לנקרי ואח' נ' חדד ואח'

1. תביעת לשון הרע שעניינה בשורה של פרסומים ברשת החברתית "פייסבוק", שפורסמו בתקופת מערכת הבחירות לעירית עכו. הפרסומים נעשו בקבוצה בפייסבוק שנקראה "הבמה הפתוחה לבחירות בעכו". אותו דף - קבוצה, שמש כפלטפורמה בו יכולים היו תושבים ואזרחים להביע עמדתם על הנעשה בעיר ועל מערכת הבחירות.

2. התובע הנו ראש עיריית עכו מאז שנת 2003. הפרסומים נעשו בתקופת מערכת הבחירות לעיריית עכו בשנת 2013. הם פורסמו בלשון נקבה על ידי משתמש או כנחזה, משתמשת , בשם ""Hadas Bator .לטענת התובע, מדובר בפרופיל של אדם לא קיים (להבדיל מזיוף פרופיל של אדם קיים); ומי שעמד מאחורי הפרסומים ופתח אותו פרופיל של אדם לא קיים בשם "הדס בת אור" (או לפחות עשה שימוש באותו פרופיל פיקטיבי לצורך הפרסומים), אינו אלא הנתבע. הנתבע היה פעיל מרכזי (מס' 2) בסיעה מתחרה לזו של התובע, בתקופת מערכת הבחירות.

יובהר: הטענה אינה שמדובר בהתחזות לאדם (קיים) אחר, היינו זיוף פרופיל שלו, אלא בפתיחת פרופיל תחת שם של אדם לא קיים. הבעיה אינה בעצם פתיחת הפרופיל של אדם לא קיים היינו שימוש בשם בדוי (איש אף לא התיימר לטעון כי הדבר אסור בדין). הבעיה כאמור הנה השימוש באותו פרופיל על מנת לפרסם באמצעותו פרסומי דיבה ברשת החברתית, תחת מעטה האנונימיות. לטענת התובע, הנתבע ביקש להסתיר כך את זהותו , על מנת שלא ניתן יהא לייחס לו אותם פרסומי דיבה.

3. הנתבע הגיש תביעה שכנגד כלפי התובע, אף היא בלשון הרע. למעשה, מדובר בסוג של "תמונת מראה" של התביעה העיקרית. הנתבע מתכחש לכך שהוא שפתח את פרופיל המשתמש "Hadas Bator", או פרסם או עמד מאחורי הפרסומים נשוא התביעה העיקרית. שלושת הפרסומים המהווים בסיס לתביעה שכנגד הנם פרסומים בעיתונות שנתנו ביטוי להגשת התביעה העיקרית כנגד הנתבע, וצוין בהם תוכן התביעה, היינו כי הנתבע הוא זה שעומד מאחורי שם המשתמש הבדוי "Hadas Bator", ומאחורי הפרסומים נשוא התביעה העיקרית שהשמיצו את התובע.

הנתבע מייחס לתובע את אותם פרסומים בעיתונות העולים לדידו כדי לשון הרע, ונועדו לפגוע בשמו ובסיכויי סיעתו להצליח בבחירות; זאת על דרך הצגתו בציבור כאדם לא מוסרי שהשמיץ באופן אנונימי, באותה סדרת פרסומים נשוא התביעה העיקרית. לטעמו של הנתבע אף צלחה המזימה, והצלחתה תרמה להצלחת סיעתו של התובע, שזכתה בבחירות, והתובע נבחר שוב לראשות העיר.

אפתח בתביעה העיקרית:

4. כאשר בתביעת לשון הרע עסקינן, יש להידרש לשאלות כלום מדובר ב"לשון הרע", וכלום מדובר ב"פרסום" כהגדרת ביטויים אלה בחוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק"). אתייחס לכך כעת. בנסיבות המקרה הקונקרטי, שתי שאלות אלה אינן מעוררות בעייתיות, ואינן מצריכות דיון נרחב. אצטט בהמשך את הפרסומים לפי סדרם הכרונולוגי, ונקל להיווכח מעיון בהם כי הם מקיימים הגדרת "לשון הרע" במבחן ההלכתי האובייקטיבי (כיצד נראים הדברים בעין הקורא הסביר הנחשף לפרסומים), ואף במובהק. לגבי המבחן האובייקטיבי – עיין למשל: ע"א 534/65 דיאב נ' דיאב כ(2) 269, 274, ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ לא(2) 281, 300, ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן לט(4) 734, 740, ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג מו(5) 555, 562 וכן ע"א 1104/00 אפל נ' חסון נו(2) 607, 617).מתקיימות חלופות ההגדרה שבסעיפים 1(1), 1(2) ו- 1(3) שבחוק. החלופות מגדירות "לשון הרע" כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם ; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; או לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת. כקביעת הפסיקה, כדי שתתקיימנה החלופות, אף אין נדרש להוכיח כי הנפגע הושפל או בוזה בפועל, ודי בכך שהפרסום היה כזה שיכול היה להביא (אובייקטיבית) לתוצאה זו.

מתקיימת גם הגדרת "פרסום" שבחוק, לאור העובדה שמדובר בפרסומים באינטרנט ברשת החברתית פייסבוק באותה קבוצה שצוינה; היינו, הפרסום יועד לאדם זולת הנפגע ואף הגיע בפועל לאנשים זולתו. הפרסום יכול להיות בין בע"פ ובין בכתב ובכל אמצעי אחר – בוודאי פרסום כתוב ברשת. למעשה, גם הנתבע בסיכומיו אינו מתיימר לטעון כי לא מתקיימות הגדרות "לשון הרע" או "פרסום" שבחוק. לא זו המחלוקת שבין הצדדים, אלא האם יש לייחס לנתבע את אותם פרסומים (ראה להלן).

5. ברגיל משעה שניתן מענה חיובי להתקיימות ההגדרות של "לשון הרע" ו "פרסום" שבחוק, עוברים לשלב הבא של הבחינה, כלום מתקיימת הגנה מהגנות החוק, במידה וטען לה הנתבע.