עזבון המנוח ש.ע. ז"ל ואח' נ' נחמני

1.לפניי תביעה נגררת להליך פלילי, שהתנהל נגד הנתבע, בגין גרימת מותו של ש.ע., יליד שנת 1991 (להלן: "המנוח").

ביום 4.9.09, לאחר חילופי דברים ודחיפות בין המנוח לבין הנתבע ולאחר שהמנוח ביקש לעזוב את המקום, השליך הנתבע לעבר המנוח שתי אבנים גדולות, בזו אחר זו. אחת האבנים פגעה בחלק האחורי של ראש המנוח וגרמה לו שבר בגולגולת. כתוצאה מכך התמוטט המנוח במקום ומת כעבור מספר דקות.

2.נגד הנתבע הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 19758-09-09), בו הואשם בהריגת המנוח, עבירה לפיה סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהכרעת דין שניתנה ביום 24.2.11, דחה ביהמ"ש המחוזי בחיפה את טענת המנוח לפיה פעל מתוך הגנה עצמית, הרשיעו בדין ונגזר עליו עונש של 8 שנות מאסר וכן חייבו לשלם למשפחת המנוח פיצוי בסך של 40,000 ₪. ערעורו לביהמ"ש העליון (ע"פ 2772/11) נדחה.

3.לאחר תיקון התביעה, על פי צו שהוצא לירושת המנוח, על פיו אמו (התובעת 2) היא יורשתו היחידה, התובעים בתביעה הם המנוח ואמו.

ביום 10.10.13, ניתן פסק דין בהעדר הגנה, אשר חייב את הנתבע לשלם למנוח וליורשיו פיצויים בסך כולל של 1,839,875 ₪. פסק דין זה בוטל חלקית, בישיבת יום 23.3.14, לאחר שהנתבע הגיש בקשה לביטולו וסכום פסק הדין החלקי הועמד על סך של 500,000 ₪ בלבד (והתובעים בו תוקנו, כאמור לעיל).

4.כל צד הגיש תחשיב נזק.

ב"כ התובעים הגיש בהסכמה את הכרעת הדין ואת גזר הדין שניתנו בהליך הפלילי; הודעה על צירוף מסמכים, על נספחיה (ת/1); המסמכים שצורפו לתחשיב הנזק שהוגש מטעם התובעים (ת/2).

התובעת 2 הגישה שני תצהירים (ת/3 ו- ת/4) ונחקרה עליהם בישיבת יום 26.5.16. ב"כ התובעים ויתר על חקירת הנתבע על תצהירו וסיכם טיעוניו בעל-פה, באותה ישיבה.

5.ב"כ התובעים ביסס סיכומיו על תחשיב הנזק, שהוגש על ידו והוסיף וטען, כי אין לייחס למנוח אשם תורם כלשהו. זאת - הן מאחר שהנתבע לא הגיש ראיות בעניין זה והן משום שעל פי ממצאי הערכאה המבררת הנתבע השליך את האבנים על המנוח, שעה שהמנוח ברח ממנו. (עמ' 42, 43, 50 וסעיף 30 בערעור).

6.הנתבע מתבסס גם הוא על תחשיב הנזק שהוגש מטעמו וטוען בסיכומיו, כי אֵם המנוח יכולה לתבוע בשם העיזבון, בתוקף מעמדה כיורשת, אך אין לה עילת תביעה עצמאית, באשר כל הנזקים הם נזקי העיזבון, מה גם שהיא לא צירפה חוו"ד מטעמה לגבי נזקיה היא. לפיכך, כך טוען הוא, יש לדחות את התביעה על הסף ובכל מקרה - האֵם אינה זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש, משלא צירפה חוו"ד בדבר נכות שנגרמה לה עקב מותו של המנוח והיא זכאית רק לפיצוי בגין כאב וסבל של המנוח עצמו.