ת"א 43174-05-12 טיבי ואח' נ' מי אשקלון- תאגיד המים והביוב אשקלון בע"מ

1.האם זכאים התובעים להשבת סך של 9,800 ₪ אשר שילמו, תחת מחאה, בגין צריכת מים חריגה אשר נבעה לטענתם מתקלה במד המים בביתם?

רקע וטענות הצדדים

2.התובעים המתגוררים בבית צמוד קרקע באשקלון קיבלו חשבונות מים המעידים על צריכה גבוהה החל מנובמבר 2010. לטענתם, החיובים המופרזים נוצרו עקב החלפת מד מים בביתם באוקטובר 2010. עם קבלת החשבונות פנו לנתבע אשר כפר בטענתם וטען כי הצריכה המוגברת נובעת מנזילה בצנרת התובעים. הנתבע זיכה את התובעים ביום 16.8.11, בהתאם לפנייתם, בסך של 3,550.50 ₪, בגין נזילה בהתאם לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א – 2011 (להלן: הכללים). רק בסוף אוקטובר 2011 הועתק מיקום מד המים למגרש התובעים, מחצר השכן, והוחלף שנית מד המים.

לטענת התובעים עם ביצוע פעולה זו חזרה הצריכה לרמתה הרגילה. לטענתם לא היתה כל נזילה בצנרת ביתם, ודאי לא נזילה אשר גרמה לצריכה עודפת של מאות קוב של מים.

הנתבע טען כי אכן החליף את מד המים של התובעים באוקטובר 2010, מאחר והיה "עצור" (הציג צריכה נמוכה מהאמיתית). ביום 26.5.11 נשלח מכתב התראה בגין צריכה חריגה ובתגובה שלח התובע מכתב מיום 7.7.11 בו הודה בקיום נזילות בצנרת ביתו. לטענת הנתבע תיקון הנזילות על ידי התובע ביולי 2011 פתר את הבעיה והעתקת מד המים לחצרו והחלפת מד המים, בשנית, שבוצעו ביום 31.10.11 בוצעו לבקשת התובע ואינם מעידים על בעיה במד. לראיה נסמך הנתבע על קריאות מד המים טרם החלפתו ולאחר תיקון הצנרת המעידות כי לא נפל כל פגם במד המים.

3.לאחר התכתבויות בין הצדדים נותר חוב שלא שולם ובמרץ 2012 פנה הנתבע לתובעים בהתראה טרם נקיטת הליכי גבייה מינהליים לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה). בעקבות התראה זו הוגשה התובענה לסעד הצהרתי לפיו יש לחשב את צריכת המים מנובמבר 2010 עד אוקטובר 2011 לפי צריכה רגילה ממוצעה ולא כפי שחוייב בפועל. במקביל הוגשה בקשה לצו מניעה זמני כנגד הליכי הגבייה המינהליים. בעקבות ההחלטה בצו המניעה, שילמו התובעים תחת מחאה ביום 11.6.12 את יתרות חוב המים בסך של 9,800 ₪ בהסדר תשלומים. עם התשלום תוקנה התביעה לסעד כספי, להשבת הסכום ששולם.

(יוער כי עיון במכלול הטענות לרבות בתצהיר התובעים מלמד כי הסכום האמור מהווה גם תשלום של צריכה בפועל בנוגע אליה לא חולקים התובעים כי חבים בתשלומה. עם זאת הנתבע לא כפר בטענה כי החיוב האמור מתייחס לצריכה השנויה במחלוקת ולא העלה טענה נגדית בדבר שיעור הצריכה שיש לחייב את התובעים לחילופין. לפיכך אתייחס לסכום האמור כסכום המבטא את הצריכה החריגה ויש להכריע אם נבע ממד המים התקול, כטענת התובעים, או מדליפה סמויה, כטענת הנתבע).

דיון והכרעה

4.עיון בדו"ח קריאות מים בבית התובעים מלמד כי לאחר החלפת המד התקוע באוקטובר 2010 בוצעו קריאות בימים 5.12.10, 5.2.11, 10.4.11, 9.6.11, 28.7.11 המצביעות על צריכה מצטברת של 962 קוב במשך 9 חודשים. מדובר על ממוצע צריכה חודשי של כ- 107 קוב לחודש בעוד שצריכת התובעים לאחר החלפת המונה מעידה על צריכה ממוצעת של כ- 20 קוב לחודש. עולה כי לערך קיימת צריכה עודפת של כ- 80 קוב לחודש (80,000 ליטר כל חודש, שווה ערך למכל בעומק מטר בגודל של 10 מ' על 8 מ'). לשיטת הנתבע מדובר בנזילה מתמשכת על פני 9 חודשים שפסקה רק עם תיקון הדליפות על ידי התובע ומנגד טוען התובע כי הפער נובע מתקלה המד המים. על רקע נתונים אלו יש להעריך את עדויות הצדדים, סבירות ומהימנות טענותיהם.

5.התובע הגיש תצהיר מטעמו בו טען כי מייד עם קבלת החשבונות הראשונים הבין כי הקריאות אינן סבירות והזמין בעלי מקצוע אשר בחנו את קווי המים בבית ולא איתרו תקלה. התובע לא נחקר אודות טענה זו בתצהירו ולמרות שלא פירט טענתו בתצהיר או צירף אסמכתאות לזימון אני מקצוע כאמור, מצאתי כי יש לקבל עדותו למרות היותה עדות יחידה של בעל דין. עוד ציין התובע כי הפרפרית במד הסתובבה למרות שנסגר ברז הכניסה למגרש. לטענת התובע פנה במשך מספר חודשים למהנדס הנתבע ולמנכ"ל אולם רק לאחר שציין כי יפנה להליכים משפטיים נשלח מטעמם נציג, מקסים ברקליפה, אשר אישר העתקת מד המים לחצר התובע והחלפתו בחדש, פעולה שבוצעה ביום 31.10.11. לטענתו לא ביצע כל שינוי במערכת המים בביתו ולכן המסקנה המתבקשת היא כי הצריכה החריגה נבעה מפגם במד המים.