ת"א 33076-11-13 חסן נ' קומרוב ואח'

1.התובעת היא אישה אלמנה וערירית, ילידת 1924. במועד הגשת התביעה הייתה התובעת כבת 89 שנים. בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה התגוררה התובעת בדירה בקרית ים. עתה, היא מתגוררת בבית אבות "עד 120" בחדרה.

הנתבעים 1 ו- 2 (להלן – "קומרוב"), הם בני זוג המתגוררים בנתניה. אין מחלוקת על כך שהתובעת הכירה את הנתבעת 1 בהיותה בת של חברתה של התובעת.

הנתבעת 3 (להלן – "שושנה"), מתגוררת בקרית ים ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו, הייתה שכנתה של התובעת ושימשה לה כמטפלת.

2.התובעת טוענת כי שלושת הנתבעים עשו יד אחת, להונות אותה ולרמותה וגזלו ממנה סכומי כסף משמעותיים שבגינם הוגשה התביעה.

לטענת התובעת, בסמוך לחודש אוגוסט 2012 היא אושפזה בבית החולים רמב"ם בחיפה, ומשם הועברה למחלקה סיעודית בבית חולים גריאטרי בקרית ים. בהמשך, עברה לבית האבות שבו היא מתגוררת כעת. לטענת התובעת, אשפוזה בבית החולים הגריאטרי נעשה על פי הוראת קומרוב, ובניגוד לרצונה, והיא הוחזקה שם בעל כורחה במשך שבועות רבים, עד ש"חולצה" משם על ידי קרובת משפחתה, הגב' מרים בנימין (להלן – "מרים").

3.לטענתה, במהלך אשפוזה בבית החולים הגריאטרי, התברר לה כי בני הזוג קומרוב צורפו כשותפים לחשבונה שבבנק הפועלים (חשבון מס' ***** בסניף 743 בקרית ים). לטענתה, היא מעולם לא הסכימה לצרף את קומרוב כשותפים לחשבונה, ומעולם לא הסכימה לכך שיקבלו כספים או זכויות מחשבונה. לטענתה, אחר שהתברר לה כי קומרוב צורפו כשותפים לחשבונה, היא פעלה לקבל את דפי הבנק מבנק הפועלים, ואז התברר לה כי שלושת הנתבעים פעלו בחשבונה כבתוך שלהם, ביצעו העברות כספים מחשבונה לחשבונותיהם, ומשכו מחשבונה סכומים שונים במזומן.

בסעיף 41 לכתב התביעה ערכה התובעת טבלה שריכזה, לטענתה, את הפעולות הבנקאיות שביצעו בחשבונה הנתבעים והכל, ללא ידיעתה וללא הסכמתה. בסך הכל דובר על פעולות בסכום מצטבר של 170,702 ₪ בתקופה שתחילתה ביום 12/4/09 וסופה ביום 28/10/12.

4.התובעת טענה בתביעתה כי היא לא ביצעה אף אחת מהפעולות האלה, לא ביקשה מאיש לבצע אותן, הכספים לא הגיעו לידיה והיא לא אישרה את הפעולות, לא מראש ולא בדיעבד. התובעת טענה גם כי הפעולות האלה היו חריגות מאוד בחשבון הבנק שלה והן אינן תואמות כלל את ההוצאות הכספיות הנדרשות לה למחייתה היומיומית.

5.לטענת התובעת, הנתבעים פעלו יחד במרמה ובעורמה, ועליהם להשיב לה את מלוא הסכומים שלקחו ללא רשות מחשבונה. התובעת הפנתה במיוחד להוראות סעיפים 52 ו- 56 לפקודת הנזיקין שעניינן גזל ותרמית. בנוסף טענה כי הנתבעים עברו עבירות שונות על חוק העונשין ובכך הפרו כלפיה חובות חקוקות. בין היתר, הפנתה התובעת בהקשר זה לסעיף 383 לחוק העונשין שעניינו גניבה, סעיפים 415 ו- 416 לחוק העונשין שעניינם קבלת דבר במרמה ובתחבולה, סעיפים 418 ו- 420 לחוק העונשין שעניינם זיוף ושימוש במסמך מזויף וסעיף 431 לחוק העונשין שעניינו עושק.

6.התובעת דרשה בכתב התביעה לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד להשיב לה את מלוא הסכומים שהוציאו מחשבונה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד להגשת התביעה. סכום זה עמד לטענתה על סך של 188,599 ₪. בנוסף, היא דרשה לחייב אותם בסכום נוסף של 50,000 ₪ בגין עגמת הנפש והסבל הרב שגרמו לה, לטענתה, כשפגעו בזכויות היסוד הבסיסיות שלה, התעללו בה וכלאו אותה, לטענתה, בבית החולים הגריאטרי.