פס"ד בתביעה של עזבון המנוח אשר טבע בחוף הים באשדוד

מבוא

1. המנוח, שעיזבונו הוא תובע 1, יליד 28.2.1975, טבע בחוף הים באשדוד ביום 7.8.14. מחוף הים פונה המנוח לבית החולים במצב קשה, ונפטר שם ביום 10.8.14. בן 39 בלבד היה המנוח במועד פטירתו, והוא הותיר אחריו אלמנה וחמישה יתומים. לפני פטירתו היה המנוח תושב בית לקיה- רמאללה שבשטחי הרשות הפלסטינאית.

2. יורשיו של המנוח תבעו את עיריית אשדוד, שבתחום שיפוטה נמצא החוף ואת מבטחתה (שתיהן להלן- "העירייה"), וכן את מדינת ישראל (להלן- "המדינה"), בשל הנזקים שנגרמו להם בעקבות פטירתו המצערת של המנוח. העירייה הגישה הודעת צד ג' נגד המדינה, בטענה שביום האירוע מילאה אחר כל הוראותיה של המדינה בדבר השילוט והפיקוח בחופים.

3. הצדדים חלוקים ביניהם, בין היתר, באשר לנסיבות הטביעה, האם אירעה בחוף מוכרז, סמוך לסוכת המציל, בשעה שניתנו שירותי הצלה בחוף, כפי שטענו התובעים, או שמא אירעה בחוף אסור לרחצה, שבו שילוט ברור האוסר את הרחצה, לאחר שהמנוח חצה סרט סימון המיועד למנוע כניסת מתרחצים לים באותו מקום, כטענת הנתבעות. בעקבות דיון ההוכחות נחלקו הצדדים גם בשאלת עיתוי השימוש באופנוע- הים לשם חילוץ המנוח לאחר שטבע, והאם אחסונו המוקדם של אופנוע- הים מנע שימוש מיידי בו.

4. אקדים ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות מצאתי שיש לקבל את התביעה נגד העירייה בלבד. יחד עם זאת מצאתי שיש להטיל על המנוח אשם תורם בשיעור 70%. כמו כן מצאתי שיש לדחות את הודעת צד ג' שנשלחה למדינה.

    

   הראיות

   עדותו של מאהר עותמן

5. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר מאהר עותמן (להלן- "מאהר"), כי במועד האירוע הגיע עם המנוח ועם שני חברים נוספים לחוף הים באשדוד. בני החבורה התיישבו במרחק של בין 170 מטר לבין 200 מטר צפונית מסוכת המציל. באותו מקום בחוף ישבו רוחצים נוספים ושחו גם הם במקום שבו רחץ המנוח וטבע. התמונה שהתקבלה משימוש מתרחצים בחוף הים הייתה כי כל רצועת החוף, בין שני חופי הרחצה המוכרזים הסמוכים, היא חוף רחצה רצוף אחד, ללא הפרדה בין חוף מוכרז לחוף שאינו מוכרז, או בין חוף מותר לרחצה לחוף שאינו מותר לרחצה. בשלב מסוים נכנסו מאהר והמנוח לרחוץ בים. השניים לא הרחיקו מקו החוף, והמים במקום שאליו נכנסו הגיעו עד אזור הבטן.

   כשתכננו לצאת מהמים החל הים "לסחוב" את המנוח הרחק מהחוף. מאהר החל לצעוק לעזרה, אך המצילים שישבו בעמדתם המרוחקת, שפנתה לכיוון המנוגד למקום שבו שחו מאהר והמנוח, לא חשו לעזרתם. הניסיונות לקרוא למצילים העלו חרס, ואחד הרוחצים שישב בחוף, נכנס לים בניסיון לסייע למנוח, ובעקבות זאת טבע בעצמו.

   מאהר הוסיף והצהיר כי "לאחר המהומה שהתרחשה בחוף נכנס אחד המצילים, ללא אופנוע ים, לאחר כעשר דקות. לאחר כחמש- עשר דקות בערך משה את האדם שניסה לעזור למנוח". עוד הוסיף כי למציל נאמר שבים נמצא אדם נוסף שטבע, והמציל חזר לים לחפשו. לאחר כעשר דקות הצטרף מציל נוסף, שהגיע על גבי אופנוע ים. רק לאחר כ- 45 דקות נמשה המנוח מהים, מחוסר הכרה. מאהר הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי לא זכור לו שנעשו פעולות החייאה על ידי המצילים לפני שהגיע אמבולנס אל החוף.