ישראלי נ' רפ

לפניי תביעה כספית לתשלום דמי תיווך בסך 87,750 ש"ח.

התובעת, מתווכת דירות, העוסקת שנים במקצוע, טוענת שהיתה הגורם היעיל בכריתת הסכם למכירת דירה בבעלות בנה של הנתבעת, עורכת דין במקצועה, שהחזיקה בה. לטענת התובעת, הנתבעת רימתה אותה, כשהתחמקה מחתימת חוזה תיווך עמה וסירבה לשלם לה את דמי התיווך, למרות שתנאי ההסכם סוכמו בעל-פה ביניהן.

הנתבעת לעומתה טוענת, שסירבה מראש לחתום עם התובעת חוזה תיווך והתבטאה מספר פעמים במהלך המשא ומתן לכריתת ההסכם, שעל התובעת לקבל דמי תיווך מהקונים בלבד. לטענתה, התובעת לא היתה הגורם היעיל בכריתת ההסכם, כיון שההסכם נכרת לאחר משא ומתן ישיר בין הנתבעת לקונים ללא עזרת התובעת. כן דוחה הנתבעת את טענות התובעת שאי פעם הבטיחה לה לשלם דמי תיווך.

הצדדים חלוקים על נסיבות התביעה וכל צד טוען למסכת עובדתית שונה. התובעת טענה, שהקליטה כ-45 שיחות טלפון בינה לבין הנתבעת, מתוכן הגישה תמלול של 6 בלבד. כן הושמעה הקלטת שיחה נוספת במהלך עדות הנתבעת, שתימללה הנתבעת וצרפה לסיכומיה.

התובעת טענה שהכירה את הנתבעת ביוני 2017 דרך מכר משותף, עו"ד שלום, למטרת עבודה. הן שוחחו לטענתה כעשר שיחות בשבוע הראשון להיכרותן, בהן הציעה הנתבעת לתובעת לסייע לה במכירת דירה מכונס נכסים ושלוש דירות נוספות. הנכס נושא ההליך אינו אחד מנכסים אלו אלא דירה שהחזיקה הנתבעת באותה עת (להלן "הנכס").

הנתבעת טענה, שעורך-דין שלום אינו מכר משותף אלא עורך דין שהכירה כשליוותה ידידה למכירת נכסה והדירות האחרות בנוסף לנכס הן בבעלות ידידתה. הנתבעת טוענת, שכשפגשה את עורך דין שלום, סיפרה לו על הדירות שבאחריות ידידתה והוא הציע להפנות את התובעת לנתבעת כדי שתעזור לידידה במכירתן. עוד טענה, שעזרה לתובעת במכירת הדירות כיון שהידידה אינה גרה בירושלים והגישה תצהיר הידידה התומך בגרסתה אך התובעת ויתרה על חקירתה (עמ' 5 לראיות הנתבעת; ש' 35-36 בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 3.5.2021). לטענת התובעת, עמיתה העובדת עימה טיפלה בנכסי ידידת הנתבעת.

לטענת התובעת, ביום 28.6.2017, כשלושה שבועות לאחר היכרותן, הגיעה התובעת לאחת משלוש הדירות עם קונה הנכס לימים. כשפגשה התובעת את הנתבעת כדי להחזיר לה את מפתחות הדירה, סיפרה לה התובעת, שהקונה מצא את הדירה שבחן קטנה מדי. לטענתה, הנתבעת בתגובה הציעה שהקונה יבחן את נכסה (ש' 14 בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 3.5.2021).

הנתבעת הכחישה את קיום השיחה, וטענה ששותפת התובעת הציגה לקונה את הדירה ושההצעה לבחון את נכסה ניתנה לה ולא לתובעת. לטענתהת, התובעת יצרה עימה קשר והציעה לעזור לה במכירת נכסה, רק לאחר שהנתבעת העירה לשותפת התובעת ששוקלת למכורו. לטענתה, התובעת שמעה מהשותפה על רצון הנתבעת והתקשרה אליה להציע לקוחות פוטנציאליים. בעדותה, טענה התובעת שלקחה חלק בכל הביקורים בנכסי הנתבעת, למעט פעם אחת לאחר הביקור הראשון בנכס, בה עקב חזרה מחוץ לארץ החליפה ידידה למקצוע (ש' 12-13 בעמ' 8, ש' 16-18 בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 3.5.2021). בעדותו, תמך הקונה בגרסת התובעת (ש' 4-14 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 4.10.2021).

לטענת התובעת, הקונה הגיע לנכס, בחן אותו בנוכחות הנתבעת, והביע בו עניין ולכן נקבע ביקור נוסף לאשתו. ביום 31.6.2017 ביקרה אשת הקונה בנכס, לטענת התובעת, שוב בנוכחות הנתבעת והביעה רצון לרוכשו. חודשיים לאחר מכן, ביום 15.8.2017, התקיים, לטענתה, ביקור נוסף, של הורי אחד מבני הזוג הקונה. כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 24.9.2017, לאחר שמכרו את דירתם פנו הקונים לתובעת בהצעה לרכוש את הנכס. התובעת טענה שהתקשרה לנתבעת באותו יום וביררה אם מכירת הנכס בתוקף ונענתה בחיוב.