ת"א 17290-09-11 כהן נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים

1.לפניי תביעה למתן פסק דין המצהיר כי מספר נכסי מקרקעין המצויים בבית חנינה אשר נרכשו, לפי הנטען, ע"י התובע מן האחים אחמד ופהמי אבו חמדה אינם "נכסים נפקדים", כמשמעותם בחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950.

הרקע לתביעה

2.התובע טוען כי בשנת 1973 רכש מן האחים אחמד עבד אלסלאם מוסא אבו חמדה ופהמי עבד אלסלאם מוסא אבו חמדה (להלן- האחים אבו חמדה או המוכרים) את זכויותיהם במספר נכסי מקרקעין המצויים באזור בית חנינה: נכס מקרקעין הידוע כחלקה 13 בגוש 30617 הרשום בשלמות ע"ש האחים אבו חמדה, וכן את זכויותיהם של האחים אבו חמדה בנכסי המקרקעין הידועים כחלקות 25, 28, ו- 186 בגוש 30617 (1/3 מן הזכויות בכל נכס) (להלן- הנכסים).

3.יחד עם נכסים אלה רכש התובע גם את זכויותיהם של האחים אבו חמדה בנכס הידוע כחלקה 3 בגוש 30616. בעניינו של נכס אחרון זה, פנה התובע לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן- האפוטרופוס) עוד בשנות התשעים בבקשה לשחרור הנכס, ובהמלצת הוועדה המיוחדת לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים (להלן- הוועדה המיוחדת) שחרר האפוטרופוס מהקנייתו, ביום 19.6.2000, את זכויותיהם של אבו חמדה בחלקה 3.

4.בשנת 2003 פנה התובע פעם נוספת לאפוטרופוס וביקש כי ישחרר מהקנייתו גם את זכויות אבו חמדה ביתר הנכסים שרכש, אולם בקשתו נדחתה. הוועדה המיוחדת, בהחלטתה מיום 1.7.2008, לא המליצה על שחרור הנכסים הן בשל צורך ציבורי-תכנוני (הרחבת שכונת רמות) והן בשל התנהלות התובע אותה מצאה חסרת תום לב בשל כך שהתובע לא הציג בפני הוועדה, בעת שביקש בעבר את שחרורה של חלקה 3, את כל הנכסים שרכש מאבו חמדה (נספח כב לכתב התביעה).

5.לאחר שבקשתו לשחרור הנכסים נדחתה, חזר התובע ופנה לאפוטרופוס בעניינם של הנכסים, והפעם טען כי במסגרת הליך משפטי אחר נתגלה לו מסמך המאשר כי האחים אבו חמדה עזבו את הארץ כבר בשנת 1956 והשתקעו בארה"ב. לפיכך, כך טען, האחים אבו חמדה אינם בגדר נפקדים (נספח כא לכתב התביעה, נספחים 28, 29 לתצהיר התובע). טענה זו לא נתקבלה ע"י האפוטרופוס, אשר ציין בתשובתו לפנייה כי האחים אבו חמדה הם בעלי אזרחות ירדנית ולפיכך נפקדים. עוד ציין כי בהתאם לחוק הירדני, אין בקבלת אזרחות נוספת כדי לבטל את תוקף האזרחות הירדנית, אלא אם אישרה מועצת השרים הירדנית את ביטול האזרחות, מה שלא הוכח בעניינם של אבו חמדה (נספח יד לתביעה).

6.בקשה נוספת של התובע לעיון חוזר בסוגיית שחרור הנכסים נדונה על ידי הוועדה המיוחדת ביום 20.12.2009, ונדחתה (נספח כ' לתביעה). פניות נוספות לאפוטרופוס נדחו אף הן. משכך, הגיש התובע את התביעה שלפניי בה הוא מבקש לקבוע שהאחים אבו חמדה לא היו נפקדים, ולפיכך גם נכסיהם אינם נכסים נפקדים.

7.יוסף כי התביעה הוגשה במקורה גם נגד הוועדה המיוחדת לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים. בית המשפט נתבקש לקבוע בעניינה כי "היה זה מחובתה" של הוועדה המיוחדת להמליץ בפני האפוטרופוס על שחרורם של הנכסים. בהמשך לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע"י הנתבעים, נמחקה התביעה נגד הוועדה המיוחדת על הסף, בהסכמת התובע, וכן נמחקו כל עילות התביעה המתייחסות לשחרור הנכסים מהקנייתם לאפוטרופוס (פסק דין חלקי מיום 7.5.2012). בהמשך לכך הסכימו הצדדים כי בית המשפט ידון רק בעילות הנוגעות לסוגיית נפקדות המוכרים, והשלכות הנפקדות, אם קיימת, על הקניית הנכסים לאפוטרופוס (פרוטוקול הדיון מיום 7.5.12).

8.למען הסר ספק יובהר כי סוגיית רכישת הנכסים ע"י התובע לא נבחנה בהליך זה, אלא נפקדותם בלבד.

תמצית טענות התובע 

9.התובע טוען שהאחים אבו חמדה, שבינתיים הלכו לעולמם, לא היו אזרחי ירדן, ולפיכך לא היו נפקדים. בכתב תביעתו טען שאבו חמדה "עזבו לארה"ב בשנת 1954, התאזרחו בארץ זו, שם היה מרכז חייהם..." (ס' 4(א) וס' 32(א) לכתב התביעה). בסיכומיו, ועל רקע חוות דעת מומחה שהוגשו לבית המשפט בענין חוק האזרחות הירדני, תיקן טענתו וטען שאבו חמדה עזבו את בית חנינה בשנת 1950 - כלומר, לפני שנת 1954, מועד בו הוחל חוק האזרחות הירדנית על שטחי יהודה ושומרון - ולפיכך אבו חמדה לא היו אזרחים ירדניים, ונכסיהם אינם בגדר נכסים נפקדים. עוד טען כי חוק האזרחות הירדני משנת 1949 לא חל על אבו חמדה, מאחר שבמועד זה אזור יהודה ושומרון לא היה חלק ממדינת ירדן.

10.לחלופין טען, כי גם אם היו המוכרים אזרחים ירדניים מכוחם של חוקים קודמים בזמן, ומאחר שהמוכרים עזבו את בית חנינה לפני מועד תחולתו של חוק האזרחות הירדנית, לא חלה עליהם החובה לקבל את אישור מועצת השרים הירדנית, לשם ויתור על אזרחותם הירדנית.

11.עוד נטען, כי גם בהנחה שאבו חמדה היו בעבר אזרחים ירדניים, הרי שהם עזבו את בית חנינה, היגרו לארה"ב וקיבלו אזרחות אמריקאית לפני שנת 1967. לטענת התובע, לא ניתן לקבל אזרחות אמריקאית מבלי לוותר על האזרחות הירדנית, ולכן יש לקבוע כי במועד הקובע ( 28.6.1967) לא היו המוכרים אזרחים ירדניים.

12.ולבסוף נטען, כי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי אין פוגעים בקנינו של אדם, יש לפרש את חוק נכסי נפקדים באופן מצמצם שאינו פוגע בזכויות קנייניות. לפיכך "אין לכבול את חירותו של אדם" המבקש לקבל אזרחות אמריקאית, תוך וויתור על אזרחותו הירדנית, ולראותו כאזרח ירדן רק מאחר שלא קיבל אישור של מועצת השרים הירדנית.

תמצית טענות האפוטרופוס