה טובה" (לפי מילים של אהוד מנור ז"ל), זכות יוצרים וזכות מוסרית על היצירה. הנתבע, שהתמודד בבחירות לראשות העיר נתניה, השתמש בלחן של השיר בקמפיין הבחירות שלו בסרטונים שונים, ללא רשות או מתן קרדיט לתובע. הסרטונים פורסמו ברשתות חברתיות והגיעו לתפוצה רחבה. הנתבע אף שינה את מילות השיר, דבר שפגע בשלמות היצירה, והשימוש הפוליטי בשיר פגע במוניטין של היצירה ושל היוצר.

התובע טען כי פנה לנתבע במכתבי התראה, אך הנתבע השיב רק לאחר זמן מה (לעמדת התובע, בכוונה כדי להמשיך להשתמש בסרטונים בקמפיין למשך מספר חודשים נוספים), ובפועל לא הכחיש את השימוש המפר. הנתבע טען כי פנה לאקו"ם וקיבל לכאורה אישור מנציג הארגון, אך התובע מדגיש כי לא הוצגה כל הוכחה לאישור זה. התובע טוען שאקו"ם לא "רוכש" זכויות על יצירות, אלא רק גובה תמלוגים, וכי הוא מעולם לא אישר לאקו"ם לסחור ביצירותיו באופן פרטי.

הנתבע טען שעומדת לו הגנת "מפר תמים" מכיוון שלא ידע על קיום זכויות יוצרים. התובע דוחה טענה זו וטוען כי הנתבע ידע על קיום הזכויות, שכן פנה בעצמו לאקו"ם וכי הודה שהשיר הוא "נכס צאן ברזל", מה שמעיד על היכרותו עם היצירה וערכה.

באשר לזכות המוסרית נטען כי הנתבע פגע גם בזכותו המוסרית בכך שלא נתן לו קרדיט כיוצר הלחן ושינה את מילות השיר, וכי השימוש הפוליטי בלחן כפה על התובע שיוך פוליטי המנוגד לדעותיו ופגע בתדמיתו כאדם המרוחק מפוליטיקה. נטען עוד כי שינוי המילים פוגע גם בשלמות היצירה.

באשר לסכום התביעה - התובע מבקש פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ש"ח עבור כל הפרה, ללא הוכחת נזק. לטענתו, הנתבע ביצע מספר הפרות נפרדות: 1. שימוש לא מורשה בלחן בסרטונים השונים; 2. הפרת הזכות המוסרית בשל אי מתן קרדיט; 3. הפרת הזכות המוסרית בשל שינוי המילים והשימוש הפוליטי. בסך הכל, התובע דורש פיצוי של 300,000 ש"ח. לצורך השוואה, הפנה התובע למקרה דומה בו תבע מתמודד אחר לראשות עיר על שימוש באותו שיר, ובמסגרתו נפסק לו פיצוי של 110,000 ₪, והזכיר מקרה נוסף בו נפסקו לטובתו פיצויים של 45,000 ש"ח על הפרה כלכלית ו-40,000 ש"ח על הפרה מוסרית.

בסיכומי הנתבע נטען מנגד, בתמצית, כלהלן:

הנתבע מבקש מבית המשפט לדחות את התביעה על כל ראשיה ורכיביה. טענותיו המרכזיות הן:

סילוק על הסף מחמת העדר יריבות - התובע ככל הנראה העביר את כל זכויות היוצרים החומריות (הכלכליות) ביצירה לאקו"ם, או לכל הפחות המחה לה את זכויות התביעה בגין הפרתן הנטענת. התובע לא הציג את הסכמיו עם אקו"ם, ומשלא צירף גוף זה לתביעה, בניגוד להוראות סעיף 54(ב) לחוק זכות יוצרים, הרי שהנתבע עלול להיות חשוף לתביעה נוספת מצד אקו"ם ("חיוב כפול"). הזכות היחידה שנותרה לכאורה בידי התובע היא הזכות המוסרית.

היעדר כוונה להפר ותום לב (טענת הגנה לפי סעיף 47(א) לחוק זכות יוצרים ולחלופין הגנת "הפרה תמימה" לפי סעיף 58). הנתבע פעל בתום לב גמור. טרם השימוש, מטה הבחירות של הנתבע פנה מראש ומסודר לאקו"ם לגבי ביצוע גרסת כיסוי (קאבר) לשיר "סיבה טובה" (במלל חדש) לצרכי קמפיין הבחירות שלו לראשות עיריית נתניה. גורם בכיר באקו"ם (מר אוהד נתיב) השיב למסרון כי הוא "כבר מטפל" בעניין, ועל יסוד מצג ברור זה, הנתבע אישר להעלות את גרסת הכיסוי לרשת החברתית. הנתבע הורה על הסרת השיר באופן מיידי (תוך כשעתיים) עם קבלת דרישת ב"כ התובע ביום 18.12.23, לאחר שהשיר היה זמין בין 5.9.23 ל-18.12.23. השימוש בפועל היה קצר אף יותר, מאחר שקמפיין הבחירות הופסק ב-7.10.23 עם פרוץ המלחמה.

לחלופי חלופין - הפחתת הפיצוי (סעיף 56(ב) לחוק זכות יוצרים): גם אם למרות האמור יימצא הנתבע אחראי, יש יש להשית עליו פיצוי מינימלי בשל תום ליבו הברור, לאור משך זמן השימוש בפועל היה קצר ביותר (כ-30 יום), ומאחר שאין מדובר בהפרה חמורה ולא נגרם לנתבע רווח כלכלי או נזק לתובע. בית המשפט מתבקש לגזור גזרה שווה מפסקי דין דומים בהם נפסקו פיצויים נמוכים (בין 3,000 ₪ ל-55,000 ₪).

הנתבע הוסיף והכחיש קבלת מכתבים קודמים מב"כ התובע. לגרסתו, הפנייה הראשונה שהגיעה אליו והוכחה הייתה באמצעות ווטסאפ ב-18.12.23, ובה הוא טיפל מיד.

עוד טען, כי בניגוד לעמדת התובע הרי שהשימוש שלו ביצירה היה מסכת אחת של מעשים ולא הפרות שונות ומובחנות. הוא מזהיר מפני יצירת "מצב בו ייתבע הסכום הזה במכפלות בלתי נגמרות". השימוש היה בעיבוד ספציפי אחד, למטרה ספציפית וחברתית, ולא מסחרית.

באשר לטענת הזיהוי הפוליטי והפגיעה המוסרית בתובע נטען כי ספק אם המאזין הממוצע יודע שהתובע הלחין את היצירה הספציפית או משייך אותו למחנה פוליטי כלשהו. דווקא אי-אזכור שמו של התובע (היא הפרת הזכות המוסרית הנטענת) היטיב עם התובע, כיוון שטשטש את הקישור לנתבע ולעמדותיו הפוליטיות.

הנתבע התייחס גם לטענות התובע באשר לפסיקה קודמת, וביקש לדחות ההשוואה שנוצרה ביחס לתביעה קודמת של התובע נגד מתמודד באריאל (עניין נובוסלסקי (ת"א 67249-01-19), הרי ששם הנתבע לא ניסה להסדיר את השימוש ולא פנה לאקו"ם; כפר בזכות היוצרים של התובע וניהל הליך הוכחות מלא; התעלם מפניות אקו"ם וגילה אדישות וזלזול גמורים.

התובע הגיש, כפי שהוסכם, סיכומי תשובה. בחלק מהם הגיב לטענות הנתבע ולעתים חזר והפנה לטענות שהוצגו בכתב התביעה ובסיכומיו הקודמים.

בסיכומי התשובה ביקש התובע לדחות מכל וכל את טענת הנתבע כי הוא מכר את זכויותיו ביצירה לאקו"ם. נטען כי זו טענה סתמית, שכן אקו"ם לא "רוכשת" יצירות אלא מהווה איגוד לגביית תמלוגי יוצרים. התובע הצהיר כי הוא המלחין והמעבד של היצירה ובעל מלוא הזכויות בלחן ובעיבוד. התובע צירף אישור מאקו"ם (שמהווה לעמדתו רשומה מוסדית) המוכיח כי הוא בעל הזכויות הכלכליות והמוסריות ביצירה.

התובע שולל את טענת הנתבע לפיה השימוש נעשה "בתום לב" ובהסתמך על "מצג ברור" של נציג בכיר באקו"ם. לטענתו, תשובת נציג אקו"ם ("מטפל") במסרון הווטסאפ כלל אינה מהווה "מצג ברור" וכי הנציג אינו "בעל תפקיד בכיר". נטען כי הנתבע הסתיר מבית המשפט את המשך ההתכתבות בינו לבין נציג אקו"ם ולא צירף כל תיעוד המוכיח שקיבל אישור, שאם היה – היה מציגו (או מגיש הודעת צד ג' נגד אקו"ם).

מאחר שהוכח כי הנתבע הפר את הזכויות על דעת עצמו, נשללת ממנו גם הגנת "מפר תמים".

באשר לטענות נוספות של הנתבע – הטענה כי ביצע גרסת כיסוי ("קאבר") לשיר בביצוע אחר (אריק סיני או איתי לוי) "חיסלה באופן סופי ומוחלט את הגנתו". התובע מזכיר כי בתביעה קודמת זהה נגד רוברט סיבוני (ת"א 67408-01-19), נטענה טענת הגנה מופרכת דומה (קאבר לביצוע של "מפר אחר") והתביעה התקבלה במסגרת פשרה בסך 110,000 ₪. אין בדין הישראלי תוקף לטענת "הגונב מגנב פטור".

באשר למשך ההפרה: התובע טוען שגם אם הנתבע לא קיבל מכתבי התראה קודמים, אין זה משנה את העובדה שההפרות הוצגו ברשתות החברתיות במשך שלושה חודשים. באשר לרווח הכלכלי והשימוש החברתי: התובע תוקף את טענות הנתבע כי לא הפיק רווח כלכלי בגלל אירועי 7.10 או כי השימוש היה "חברתי". התובע טוען כי אירועי 7.10 לא מנעו את החשיפה והגישה לשימוש המפר, במיוחד מכיוון שהבחירות המוניציפליות התקיימו חודשים לאחר מכן.

ביחס לסכום הפיצוי ולטענה כי מדובר במסכת מעשים אחת, טען התובע כי שהפרסום בפלטפורמות שונות מהווה הפרות שונות שפורסמו במועדים שונים. התובע טוען כי הנתבע לא עונה לקריטריונים להוראת סעיף 56(ג) לחוק (הקובעת כי מסכת מעשים אחת תיחשב להפרה אחת.

דיון והכרעה

למי הזכויות ביצירה?

בלב המחלוקת בין הצדדים חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: החוק), המגדיר את התנאים לקיומה של זכות יוצרים ביצירה בישראל ואת מהותה של הזכות. החוק קובע, בין היתר, כי "היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה" (ס' 33 לחוק) וכי ליוצר גם זכות מוסרית ביצירתו (ס' 45 – 46 לחוק).

הנתבע לא חלק על כך שהתובע הוא היוצר של היצירה בה נעשה שימוש על ידי הנתבע, אולם גרס כי העביר או המחה את זכויות היוצרים שלו לאקו"ם. לעמדתו, אקו"ם היא חברת תמלוגים, כמשמעה בפקודת זכויות יוצרים, דהיינו – תאגיד המייצג את מרבית בעלי זכויות היוצרים, המבצעים או המפיקים (ס' 3ב לפקודה).

עיון בסעיפי הפקודה שנותרו בתוקף עם חקיקת החוק (ס' 69 לחוק) מלמד כי תפקידן של חברות התמלוגים, כפי שעולה משמן וכפי שנטען על ידי התובע, לשמש כמנגנון לגביית תגמולים ולחלוקתם. לא נמצא כי לחברות התמלוגים מעמד כלשהו כבעלות זכויות יוצרים (או זכויות מוסריות) ביצירות שביחס אליהן הן פועלות לגביית התמלוגים.

טענתו של הנתבע בהקשר זה, לפיכך, אין לה על מה שתסמוך.

לשם השוואה ולהשלמת התמונה, ראוי להזכיר קביעות שיפוטיות קודמות.

כך, בת"א (מחוזי ת"א) 58145-04-19 יוסי גיספן נ' התיאטרון הקאמרי של תל אביב (נבו 13.6.2023) דן בית המשפט המחוזי (כב' הש' נ' גרוסמן) בהליך שבו המחלוקת היתה ביחס לטענה כי זכויותיו של התובע שם הועברו לאקו"ם במסמך שנחתם על ידי התובע, וכי הנתבע הסדיר רשיון מאקו"ם לעשות שימוש ביצירות שזכויות היוצרים שלהן נמצאות אצל אקו"ם. באותו הליך נשמעו ראיות גם מטעם אקו"ם, ובפסק הדין צוין כי הובהר שאקו"ם הוא "ארגון ללא כוונת רווח הגובה תמלוגים עבור היוצרים ומעביר אותם אליהם בניכוי עמלת תפעול בלבד", וכי "כמעט כל יצירה המושמעת בישראל מנוהלת ע"י אקו"ם". הכרעת בית המשפט שם התבססה במידה לא מבוטלת על תנאיו של אותו מכתב העברת זכויות עליו חתם התובע.

במקרה דנן לא הוצג מכתב העברת זכויות דומה שנחתם על ידי התובע (אף שהנתבע טען בסיכומיו שמערכת היחסים בין התובע לבין אקו"ם לא ידועה, וכי שתיקת התובע בהקשר זה מלמדת כי יש ממש בטענת הנתבע ביחס לזכויות שנטען שהועברו לאקו"ם).

גם בת"א (מחוזי ת"א) 47108-09-17 אריאל זילבר נ' שידורי קשת בע"מ (נבו 20.4.2020) נבחנו טענות התובעים (בהליך שבו נכללה גם אקו"ם כתובעת) לאור כתב העברת זכויות עליו חתם התובע שם, ובמסגרתו העביר לאקו"ם "חלק מזכויותיו" (ס' 9 לפסק הדין).

התוצאה היא, לפיכך, כי ביחס לטענת הנתבע כאילו הועברו זכויותיו של התובע לאקו"ם, וכי פנה לגוף זה לשם קבלת אישור לשימוש ביצירה (אישור שגם לגרסת הנתבע לא התקבל אלא רק נמסר לו כי פנייתו "בטיפול") הרי שהכף נוטה לעבר טענות התובע והנתבע לא קיבל את האישור הנדרש מבעל הזכויות ביצירה.

הנתבע – מפר תמים?

מכאן, כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים של התובע ביצירה, כשעשה בה שימוש ללא רשותו.

האם עומדת לזכות הנתבע הגנה על הפרה זו? הנתבע טוען להגנת "מפר תמים", כהוראת ס' 58 לחוק.

הסעיף קובע כי "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".

על מנת שהנתבע יוכל לחסות בצילה של הגנה זו, עליו להראות קיומם של שני תנאים מצטברים: מבחן סובייקטיבי ("לא ידע") ומבחן אובייקטיבי ("ולא היה עליו לדעת"). המבחן האובייקטיבי קובע כי לא די בחוסר ידיעה מצד המפר, אלא עליו להראות שגם לא היה עליו לדעת על קיום זכות יוצרים ביצירה. הידיעה הנדרשת מתייחסת לעצם קיומה של זכות יוצרים ביצירה, ולא לזהות בעל הזכות או להיקף ההרשאה לשימוש. נטל ההוכחה לקיומה של הגנת המפר התמים מוטל על הנתבע, והוא נטל כבד. הגנה זו מצומצמת למקרים חריגים בלבד, בהם הגנת זכות היוצרים ביצירה מושא ההפרה עשויה להיות מוטלת בספק באופן סביר. מקרים אלו כוללים, למשל, יצירות ישנות שתקופת ההגנה עליהן חלפה, יצירות שאינן צריכות להוות מושא לזכות יוצרים, או יצירות זרות שאינן מוגנות על פי חוק זכות יוצרים. ר', למשל, ע"א ‏(‏מחוזי חי'‏)‏ 28088-10-18 צ'רלטון בע"מ נ' וזאן ליאור פרזי ‏(‏נבו 31.1.2019‏, ס' 29 לפסק הדין); ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ ‏(‏נבו 31.8.2017‏)‏‏. טענה סתמית בדבר חוסר ידיעה אינה מספקת. כמו כן, נתבע שנמנע מביצוע בדיקה לגבי קיום זכות יוצרים או זהות בעל הזכות, או ש"עצם עיניים", לא יוכל ליהנות מההגנה. ר' רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף ‏(‏נבו 28.8.2012‏)‏‏.

פנייתו של הנתבע, על פי טענתו שלו, לשם קבלת אישור מאקו"ם לשימוש ביצירה מלמדת כי הנתבע ידע על דבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה (אך בחר, כך נדמה, שלא לבדוק למי זכות היוצרים בפועל). התוצאה היא כי אין בידי הנתבע להרים הנטל לעניין קיומה של ההגנה בה ביקש להשתמש.

הזכות המוסרית

התובע טוען גם לפגיעה בזכותו המוסרית על היצירה, והנתבע טוען כי לכל היותר זו הזכות היחידה של התובע שנפגעה (ר', למשל, ס' 7 לסיכומי הנתבע). הזכות המוסרית מוגדרת בפרק ז' לחוק, והיא כוללת את זכות היוצר לכך "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין" ו-"כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" (ס' 46 לחוק).

פסיקת בתי המשפט מציגה מקרים רבים בהם הפרת זכות יוצרים לוותה בהפרת זכות מוסרית. לדוגמה, פרסום תמונה בעיתון ללא ציון שמו של הצלם מהווה הפרה של זכות הייחוס המוסרית, ובמקביל, אם הפרסום נעשה ללא רשות, הוא מהווה גם הפרה של זכות היוצרים הכלכלית. כמו כן, שינוי או סילוף של יצירה (כגון הוספת אלמנטים לתמונה או קריקטורה המבזה את היצירה המקורית) ללא רשות, פוגע בזכות לשלמות היצירה ובזכות היוצרים. רע"א 12/17 אפרים שריר נ' נירית זרעים בע"מ ‏(‏נבו 28.3.2017‏)‏‏, ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ 39402-10-19 יונתן כוכבא נ' מרב דהן פרץ ‏(‏נבו 9.12.2024‏)‏‏, ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ 43688/06 רובינגר נ' וואלה! תקשורת בע"מ ‏(‏נבו 5.2.2009‏)‏‏, ועוד.

השינויים שנערכו במילות השיר וההקשר הפוליטי הנלווה לשימוש בשיר מובילים למסקנה כי גם זכותו המוסרית של התובע ביצירה נפגעה על ידי הנתבע, והתובע הוכיח גם טענה זו.

סכום הפיצוי

משהוכיח התובע תביעתו, נותרה סוגיית סכום הפיצוי בו יש לחייב את הנתבע.

התובע עתר לחיוב פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 100,000 ₪ לכל הפרה וטען כי הנתבע ביצע מספר הפרות – כך שיש לחייבו בסך 300,000 ₪. הנתבע, מנגד, טען כי יש להתחשב במכלול השיקולים שבס' 56 לחוק, להתייחס לתום לבו של הנתבע, ולחייבו לכל היותר בפיצוי מינימלי. הנתבע הזכיר טענתו כי מדובר היה בשימוש קצר מועד בשיר (כחודש ימים בלבד), וכי לא זכה לרווח כלכלי כלשהו מהשימוש בשיר.

את הביטוי "כל הפרה" פירש בית המשפט כך: "את הביטוי "כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים" (ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, מו‏(‏2‏)‏ 254 ‏(‏1992‏)‏‏).

התובע הפנה לת"א ‏(‏מחוזי חי'‏)‏ 67249-01-19 מתי כספי נ' אליהו נובוסלסקי ‏(‏נבו 26.1.2022‏), שם נעשה שימוש ביצירה אחרת של התובע על ידי מועמד לראשות עירייה אחרת. בית המשפט ציין שם כי "‏‏מעשי הנתבע התאפיינו באדישות עד כדי זלזול בזכויות היוצרים של התובע. אדישות זו מתבטאת בחירות שנטל לעצמו הנתבע להשתמש בלחן כרצונו במסגרת הקמפיין הפוליטי שלו ואף בפרק הזמן שנטל לעצמו עד שהואיל להגיב למכתב ההתראה שנשלח מאקו"ם", וקבע לחייבו בפיצוי בסך 45,000 ₪ לכל הפרה, ולפיצוי נוסף בגין הפרת הזכות המוסרית. הנתבע ביקש לאבחן פסק דין זה וציין כי נסיבותיו, והתנהלות הנתבע שם, שונות בתכלית מאלו שבמקרה דנן.

הנתבע, מצדו, הפנה (ס' 28 לסיכומים) לפסיקה בה נפסקו פיצויים בשיעור נמוך (גם אלפי שקלים בודדים להפרה). כך, בת"א ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 10695-09-09 Nav N Go Kft נ' דימיטרי גולצמן ‏(‏נבו 6.9.2011‏)‏‏ נקבע כי מעשי הנתבעים עולים כדי הפרה אחת של זכויות היוצרים של התובעת והפיצוי שנפסק הועמד עד על סך 30,000 ₪. במקום אחר (ת"א ‏(‏מחוזי חי'‏)‏ 23739-11-14 Kabushiki Kaisha Sony Computer Entertainment Inc נ' ענת אבו רוקאן ‏(‏ס.א.ר אלקטרוניקה‏)‏ ‏(‏נבו 26.4.2015‏)‏‏ הועמד סכום הפיצוי על סך 4,000 ₪ בלבד לכל הפרה, ובת"א ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 30634-07-10 אפולו - אדקס בע"מ נ' שיווק ישיר - קראוס בע"מ ‏(‏נבו 30.12.2013‏)‏‏ הועמד הפיצוי על סך 3,000 ₪ לכל הפרה.

פסק הדין אליהם הפנה הנתבע נסיבותיהם שונות. מדובר, ככלל, במקרים בהם ההפרה התייחסה למוצר מסחרי (תוכנת מחשב, תיק גב) ולא ליצירה אומנתית. הקשרם של הדברים וסוגיית הנזק הישיר והעקיף שנגרם או שלא נגרם באותם מקרים מובילה לצורך באבחנה בין הדוגמאות.

ההפניה לפסק הדין בעניין נובוסלסקי הנזכר לעיל דומה יותר למקרה שלפנינו, בשינויים המתחייבים נוכח התנהלות הנתבע שם וזו של הנתבע שלפני, כפי שפורט לעיל. גם בת"א ‏(‏שלום תל אביב-יפו‏)‏ 75443/04 ידיעות תקשורת בע"מ נ' ישראל מאיר גודוביץ ‏(‏נבו 3.3.2008‏)‏‏ היו הנסיבות דומות (הפרה של זכות יוצרים של יצירה אומנותית (קריקטורה) לצרכי מסע בחירות פוליטי), ובית המשפט פסק את הפיצוי הסטטוטורי שנתבע ושהיה מוסמך לפסוק אז. אמירות וקביעות דומות מצויות בעוד פסקי דין (ת"א ‏(‏שלום קריות‏)‏ 13143-09-08 דוד פינצי נ' שביט יהודה ז"ל ‏(‏נבו 16.3.2015‏)‏‏, תא"מ ‏(‏שלום עפ'‏)‏ 28263-12-12 אפרים שריר נ' מפלגת מרץ-יחד ‏(‏נבו 30.12.2014‏)‏‏, ועוד).

במקרה דנן נטען בכתב התביעה (ולא נסתר) כי הנתבע עשה שימוש ביצירה בסרטונים (כך, בלשון רבים) שהופצו ברשתות חברתיות. על פניו, מדובר באותו שימוש ביצירה ובהפצתה בכלים ובמסגרות דיגיטליות שונות. אני מוצא, נוכח המבחנים כפי שהוצגו לעיל, שמדובר בהפרה אחת. את הפיצוי בגין ההפרה אני מעמיד, לאור המבחנים והכללים שנקבעו בפסיקה כפי שהוצגה לעיל, על סך 40,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים ועל סך 30,000 ₪ נוספים בגין הפרת הזכות המוסרית.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 70,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת תביעה כפי ששולמה בפועל (ניתן בזאת פטור מתשלום המחצית השניה) ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ בצירוף ריבית שקלית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ו, 22 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.