עזבון המנוח סלאלחה ז"ל ואח' נ' והבה ואח'

עסקינן בתביעה כספית על סך 1,406,908 ₪ וכן בתביעה לסילוק יד ופינוי מקרקעין, הריסה ותשלום דמי שימוש ופיצויים.

יצוין כי התביעה כנגד הנתבעת 3 נמחקה, ללא צו להוצאות, בהתאם לפסק דין חלקי מיום 11.11.12.

מהות הצדדים והעובדות שאינן שנויות במחלוקת;

התובע 1, המנוח, באמצעות יורשיו על פי צוואה מיום 15.8.08 (הם התובעים 2-4 ובניו של המנוח), הם הבעלים של חלק מחלקה 54 בגוש 19503 (להלן: "החלקה").

ביום 30.11.1966 רכש המנוח מהנתבעת 3, מכח הסכם חליפין (בין היתר) שטח של 3,075 מ"ר מהחלקה הנ"ל.

הנתבעים הם בני זוג, בעל ואישה.

בין המנוח לבין נתבע 1 (ייקרא בפסק הדין :"הנתבע") נחתם הסכם מכר מיום 20.7.1979 (להלן: "הסכם המכר") לפיו, הועברו 1,000 מ"ר מחלקתו של המנוח לנתבע, כך שחלקתו של המנוח ושבבעלותו נותרה בשטח 2,075 מ"ר- דונם אחד.

מאחר והזכויות היו על שם הנתבעת 3 וטרם הועברו על שמו של המנוח, נרשמה הערת אזהרה בהסכמת הנתבעת 3 על שם בנק לאומי למשכנתאות. כלומר, הנתבעים עדיין לא רשומים כבעלים של השטח כאמור.

יש לציין, כי הקרקע שהועברה בעסקת החליפין היתה במוש"ע וללא חלוקה מוסכמת בין הבעלים.

אין חולק, כי הנתבעים בנו את ביתם בגבולות אשר חרגו מהאמור בהסכם המכר, אלא שסלע המחלוקת הוא, האם החריגה נעשתה בהסכמת המנוח, אם לאו.