ניסים ואח' נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון לישראל בע"מ ואח'

מבוא

1. בפני תביעה של הגב' אמירה ניסים (להלן: "התובעת") שהינה אף היורשת של אמה המנוחה אלה ניסים ז"ל, כנגד עמידר החברה הלאומית לשיכון לישראל בע"מ (להלן: "עמידר") וכנגד מינהל מקרקעי ישראל. התביעה הוגשה כתביעה לאכיפת חוזה לחכירה ארוכת שנים בקשר לבית בן 2 חדרים ואדמה הצמודה לו ברח' שבטי ישראל 36 ראשון לציון, הרשומים כחלקת משנה 79/1 גוש 4247 (להלן: "הדירה"). הסעד שהתבקש בתביעה הוא: "להורות על השבת הדירה ליורשי המנוחים – התובעת".

   הוריה המנוחים של התובעת, נעים ואלה ניסים (להלן: "המנוחים"), היו בעלי זכות חכירה רשומה בדירה בהתאם לחוזה חכירה משנת 1956. בשנת 1971 בוטל רישום החכירה בלשכת רישום המקרקעין על ידי עמידר, בהתבסס על ייפוי כח מהמנוחים שהיה בידי עמידר. מכאן התביעה.

   הנתבעים הגישו כתב הגנה. התובעת הגישה כתב תשובה.

   מטעם התובעת הוגש תצהירה, וכן הוגשו תצהירים של מי שהיו שכנים של משפחתה, מר יוסף רחמים וגב' שושנה כוחלני. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר יוסף כהן, מנהל מחלקת רישום בתים משותפים והסדר שיכונים ציבוריים בעמידר.

   המצהירים נחקרו בדיון ההוכחות.

   הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. לא הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.

    

    

   טענות התובעים

2. התובעת הינה היורשת של הוריה, אמה נפטרה ביום 4.8.85 ואביה נפטר ביום 20.5.91.

   התובעת מציינת כי זכויות החכירה נרכשו על ידי הוריה עוד בשנת 1956, בכספים שהובאו על ידם מעירק. בכספים אלו שולמו דמי החכירה וכל כספים אחרים שנדרשו עד לשנת 1980. החכירה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין. בהתאם להסכם החכירה, החכירה נמשכה משנת 1957 ועד לשנת 2006 ועוד 44 שנים ולכן תקופת החכירה מסתיימת בשנת 2055.

   המנוחים והתובעת שילמו את כל דמי החכירה והמיסים כפי שנדרשו.

   התובעת מציינת כי המשפחה עברה להתגורר בדירה כאשר היתה ילדה צעירה.

   בשנת 1960 זומן אביה למשרדי עמידר לצורך רישום הדירה על שמו, והוריה מסרו ייפוי כח למטרה זו בלבד. מכח זאת נרשמה הדירה (יחד עם הבית השכן) כבית משותף.

   הדירה נרכשה מכספי המנוחים ומהלוואה שניתנה על ידי עמידר. החזרי ההלוואה שולמו כדין עד שנת 1970.