ת"א 18220-05-12 סודרי ואח' נ' סעדיה

בפניי תביעה כספית ע"ס 68,000 ₪, שנולדה בעקבות עסקת מכר שנחתמה בין הצדדים ביום 6.7.10, (להלן: "ההסכם") בקשר לדירת מגורים הנמצאת ברחוב חטיבת עציוני 29/5 בכרמיאל והידועה כגוש 19871, חלקה 7/46 (להלן: "הדירה").

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 19.11.15, העיד עד יחיד מטעם התביעה (השמאי מר ניצן בניטה (להלן: "השמאי ניצן"). מטעם ההגנה העידה עדה יחידה, מתווכת הנדל"ן, גב' ברויטמן (להלן: "המתווכת"). לאחר מכן, הופסקה ישיבת ההוכחות מאחר והצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים בכתב על סמך מלוא החומר הקיים בתיק ביהמ"ש, והתיק יוכרע בפסק דין מנומק.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 6.7.10 חתמו הצדדים על ההסכם. כחודש לאחר עריכת ההסכם, נודע לתובעים כי אחת המרפסות בדירה, אשר מהווה חלק מהרכוש המשותף, "סופחה" לדירה ע"י הנתבע ללא זכות, למרות שמרפסת זו הוצגה להם כחלק מהדירה ו/או כצמודה לדירה כדין (להלן: "תוספת המרפסת"). לאור הצהרת הנתבע בהסכם, הניחו התובעים כי לא קיימת כל בניה בלתי חוקית בדירה. לאימות נתון זה פנו לנתבע שימציא אסמכתא בצירוף תכנית והיתר בניה ביחס לתוספת המרפסת, או לחלופין, שימציא אישור עיריית כרמיאל בדבר היעדר תביעות ביחס לתוספת.

לא זו בלבד, נטען עוד כי נודע לתובעים כי קיימת בעיית רטיבות שמקורה בתוספת המרפסת, אשר גורמת נזק לדירת השכנים הממוקמת תחת הדירה, וכי תביעת השכנים בגין הרטיבות הייתה ידועה לנתבע עובר לחתימת הסכם המכר, אולם הוא בחר להסתיר זאת מהתובעים. ב"כ התובעים פנה במכתב דרישה לנתבע להסדיר את בעיית הרטיבות. בין הצדדים החלה התכתבות ענפה, במסגרתה הודה ב"כ הנתבע כי הנתבע נשא בלעדית בעלויות האיטום ולא בא בדרישה ליתר דיירי הבית המשותף. בשלב מסוים אביה של התובעת, שהיה מיופה כוחם של התובעים, עדכן את ב"כ התובעים כי קיימת בעיית רטיבות נוספת מתחת המרפסת הגדולה (החוקית), וכן ביקש שיפעל להשבת עלות מחיר קולט שמש פגום שנמצא בדירה. בתחילת חודש 10/11 לערך, נודע לתובעים כי הנתבע הגיש עוד בתאריך 7.9.10 (כחודשים לאחר חתימת ההסכם) בקשה להיתר ביצוע עבודה מצומצמת בדירה לעיריית כרמיאל לשם הכשרת "פתיחת דלת יציאה לגג המשותף בהסכמת השכנים".

התובעים מוסיפים וטוענים כי הלינו בפני הנתבע וב"כ בנוגע למערכת הגז אשר נמכרה להם עם הדירה אך לא חוברה עובר לעסקת המכר, ולבסוף נדרשו לשלם מכספם סך של 1,700 ₪ לשם חיבורה. כמו כן, תיקון חדירת המים לדירת השכן, תחת המרפסת הגדולה נעשה ע"י התובעים ומכספם, בסך של 1,000 ₪. ביום 14.2.12 ניתנה חוות דעת מומחה להערכת שווי הדירה ככוללת 2 מרפסות, כפי שהוצגה ונמכרה לתובעים לעומת דירה הכוללת מרפסת אחת, כפי מצבה האמיתי של הדירה. בהתאם לממצאי חוות דעת השמאי ניצן בניטה, הפרש השווי בין שתי הדירות הנ"ל מסתכם בסך של 26,000 ₪. ביום 6.3.12 פנה ב"כ התובעים לב"כ הנתבע בדרישה לקבלת פיצוי בסך 33,000 ₪ בגין מלוא הליקויים והפגמים אשר נמצאו בדירה, אשר הינם בניגוד לתנאי ההסכם והצהרותיו של הנתבע, וזאת לפנים משורת הדין, ועל מנת לנסות להביא את המחלוקות לסיום בדרכי נועם, אך עד למועד הגשת התביעה, הצעה זו לא נענתה ע"י הנתבע או בא כוחו.

לאור האמור, טוענים התובעים כי הנתבע היה מודע לבנייה הבלתי חוקית שביצע בעצמו בדירה, אך בחר להסתיר מידע מהותי זה מהם. בנוסף, הנתבע הפר את ההסכם בכך שהסתיר פגמים וליקויים בדירה, וחמור מכך, נמנע להיענות לדרישות התובעים להסדרת הפגמים או הליקויים, שעה שעלה בידם לגלותם. כל אחת מההפרות הנ"ל לבדה, וכל שכן כולן גם יחד, עולות כדי הפרה יסודית של ההסכם באופן המזכה את התובעים בפיצוי מוסכם בסך 68,000 ₪, ללא הוכחת נזק.