ת"א 16908-08 פסגות נריה בע"מ נ' רשות המיסים בישראל

עניינה של החלטה זו הוא בקשת התובעת שאפסול את עצמי משמיעת התובענה הנדונה.

הבקשה הוגשה ביום 12.2.2015, תגובת הנתבעת (להלן – המדינה) הוגשה ביום 26.2.2015 והיום (3.3.2015) הגישה התובעת את תשובתה.

הרקע להגשת הבקשה הנדונה

2.נקדים ונאמר, כי עיקרי העובדות הרלוונטיות לתובענה הנדונה ולהליכים שהתנהלו במסגרתה, פורטו בפסק הדין מיום 16.1.2014 שבו נקבע כי התביעה תידחה על הסף (להלן – פסק הדין). לפיכך לא ראינו צורך לחזור על הדברים, אלא להידרש רק אל מקצת שבמקצת מהעובדות העשויות להיות רלוונטיות להחלטה הנדונה.

3.התביעה הנדונה הוגשה ביום 22.7.2008. לאחר שכבר הוגשו ראיות בעלות הדין, עתרה הנתבעת (להלן – המדינה) ביום 21.2.2013 לסילוק התביעה על הסף. תגובת התובעת הוגשה ביום 13.3.2013 ותשובת המדינה הוגשה ביום 2.4.2013. לאחר מכן וללא נטילת רשות, הגישה התובעת תגובה נוספת ביום 8.4.2013. בהחלטה מיום 25.4.2013 (החלטת כבוד השופטת ש' רנר, שלפניה נשמעה התביעה טרם העברתה לשמיעה לפניי) נקבע שהבקשה לסילוק התביעה על הסף תתברר בקדם המשפט שנקבע ליום 1.7.2013.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 1.7.2013 לא נדונה הבקשה לסילוק התביעה על הסף, אלא ניתנה הצעת בית המשפט לכך שיוסמך לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט). בהודעה מיום 3.7.2013 הודיעה התובעת על הסכמתה להצעה זו ואילו המדינה הודיעה ביום 8.7.2013, כי לעת הזו אינה מסכימה לה. לפיכך, ללא כל התייחסות לבקשה לסילוק התביעה על הסף, ניתנה החלטה הקובעת כי ישיבת הוכחות תתקיים ביום 18.5.2013.

ביום 31.12.2013 הוחלט על העברת התביעה להמשך שמיעתה לפניי. לאחר לימוד התובענה, ניתנה החלטתי מיום 5.1.2014 שבה נקבע כי לעת הזו ישיבת ההוכחות שנקבעה תבוטל וכי תחילה תתברר הבקשה לסילוק התביעה על הסף. בעקבות החלטה זו הגישה התובעת בקשה לקביעת מועד דיון דחוף, שבה הלינה על כך שלנוכח חילופי השופטים השומעים את התובענה, בוטלה ישיבת ההוכחות, בעוד שמדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2008. לנוכח בקשה זו ניתנה ביום 9.1.2014 החלטתי, שבה נאמר כי "החלטה תינתן בהקדם. בכל מקרה, שמיעת תיק זה תסתיים עוד בשנת המשפט הנוכחית וככל הניתן, במועד שלא יהיה מאוחר למועד שמלכתחילה נקבע לשם שמיעת הוכחות".

4.נמצא אפוא, שעם מתן ההחלטה ידעו בעלות הדין וידעה התובעת היטב, כי תחילה תתברר הבקשה לסילוק התביעה על הסף, וכי רק אם תידחה, כי אז ייקבע מועד קרוב לשמיעת הוכחות. למרות ידיעה ברורה זו, לא ביקשה התובעת כי הראיות תשמענה עוד בטרם תתברר הבקשה לסילוק התביעה על הסף, לא טענה כי יש צורך בשמיעת ראיות לשם הכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף, לא טענה כי לא ניתן להכריע בבקשה מבלי לשמוע ראיות ולא ביקשה דבר בעניין בקשה זו. ניכר היה בבירור, כי הדבר היחיד שהטריד את התובעת היה, שבירור התביעה, שהוגשה עוד בשנת 2008, יהיה בהקדם. אף ניכר היה, כי ההחלטה מיום 9.1.2014 הפיסה את דעתה, כי לא יחול עיכוב בשל שינוי סדר הדברים, כך שתחילה תתברר הבקשה לסילוק התביעה על הסף ורק אם תידחה, יישמעו הוכחות.

הדברים, כך נראה, השתנו בעקבות מתן פסק הדין, שניתן כאמור, כשבוע לאחר מתן ההחלטה מיום 9.1.2014 ושבמסגרתו נדחתה התביעה לאחר שהתקבלה בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף. לאחר שעמדת התובעת נדחתה, טענה כי צריך היה לשמוע ראיות בטרם הכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף.