ת"א 36990-03-12 לייכטר ואח' נ' הכט

ההליך ותמצית כתב התביעה המתוקן

1. עסקינן בתביעה שעיקרה פיצוי כספי בהשבת סך של 400,000 שקלים, שע"פ הנטען, שולמו ע"י התובעים לנתבע במסגרת הסכם התקשרות שנחתם ביניהם ביום 12.04.07 (מוצג 3 במוצגי הנתבע. להלן: "סכום ההשקעה", "ההסכם"). בנוסף, עותרים התובעים לפיצוי בסך של 115,306 שקלים המשקף שיעור תשואה סולידית אלטרנטיבית לסכום ההשקעה הנ"ל.

   יצוין כי התובעים לא היו עקביים בכל הנוגע לסעדים המבוקשים מעבר לסעד הכספי. בכתב התביעה המתוקן נתבקשו פיצויים ו/או ביטול והשבה (סעיפים 1, 7, 59) ובמבוא נתבקש אף צו מניעה זמני, שלא הועלה במסגרת בקשה כדין ולא נתברר כלל. בסופו של כתב זה נתבקש אך חיובו של הנתבע במתן חשבונות. בסיכומי התובעים, לעומת זאת, נתבקש לצד הסעד הכספי, סעד הצהרתי בדבר אי חוקיות פועלו של הנתבע כמפורט בסעיפים 64, 65 לסיכומים.

   הנתבע התנגד לכל הרחבת חזית. משכך, ולאור חוסר העקביות וזניחת יתרת הסעדים בסיכומים, תינתן הדעת בפסק דין זה לסעד הכספי ולביטול המבוקש בקשר לסעד זה.

    

2. התובעים הם אב (תובע 2) ובנו (תובע 1) והנתבע הינו יזם בעיסוקו. לטענת השניים, התקשרו הם עם הנתבע בהסכם הנ"ל לשם הקמת מיזם שיעסוק בפיתוח וייצור מוצרים בתחום שלטי החוצות והפרסום ויתבסס בעיקרו על מתקן הפרפרית, שהינו מתקן שילוט חדש בעל שלושה או ארבעה שלטים דו צדדיים המשמשים לפרסום.

    

3. לטענת התובעים, סוכם כי התובעים שניהם מצד אחד (בחלקים שווים שניהם) והנתבע מצד שני יחזיקו ב – 50% מהמיזם, כל צד, זאת על אף שהתובע 2 לא נרשם בפועל כצד בהסכם.

    

4. בעקבות ההסכם הוקמה ביום 10.6.07 חברת פרפרית (להלן: "החברה") ובעלי מניותיה הרשומים הם התובע 1 והנתבע בחלקים שווים.

5. התובעים מייחסים לנתבע מרמה, עשיית עושר שלא כדין, הפרת חובת הגילוי ותום הלב, לרבות כבעל מניות וכן הפרה של ההסכם וכל זאת במספר אופנים:

   ראשית, ביום 15.01.08 נרשמה אצל רשם הפטנטים בקשה לרישום פטנט ע"ש החברה. לטענת התובעים, טרם הגשת התביעה נודע להם, כי הנתבע ביצע העברה שלא כדין של בקשת הפטנט, שהינה הנכס העיקרי של החברה, משמה של זו לשמו הפרטי תוך שימוש לרעה במסמכי התאגיד. בעשותו כן, הפר את הוראות ההסכם, המחייבות הסכמה לכל החלטה מהותית, ואת פרוטוקול זכויות החתימה של החברה.

   שנית, אין חולק כי בהתאם להסכם העבירו התובעים סך השווה ל- 100,000$ (סכום ההשקעה) לשימוש המיזם, אולם זאת תוך שהוסכם על רקע יחסי הידידות בין התובע 2 לבין הנתבע ונוכח מצבו הכלכלי הקשה, כי הנתבע יהא רשאי לעשות בסך האמור שימוש אחר ובלבד שיעשה אחד משניים: יעביר למיזם מתקני שילוט באותו שווי או ישיב סך זה תוך שנה. דא עקא, הנתבע לא פעל בהתאם למי משתי החלופות (סעיף 4 להסכם).