ת"א 17875-05-09 פראן ואח' נ' גרוניר ואח'

בפני בקשת צד ג' מס' 4, עו"ד יצחק רז (להלן: "עוה"ד), לחייב את הנתבע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בהליך זה, וזאת מכוח הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")

1. המדובר בתביעה לסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין המצויים בישוב מנות שבגליל המערבי ולחייבו בתשלום דמי שימוש בגינם לתובעים בסך של 500,000 ₪, וזאת בשל העובדה (שאינה מוכחשת למעשה) כי המקרקעין היו אמורים להירשם בבעלות התובעים בעקבות הליכי הסדר שהסתימו בפסק דין בשנת 1983, אולם בשל טעות שחלה בפסק הדין נרשמו על שם אדם אחר (שיורשיו הם צדדים רביעיים בהליך זה – להלן: "שאהין"). בשנת 1991, על סמך אותו פסק דין נעשתה עסקת חליפין עם משפחת שאהין, במסגרת שאהין העבירו למינהל (לצורך הקמת היישוב מנות) את אותם מקרקעין בתמורה לקבלת מקרקעין אחרים. בהמשך, בשנת 1996, הוקצו המקרקעין לצדדים השלישיים 1 ו-2 (ה"ה סויסה) והם שמכרו את המקרקעין לנתבע בשנת 2005.

להשלמת התמונה העובדתית, ככל שזו נדרשת לצורך הכרעה בבקשה זו, יצויין כי בשנת 1997 נקט התובע 2 בהליכים לתיקון פסק דין ההסדר, כאשר במהלך שנת 1998 אכן תוקן לוח הזכויות כך שהתובעים נרשמו כבעלי הזכויות במקרקעין (שכאמור לעיל כבר הוקנו באותו המועד לה"ה סויסה).

2. עוה"ד הוא מי שייצג את הנתבע בעסקת הרכישה של המקרקעין מה"ה סויסה.

3. ההתדיינות בהליך זה מתארכת מזה זמן רב הן בשל העובדה כי התובעים והצד השלישי מס' 3 (המינהל) ניהלו ומנהלים מו"מ ממושך בנסיון למצוא פתרון ראוי לתסבוכת שנוצרה בעקבות הרישום השגוי של הזכויות במקרקעין, והן בשל עיכובים בהגשת תצהירי הצדדים, בעיקר תצהיר המינהל אשר הוגש בחודש 6/14 ושפך אור על השתלשלות העניינים עד להגשת תביעה זו.

4. לטענת עוה"ד לאור העובדה כי הנתבע העתיק את מקום מגוריו לחו"ל (כאמור בהודעת ב"כ מיום 24.6.14) וכי סיכויי התובענה, דהיינו ההודעה לצד ג', קלושים, יש להורות על הפקדת הערובה שכן המשך ניהול ההליכים יגרום לעוה"ד להוצאות נוספות ומיותרות מעבר לאלו שנשא בהן עד היום.

עוה"ד מבסס טענתו בדבר קלישות סיכויי ההודעה כנגדו בין היתר על כך שהמינהל בכתב הגנתו ציין כי הוא ישפה את הנתבע בגין כל חיוב שיוטל עליו כלפי התובע (סעיף 6 לכתב ההגנה של המינהל) ההגנה) ומשכך לטעמו, לא חשוף הנתבע לחיוב כלשהו ואין כל הצדקה להמשיך בניהול ההליך כנגד עוה"ד.

אציין כי טיעון זה של עוה"ד איננו מדויק שכן התביעה כפי שהוגשה, וכפי שהתובעים בחרו (חרף הערות בית המשפט) להמשיך ולנהלו, כוללת גם סעד לסילוק יד מהמקרקעין, סעד שיכול להינתן רק כנגד הנתבע (או מי מטעמו המחזיק במקרקעין). נוכח זאת, לא ניתן לקבוע כבר עתה כי התחייבות המינהל לשיפוי הנתבע הינו בגין כל חיוב שיוטל עליו בפסק הדין, ככל שיוטל עליו, ובענין זה גם נכונה טענת ב"כ הנתבע, כי אין כל בטחון שהמינהל אכן יעמוד בהתחייבותו זו ובכל מקרה בהעדר התחייבות לכיסוי מלוא הנזקים והחיובים שיוטלו עליו בפסק הדין, אין בכך לאיין את עילת תביעתו כנגד עוה"ד.

האם תקנה 519 חלה על יחסי מודיע-מקבל הודעה?

5. קודם שאפנה לשקול את נימוקי הצדדים ביחס לחיוב בערובה, יש להתיחס לטענת הנתבע כי אין מקום להחיל את הוראת תקנה 519 על הליכי צד ג', שכן התקנה נוקטת בלשון "תובע" ולפיכך יש לראותה כחלה רק ביחס לאפשרות חיוב תובע בערובה להוצאות.