טסמה נ' עמר

בימים בהם נכתב פסק דין זה מתקיימת הפגנה נוספת של בני העדה האתיופית על רקע זעקתם המתמשכת לקיומו של יחס מפלה כלפיהם מצד הממסד ובכלל.

קדם להפגנה זו דו"ח מחודש יולי 2016 אשר יצא תחת ידו של צוות בינמשרדי, שהוקם ע"פ החלטת ממשלה, בראשותה של עו"ד אמי פלמור - מנכ"לית משרד המשפטים - לשם מיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. בפתחו של דו"ח זה (שצורף בין מוצגי התובעת) נכתב כך:

"מזה שנים חווים יוצאי אתיופיה יחס מפלה מצד הממסד ומצד אזרחי ישראל. הדרה מהמרחב הציבורי, אפליה בהשכלה ובתעסוקה, מסטיגמות ומסטריאוטיפים שליליים – גלויים וסמויים ואף חשופים לגילויי אלימות פיזית ומילולית כלפיהם" (שם בעמ' 13).

תביעה זו המונחת לפניי משקפת למעשה זעקה ברוח זו מצד התובעת, בת העדה האתיופית ובגדרה תובעת היא מהנתבעת פיצוי בן 100,000 שקלים מכח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 בעקבות אמירות דיבה המיוחסות לה במועד בו עבדו השתיים במוסד לביטוח לאומי סניף אשקלון: התובעת כמאבטחת מטעם חברת שמירה והנתבעת כמזכירה במחלקת נכות כללית.

תמצית טענות הצדדים

1.ע"פ כתב התביעה, ביום 03.02.16 ביקשה הנתבעת להיכנס לחניון במקום עבודתה המצוי בסביבה עמוסת כלי רכב ואנשים בשעות הבוקר, אלא שמחמת חסימת הגישה לו ע"י משאיות הפורקות סחורה, נאלצה היא להחנות את רכבה בתשלום בחניון הציבורי הסמוך.

הנתבעת יצאה מרכבה, נכנסה למקום העבודה והחלה להתלונן ולהאשים את המאבטחים בכך שאינם מבצעים את עבודתם כראוי וזאת על רקע מיקום המשאיות כאמור.

התובעת מדגישה כי באותם רגעים היתה היא מסייעת ללקוחות שהמתינו בחוץ וכי כל שאמרה לנתבעת הוא שהסופרמרקט המצוי בסמוך היה סגור מספר חודשים וכי כעת חזרה תופעת החסימות ע"י רכבים ומשאיות. בחלוף מספר דקות ומשנוכחה הנתבעת כי עליה לשלם עבור תו החניה, יצאה היא מעמדת המאבטחים שבכניסה וטרם צאתה אמרה היא בהתייחס לתובעת: "גם כן האתיופית המסריחה הזו אני אתן לה סטירה" (להלן: "האירוע / האמירה הראשונה").

לטענת התובעת, היא עצמה לא הצליחה לשמוע את האמירות המדויקות, אך הדברים נאמרו בנוכחות מאבטחת נוספת בשם ספיר גרנובסקי (להלן: "ספיר") וזו יידעה את התובעת. התובעת בחרה לפנות לנתבעת עם כניסתה חזרה וזאת על מנת לדעת האם אכן כך נאמר על ידה ובמטרה לאפשר לה לחזור בה מדבריה, אלא שבתגובה לפנייתה זו הטיחה בה הנתבעת: "בטח שאני אגיד לך יא אתיופית מסריחה, אל תצחקי איתי ואל תפני אליי בכלל".

אמירה נוספת זו נעשתה אף בפני ספיר ובפני אחראי המשמרת, מר גלעד אלגלי. התובעת, נדהמת ומושפלת, אמרה לנתבעת שעליה להתבייש ותהתה אם זה השרות שהיא מעניקה ללקוחות ובתגובה לכך ענתה לה הנתבעת בהפגנתיות: "קפצי לי" (להלן: "האירוע/ האמירה השניה").

התובעת פנתה בו ביום למנהל הסניף על מנת ליידעו לגבי ההתרחשויות המתוארות וזה הבהיר כי יפנה את המקרה לממונה על המשמעת. בהתאם להנחייתו, העלתה התובעת את הדברים על הכתב. מנהל אגף הביטחון הבהיר לתובעת כי הוא ויתר גורמי ההנהלה מגנים את התנהלות הנתבעת. בהמשך לכך נמסר לתובעת כי נערך לנתבעת ברור משמעתי וקידומה יעוכב ומענה רשמי ניתן לה במכתב ביום 03.03.16.

התובעת מדגישה כי הארועים הנ"ל אינם משקפים פליטת פה כי אם אמירות שנאמרו בכוונת מכוון על מנת לפגוע בה ולהשפילה וזאת ללא כל סיבה אמיתית כי אם מתוך גישה גזענית המייחסת לאדם תכונות שליליות ונחותות בשל צבע עורו. כיוון שכך תובעת היא את הפיצוי הסטטוטורי המתאפשר ע"פ סעיף 7א לחוק הנ"ל תוך שהיא מבקשת כי בית המשפט יביא בחשבון את הצורך למגר את הגזענות באמצעות חיוב זה וכאקט חינוכי.

2.בפתחו של כתב ההגנה מביעה הנתבעת את התנצלותה על הדברים שנאמרו על ידה. לטענתה, התנצלות אישית בצירוף מכתב נמסרו לתובעת סמוך להתרחשות הדברים. הנתבעת הוסיפה ופנתה בהתנצלות לתובעת לשיטתה אף באמצעות מכרה משותפת, דבי סנקר, וזו מסרה לנתבעת כי התובעת קיבלה את התנצלותה. הנתבעת מציינת כי אף יצרה קשר טלפוני ישיר עם התובעת ובשיחתם זו קיבלה האחרונה את התנצלותה של הנתבעת בשנית.

לטענת הנתבעת, "האימרה המטופשת" נאמרה על ידה ב"עידנא דריתחא" בעקבות מצב פיזי קשה בו נמצאה היות ובאותו מועד צמה לצורך בדיקות רפואיות ולאחר לילה ללא שינה בו סעדה את הוריה הקשישים. הנתבעת מדגישה כי הדברים נאמרו בפורום מצומצם שכלל שני אנשים בלבד. הנתבעת ציינה כי במסגרת ברור שנערך לה במקום עבודתה התקבלה התנצלותה והוחלט להסתפק בנזיפה, בין השאר, נוכח היותה עובדת נאמנה מזה 20 שנה ואדם נורמטיבי אשר מעד באופן חד פעמי לאחר 20 שנות עבודה ללא רבב מביש כדוגמת זה הנידון.