ת"א 30125-10-14 שרעבי ואח' נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות

לפניי תביעה כספית במסגרתה מבקשים התובעים כי הנתבעת אשר מכרה להם דירה תפצה אותם בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו להם לטענתם, לאחר שזו לא העבירה את הדירה על שמם כפי שהתחייבה בהסכם המכר.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתבי הטענות

התובעים, בני זוג, רכשו מאת הנתבעת דירה בה התגוררו בשכירות מאז 1980. חוזה המכר נחתם על ידי התובעים ביום 7.1.2010. הנתבעת חתמה על ההסכם ביום 15.3.2010. התובעים טענו כי בהתאם לסעיף 7.1 להסכם התחייבה הנתבעת לגרום לכך שהזכויות בדירה יירשמו על שמם בלשכת רישום המקרקעין. התובעים קיימו את כל התחייבויותיהם על פי ההסכם ושילמו לנתבעת את מלוא התמורה. זמן רב לאחר תשלום התמורה ביקשו התובעים לשפץ את הדירה אולם התברר להם כי הדירה אינה רשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין. התובעים פנו אל הנתבעת ועורכי דינה וביקשו כי הנושא יטופל אך לשווא. פניות מאוחרות יותר שנעשו מטעמם באמצעות עורך דין יזדי זכו לרוב להתעלמות, זלזול ולאי אמירת אמת, כך בלשונם. לתובעים התברר שהנתבעת לא גילתה להם פרטים מהותיים ואלה לא צוינו בהסכם המכר. כך התברר כי הדירה כלל לא הייתה רשומה על שם הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין אלא על שם מר בן אפרים אשר על זכויותיו הייתה רשומה משכנתא לטובת בנק טפחות. לטובת הנתבעת הייתה רשומה אך ורק הערת אזהרה. עוד התברר כי זכויות החכירה בדירה הסתיימו ב-2004 ולא חודשו מאז וכי על הדירה רבצו חובות בגין דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל בסך של כ-31,000 ₪ ולעיריית תל אביב. עותק מהסכם המכר לא נמסר לתובעים בעת חתימתם אלא רק בחודש יוני 2011 לאחר שעורך דין יזדי פנה בשמם אל הנתבעת. התובעים טענו כי הוחתמו בעצם על חוזה אחיד מבלי שהיו מיוצגים על ידי עורך דין ואף לא הוצע להם להיות מיוצגים. נהפוך הוא. לטענתם, הם חויבו לפנות לעורך הדין של הנתבעת ואף חויבו לשלם לו שכר עבור טרחתו. לאור מצבה המתפורר של הדירה ודרישת הרשויות כי הדירה תשופץ לאלתר כתנאי לאישור תהליך אימוץ בו התובעים היו שרויים, ומאחר שלא היה ביכולתם לקבל הלוואה מהבנק בשל העדר רישום של הדירה על שמם הם נאלצו לפנות לשוק האפור ולקבל הלוואות לצורך כך. מהלחץ בו היה שרוי התובע צצו לו קרחות בראשו. בעקבות מחדלה של הנתבעת פנו התובעים באמצעות עורך דין אחר – עו"ד ושדי אל בית המשפט המחוזי בתביעה לסעד הצהרתי לפיו יועברו הזכויות בדירה של שמם ובתביעה כספית. במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי נמחקה התביעה הכספית תוך שמירת זכות התובעים לתבוע את נזקיהם בבית משפט השלום. בבית המשפט המחוזי ניתן פסק דין על פיו התובעים יירשמו כבעלים של הדירה וכך נעשה. בתביעה כאן ביקשו התובעים כי בית המשפט יפסוק לטובתם פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, אובדן ימי עבודה, ריצות רבות למשרדי הנתבעת, מתח נפשי ופגיעה בבריאותם. השבה של 7,660 ₪ ששולמו בגין הוצאות משפטיות שהועברו לנתבעת עבור רישום הדירה על שמם, 1,135 ₪ אגרת בית משפט ששולמה על ידם בבית המשפט המחוזי, הוצאות בסך של 1,200 ₪ ששולמו על ידם לעורך דין יזדי, 25,000 ₪ ששולמו על ידם לעורך דין ושדי עבור הטיפול בתביעה בבית המשפט המחוזי וכן סך של 10,000 ₪ ששולם לבא כוחם הנוכחי בתביעה דנן. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 94,995 ₪.

הנתבעת טענה כי העיכוב ברישום הדירה על שם התובעים נוצר לאחר שמר בן אפרים שהיה הבעלים הרשום של הדירה ומי שנתן את ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא אותר. במועד חתימת הסכם המכר הבהירה הנתבעת לתובעים כי זכויותיה לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ועובדה זו הייתה ניתנת לאבחנה בנקל מעיון בנסח הטאבו גם על ידי מי שאינו משפטן. בסעיף 7.1 להסכם עליו הסתמכו התובעים בכתב תביעתם צוין במפורש כי הנתבעת אינה מתחייבת למועד רישום הזכויות על שם התובעים וכי לא תהיה אחראית לכל נזק שייגרם כתוצאה מעיכוב ברישום. לאחר חתימת ההסכם החלה הנתבעת לפעול להסדרת הרישום ובכלל זה למחיקת המשכנתא שרבצה על שם בן אפרים וזו אכן נמחקה ביום 8.7.2010. משכנתא נוספת נמחקה במועד מאוחר יותר. עוד טענה כי בהתאם להסכם המכר תשלום כל המיסים וההיטלים בין בתקופה שקדמה למועד החתימה ובין בגין התקופה לאחריה לרבות היטל השבחה, חלו על התובעים. חרף הוראה זו נאותה הנתבעת לשלם את דמי ההיוון, דמי החכירה וחובות לעירייה עד למועד החתימה על ההסכם. אשר לטענה כי זכויות החכירה לא היו בתוקף משנת 2004 טענה כי אין מקום לכך שכן חוזה החכירה ניתן להארכה לתקופה של 49 שנים נוספות. הנתבעת מעולם לא מנעה מהתובעים אפשרות לשכור שירותי עורך דין מטעמם, כפי שעשו רוכשים אחרים. לטענתה, התובעים נמנעו מלשכור שירותי עורך דין על מנת לחסוך בעלויות. שכר הטרחה ששולם לנתבעת הוא בהתאם לנהלי משרד הבינוי והשיכון. מצבה הפיזי של הדירה היה ידוע לתובעים לאחר שאלה החזיקו בה עוד משנת 1980. הנתבעת טענה גם כי אין מקום להגשת התביעה הכספית לאחר שהתובעים לא קיבלו היתר לפיצול סעדים המאפשר להם להגיש תביעה כאמור. לדבריה אין מקום לפצות את התובע בגין אובדן ימי עבודה כנטען מאחר שאת מרבית חייו בילה בבית סוהר. עוד טענה כי אין מקום לדרישת הפיצוי בגין מתח נפשי והפגיעה הנטענת בזכויות התובעים ואין לפצותם ללא הוכחת נזק מקום בו לא נקבע פיצוי מוסכם. לטענתה, גם אם הזכויות בדירה היו רשומות על שם התובעים, הרי שגם אז על התובעים היה לשלם ריבית על הלוואה אותה היו נוטלים מהבנק. התובעים כלל לא הוכיחו כי נבצר מהם לקחת הלוואה מבנק בישראל וכי בפועל שילמו ריבית גבוהה יותר משהיו משלמים למוסד פיננסי אחר. הסך של 7,660 ₪ שולם עבור הוצאות משפטיות הכוללות את הכנת הסכם המכר ורישום הדירה. פעולות אלה בוצעו בסופו של דבר ולכן התובעים אינם זכאים להשבתם. אשר להוצאות שמבקשים התובעים לקבל בגין אגרת בית משפט והוצאות ששולמו לעורכי הדין יזדי וושדי טענה הנתבעת כי אלה היו אמורות להיקבע במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי ומאחר שאלה לא נפסקו והתובעים לא עמדו על פסיקתם, אין עוד מקום לתביעה בגינם. לדבריה, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי. אשר להוצאות המשפט בסך של 10,000 ₪ בגין ההליכים בתיק כאן טענה הנתבעת כי מאחר שתביעה זו ממילא לא הייתה צריכה להיות מוגשת, אין מקום לדרישה זו. בכל מקרה טענה הנתבעת כי הקבלות שצורפו בגין ההוצאות שנתבעו היו בסכום נמוך יותר מהסכום הנתבע.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של התובע ושל עורך דין ושדי. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של עורך דין חן עמידור. בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם בחקירה נגדית. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות וכן לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התביעה בעיקרה.