לביא ואח' נ' נורה יזמות הכרמל לניהול פרויקטים ונדל"ן בע"מ ואח'

הצד השלישי: 

אלקטרה קלאוס פתרונות חניה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד שלמה כרוב ואח'

לפניי תביעה לליקויי בניה שהגישו התובעים כנגד החברה היזמית שבנתה את המבנה בו נמצאת דירת התובעים. התביעה עוסקת בנזקים אלו, לרבות טענה ולפיה מתקן מכפיל חנייה שנבנה בחצרי המבנה אינו עונה אחר הקריטריונים התכנוניים והשימוש בו כרוך באי נוחות.

רקע וטענות הצדדים

1.התובעים התקשרו עם הנתבעת ביום 4/9/12 בהסכם לרכישת דירה הידועה כחלקה 1 בגוש 10795 (להלן: הדירה ). המדובר בפרויקט שנבנה בהתאם לתוכנית המתאר הידועה כ-"תמ"א 38" בהסכמת כלל דיירי הבתים ברחוב אידר 42 ו-42א' בעיר חיפה. הדירה שרכשו התובעים היא בשטח 202 מ"ר ברוטו, בת 2 קומות וכוללת מחסן וחניה. ביום 2/1/15 נערכו בדירה בדיקות הנדסיות על ידי המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא והלה ערך חוות דעת בעניין זה. על פי חוות דעתו קיימים בדירה ליקויים רבים וחמורים. כך ישנם מעברי רטיבות וחדירת מים, אי התאמות לתכנית המכר כגון במעקה מרפסת הסלון והחניה, פגמים בריצוף, ליקויי ניקוז, פגמים תכנוניים בחלון פינת האוכל, לרבות זכוכית לא רבודה אשר אינה מתאימה לדרישת התקן, ליקויים בתריסים, ליקויים במדרגות הפנימיות בדירה, ליקויים במזקף הראש, ליקויים באדני החלונות ובאיטום, ליקויי אוורור, ליקויי חשמל ועוד. על פי חוות דעתו של מומחה התובעים אומדן הנזק מסתכם בסך של 181,551 ₪ ועלות עריכת חוות הדעת היא בסך של 3,450 ₪.

ביום 17/1/14 נערך פרוטוקול מסירה ראשוני במסגרתו נרשמו 54 סעיפי ליקוי אותם איתרו התובעים בעין בלתי מקצועית. ביום 30/1/14 נערך נספח להסכם שהוכתר "תיקון ותוספת להסכם מכר מיום 4/9/12 למסירה סופית שנערך ונחתם בחיפה ביום 30/1/14", על פיו וויתרו התובעים על פיצוי בגין איחור במסירה. התובעים טוענים כי מאחר ומכרו את דירתם הקודמת ועיכוב הפינוי בה היה גורר הפרה יסודית כלפי הרוכשים, נאלצו לקבל את הדירה לפני מתן טופס אכלוס ולפני השלמת תיקון הליקויים אותם איתרו בעין בלתי מקצועית. התובעים שלחו לנתבעת הודעה על ליקויים בצירוף חוות הדעת של ד"ר בן עזרא והנתבעת התבקשה לתקן את הליקויים, אך היא לא עשתה כן. למרות שהתובעים נתנו לנתבעת הזדמנויות לתקן את הליקויים היא לא עשתה כן בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר ). בנוסף, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לסיים את התיקונים שהתגלו בשנת הבדק. ביום 19/2/15 נפגש נציג הנתבעת, מר וליד חמיס, עם התובעים כאשר בפגישה נכחו נציגים נוספים מטעמה. הפגישה נערכה בדירה כאשר התאפשר לנציגי הנתבעת לבדוק את הליקויים הנטענים ולבסוף סוכם כי הנתבעת תוציא התייחסות מסודרת וכתובה לתיקונים. לאחר פגישה זו הנתבעת ביצעה תיקוני אלומיניום קוסמטיים חסרי ערך. ביום 14/3/15, לאחר שירד מעט גשם חדרו מים ללובי הדירתי למרות פעולות "התיקון" של הנתבעת וכך בהמשך עם ירידת גשמים נוספים נכנסו מים לדירה.

2.ביום 25/5/15 ביקרו נציגי הנתבעת פעם נוספת בדירה והפעם עברו בצורה מסודרת על כל הליקויים ונתנו התייחסות בכתב ביום 26/6/15. במסגרת התייחסות זו הנתבעת הכחישה את קיומם של מרבית הליקויים ואת אחריותה לקיומם. נטען בנוסף שהתובעים ביצעו שדרוגים בדירה והליקויים קשורים באותם שדרוגים ולא בנתבעת. התובעים מפנים בעניין זה ל"נספח שינויים בקומה עליונה" ועל פיו השדרוגים והשינויים שהתובעים בחרו לעשות בוצעו על ידי הנתבעת ועל אחריותה. על כן התובעים טוענים כי הנתבעת מסלפת עובדות בחוסר תום לב.

התובעים טוענים כי בנושא החניה הם לא קיבלו חניה בכלל למרות שמגיע להם לקבל שתי חניות בהתאם לגודל הדירה. בעניין זה הם מפנים לחוות דעתו של ד"ר בן עזרא המתייחס לחניה שסופקה שהיא איננה חניה, שכן גובה החניה הוא 1.75 מ' הנמוך מהדרוש לפי כל הקריטריונים התכנוניים. התובעים טוענים כי הם אינם עושים שימוש בחניה כלל בשל מידותיה הקטנות ונאלצים להחנות את רכבם מרחק הליכה רב מהדירה. מדובר בחניה צרה מהדרוש אשר אינה מאפשרת פתיחת דלתות הרכב והדבר מביא לירידה גדולה בערך דירתם. כך קורה גם אצל יתר הדיירים בבניין. התובעים מדגישים שמדובר באזור בו קשה למצוא חניה והתובעים לא היו רוכשים את הדירה לו היו יודעים כי בסופו של יום הם לא יוכלו לעשות שימוש, אפילו לא בחניה אחת. התובעים פנו בהצעה לנתבעת כי תיתן להם חניה חילופית מתוך החניות הקיימות בפרויקט, אך הצעתם לא נענתה.