מסדר אלמוכלס בישראל נ' קנבורה

עניין לנו בתביעה לפינוי של דייר המוגן על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן – החוק).

מבוא

1. התובע הינו הבעלים של בניין הנמצא ברח' שיבת ציון 24 בחיפה, הידוע כחלקה 17 בגוש 12221 (להלן – הבניין).

   הנתבע מחזיק בדירת מגורים הנמצאת בקומה שניה בבניין (להלן – הנכס או הדירה).

    

2. אין מחלוקת כי הנתבע הינו דייר מוגן בדירה מאז חודש ינואר 1977 על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן –החוק). התובע מסתמך על הסכם לשכירות מוגנת מיום 3.1.77 בין התובע לבין הנתבע אשר צורף נספח א לתצהיר התובע (להלן – ההסכם). אולם הנתבע טוען בתצהירו כי אינו מכיר את ההסכם שצורף בהליך זה ואינו מזהה בו את חתימתו (ס' 25 לתצהיר הנתבע).

   ידוע כי עד שנת 2006 שילם הנתבע דמי שכירות בסכום חודשי בשיעור 6 ₪ (במעוגל).

    

3. בחודש נובמבר 2006 עבר הטיפול בנכסי התובע לעו"ד ח'ורי אשר הוציא לנתבע דרישת תשלום בשיעור 66 ₪ לחודש. הנתבע חלק על עדכון הסכום, אולם שילם את דמי השכירות שנדרשו ממנו עד לשלהי שנת 2010. סך כל התשלומים בהם נשא הנתבע מחודש נובמבר 2006 עד לסוף שנת 2010 עמד על סך 3,306 ₪. מאז חדל לשלם לתובע את דמי השכירות.

    

4. ביום 7.7.11 הגיש הנתבע כתב תביעה לבית דין של שכירות בתיק 10952-07-11 אשר במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי המעמיד את דמי השכירות החודשית בגין הנכס על סך 6.5 ₪. בנוסף, עתר הנתבע להורות לתובע להשיב לו דמי שכירות ששילם ביתר במהלך השנים. תביעה זו נמחקה בפסק דין שניתן ביום 30.1.13 וזאת לאחר שהנתבע לא הגיש תצהירי עדות ראשית כנדרש ממנו.