ברזילי נ' שיש אלוני בע"מ

1.לפניי תביעתו הכספית של התובע נגד הנתבעת לסך של 1,476,500 ₪, בטענה כי ההסכם שנכרת ביניהם בוטל, אך הנתבעת ממאנת להשיב אליו את הפיקדון הכספי שהופקד אצלה עוד בשנת 2005.

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות

2.התביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר. בהמשך ההליך הוגש כתב תביעה מתוקן שבו נטען כך:

א.ביום 7/11/05 נכרת הסכם בין התובע לבין הנתבעת. הוסכם שצד ג' מטעם התובע יפקיד בחשבון הנתבעת סך של 900,000 ₪ לפני מע"מ כפיקדון עבור התובע, שממנו הוא יהיה רשאי לבצע הזמנות מהנתבעת כשיקום לו צורך בכך. המע"מ שולם ישירות לנתבעת.

ב.להבטחת הסך הנ"ל הנתבעת התחייבה למסור ערבות בנקאית על סך 900,000 ₪ לטובת התובע, בידי חברת "לריסה נאמנות" בע"מ, אשר בשליטת עו"ד זלצמן.

ג.צד ג' העביר את הכסף לב"כ התובע והוא הופקד בחשבון הבנק של הנתבעת ביום 22/11/05.

ד.בשנת 2009 עלה חשש אצל התובע שהנתבעת לא הוציאה ערבות בנקאית. בוצעו פניות אל הנתבעת אשר התחמקה מתשובה. בסופו של דבר הוברר שהנתבעת לא הפקידה את הערבות הבנקאית ע"פ ההסכם או כל ערבות אחרת.

ה.התובע נתן לנתבעת ארכה אחרונה לקיום ההסכם, אך היא לא תיקנה את ההפרה. לפיכך התובע ביטל את ההסכם ודרש השבה של סכום הפיקדון בצירוף הפרשי שערוך. הנתבעת מסרבת להשיב את הפיקדון.

ו.לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת גם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979. הנתבעת התעשרה התעשרות לא מוצדקת על חשבון התובע, שלא הזמין ממנה דבר. הנתבעת מחזיקה את כספו של התובע ומפיקה ממנו ריביות מבלי שהוצאה על ידה ערבות כלשהיא.