פלוני נ' תומא ח'ורי ואח'

לפני תביעה שהגיש התובע, יליד 1954, כנגד הנתבע 1, רופא שיניים במקצועו (להלן: הנתבע) וכנגד מבטחתו - הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) בעילה של רשלנות רפואית, וזאת בגין טיפולי שיניים לקויים שביצע הנתבע בפיו של התובע בשנים 2020-2016. בתחילה כפרה הנתבעת בקיומו של כיסוי ביטוחי לנתבע אולם בהמשך חזרה בה מעמדתה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 11.6.2025). כל אחד מן הצדדים ביסס טענותיו על חוות דעת רפואית מטעמו, אולם נוכח המחלוקות שנתגלעו בין המומחים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, פרופ' אבינועם יפה (להלן: פרופ' יפה). כעת נדרש בית המשפט להכריע במחלוקות שבין הצדדים.

ההדגש אינו במקור אלא אם צוין אחרת. ההפניות הן לפרוטוקולי הדיונים מתאריכים 12.3.2025 ו- 11.6.2025 (להלן: 12.3.2025 ו- 11.6.2025 בהתאמה).

טענות התובע

אליבא דהתובע, בשנת 2016 פנה לנתבע לצורך טיפול שיניים, ולאחר בדיקה שנערכה על ידו, מסר הנתבע כי הטיפול הנדרש כולל עקירת שתלים שכשלו, החדרת שתלים חדשים והדבקת כתרים על גבי אותם שתלים. כן נטען, כי עובר לטיפולים, הנתבע לא מסר לתובע מידע אודות אפשרויות הטיפול האחרות, ולא גילה לו את הסיכונים והסיבוכים שעלולים להתרחש כתוצאה מהטיפולים. לטענת התובע, לו היה מקבל הסבר לגבי הטיפול וכן אודות ניסיונו וכישוריו של הנתבע, הרי שלא היה מסכים לקבלת הטיפול. התובע הוסיף וטען כי באותה עת עישן קופסת סיגריות ליום, וחרף האמור, הנתבע מעולם לא הציע לו להפסיק לעשן לטובת הצלחת הטיפול.

הנתבע עקר לתובע שתלים קיימים, החדיר שתלים חדשים בלסת התחתונה מימין והתקין כתרים קבועים. בהמשך עקר את השתלים שנותרו בלסת העליונה והחדיר במקומם שתלים חדשים, כאשר הטיפולים נמשכו לאורך זמן רב וכללו מספר ניתוחים. לעניין זה נטען, כי בשלב מסוים כשל אחד מהשתלים, ולאחר שהוחדרו שתלים חדשים בלסת העליונה והודבקו עליהם כתרים קבועים, נגרמו לתובע חוסר נוחות, תזוזה של השיניים ופגיעה בצורת הפנים.

הנתבע לא התייחס לנושא היגיינת הפה, לא הפנה את התובע לשיננית ולא הדריך אותו כיצד לנקות את הכתרים ובאילו עזרים להשתמש. בנסיבות אלה, בחר התובע להפסיק את הטיפולים במרפאתו.

בחודש אוקטובר 2020 פנה התובע לייעוץ אצל ד"ר אוהד שרון, מומחה לשיקום פה, עקב נפילה של שתל קדמי בלסת העליונה ותחושה של "אף סתום" או אז הופנה למחלקת כירורגיית פה ולסת בבית החולים רמב"ם שם אובחן כסובל מזיהום קל בעטיו עבר ניתוח (27.12.20). עם זאת, גם לאחר הניתוח המשיך התובע לסבול, בין היתר, מכאב מתחת לעינו הימנית ומכאבים סביב השתלים, שהתבררו כדלקת בסינוס הדורשת עקירה של השתלים. כיום משתמש התובע בתותבת נשלפת בלסת העליונה וסובל מעיוות פנים, כאבים במפרקי הלסת ובשרירי הלסת, דחיסת מזון בין הכתרים לחניכיים וקושי בניקוי, נפיחות וכאבים בחניכיים בזמן לעיסה, הפרעות בדיבור ואסתטיקה לקויה של הכתרים.

בסיכומיו הוסיף וטען התובע כי:

מומחה הנתבע קבע בחוות דעתו, כי הטיפול שביצע הנתבע עומד במבחן הרופא הסביר רק לגבי הלסת התחתונה, ואילו בנוגע ללסת העליונה נקבע, כי התובע זכאי לפיצוי. מכאן, יש לראות את הנתבע כמודה באחריות לכישלון הטיפול השיקומי בלסת העליונה.

התובע הסתמך על חוות דעתו של פרופ' יפה, שקבע כי השיקום שבוצע לתובע לוקה בחוסר התאמה בין הגשרים למבנים וכי שאריות הדבק גרמו לכישלון מהיר של השתלים; כי אסור היה לבצע את השיקום בפיו באמצעות גשרים בהיותו מעשן כבד; וכי הרשומה הרפואית - הכוללת חוסר התאמה בין הכתוב לקיים באופן שמטיל ספק גדול בדבר אמינותה - אינה מבהירה דיו את הפעולות שבוצעו בפיו. בחקירתו מסר המומחה, כי אינו יכול לכמת את תרומתו של כל אחד מהגורמים שגרמו לכישלון השתלים והשיקום, והבהיר, כי קודם לטיפול היה מציע למטופל להפסיק לעשן - גם באופן זמני - באופן שהיה משפר את סיכויי הצלחת קליטת השתלים. על בסיס זה טען התובע, כי לא ניתן לקבוע כי העישון (דווקא) הוא הגורם הדומיננטי במיוחד נוכח העובדה שלא הוצע לו להפסיק לעשן.

התובע הוסיף וטען, כי הנתבע העלה בתצהירו טענות שהן בבחינת הרחבת חזית אסורה משלא בא זכרן במסגרת כתב הגנתו, ובכלל זה, כי התובע לא שילם עבור הטיפול וכי לקח בכוח חלק מהרשומה הרפואית. כן נטען, כי אין זה סביר שהנתבע לא יפעל במשך שנים לגביית חוב, לא יציג חשבוניות ויומנים שהצהיר כי קיימים וינהל רשומה רפואית ללא תיעוד סכומי זכות וחובה. באשר ללקיחת המסמכים בכוח נטען, כי היא סותרת באופן ישיר את הנטען בכתב ההגנה כמו גם בחוות דעתו של מומחה הנתבע לפיו אין כל חסר בתיעוד הרפואי. ודוק, גם הסייעת שהובאה לעדות מטעם הנתבע הודתה כי לא ראתה את התובע לוקח עמו מסמך כלשהו מתיקו הרפואי.

טענות הנתבעים

לאורך כל הטיפולים מסר הנתבע לתובע את כל המידע הנחוץ לו לגבי כל טיפול, לרבות הסיכונים והסיכויים בו, ולאחר שהנתבע הציע חלופות טיפול, התובע נתן את הסכמתו מראש. בתוך כך, התובע טופל במרפאתו גם בשנים 2009-2008 עת הגיע אליו עם חוסר מוחלט של שיניים בלסת העליונה ומספר שיניים בודדות בלסת התחתונה. כבר אז הוצע לו טיפול משקם באמצעות תותבת, אך הוא בחר להתקין כתרים על גבי השתלים. הנתבע מוסיף וטוען, כי בסמוך לאחר השלמת הטיפולים בשנת 2009 התובע היה מעורב בקטטה שבעטיה נשברו כל הכתרים בפיו, והנתבע שיקם את פיו על חשבונו.

בחלוף השנים, שב התובע למרפאת הנתבע (בחודש יולי 2016) ובבדיקתו התרשם הנתבע ממצב של היגיינה גרועה, דלקת ונסיגת עצם בלסת העליונה ובלסת התחתונה. הנתבע הדגיש בפניו ואף ציין זאת בכתובים, כי הסיגריות משפיעות על חיי השתלים אולם התובע סירב להתקין תותבת והתעקש להתקין כתרים על גבי השתלים. באותה עת הוצע לו תכנית טיפול בשתי הלסתות הכוללת עקירת שתלים, השתלת עצם והחדרת שתלים, כתרים ושיניים זמניות בעלות מופחתת (נוכח היכרותם) בסך כולל של 49,000 ₪, מתוכם שולמו 12,000 ₪ בלבד עבור הטיפולים בלסת התחתונה. כן נטען כי מהלך הטיפולים פורט בכרטסת על שם התובע במרפאת הנתבע וכי הרשומה הרפואית שערך הינה אותנטית ומשקפת את מהלך הטיפול. לעניין זה, הוסיף הנתבע וטען, כי לקראת סוף הטיפולים, הגיע התובע למרפאתו, החל לקללו, נכנס לחדרו, ביקש לקבל העתק מכרטסת הטיפולים ואף לקח חלק מהמסמכים הרפואיים על שמו.