ת"א 33194-05-11 נציגות הבית המשותף נ' כהן ואח'

1.התובעים הגישו כנגד הנתבעות תביעה כספית על סך של 222,300 ₪, במסגרתה עתרו להורות לנתבעת מס' 1 לסלק ידה מהרכוש המשותף, תוך הסרת כל המתקנים אותם התקינה בו וכן לסלק ידה משטח שתי חניות כמו גם מחסן המצוי תחת חדר מדרגות הבית המשותף. עוד עתרו התובעים להורות לנתבעת מס' 1 להשיב את מצב הרכוש המשותף לקדמותו וכן ליתן צו מניעה האוסר עליה להפעיל בתחומי הבניין פעילות של צהרון.

2.התובעת מס' 1 הינה נציגות הבית המשותף המצוי ברח' XX XXXXXX חיפה, הידוע כגוש *****, חלקה **. התובעים 2 - 8 הינם בעלי דירות בבית המשותף. בעת הגשת כתב התביעה המקורי היתה הנתבעת מס' 1 הבעלים של דירה בקומה הראשונה בבית המשותף והיא שכרה בנוסף דירה בקומה השניה, המצויה בבעלותה של הנתבעת מס' 2. אבהיר כבר כעת, כי במהלך המשפט רכשה הנתבעת מס' 1 את זכויותיה של הנתבעת מס' 2 בדירה. מכל מקום, כבר ביום 6.2.2013 הגיעו התובעת והנתבעת מס' 2 לידי הסכמה לפיה התביעה כנגד הנתבעת מס' תידחה ללא צו להוצאות. על פי פסק הדין שניתן באותו היום נדחתה התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, בהתאם.

התובעים טענו כי הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") מנהלת בדירה בקומה הראשונה פעוטון ואילו הדירה בקומה השניה משמשת לה לניהול צהרון, המאכלס כ - 36 ילדים. לטענתם, מדובר בדירות המיועדות למגורים ולא לעסקים וכי הנתבעת מנהלת את עסקיה שם ללא הסכמת יתר בעלי הדירות. נטען, כי ניהול העסקים יוצר מטרד קבוע באשר פעילויות הפעוטון והצהרון יוצרות רעש והמולה, הורים המביאים את הילדים למקום חוסמים דרך קבע את המדרכה שלפני הבית המשותף, חוסמים חניות, מרעישים ומטרידים את התובעים. עוד נטען, כי הילדים השוהים בפעוטון ובצהרון עושים שימוש ברכוש המשותף ובאופן זה חושפים את התובעים לסיכון של תביעות במקרה של תאונה.

התובעים טענו כי הנתבעת השתלטה על חצר הבניין, המהווה רכוש משותף, והתאימה אותו לפינת משחקים לצורך עסקיה. בנוסף, השתלטה הנתבעת על מחסן המצוי תחת חדר המדרגות בבניין ואחסנה בו חפצים ללא הסכמת התובעים.

נטען, כי ביום 16.2.2011 הורידה הנתבעת, באמצעות פועלים מטעמה, את הגדר התוחמת את הגינה ברכוש המשותף, הם הרסו חלק מחומת האבן הפונה לכיוון חניית הרכבים, יצקו יסודות ומיקמו עמודים חדשים, עליהם פרשו גדר חדשה וגבוהה עם ברזנט ירוק, לשם הסתרת הפעילות בחצר. יום לאחר מכן, פיזרה הנתבעת חול וחצץ בשטח המשותף וסימנה שני עצים לעקירה.

בנוסף, התקינה הנתבעת בשטח המשותף קרוסלה, מגלשות, נדנדות ושולחנות עץ, התקינה שער בין החניה לבין הגינה ותפסה חזקה ייחודית ברכוש המשותף. עוד נטען, כי במשך השנים השער היה נעול והנתבעת מנעה גישה של דיירים לשטח המשותף. רק בהתערבות המחלקה המשפטית של העיריה פתחה הנתבעת את השער.

התובעים טענו כי ביום 28.5.2011 קיימו דיירי הבית אסיפה כללית, במהלכה הוחלט להסיר את המתקנים שהותקנו בשטח המשותף, להוציא את החול והחצץ שפוזרו על ידי הנתבעת, להסיר את הגדר ולשתול צמחיה בחורשה הטבעית של הרכוש המשותף. עוד הוחלט לסלק ידה של הנתבעת מהמחסן תחת חדר המדרגות ומהחניות ולפרק את השער.

התובעים טענו, כי הנתבעת הינה פורעת חוק, היא עושה ככל העולה על רוחה בבית המשותף ומפעילה אלימות כלפי דיירי הבית, אשר הגישו כנגדה תלונות במשטרה.

עוד נטען, כי הנתבעת נותרה חייבת דמי ועד בית עבור השנים 2010 ו - 2011, בסך של 2,300 ₪, מתוכם שולם סך של כ - 1,900 ₪ ולכן נותרה חייבת סך של 400 ₪ עבור 4 חודשים.

התובעים טענו, כי השתלטות הנתבעת על הרכוש המשותף והפעלת הצהרון ובו כ - 36 ילדים, ללא היתר לשימוש חורג, מהווים עוולה של הפרת חובה חקוקה, עוולת הרשלנות והפרת חוק המקרקעין.