פלוני נ' ששון ואח'

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. המחלוקת מוגבלת לנושא הנזק ובבסיסה שאלה עובדתית – האם התובע נחבל בראשו בזמן התאונה.

במשפט העידו התובע, נתבע 1 והמומחים הרפואיים מטעם בית המשפט.

לאחר עיון בעדויות, במכלול הראיות ובסיכומים, שוכנעתי שהתובע נחבל בראשו.

התובע, התאונה והטיפול הרפואי

1. התובע יליד XX.X.65, בעל עסק לשיווק מאפים, גרוש, אב לשתיים ומתגורר בגפו ברמת גן.

2. ביום 19.10.11 בשעה 11.00 לערך, החל לחצות כביש בתל אביב, כאשר פגע בו אופנוע נהוג בידי נתבע 1 (להלן: הנהג). הנהג פונה באמבולנס מד"א לבית חולים. התובע סירב להתפנות ועזב את המקום.

3. כעבור מספר שעות פנה לחדר מיון בבית חולים תל השומר. כעולה מתעודת חדר מיון, התקבל בשעה 16.50, נבדק על ידי רופא ואורתופד מומחה ושוחרר עם אבחנה של "חבלות קהות". לרופא הראשון מסר על שלא איבד הכרה בתאונה. לאורתופד מסר שנחבל בראשו, בגבו וברגליו וכן על ערפול קל ללא איבוד הכרה. בבדיקות נמצאו שפשוף בזרוע ימין, נפיחות בקרסול ימין ורגישות מעל מותן שמאל, ללא סימני חבלה. צוין שלא נמצאו הגבלות תנועה בצוואר וסימני חבלה בקרקפת.

4. ביום 25.10.11 התלונן התובע אצל רופא המשפחה על רגישות בראש, בגב, בפה וברגליים והופנה לנוירולוג. אצל הנוירולוג התלונן על כאבי ראש, הפרעות תחושה בפנים והפרעות בראייה. הנוירולוג לא מצא הסבר להפרעות ורשם לו תרופות נגד כאבי ראש. כעבור כחצי שנה התלונן על קושי בריכוז, בקריאה ובצפייה בטלוויזיה מעבר למספר דקות, שכחה וקושי בהבנת הנאמר. הנוירולוג הפנה אותו לייעוץ פסיכיאטרי אליו סירב לגשת. בנוסף הפנה אותו לאבחון קוגניטיבי.

האבחון בוצע ביום 31.12.12 אצל פסיכולוגית במרכז לטיפול בילד ובמשפחה והדגים ליקויים קוגניטיביים: קושי לשמור על קשב וערנות לאורך זמן, נטייה לאימפולסיביות וקושי בוויסות עצמי, קשיים בתפקודים ניהוליים – יכולת תכנון וארגון, יכולת ליצור אסטרטגיה ולפעול לפי משוב, האטה משמעותית בזמן התגובה ויכולת למידה נמוכה מהנורמה (להלן: האבחון או האבחון הקוגניטיבי).

5. ביום 27.10.11, סמוך לאחר התאונה, פנה התובע לרופאת שיניים אצלה ביצע טיפולי שיקום בשנת 2006 (להלן: שיקום קודם) ומסר לה שנחבל בזמן התאונה בראשו. הרופאה ביצעה שיקום נוסף (להלן: הטיפולים או טיפולי השיניים). לטענת התובע שילם עבור טיפולים הקשורים לתאונה 58,000 ₪.

חוות הדעת הרפואיות

6. בית המשפט מינה את ד"ר רון דבי כמומחה בתחום הנוירולוגי ואת פרופ' אסיף כמומחה בתחום פה ולסת. המומחים בדקו את התובע, עיינו בתיעוד הרפואי והגישו חוות דעת, תחילה בתחום הנוירולוגי ובהמשך, בתחום פה ולסת.

7. נוירולוגיה: ד"ר דבי קבע לתובע נכות בשיעור 10% למשך שנה, בגין כאבי ראש. בנוסף קבע נכות נוירולוגית-קוגניטיבית צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 29(11) (חלקי) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. (יוער כי הנכות הקוגניטיבית מוסדרת כיום בסעיף 32א(2)).

ואילו ממצאיו:

(1) אנמנזה - התובע סיפר שנחבל גם בראשו ובפניו ובגופו והתלונן על קושי בקריאה, בצפייה בטלוויזיה לאורך זמן, היעדר יכולת להתרכז בסרט, קושי בעבודה מול מחשב, קושי רב לטפל בניירת וביצוע טעויות, למשל בספירת סחורה. כמו כן התלונן על כאבי ראש מדי פעם, על תחושה באה וחולפת של רדימות באזורים שונים בראש ובפנים, ועל ראיית מעוינים צבעוניים כאשר עוצם עיניים בעבודה מול מחשב.

(2) בבדיקה – נראה מסודר, כפי גילו, נינוח ומשתף פעולה. מנהל שיחה קולחת, מסביר את עצמו באופן בהיר. במבחן זיכרון מידי, זוכר 3/3 חפצים ולאחר מספר דקות זוכר 1/3 מהחפצים. במבחן digit spam מצליח לזכור 5/6 מספרים. הבדיקה הפיזיקלית תקינה.

(3) חבלת ראש ותוצאותיה - מדובר בתאונה עם חבלה לראש ולפנים, וייתכן שלוותה באובדן הכרה קצר. סמוך לאחר התאונה נצפתה התנהגות לא רציונאלית (סירוב לקבל טיפול מצוות מד"א) והחבלה גרמה לנזק אשר הצריך טיפול בשיניים. ההפרעה הקוגניטיבית נגרמה מזעזוע מוח שהתבטא בהפרעת ההתנהגות סמוך לאחר התאונה, ולפיכך מדובר בחבלת ראש קלה (mild traumatic brain injury). התלונות אצל הנוירולוג הן על הפרעות קוגניטיביות, האבחון הקוגניטיבי הדגים ליקויים במספר מישורים: ריכוז, יכולת לוויסות עצמי ותפקודים ניהוליים. בחומר הרפואי שהוצג בפניו, אין עדות להפרעה קוגניטיבית לפני התאונה.

(4) כאבי ראש והפרעות נוספות - סמוך לאחר התאונה הופיעו כאבי ראש פוסט טראומתיים אשר לפי התיעוד הרפואי הצריכו טיפול תרופתי מונע במשך מספר חודשים. בהמשך אין תיעוד נוסף ובשיחה עם התובע לא התרשם מקיום כאבים משמעותיים. התלונות על הפרעות בתחושה ובשדה הראיה אינן קבועות ואינן מוסברות בממצא נוירולוגי.