תורגמן ואח' נ' גיספן ואח'

תביעה כספית לתשלום 342,300 ₪.

רקע כללי

ביום 1.11.10 נערך בין הצדדים זיכרון דברים ביחס לבית מגורים באשקלון (להלן: "הנכס"), וביום 8.11.10 חתמו הצדדים על הסכם מכר מקרקעין (להלן: "ההסכם" או "הסכם המכר") וכן על שני נספחים להסכם. במסגרת ההסכם, רכשו התובעים את הזכויות בנכס מהנתבעים.

הנכס כולל בית מגורים אשר מצוי על מגרש בגודל 1,043 מ"ר. מגרש זה נרכש בשנת 1971 על ידי שני אחים – א' ד' ו-מ' ד', ונרשם בפנקסי המקרקעין – מחצית על שם א', רבע על שם מ' ורבע על שם רעייתו של מ'– ש'. מסיבות תכנוניות החליטו האחים לחלק את המגרש לחלקים לא שווים כך שאחד מהם יקבל שטח שהוערך ב - 750 מ"ר והשני את היתרה. הוסכם כי החלוקה לא תירשם בטאבו. סוכם כי הצד שיקבל את השטח הקטן יותר יקבל גם פיצוי כספי וזכויות בניה רבות יותר. ביום 6.8.70 חתמו האחים ד' על הסכם בעניין זה (נספח 3 לתצהירי התובעים – להלן: "הסכם 1970"). בסופו של יום א' קיבל את השטח הגדול ומ' את השטח הקטן.

מספר שנים לאחר מכן, מ' ו-ש' התגרשו ובמסגרת הסכם הגירושין קיבלה ש' את חלקו של מ' במגרש. ש' הגישה תביעה לחלוקת המגרש בהתאם למרשם המקרקעין ובניגוד לחלוקה בפועל. התביעה נדחתה והוגש ערעור שאף הוא נדחה על ידי הרכב של בית המשפט המחוזי בע"א 29/88 (נספח 1 לתצהירי התובעים, להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי הגב' ד' מנועה מלטעון נגד הסכם 1970 ובניגוד להתנהגותה במשך למעלה מ-15 שנים, ולא' ולחלופיו זכות חזקה ייחודית כפי שנקבעה בהסכם 1970. הסכם 1970 ופסק הדין, לא באו לידי ביטוי במרשם המקרקעין.

בשנת 1986 א' ד' מכר את חלקו בנכס למשפחת פרנק, שמכרו את הנכס לנתבעים, ולאחר מכן נמכר הנכס לתובעים.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא ביחס לשאלה אם הנתבעים הטעו את התובעים באשר לגודל חלקם במגרש ואם כן מה המשמעות הכספית של הטעיה זו. בנוסף טוענים התובעים כי בנכס היו חריגות בנייה במועד הרכישה אשר גררו אותם להוצאות כספיות והם תובעים לקבל החזר של הוצאות אלה. אבחן להלן את המחלוקות בין הצדדים כסדרן.

הטעיה באשר לגודל חלקם של הנתבעים במגרש – טענות הצדדים

לטענת התובעים, הנתבעים יצרו מצג שווא לפיו גודל חלקם במגרש הינו 750 מ"ר. כאשר הגיעו התובעים לסיור בנכס יחד עם המתווך, הנתבעים אמרו מספר פעמים כי יש להם זכויות ב - 750 מ"ר, אך ציינו כי במרשמי המקרקעין הם רשומים כבעלים של 520 מ"ר עקב "טעות תמימה" הניתנת לתיקון בקלות. הנתבעים הציגו את פסק הדין המציין כי הם זכאים לזכויות ב - 750 מ"ר ולא 520 מ"ר, וטענו כי ברגע שילכו למשרדי הטאבו עם פסק הדין, תתוקן הטעות.