ויסאם חאלד עבד אלתפתאח נ' אחמד ריאן ואח'

התובע הגיש תביעה לפינוי מושכר עקב הפרת הסכם השכירות ולחיוב הנתבע בתשלום פיצויים.  

נתוני רקע ותמצית טענות הצדדים:

1.התובע הוא הבעלים של חלקות 76 ו-77 בגוש 19613 מאדמות הכפר כאבול, המיועדות לחקלאות לפי תכנית המתאר שחלה על המקום (להלן - "המושכר").

2.ביום 24.8.2010, נחתם בין התובע לבין הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") הסכם שכירות, לפיו השכיר התובע את המושכר לנתבע לצורך ניהול מחסן לחלקי רכב (להלן - "ההסכם"). בהתאם להסכם, תקופת השכירות עמדה על 5 שנים, עם אופציה להאריך את השכירות לתקופה של 5 שנים נוספות.

3.לטענת התובע, הנתבע התחייב בהסכם להימנע מביצוע בנייה במושכר אלא אם כן ישיג בגין כך היתר בנייה כדין. כמו כן, התחייב הנתבע כי כל שימוש שייעשה במושכר יהיה בהתאם למטרת השכירות שצוינה לעיל ובכפוף לקבלת כל היתר או רישיון המתחייבים עפ"י חוק. אלא שהנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שעשה שימוש במושכר בניגוד למטרת השכירות ובניגוד להוראות ההסכם, תחילה בשנת 2010 כאשר ביצע בו עבודות בניה ללא היתר והשתמש בו לאיסוף גרוטאות ומכוניות לפירוק מבלי שהיה בידו היתר עפ"י חוק (להלן– "ההפרה הראשונה"), ולאחר מכן בשנת 2014 על ידי העברת המושכר בשכירות משנה למועצה המקומית כאבול (להלן - "המועצה המקומית") לצורך הפיכת המושכר כאתר לאיסוף פסולת ובניית 'רמפה' להגשמת מטרה זו, ללא היתר כדין (להלן – "ההפרה השנייה"). התובע הוסיף, כי בכך לא תמו ההפרות, שכן הנתבע הפר את ההסכם שוב ושוב בשנת 2016 כאשר המשיך לעשות שימוש במושכר כמקום לאסוף פסולת ולביצוע פעולות מבלי להשיג את ההיתר הדרוש לכך עפ"י חוק.

4.בהתייחס להפרה הראשונה שצוינה לעיל הוסיף התובע וטען, כי המועצה המקומית שכרה את המושכר מהנתבע בשכירות משנה מבלי לקבל את הסכמתו והתחילה לבצע בשטח המושכר עבודות שונות ובכלל זה בניית 'רמפה' לצורך זריקת פסולת וזבל. התובע הוסיף, כי כתוצאה מזריקת פסולת וזבל בשטח המושכר נגרם לו נזק משמעותי, כמפורט בחוות הדעת של השמאי מטעמו, מר אומייה הנדי. עפ"י האמור בחוות הדעת, עלות פינוי הפסולת מהמושכר והטמנתה באתר מורשה וכן החזרת המצב במושכר לקדמותו עומדת על סך של 368,000 ₪.

5.התובע ציין, כי בגין ההפרה הראשונה הגישה הוועדה המקומית כתב אישום נגדו ונגד הנתבע המייחס להם שימוש חורג במקרקעין בשנת 2010 עקב השימוש בהם ללא רישיון עסק, שכן המושכר שימש כמקום לאחסון גרוטאות וחלקי רכב ללא היתר כדין ובניגוד לייעוד של המקרקעין. לאחר מכן, השניים הורשעו עפ"י הודאתם ודינם נגזר בשנת 2012.

6.עוד נטען, כי מאוחר יותר אירעו הפרות נוספות של ההסכם מצד הנתבע, כמתואר לעיל, החל משנת 2014 ועד לשנת 2016, וחרף פניותיו של התובע אל הנתבע לתיקון הפרותיו, הנתבע לא עשה דבר בנדון. לפיכך, יש לראות בנתבע כמי שהפר את ההסכם הפרה יסודית.

7.לאור כל האמור לעיל, עותר התובע למתן פסק דין הצהרתי המצהיר על ביטול ההסכם עקב הפרתו וסיום תקופת השכירות בין הצדדים ביום 31.12.2015 – שהינו תאריך תום תקופת השכירות המקורית עפ"י ההסכם – ולהורות לנתבע לפנות את המושכר.

8.הנתבע הכחיש את טענות התובע בכל הנוגע להפרת ההסכם. לטענתו, בהתאם להסכם השכירות הוא רשאי היה להשכיר את המושכר בשכירות משנה ללא צורך בקבלת הסכמת התובע. כמו כן, במהלך כל תקופת השכירות הוא השתמש וממשיך להשתמש במושכר בהתאם למטרת השכירות ועפ"י חוק, ולכן הוא לא הפר את ההסכם.