סוניה אמה נ' בוקובזה

מבוא

לפני תביעה שעניינה חיוב הנתבע בתשלום הפיצוי החוזי המוסכם בין הצדדים בסך 115,000 ₪ או לחילופין פיצויים בגין הנזקים הממשיים שנגרמו לתובעת, לטענתה בסך 141,020 ₪, והכל בגין הפרה יסודית, לכאורה, של חוזה מכר דירה.

התובעת טוענת כי הנתבע הטעה אותה באשר לליקויי רטיבות ופגמים נסתרים בדירה.

רקע תמציתי 

1. ביום 16.9.14 נכרת בין הצדדים חוזה מכר על פיו מכר הנתבע לתובעת את דירתו ברחוב דיזינגוף 59 בנתניה (להלן: "הדירה").

2. בסעיף 2.5 לחוזה המכר, הצהיר הנתבע כי כל מערכות הדירה ואביזריה תקינים ושלמים וכי לא ידוע לו על כל מום נסתר ו/או פגם נסתר בדירה.

3. בסעיף 3.1 לחוזה המכר נקבע כי הדירה תימסר לתובעת במצבה AS IS, בכפוף להצהרת הנתבע בסעיף 2.5 (יוער כי בחוזה המכר, נספח א' לתצהיר התובעת, קיימים שני סעיפים המסומנים 2.5 והכוונה כאן ולהלן לראשון ביניהם).

4. לאחר תשלום מלוא התמורה קיבלה התובעת את החזקה בדירה, בהתאם לחוזה, ביום 15.2.15.

5. בהמשך הופיעו רטיבות ועובש בדירה השוכנת מתחת למרפסת הדירה (להלן: "דירת השכן") ככל הנראה בשל חדירת מים ממרפסת הדירה אל תקרת דירת השכן.

6. לטענת התובעת, מדובר בליקוי שהיה ידוע לנתבע אך הלה לא הביא אותו לידיעתה והדבר סותר את הצהרתו כי כל המערכות בדירה תקינות ופועלות ואת הוראות סעיף 16 לחוק המכר.

7. לטענת הנתבע הרטיבות החלה לאחר שמכר את הדירה לתובעת ולא ידע ולא היה עליו לדעת כי קיימת רטיבות ונזילה פעילה.