פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מבוא

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, מר ב.י., כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 02.06.2022. התביעה הוגשה כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הרכב בו נהג התובע בביטוח חובה בעת התאונה. עילת התביעה נסמכת על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

    

   רקע עובדתי

    

2. התובע, יליד 05.08.1996, היה כבן 26 במועד התאונה. עובר לתאונה, עבד התובע כמתקין אלומיניום ובמקביל עמל על פתיחת עסק לממכר ציוד ומזון לבעלי חיים.

3. ביום 02.06.2022, נהג התובע ברכב מ.ר 13423802, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה. במהלך נהיגתו, פגע התובע ברכב צד ג' מלפנים (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נפתחו כריות האוויר ברכבו של התובע והוא נפגע בחלקי גופו השונים, ובכלל זה בצוואר, בגב, בראש ובאוזניים.

4. מיד לאחר התאונה, פונה התובע למרכז הרפואי סורוקה, שם אובחן כסובל מכאבים ורגישות בגב התחתון, בצוואר, סחרחורות וכאבי ראש. בהמשך, בביקורת אצל רופא מטפל מיום 03.06.2022, אובחן כסובל מכאבים ורגישות בעמ"ש צווארי וגבי, ואודם בתעלות האוזניים דו"צ.

5. לאחר מכן, ביום 09.06.2022, הופנה התובע לייעוץ אורתופד מומחה ולטיפול בפיזיותרפיה. בבדיקת רופא מטפל מיום 28.06.2022 הופנה לביצוע בדיקת CT.

6. ביום 17.11.2022, בוצעה בדיקת CT עמ"ש צווארי ומותני שהדגימה בקע דיסק עם לחץ והיצרות של התעלה הספינלית בגובה C6-C7 וכן בלט דיסק עם לחץ והיצרות של התעלה הספינלית בגובה L4-L5.

7. ביום 01.12.2022, אובחן התובע כסובל מטנטון באוזניים והופנה לפיזיותרפיה. בבדיקת נוירולוג מיום 07.12.2022, אובחן כסובל מצפצופים באוזניים, סחרחורות וירידת תחושה בפיזור שורשי, והופנה לבדיקת EMG.

8. ביום 27.12.2022, נבדק התובע על ידי מומחה עמ"ש, ד"ר גד ולן, שאבחן חבלת צליפת שוט, כאבים והגבלה בתנועות עמ"ש צווארי ומותני. ביום 30.04.2023, בבדיקת שמיעה, אובחן כסובל מסחרחורות בשינויי תנוחה, טנטון ותחושת ירידה בשמיעה.

    

   ההליך המשפטי

    

9. כתב התביעה הוגש ביום 16.05.2023. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 08.02.2024.

10. בהחלטת בית המשפט מיום 13.05.2024 מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה (ד"ר משה לוינקופף), הנוירולוגיה (ד"ר יונתן שטרייפלר) והא.א.ג (פרופ' איתן יניב).

11. הצדדים הגישו ראיות. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 04.02.2026, במהלכה נחקרו המומחים מטעם בית המשפט.

12. לאחר דיון ההוכחות הנתבעת ביקשה למנות מומחה א.א.ג נוסף, אך בקשתה נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 17.04.2026.

13. סיכומי התובע הוגשו ביום 17.05.2026, וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 18.05.2026.

14. עתה העת להכריע.

     

     

    טענות התובע בתמצית

     

15. התובע טוען כי נכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 18.39%, המורכבת מ-3.5% בגין פגיעה בעמ"ש צווארי, 3.5% בגין פגיעה בעמ"ש גבי מותני (לפי סעיף 37(5)א חלקי ו-37(7)א' -חלקי, 10% בגין פגיעה באוזן הפנימית (סחרחורות, לפי סעיף 72(4)ב1, ו-2.5% בגין כאבי ראש (לפי סעיף 29(5)(א)(1).

16. התובע חולק על הפחתת הנכות האורתופדית שבוצעה על ידי מומחה בית המשפט בחקירתו, וטוען כי התיעוד הרפואי שהוצג למומחה היה מתקופה של 6.5 שנים לפני התאונה (2015-2016) ולא רלוונטי למצבו עובר לתאונה.

17. לטענת התובע, נכותו התפקודית משמעותית ועולה באופן ניכר על נכותו הרפואית, ועומדת על 30%. זאת בשל מצבור הנכויות, השפעתן הסינרגית, והעובדה שנאלץ לסגור את עסקו כעצמאי בעקבות התאונה.

18. התובע טוען לבסיס שכר משולב כשכיר וכעצמאי, בסך כולל של 32,570 ₪ ברוטו (26,440 ₪ נטו) בחודש, ומבקש לחשב את הפסדיו עד גיל 70. הוא מציין כי סרטוני השיווק שהוצגו על ידי הנתבעת מוכיחים את מחויבותו לעסק וכי רק נכותו מנעה ממנו להמשיך בשני אפיקי ההשתכרות.

19. התובע עותר לפיצויים בסך 2,500,000 ₪, שהינו תקרת סמכותו של בית משפט השלום.

     

    טענות הנתבעת בתמצית

     

20. הנתבעת מכחישה את הקשר הסיבתי בין פגיעותיו הנטענות של התובע לבין התאונה, וטוענת כי מקורן של התלונות במצב קודם ו/או בפגיעות אחרות. הנתבעת טוענת כי התובע סבל בעבר מתאונת עבודה (10.12.2020) בגינה נקבעה לו נכות צמיתה של 19% (כולל תקנה 15).

21. הנתבעת טוענת כי נכותו המשוקללת של התובע בגין התאונה עומדת על 16.64% המורכבת מ-3.5% בגין הגבלה קלה בעמ"ש צווארי, 1.75% בגין הגבלה קלה בעמ"ש מותני (לאחר הפחתה בחקירה), 2.5% בגין כאבי ראש ו-10% בגין סחרחורות.

22. לטענת הנתבעת, הנכות התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית, ונכותו של התובע אינה בעלת משמעות תפקודית כלשהי ואינה פוגעת בפוטנציאל השתכרותו. הנתבעת מציינת כי התובע העלה סרטונים לרשת הפייסבוק בהם הוא נראה מחזיק גלשן כבד ועובד, מה שמצביע על תפקוד תקין.

23. הנתבעת חולקת על בסיס השכר הנטען על ידי התובע. לטענתה, עובר לתאונה (בשנים 2021-2023), התובע עבד כשכיר בלבד והשתכר בממוצע בין 9,849 ₪ ל-14,988 ₪ נטו לחודש. הנתבעת טוענת כי אישורי רואה החשבון אינם מהווים תחליף לשומות מס וכי רואה החשבון לא הובא לעדות.

24. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח הפסדי שכר לעבר, שכן המשיך לעבוד ואף השביח את שכרו לאחר התאונה. לגבי הפסדי שכר לעתיד, הנתבעת טוענת כי לא נותרה לתובע נכות תפקודית משמעותית שתצדיק פיצוי, ומציעה לחלופין פיצוי גלובלי של 15,000 ₪.

25. הנתבעת טוענת כי הוצאות רפואיות ונסיעות טעונות הוכחה בקבלות, וכי התובע מקבל טיפול רפואי בסל הבריאות. הנתבעת טוענת כי עזרת צד ג' שקיבל התובע היא עזרה רגילה הניתנת על ידי בני משפחה ואינה מזכה בפיצוי, וכי אין בנכותו התפקודית של התובע כדי להקים צורך בעזרה בשכר.

     

     

    דיון והכרעה

     

26. כאמור, הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות אלא בשאלת הנזק בלבד.

     

    הנכות הרפואית

     

27. כאמור לעיל, לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע מונו מספר מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בתחומי האורתופדיה, רפואת אף אוזן גרון ונוירולוגיה. כל המומחים נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם. הצדדים חלוקים ביחס למסקנות המומחים ולשיעור הנכות הרפואית שיש לייחס לתאונה, בין היתר בשל טענות לעבר רפואי ולמהימנות התובע. להלן אדון בכל אחד מן התחומים בנפרד, תוך התייחסות לטענות הצדדים, לראיות שהוגשו ולחקירות המומחים.

     

    בתחום האורתופדיה

     

28. ד"ר משה לוינקופף, מומחה בכירורגיה אורתופדית, בדק את התובע ביום 23.07.2024. במסגרת בדיקתו, הסתמך המומחה על מסמכים רפואיים שונים, ובכלל זה גיליון מלר"ד ממרכז רפואי סורוקה מיום 02.06.2022, הפניות לייעוץ ולפיזיותרפיה, הפניות ופענוחי בדיקות CT של עמוד שדרה צווארי ומותני מיום 17.11.2022 ומיום 12.06.2023, הפניה לבדיקת EMG ומכתב מרופא. בבדיקתו, מצא המומחה הגבלה קלה בטווח התנועות בעמוד השדרה הצווארי (יישור ופניה לשמאל) ובעמוד השדרה הגבי-מותני. ד"ר לוינקופף קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 7%, המורכבת מ-3.5% בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי (לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל) ו-3.5% בגין פגיעה בעמוד שדרה גבי-מותני (לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל). בחוות דעתו לא יוחס חלק מהנכות למצב קודם, הגם שציין ממצאים כגון "שינויים ארטריטיים קלים ובלטי דיסק קטנים" בבדיקות ה-CT.

29. התובע בסיכומיו (סעיף 9) חולק על ההפחתה שבוצעה על ידי המומחה בתום חקירתו, בטענה כי התיעוד הרפואי שהוצג למומחה היה מלפני שנים רבות (2015-2016) ואינו רלוונטי, וכי המומחה שגה עת ייחס משקל לממצאים אלו. התובע מדגיש כי המומחה קבע נכות בגין מגבלה בטווח התנועה ולא בגין כאב.

30. הנתבעת בסיכומיה (סעיף 8) מאמצת את הפחתת הנכות שבוצעה על ידי המומחה בחקירתו, וטוענת כי יש לייחס לעברו הרפואי של התובע ו/או לתאונות קודמות את הפגיעות והמגבלות (סעיף 6).

31. ד"ר לוינקופף נחקר על חוות דעתו ביום 04.02.2026. המומחה אישר את קביעתו המקורית בדבר 7% נכות. כאשר נשאל על אופן קביעת הנכות, ציין כי היא נסמכת על תלונות התובע, תיעוד רפואי, בדיקה קלינית, צילומים ועבר רפואי (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 8, שורות 6-10). המומחה הבהיר כי הוא נוהג להתייחס לעבר רפואי וכי אם קיימת תחלואת עבר, הוא אינו יכול להתעלם ממנה (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 19, שורות 18-33). כאשר הוצג לו תיעוד רפואי משנים 2015-2016 המעיד על תלונות כאב בגב, הודה המומחה כי תיעוד זה לא עמד בפניו בעת כתיבת חוות הדעת (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 11 ועמ' 17). לנוכח תיעוד זה, הודיע המומחה כי הוא מנכה 50% מהנכות שקבע בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני, כלומר הפחית את הנכות מ-3.5% ל-1.75% (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 14, שורה 19). המומחה הסביר כי הגם שהייתה תקופה ללא תלונות, הוא אינו יכול להתעלם מתלונות קודמות על כאבי גב ממושכים (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 11 ועמ' 17). הוא הבהיר כי הנכות שקבע היא בגין מגבלה בטווח התנועה ולא בגין כאב (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 17).

32. מעמדו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט הוא בעל משקל מכריע, ובית המשפט לא יסטה ממסקנותיו אלא מטעמים כבדי משקל. (ע"א 6510/20 מזרחי נ' כהן, פסקה 6 (‏12.12.2021); רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (17.12.2017(; ע"א 8658/23 פלונית נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (9.6.2024); ע"א ‏(‏מחוזי ת"א‏)‏ 4533-05-25 ל. ב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ‏(‏נבו 2.12.2025‏)‏‏). במקרה דנן, המומחה התבקש להתייחס לעבר רפואי שלא היה בפניו בעת כתיבת חוות הדעת. המומחה, בהגינותו המקצועית, בחן את התיעוד החדש והגיע למסקנה כי יש מקום להפחתת נכות בגין מצב קודם. התנהלות זו מעידה על יושרו המקצועי של המומחה ועל נכונותו להתאים את מסקנותיו לתמונה העובדתית המלאה. הגם שהתובע טען כי התיעוד היה מלפני שנים רבות, לא ניתן להתעלם ממנו לחלוטין כאשר מדובר במערכת גוף כמו עמוד השדרה, הנוטה לרגישות למצבים קודמים. אשר על כן, אני מאמץ את קביעתו המתוקנת של ד"ר לוינקופף.

33. לפיכך, הנכות הרפואית בתחום האורתופדיה עומדת על 5.25% (3.5% בגין עמ"ש צווארי ו-1.75% בגין עמ"ש מותני).

     

    בתחום רפואת אף אוזן גרון (א.א.ג)

     

34. פרופ' איתן יניב, מומחה למחלות אף אוזן וגרון, בדק את התובע ביום 06.06.2024 (חוות הדעת מיום 25.06.2024). המומחה הסתמך, בין היתר, על מכתב שחרור מחדר מיון ביה"ח סורוקה מיום 02.06.2022, וציין כי התובע החל להתלונן על סחרחורות יום לאחר התאונה. בבדיקתו, ציין המומחה כי התובע התלונן בעיקר על סחרחורת תנוחתית. עם זאת, המומחה ציין במפורש בחוות דעתו כי "מבחנים ע"ש רומברג, טנדם, פוקודה, דיסק הולפייק וטלטול ראש תקינים" וכי "בכל הבדיקות לא נמצאו סימנים אובייקטיביים לסחרחורת". למרות זאת, קבע פרופ' יניב כי "התאונה בה נפגע מר י' הייתה בקינטיקה גבוהה עם פתיחת כריות אוויר. לכן סביר שאכן נגרם לו נזק לאוזן הפנימית". המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין סחרחורות (לפי סעיף 72(ב1)4 לתקנות המל"ל).

35. התובע בסיכומיו (סעיף 9) טוען כי הגם שבחקירה הנגדית המומחה הפחית את הנכות, הרי לאחר החקירה החוזרת בה הוצגה בפניו התמונה המלאה של עברו הרפואי של התובע, המומחה חזר בו מהפחתת הנכות. התובע מדגיש כי המומחה חזר בו מהפחתת נכות לאחר שהובהר כי הסחרחורות הקודמות היו תסמין חולף של מחלות ויראליות. הנתבעת בסיכומיה (סעיף 14) חזרה על טענותיה לפיהן המומחה קבע נכות על בסיס תלונות סובייקטיביות בלבד, בהיעדר ממצאים אובייקטיביים. הנתבעת הדגישה את "התנדנדות" המומחה בחקירתו ואת העובדה שהודה כי התובע עלול "להתלונן סתם". הנתבעת אף הגישה בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הא.א.ג, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 17.04.2026.

36. כאמור, פרופ' יניב נחקר על חוות דעתו ביום 04.02.2026. המומחה אישר את קביעתו בדבר 10% נכות בגין פגיעה בחלק הווסטיבולרי. לשאלת בית המשפט בדבר קיום בדיקות אובייקטיביות, ציין המומחה כי ביצע בדיקות אובייקטיביות (ניד עיניים, רומברג, הליכה סטנדרטית) וכי הן היו תקינות (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 27). המומחה הודה כי קביעת הנכות נסמכה על תלונות התובע בלבד (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 22, שורות 5-8). בתחילה, כאשר הוצג לו תיעוד רפואי קודם משנים 2015-2016 המעיד על תלונות סחרחורת, ציין המומחה כי יש להפחית 50% מהנכות בגין מצב קודם (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 24, שורות 19-22). עם זאת, לאחר שב"כ התובע הבהיר כי תלונות הסחרחורת הקודמות היו מלוות בשלשולים והקאות וקשורות למחלה ויראלית, חזר בו המומחה מהפחתת הנכות וקבע כי "מגיעים לו 10% נכות על בעיה וסטיבולרית" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 32, שורות 10-13). המומחה הסביר כי סחרחורת על רקע ויראלי שונה מפגיעה וסטיבולרית. המומחה אף הודה כי ייתכן שהתובע "מתלונן סתם", אך ציין כי הוא בחר להאמין לתובע (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 22, שורות 9-11).

37. בית המשפט כבר דן בהרחבה בטענות הנתבעת בבקשתה למינוי מומחה נוסף, ודחה אותה בהחלטה מנומקת מיום 17.04.2026. בהחלטה זו נקבע כי טענות הנתבעת בדבר היעדר ממצאים אובייקטיביים והסתמכות על תלונות סובייקטיביות אינן בהכרח פגם המצדיק מינוי מומחה נוסף, שכן בתחום הא.א.ג ובפרט בסוגיית הסחרחורות, לאנמנזה ולדיווחי התובע משקל מכריע. עוד נקבע כי הסברו של המומחה לפיו תיקן את עמדתו לאחר שהוצג בפניו מידע מלא ומדויק יותר, מעיד דווקא על יושרו המקצועי ועל נכונותו לבחון את הנתונים לעומק, ואינו מצביע על חוסר מקצועיות או חוסר החלטיות. טענות הנתבעת בנוגע למהימנות התובע נותרו לבחינה במסגרת פסק הדין הכולל. לאחר שבחנתי את חקירתו של פרופ' יניב, מצאתי כי התנהלותו הייתה מקצועית והגונה. הוא לא נרתע מלשקול הפחתת נכות כאשר הוצגו בפניו נתונים חדשים, אך גם לא היסס לחזור בו מהפחתה זו כאשר הובהר לו ההקשר הרפואי המלא של תלונות העבר (הקשר למחלה ויראלית). בכך, הפעיל המומחה שיקול דעת קליני מורכב, המשלב התייחסות לממצאים אובייקטיביים (אף אם תקינים), תלונות סובייקטיביות, והבנה מעמיקה של הפתופיזיולוגיה של מצבי סחרחורת. אין כל עילה לסטות ממסקנותיו הסופיות של המומחה.

38. לפיכך, הנכות הרפואית בתחום הא.א.ג עומדת על 10%.

     

    בתחום הנוירולוגיה

     

39. ד"ר יונתן שטרייפלר בדק את התובע ביום 31.10.2024 (חוות הדעת מיום 10.11.2024). המומחה הסתמך על מסמכים רפואיים שונים, ובכלל זה תעודת חדר מיון ממרכז רפואי סורוקה, מכתבים והפניות מרופא המשפחה, פענוחי CT צוואר וגב תחתון, מעקבים נוירולוגיים בקופת חולים וייעוצי א.א.ג. המומחה ציין כי התובע התלונן על כאבי ראש, צפצופים באוזניים ותחושת רדימות בידיים. בבדיקתו, מצא המומחה כי הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה. המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 2.5% בגין תסמונת כאב ראש/עורף משנית לחבלה (לפי סעיף 29(5)(א)(1) לתקנות המל"ל). המומחה ציין כי חלק מהנכות הנוירולוגית "כלול בנכות שנקבעה ע"י מומחה א.א.ג עקב הפגיעה הנוירואוטולוגית המשולבת", אך הנכות שקבע אינה כוללת את הנכות האורתופדית בגין הגבלה בתנועות הצוואר.

40. התובע בסיכומיו (סעיף 8) קיבל את קביעת הנכות הנוירולוגית. הנתבעת בסיכומיה (סעיף 12) טוענת כי אין כל קשר סיבתי בין פגיעותיו הנטענות של התובע לבין התאונה, וכי מקורן של תלונותיו במצב קודם ו/או בפגיעות אחרות. הנתבעת אף ציינה כי התובע התלונן על כאבי ראש וסחרחורות עובר לתאונה, תוך הפנייה לתלונות מעברו הרפואי (סעיף 5 לסיכומיה).

41. ד"ר שטרייפלר נחקר על חוות דעתו ביום 04.02.2026. המומחה אישר את קביעתו בדבר 2.5% נכות נוירולוגית. כאשר נשאל על אמינות תלונות התובע, ציין כי התובע סיפר לו על כאבי ראש המציקים לו וכי הוא נעזר באדוויל או אופטלגין "כשצריך". המומחה הדגיש כי לא התרשם שהתובע "חי על כדורים יום-יום" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 42, שורות 1-4). המומחה עמד על קביעתו וציין כי "אין שום סיבה שאני אחזור בי" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 42, שורות 15-16).

42. המומחה הנוירולוגי הציג חוות דעת עקבית ושמר על עמדתו גם תחת חקירה נגדית. טענות הנתבעת בדבר היעדר קשר סיבתי או מצב קודם לא נתמכו בראיות מספקות כדי לערער את קביעתו המקצועית של המומחה. העובדה שהבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה אינה שוללת בהכרח קיום של תסמונת כאב ראש/עורף, שהיא אבחנה קלינית במידה רבה. המומחה התייחס לשימוש בתרופות והתרשם כי אינו יומיומי, מה שמשפיע על אופי התסמונת וחומרתה. לא מצאתי כל עילה לסטות ממסקנותיו של ד"ר שטרייפלר.

43. לפיכך, הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגיה עומדת על 2.5%.

     

    סיכום הנכות הרפואית

     

44. לאחר ששקלתי את כלל הראיות שהוצגו, את חוות הדעת הרפואיות של מומחי בית המשפט, את חקירות המומחים, את טענות הצדדים ואת המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על שיעור משוקלל כדלקמן:

    בתחום האורתופדיה: 5.25% (לאחר התאמה בחקירה).

    בתחום הא.א.ג: 10%.

    בתחום הנוירולוגיה: 2.5%.

     

    לאור האמור, עומדת הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע על 16.86%.

     

     

    הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

     

45. נקודת מחלוקת נוספת שנתגלעה בין הצדדים, נוגעת לשיעור הנכות התפקודית של התובע, ולאובדן כושר השתכרותו [להבחנה בין נכות תפקודית לאובדן כושר השתכרות, ראה ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)].

46. הלכה היא, שהנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל [ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995); ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (נבו 21.12.1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו 23.8.2010)].

47. התובע טוען כי נכותו התפקודית משמעותית מאוד, עולה באופן ניכר על נכותו הרפואית, וכי היא עומדת על שיעור של 30% (סיכומי תובע, סעיף 10). לטענתו, מצבור הנכויות שנגרמו לו – מגבלות בטווחי תנועה בעמ"ש צווארי ומותני, כאבי ראש וסחרחורות – פוגעות באופן מהותי בכושר פעולתו הפיזי וביכולתו לתפקד בעבודתו כמתקין אלומיניום, וכן בעבודתו בעסק החדש שהקים לממכר ציוד ומזון לבעלי חיים (סיכומי תובע, סעיף 10, וכן תצהיר תובע, סעיף 23). התובע הדגיש כי הוא מתקשה במאמץ, בהרמת משאות, בעמידה, נהיגה, הליכה וישיבה ממושכות, וכי קשיים אלו מגבילים אותו בביתו ובעבודתו (סעיף 23 לתצהירו של התובע). עוד טוען התובע כי נאלץ לסגור את עסקו כעצמאי בעקבות הפגיעה בתפקודו והקושי לשלב אותו עם עבודת האלומיניום, דבר שהוביל לאובדן הכנסה משמעותי (סיכומי תובע, סעיפים 16-17).

48. מנגד, הנתבעת טוענת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מן הנכות הרפואית, וכי נכותו אינה בעלת משמעות תפקודית כלשהי ואין בה כדי לפגוע בפוטנציאל השתכרותו של התובע (סיכומי נתבעת, סעיפים 22-23). הנתבעת מפנה לסרטונים שהועלו לרשת הפייסבוק בהם נראה התובע מחזיק גלשן כבד ומרים שקי אוכל לחיות, כמו גם לסרטוני מעקב ותמונות בהם נראה התובע מבצע התקנת חלונות באתר בנייה, מרים מוטות אלומיניום, מטפס על חומה, אוחז בזכוכית וקודח חור בקיר, ללא כל מגבלה תפקודית (סיכומי נתבעת, סעיפים 27-29). לטענתה, התובע מנסה להגדיל ולהאדיר את נזקיו ומגבלותיו, וכי לאחר התאונה הוא שב לעבודתו ואף השביח את שכרו באופן ניכר (סיכומי נתבעת, סעיפים 26, 33).

49. עוד נטען על ידי הנתבעת כי התובע נמצא לא אמין, הן באשר לעברו הרפואי והן באשר ליכולותיו הפיזיות, וכי לא ניתן להשים את כל המשקל על תלונותיו (סיכומי נתבעת, סעיפים 22-23). הנתבעת מדגישה כי קביעת המומחים, גם אם קשורה לתאונה, אינה צריכה להיות בעלת משמעות תפקודית עבור התובע, לא על שגרת יומו ולא על כושר או פוטנציאל השתכרותו (סיכומי נתבעת, סעיפים 33, 55).

50. מהראיות והעדויות שבפניי עולה תמונה מורכבת של תפקוד התובע.
    התובע העיד כי הוא עדיין מתקשה בפעולות יומיומיות ועבודה פיזית. הוא ציין כי הוא עושה הכל, אך "ב-80% פחות ממה שהייתי לפני" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 50, שורה 27). הוא תיאר כי פעולות שבעבר ביצע בקלות, כיום דורשות ממנו "מאמץ פיזי מטורף" ולאחריהן הוא "גמור" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 54, שורות 14-16). התובע אף הסביר כי לא הצליח להחזיק בשני מקומות העבודה (שכיר ועצמאי) כי "לא הצלחתי פיזית, הייתי חוזר גמור הביתה" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 69, שורות 9-10).

51. מנגד, הנתבעת הציגה סרטונים בהם נראה התובע מבצע פעולות פיזיות. מומחה האורתופדיה, ד"ר לוינקופף, התייחס לסרטונים אלו בחקירתו וציין כי "הנכות נקבעת בגלל פגימה גופנית... והסרטון גם לא דוחה" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 16, שורות 18-23). הוא הוסיף כי "יש מישהו שהלין בפניי שיש לו תחלואה של עמוד שדרה ונראה עובד עבודה שהיא עבודה פיזית, אבל זה לא משנה את הנכות שנקבעה" (פרוטוקול מיום 04.02.2026, עמ' 16, שורות 18-23).

52. סרטונים אלו אכן מציגים תובע פעיל, אך אינם סותרים בהכרח את תלונותיו בדבר כאב ומאמץ מוגבר הנדרש ממנו, ואינם שוללים את השפעת הנכויות על תפקודו לאורך זמן.

53. התרשמותי הישירה מעדותו של התובע הותירה רושם מהימן, אולם התרשמתי גם שהייתה בה מידה של הגזמה מסוימת בתיאור מגבלותיו.

54. עיון בדוח החקירה מיום 6.7.2025, ובפרט בתמונות המצורפות בעמודים 8–23, מעלה כי התובע תועד מבצע פעולות בעלות אופי פיזי אשר אינן מתיישבות, לכאורה, עם מגבלה תפקודית משמעותית. בין היתר נראה התובע כשהוא מרים מוטות אלומיניום, נושא ומרים חפצים שונים, מחזיק ומפעיל מקדחה לצורך ביצוע עבודות קידוח ומבצע עבודות פיזיות נוספות. תיעוד זה מלמד כי חרף הנכות שנקבעה לתובע, הוא מסוגל לבצע פעולות הדורשות הפעלת כוח ותפקוד פיזי, ויש בכך כדי להעיד כי תפקודו בפועל אינו מוגבל במידה הנטענת על ידו.

55. עם זאת, אין להתעלם מן האפשרות כי ביצוען של פעולות אלה כרוך מבחינת התובע במאמץ מוגבר, בכאבים או בקושי שאינם משתקפים בהכרח בתיעוד החזותי. העובדה שהתובע מצליח לבצע עבודה פיזית אינה מלמדת בהכרח כי הוא עושה כן ללא מגבלה או ללא מחיר תפקודי.

56. בהקשר לסגירת העסק כעצמאי, התובע טען כי נאלץ לעשות זאת בשל מצבו (סיכומי תובע, סעיף 17). לטענת הנתבעת, הסרטונים שהוצגו שמטו את הקרקע תחת טענת הנתבעת כאילו מדובר בעסק שנסגר מחוסר יכולת לשלבו יחד עם עבודתו כשכיר. בסוגיה זו הנוגעת לסגירת העסק כעצמאי, התובע בעצמו העיד בחקירתו כי התקשה פיזית לעבוד בשתי עבודות במקביל ("לא הצלחתי פיזית, הייתי חוזר גמור הביתה, כמה אני יכול? כאילו כמה בן אדם יכול?", עמ' 62 לפרוטוקול, שורות 9-20).
    עבודה בשתי משרות כה אינטנסיביות במקביל מהווה אתגר פיזי ומנטלי כבד לכל אדם באשר הוא, ללא קשר לשאלת קיומה של מגבלה רפואית או פגיעה מתאונה. לפיכך, הגם שהתאונה ומגבלותיו של התובע בעקבותיה תרמו לקושי האמור והכבידו על יכולתו לשלב בין השתיים, לא ניתן לקבוע כי הן היוו את הגורם המכריע והיחיד לסגירת העסק.

57. כפי שנפסק לא פעם, גם אם פגיעה ממשית בכושר השתכרותו של התובע אינה צפויה בטווח הקרוב, אפשר שתהיה לנכותו השפעה על יכולתו לעבוד בעתיד בצורה כזו או אחרת, בפרקי זמן מסוימים בעתיד, ובכלל זה אם יאלץ לעזוב את עבודתו הנוכחית ולהשתלב בעבודה אחרת. יש לזכור כי על-פי הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה [ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה, מט(2) 257 (1995)].

58. ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה.

59. במקרה דנן, שקלתי את מכלול הנסיבות, לרבות גילו הצעיר של התובע (בן 26 במועד התאונה), אופיו כמתקין אלומיניום העוסק בעבודה פיזית, פוטנציאל ההתפתחות המקצועית שלו (כולל הקמת העסק העצמאי שנגדע), את השכלתו, ואת העובדה כי הנכויות הרפואיות שנקבעו לו – מגבלות תנועה בצוואר ובגב, כאבי ראש וסחרחורות – פוגעות במערכות גוף מרובות. הגם ששכרו כשכיר השתבח, לא ניתן להתעלם לחלוטין מהפסד פוטנציאל ההשתכרות המשולב כשכיר וכעצמאי, ומהקושי הניכר הכרוך בתפקודו היומיומי והתעסוקתי, כפי שהתרשמתי מעדותו וכפי שעולה מחקירות המומחים.

60. לאחר איזון כלל השיקולים, ולאחר ששקלתי את מכלול הראיות, אני קובע כי נכות התפקודית של התובע, ובהתאמה הגריעה מכושר השתכרותו, שווה לנכות הרפואית ועומדת על 16.86%.
    קביעה זו משקפת את השפעתן המצטברת של הנכויות הרפואיות על יכולתו של התובע לבצע את עבודתו כפי שעשה עובר לתאונה, את הפגיעה ביכולתו לשלב מספר עיסוקים, ואת ההשלכות ארוכות הטווח על חייו המקצועיים, תוך התחשבות בעובדה שהתובע המשיך לעבוד ואף השביח את שכרו כשכיר, אך במאמץ ניכר. קביעה זו אף משקפת איזון ראוי בין התיעוד המלמד על יכולת תפקודית ממשית לבין ההכרה בכך שהמשך ביצוע עבודתו כרוך, ככל הנראה, במאמץ מוגבר ובהתמודדות עם מגבלות הנובעות מן הפגיעה.

     

     

    בסיס שכרו של התובע

     

61. הצדדים חלוקים בשאלה מהו בסיס השכר של התובע לצורך חישוב נזקיו.

62. התובע טוען כי עובר לתאונה השתכר כשכיר בסך של כ-17,147 ₪ ברוטו בחודש, ובמקביל היה בעלים של עסק חדש לממכר ציוד ומזון לחיות מחמד, שם השתכר כ-15,423 ₪ ברוטו בחודש (סעיף 21 לסיכומי התובע). לטענתו, סך הכנסותיו משני מקומות העבודה עמד על 32,570 ₪ ברוטו בחודש שהם 26,440 ₪ נטו (סיכומי תובע, סעיף 22). התובע מפנה לתלושי שכר (נספח 25 לתצהיר התובע, הוגש ביום 19.03.2025) ולדו"ח רווח והפסד לשנת 2024 ואישור רואה חשבון (נספח 26-27 לתצהיר התובע, הוגש ביום 19.03.2025).

63. הנתבעת טוענת כי אין לקבל את עמדת התובע לפיה בסיס שכרו עומד על סך של 32,570 ₪ ברוטו בממוצע לחודש. הנתבעת מציגה נתוני שכר של התובע כשכיר, המלמדים על השבחת שכר ניכרת לאחר התאונה סיכומי נתבעת מיום 18.05.2026, סעיפים 36-38). הנתבעת חולקת על אישורי רואה החשבון שהוצגו ביחס להכנסה כעצמאי, וטוענת כי הם אינם מהווים תחליף לשומות מס וכי רואה החשבון לא הובא לעדות (סיכומי נתבעת מיום 18.05.2026, סעיפים 41-42). הנתבעת מפנה לדו"ח רציפות ביטוח המעיד על הכנסה במהלך שנת 2024 נמוכה בהרבה כעצמאי (סיכומי נתבעת מיום 18.05.2026; ראו דו"ח רציפות ביטוח עדכני של המל"ל שהוגש על ידי הנתבעת ביום 29.1.2026 ). על כן, מבקשת הנתבעת להעמיד את בסיס שכרו הן כעצמאי והן כשכיר, בהתבסס על שנת 2024, על סך 15,534 ₪ לאחר ניכוי מס (סעיף 39 לסיכומי הנתבעת).

64. עוד מציינת הנתבעת כי התובע נמנע מלהגיש שומות מס לשנים 2023-2025 לראיותיו, וצירף רק דו"ח רווח והפסד לשנת 2024 ואישור מרואה חשבון לעניין הכנסותיו לשנת 2024 (סעיף 41 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת טוענת כי הימנעות התובע מלהביא את רואה החשבון לעדות במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים, כמו גם הימנעות מהבאת דוחו"ת שומה, צריכה להיזקף לחובתו.

65. כאמור, האירוע אירע ביום 02.06.2022. לתיק המוצגים של הנתבעת צורפו דווחי רציפות ביטוח. התובע צירף תלושי שכר (נספח 26 לתצהיר התובע, הוגש ביום 19.03.2025) וכן דו"ח רווח והפסד לשנת 2024 ואישור רואה חשבון (נספח 27 לתצהיר התובע, הוגש ביום 19.03.2025). מעיון במסמכים אלה עולים הנתונים הבאים:

     

     

66. בשנת 2021 (ינואר-יוני): כ-10,545 ₪ ברוטו בממוצע לחודש, ולאחר ניכוי מס סך של 9,849 ₪ בממוצע לחודש.
    בשנת 2022 (ינואר-דצמבר): כ-15,834 ₪ ברוטו בממוצע לחודש, ולאחר ניכוי מס סך של 14,079 ₪ בממוצע לחודש. אין נתונים כעצמאי.
    בשנת 2023 (ינואר-דצמבר): כ-17,147 ₪ ברוטו בממוצע לחודש, ולאחר ניכוי מס סך של 14,988 ₪ בממוצע לחודש. אין נתונים כעצמאי.

67. בשנת 2024:
    כשכיר: כ-16,966 ₪ ברוטו בממוצע לחודש, ולאחר ניכוי מס סך של 14,867 ₪ בממוצע לחודש.
    כעצמאי (לפי אישור רו"ח והודעת התובע): 185,076 ₪ לשנה, שהם 15,423 ₪ ברוטו בממוצע לחודש (13,440 ₪ נטו). מנגד, כעצמאי (לפי דוח רציפות ביטוח מטעם הנתבעת): 1,000 ₪ בממוצע לחודש (סיכומי נתבעת מיום 18.05.2026, סעיף 39).

    
    בשנת 2025 (ינואר-יוני):

    כשכיר: כ-17,177 ₪ ברוטו בממוצע לחודש, ולאחר ניכוי מס סך של 15,008 ₪ בממוצע לחודש (סיכומי נתבעת מיום 18.05.2026, סעיף 40).

    כעצמאי (לפי דוח רציפות ביטוח עדכני שהגישה הנתבעת): 1,021 ₪ בממוצע לחודש (סיכומי נתבעת מיום 18.05.2026, סעיף 40).

     

68. מעיון בנתונים אלה, ובשים לב לטענות הצדדים, עולה כי קיימת מגמת עלייה עקבית בשכרו של התובע כשכיר עובר לתאונה ולאחריה, כאשר בשנים 2023-2025 שכרו התייצב סביב 17,000 ₪ ברוטו לחודש. אשר להכנסתו כעצמאי, קיימת מחלוקת משמעותית בין הצדדים, כאשר התובע מציג אישור רואה חשבון המעיד על הכנסה חייבת של 15,423 ₪ ברוטו לחודש לשנת 2024, ואילו הנתבעת מציגה נתונים נמוכים בהרבה מדו"חות רציפות ביטוח, וטוענת, ובצדק, כי התובע נמנע מלהגיש דוחו"ת שומה, וכן נמנע מלהביא לעדות את רואה החשבון.

69. בתי המשפט קבעו כי לצורך קביעת בסיס שכר של עצמאי, לא ניתן להסתמך על מכתב או דו"ח של רואה חשבון שאינו מבוקר, במיוחד כאשר רואה החשבון לא העיד במשפט וכאשר קיימות שומות מס הכנסה רשמיות לשנים הרלוונטיות. שומות המס נחשבות לראיה אובייקטיבית ובדוקה יותר מאשר דוחות פנימיים או תוכניות עסקיות שהוכנו לצורך קבלת הלוואות (ראו ת"א ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 36376-10-13פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ‏(‏"הפול"‏)‏‏(‏נבו 12.1.2020‏)‏‏).

70. בספרות המשפטית מובהר כי קיימת היררכיה ברורה בראיות להוכחת הכנסת עצמאי: המסמך המדויק ביותר הוא הדו"ח השנתי המלא או דו"ח השומה המאושר על ידי רשויות המס. לעומת זאת, דו"ח רווח והפסד שמפיק רואה חשבון (שאינו מבוקר או מאושר כשומת מס) נחשב למסמך מדויק פחות ואינו מהווה ראיה מספקת כשלעצמו (ראו ברכיה יוסי, יוליה שנקר; תחשיבי נזק בדיני נזיקין (2022) | פרק 4 - הפסד השתכרות לעבר והפסד כושר השתכרות לעתיד).

71. שעה שרו"ח מטעם התובע לא היה עד במשפט ולא הוגשו שומות מס הכנסה לשנים הרלבנטיות ובפרט לשנים 2023-2024, לא ניתן להסתמך על מכתבו ולהתחשב בו לצורך קביעת בסיס שכרו של התובע. ההלכה הפסוקה קובעת כי הדרך שבה בעל דין מנהל את עניינו בבית המשפט היא בעלת משמעות ראייתית. על פי כלל ראייתי מושרש, הימנעות של בעל דין מהבאת ראיה מהותית או מזימון עד רלוונטי הנמצאים בשליטתו ובהישג ידו, ללא מתן הסבר סביר ומניח את הדעת, מקימה חזקה עובדתית לחובתו. המשמעות היא כי בית המשפט מניח שאילו הובאה אותה ראיה (שומת המס) או אילו נשמעה עדותו של העד (רואה החשבון), הן היו פועלות לרעתו של אותו בעל דין ומפריכות את גרסתו בדבר גובה הכנסותיו (ראו ע"א 8385/09המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ‏(‏נבו 9.5.2011‏)‏‏).

72. לאור האמור לעיל אני מקבל את מרבית טענות הנתבעת באשר לקביעת בסיס השכר. לא נעלם מעיני הסברו של ב"כ התובע לפיו הנתונים הנמוכים בדו"חות רציפות ביטוח משקפים מקדמות בלבד ואינם משקפים את מלוא הכנסת העסק בתחילת דרכו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהעסק היה חדש, ולא הוצגו שומות מס סופיות המאמתות את היקף ההכנסה הנטען.

73. לפיכך, ובהתחשב בנתונים שלעיל, בראיות שהוצגו לפני (בכללן תלושי שכר ודו"ח רציפות), ובאלה שלא הוצגו, מצאתי לאמוד את בסיס השכר המשולב על סך של 16,000 ₪ נטו לחודש, המשקלל את הכנסתו כשכיר ואת חלק מן הפוטנציאל שהיה גלום בעבודתו כעצמאי.

74. סיכומו של דבר, אני קובע כי השכר של התובע לצורך חישוב הפסדי העתיד הינו 16,000 ₪ נטו לחודש.

     

    ראשי הנזק

75. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים לחישוב הנזק.
    התובע יליד 5.8.1996; התאונה אירעה ביום 2.6.2022 ובעת התאונה היה התובע בן 26 שנים. כיום התובע בן 30. שיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות התאונה היא 16.86%, ושיעור הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית.

    הפסדי שכר לעבר

     

76. התובע טוען בסיכומיו (סעיף 26) להפסדי שכר לעבר מאפיק השתכרותו כעצמאי בלבד, מרגע סגירת החנות ועד למועד הגשת הסיכומים, בסך 228,480 ₪. לטענתו, החנות נסגרה ביום 01.01.2025, וחישוב ההפסד נעשה עבור 17 חודשים לפי בסיס שכר נטו של 13,440 ₪ לחודש.

77. הנתבעת טוענת בסיכומיה (סעיף 44) כי התובע לא דרש פיצוי בגין ראש נזק זה במסגרת תחשיב הנזק מטעמו, וכי לפתע פתאום נזכר התובע לטעון לעניין הפסדי שכר לעבר (תוספת לסיכומי הנתבעת מיום 18.05.2026, סעיף 2). הנתבעת מדגישה כי לתובע לא חלה ירידה בהיקף השתכרותו בעקבות התאונה, אלא להפך, שכרו עלה לאחר התאונה. עוד נטען כי ממועד התאונה (06/2022) ועד למועד הנטען לסגירת החנות (01.01.2025) חלפו מספר שנים, וכי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לטענותיו בדבר הפסדי שכר. הנתבעת מדגישה כי הפסד שכר לעבר הוא "נזק מיוחד" הטעון הוכחה מדויקת, וכי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר בפועל בעקבות התאונה (סיכומי נתבעת, סעיפים 46-47).

78. כפי שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב- "נזק מיוחד" שיש להוכיח במסמכים ובראיות [ע"א 448/87צבי המרמן, קבלן לבנין בע"מ נ' עיד אברהים חסן, מג‏(‏3‏)‏ 810 ‏(‏1989‏)‏‏], שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים, ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה.

79. בחינת הראיות שהוגשו מלמדת כי התובע אכן לא תבע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר במסגרת תחשיב הנזק המקורי שהגיש ביום 17.11.2024. דרישה זו עלתה לראשונה בסיכומיו מיום 17.05.2026. טענת התובע להפסד שכר לעבר מתייחסת אך ורק לאפיק השתכרותו כעצמאי, החל ממועד סגירת החנות הנטען – 01.01.2025. התובע ביסס את טענתו על בסיס שכר נטו של 13,440 ₪ לחודש, בהתאם לדו"ח רווח והפסד לשנת 2024 ואישור רואה חשבון (נספח 27 לתצהיר התובע, הוגש ביום 19.03.2025).

80. הנתבעת חלקה על תוקפם של מסמכים אלו, וטענה כי הם אינם מהווים תחליף לשומות מס וכי רואה החשבון לא הובא לעדות (תוספת לסיכומי הנתבעת מיום 18.05.2026, סעיף 7). יתר על כן, הנתבעת הציגה דווחי רציפות ביטוח המלמדים על הכנסה נמוכה בהרבה כעצמאי (כ-1,000 ₪ לחודש בשנת 2024), ועל הכנסה כוללת (כשכיר וכעצמאי) שעמדה על 15,534 ₪ נטו בממוצע לחודש בשנת 2024, ועל ירידה משמעותית ל-9,073 ₪ נטו בממוצע לחודש בשנת 2025 (סיכומי נתבעת מיום 18.05.2026, סעיפים 39-40).

81. הגם שהבאתי בחשבון באופן חלקי את השתכרותו של התובע כעצמאי בעת שבחנתי את פוטנציאל ההשתכרות שלו לצורך חישוב בסיס השכר (ע"פ דו"ח הרציפות), התרשמתי כי קיימת אי-בהירות ניכרת ביחס להיקף הכנסתו של התובע כעצמאי. המסמכים שהוצגו אינם מאפשרים חישוב מדויק של הפסדי שכר לעבר מאפיק זה.

82. זאת ועוד; טענת התובע כי החנות נסגרה ביום 01.01.2025, כמעט שנתיים וחצי לאחר התאונה, מעלה תהיות לגבי הקשר הסיבתי הישיר בין התאונה לסגירת העסק.

83. כפי שציינתי לעיל, עבודה בשתי משרות כה אינטנסיביות במקביל מהווה אתגר פיזי ומנטלי כבד לכל אדם, ללא קשר לשאלת קיומה של מגבלה רפואית או נכות. הדברים נכונים בעיקר על רקע העובדה כי עבודתו של התובע כשכיר, כעולה מן התמונות שצופרו על ידי הנתבעת, היא עבודה פיזית מאוד, וכפי שהעיד התובע בעצמו, בתום יום העבודה היה חוזר "גמור" לביתו, כך שכוחו לא היה בידו לעבוד בעבודה נוספת.

84. בעניינינו, אני סבור כי בהעדר נתונים וראיות או עדים אודות הסיבה לסגירת העסק, התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת טענות זו בדבר הקשר הסיבתי.

     

85. בנסיבות אלו, אני סבור שהתובע לא הוכיח את הפסדי ההשתכרות לעבר, ואינני פוסק פיצוי בראש נזק זה.

     

    הפסדי שכר לעתיד

     

86. על יסוד מארג הראיות כולו, כמו גם קביעותיי לעיל לפיהן נותרה לתובע נכות תפקודית בשיעור 16.86% אשר אינה באה לידי ביטוי, עד כה, בגריעה מכושר השתכרותו (ראו פירוט לענין ההבחנה בין נכות תפקודית וגריעה מכושר ההשתכרות כמפורט לעיל בפרק נכות תפקודית) סבור אני כי ברוח הפסיקה הנוהגת, יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובלי, אשר יהא בו לשקף את הסיכון להפסד ההשתכרות בעתיד (ראו: ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225).

87. בהתחשב בגילו של התובע (יליד 1996), בעיסוקו, בשיעור נכותו הרפואית והתפקודית, כמו גם בעובדה כי השביח את שכרו כעצמאי, מוצא אני לפצותו בראש נזק זה, בסכום גלובאלי בסך של 510,000 ₪ נכון למועד פסיקתי (הפיצוי בגבולות 70% מתחשיב אקטוארי).

     

    אובדן פנסיה

88. להפסדי השכר יש להוסיף הפסדי פנסיה (לעבר ולעתיד) בשיעור 12.5% בסך 63,750 ₪.

     

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

     

89. התובע טוען כי בעקבות התאונה נזקק לעזרת הזולת הן בעבר והן לעתיד. בתצהירו מיום 19.3.2025, בסעיף 23, ציין התובע כי הוא מתקשה במטלות הבית, ובסעיף 30 העריך כי נזקק לסיוע של אשתו, בני משפחתו וחבריו לכל צרכיו בבית ובחוץ, בסך של כ-₪ 15,000. בתחשיב הנזק מטעמו מיום 17.11.2024, פירט התובע כי הוא מתקשה בביצוע עבודות הבית, קניות וניקיונות בשל כאבים, רגישות והגבלה בטווחי תנועה בעמ"ש צווארי, גבי ומותני, כאבי ראש וסחרחורות.

90. בסיכומיו מיום 17.5.2026, בסעיף 29, טען התובע כי תפקודו הכללי נפגע באופן ניכר וכי הוא נדרש לעזרת אשתו בפעולות משק הבית כגון כביסות, קניות וניקיון. התובע העריך את העזרה לעבר בסך 48,000 ש"ח, המחושבת על בסיס ₪ 1,000 לחודש למשך 48 חודשים.

91. באשר לעתיד, טען התובע כי העזרה תידרש לו לכל ימי חייו, וחישב את הפיצוי בסך ₪ 361,452, המבוסס על ₪ 250 לשבוע למשך 52 שנים.

92. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי ככל שהתובע זקוק לעזרת צד ג', הוא מקבל אותה במסגרת יחסיו עם בני משפחתו ולא מעבר לכך, וכי טענה זו אינה מזכה בפיצוי בגין ראש נזק זה. בסיכומי התשובה מטעמה בסעיף 64, טענה הנתבעת כי פיצוי לעבר בגין עזרת הזולת הוא "נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות של ממש", וכי התובע נמנע מלצרף אסמכתא כלשהי המעידה על העסקת עזרה בשכר (סעיף 65). הנתבעת הדגישה כי התובע לא הוציא ולו פרוטה עבור עזרה וכי מי שעזר לו היו קרובי משפחתו (סעיף 66). עוד נטען כי מדובר בעזרה שלא חרגה באופן משמעותי מעזרה רגילה המוענקת בין בני משפחה בעתות משבר, וכי עזרה כזו אינה מזכה בפיצוי כלשהו, או לכל היותר בפיצוי זניח ומועט (סעיף 67). באשר לעתיד, טענה הנתבעת כי פגיעתו של התובע אינה מצריכה עזרה בשכר, וכי לא הונחה תשתית עובדתית המבססת דרישה לפיצוי בראש נזק זה (סעיפים 69 ו-71).

93. כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

94. לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

95. בחינת הראיות שהובאו מלמדת כי התובע אכן סובל ממגבלות תפקודיות. מכלול הנכויות שנקבעו לתובע, הסחרחורות, כאבי הראש, וההגבלות בעמוד השדרה, פוגעות ביכולתו של התובע לבצע פעולות יומיומיות ומטלות בית. התובע עצמו העיד בתצהירו (סעיף 23) כי הוא "מתקשה במטלות הבית", וכי הוא נזקק לסיוע מאשתו, בני משפחתו וחבריו (סעיף 30). הגם שהתובע העיד כי לא העסיק עוזרת בית בשכר לאחר התאונה (עמ' 60, שורות 16-18), תיאורים אלו, גם אם אינם מלווים בקבלות על הוצאות בפועל, תומכים בכך שהתובע נזקק לעזרה משמעותית, החורגת מעזרה רגילה בין בני משפחה, במיוחד בתקופה הסמוכה לתאונה ולאחריה, וכן בהתמודדותו עם כאבים וסחרחורות באופן שוטף.

96. אשר על כן, אני קובע כי התובע נזקק לעזרת צד ג' החורגת מהמקובל, הן בתקופה הסמוכה לתאונה, בה הצורך היה אינטנסיבי יותר, והן בתקופה שלאחר מכן ובעתיד, עקב אופיין הכרוני של פגיעותיו והשפעתן על תפקודו היומיומי.

97. בהיעדר אסמכתאות להוצאות בפועל ובשים לב למכלול הנסיבות, לרבות היקף הנכויות, השפעתן על התפקוד, גיל התובע והעובדה שהעזרה ניתנה על ידי בני משפחה וחברים, אני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד. לאחר שקילה ובחינה של הנתונים, ובדרך אומדנה, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 20,000 ש"ח.

     

    הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

     

98. התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הן בעבר והן בעתיד, בעקבות התאונה. בתצהירו מיום 19.3.2025, בסעיף 29, ציין התובע כי נגרמו לו הוצאות כספיות עבור ביקורים אצל רופאים, רכישת תרופות, טיפולי פיזיותרפיה, צילומי תיקים רפואיים וכן הוצאות עבור נסיעות מרובות לשם קבלת טיפולים רפואיים וחוות דעת רפואית, והעריך את סך ההוצאות שנגרמו לו בתקופה זו בכ-₪ 8,000. בסיכומיו מיום 17.5.2026, בסעיף 30, העריך התובע את סך ההוצאות הרפואיות לעבר ולעתיד בסך של ₪ 12,500.

99. לעניין הוצאות נסיעה וניידות, טען התובע בסיכומיו, בסעיף 31, כי בעקבות התאונה הזדקק לנסיעות מרובות לצורך ביקורי רופאים, טיפולי פיזיותרפיה ורכישת תרופות, וכי ברי שיזדקק לנסיעות אלו גם בעתיד. התובע העמיד את העלות הגלובלית של הוצאות הנסיעות לעבר ולעתיד על סך ₪ 13,000.

100. הנתבעת, לעומתו, מכחישה את אירוע התאונה, את הקשר הסיבתי לנזקים, וכי הנזקים הנטענים הינם ממקור קודם או מאוחר לתאונה. הנתבעת טענה הנתבעת כי התובע מקבל וימשיך לקבל את כל הטיפול הרפואי לו יזדקק באמצעות קופת החולים ו/או שירותי רפואה ציבוריים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולפיכך כל הוצאותיו הרפואיות מכוסות בסל הבריאות. הנתבעת הפנתה לקביעת המומחה האורתופדי, ד"ר משה לוינקופף, שקבע כי באם יידרשו טיפולים בעתיד הרי שאלו מצויים בסל הבריאות. עוד טענה הנתבעת, כי פגיעתו של התובע אינה מגבילה בניידות, ועל כן אין מקום לפיצוי בראש נזק זה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות של ממש, וכי לא צורפו קבלות או אסמכתאות המעידות על הוצאות כלשהן (סעיפים 58-63 לסיכומיה).

101. כידוע, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, קובע בסעיף 3(א) כי זכותו של כל תושב בישראל לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק באמצעות קופת החולים שבה הוא חבר. סעיף 3(ד) לחוק קובע כי "שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכול במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים". בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997) נפסק כי הזכות לקבלת שירותי בריאות משתרעת גם לגבי מקרים שבהם קיים מזיק הגורם לנזק. מכאן שככלל, באין הוכחה מצד התובע כי אינו זכאי לטיפול מסוים מקופת חולים, לא יהיה מקום לפצותו.

102. על אף האמור, ידוע כי אין ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן על ידי קופת החולים, ולעיתים יש פער בין ההוצאות בפועל לבין ההחזרים שניתנים על ידי קופת החולים.

103. בחינת הראיות שהוגשו מלמדת כי התובע לא הציג קבלות או אסמכתאות המעידות על הוצאות רפואיות או הוצאות נסיעה ספציפיות שנגרמו לו בעבר. בחקירתו מיום 4.2.2026, נשאל התובע אודות הוצאות אלו והשיב כי "הייתי על משככי כאבים בגדול שהייתי קונה", וכי טיפולי פיזיותרפיה עשה דרך קופת חולים, ו"לא שזכור לי" משהו נוסף. בכך, לא עמד התובע בנטל הוכחת נזק מיוחד, הטעון פירוט והוכחה הן לעצם ההוצאה והן לשיעורה.

104. עם זאת, אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונה וסבל מכאבים בצוואר, בגב, בראש ובאוזניים, ואושפז בבית חולים סורוקה. מומחי בית המשפט קבעו לתובע נכויות רפואיות משמעותיות בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והא.א.ג. פגיעות אלו, ובמיוחד כאבים כרוניים, כאבי ראש וסחרחורות, מקימות חזקה כי התובע נזקק לרכישת משככי כאבים ללא מרשם, או לטיפולים משלימים, וכן לנסיעות לצורך בדיקות ומעקבים רפואיים, גם אם אלו לא הוכחו בקבלות.

105. באשר להוצאות עתידיות, טענת הנתבעת כי כל הטיפולים מכוסים בסל הבריאות, תוך הפניה לדברי המומחה האורתופדי, נלקחה בחשבון. אולם, כמפורט לעיל, ידוע כי קיימים פערים בין ההוצאות בפועל לבין ההחזרים הניתנים על ידי קופת החולים, וכי לא כל הוצאה רפואית או צורך בנסיעה לטיפול מכוסים במלואם. בהינתן הנכויות שנקבעו לתובע, ובמיוחד אופיין הכרוני של הפגיעות, סביר להניח כי התובע יזדקק גם בעתיד למעקבים רפואיים, לרכישת תרופות ומשככי כאבים, ולנסיעות לצורך קבלת טיפולים, שאותם לא יוכל לקבל במלואם במסגרת סל הבריאות.

106. לאור העובדה שלא הוצגו קבלות, אך בהתחשב באופי הפגיעות, הנכויות שנקבעו, הצורך הסביר בהוצאות מסוימות בעבר (גם אם מינימליות) ובעתיד, והעקרונות המשפטיים המאפשרים אומדנה במקרים של קושי בהוכחה מדויקת, אני מוצא לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד. מטרת הפיצוי היא להשיב את המצב לקדמותו, ככל האפשר, ולהבטיח שהתובע יוכל לממן צרכים אלו.

      

107. על בסיס מכלול הראיות והנסיבות, ובדרך אומדנה, אני קובע כי סכום של 7,500 ₪ יהווה פיצוי הולם וסביר בגין ראש נזק זה.

      

     כאב וסבל 

      

108. בגין הנכות הרפואית בשיעור 16.86%, הפיצוי שיש לפסוק לתובע הוא 39,437 ₪.

     
     סוף דבר

109. התביעה מתקבלת.

     סה"כ נזקיו של התובע:

     גריעה מכושר ההשתכרות בעתיד – 510,000 ₪.
     הפסדי פנסיה – 63,750 ₪.

     עזרת צד ג' – 20,000 ₪.
     הוצאות רפואיות ונסיעה – 7,500 ₪.

     כאב וסבל – 39,437 ₪.

      

     סה"כ פיצוי– 640,687 ₪.

     אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, סכום של 640,687 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% בצירוף מע"מ, וכן החזר אגרת בית משפט.

     הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 60 ימים מהיום.

     פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובע.

      

      

      

      

      

      

     ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ו, 06 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.