ת"א 16595-04-10 וקסלבלט ואח' נ' שרון ואח'

1. תביעה ותביעה שכנגד בטענות הדדיות בדבר הפרת חוזה להשכרת גג, לצורך התקנת מתקן סולארי פוטו וולטאי לייצור חשמל בידי השוכרים. התיק הועבר לטיפולי עקב מותו הפתאומי של סגן הנשיא, כב' השופט מ' נדל ז"ל; הצדדים הסכימו כי מותב זה ינהג בעדות שנרשמה בפרוטוקול או שצורפה אליו כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות וימשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו (תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

2.ביום 14.8.2009 חתמו התובעים 1 ו-2, וג'די יוסף ומורן וקסלבלט (להלן: השוכרים), על זכרון דברים לשכירת גג המבנה בגוש 201000 חלקה 8 באזור התעשיה קצרין מהנתבע (להלן: המשכיר), לתקופה בת 20 שנה. זאת, בתמורה לדמי שכירות בסך 1,900 ₪ לחודש. כשבוע לאחר מכן, ביום 23.8.2009, חתמו השוכרים והמשכיר על הסכם שכירות.

3.ביום 14.4.2010 הגישו השוכרים, יחד עם התובעת 3, שהיא חברה שבהמחאותיה שילמו השוכרים שנת שכירות ראשונה בעת חתימת זכרון הדברים, תביעה נגד המשכיר. בתביעה נטען שהמשכיר הפר את החוזה, הפרה יסודית. נטען, כי המשכיר לא קיים את התחייבויותיו כלפי התובעים על פי ההסכם ואף הכשילם במימוש המיזם, בין היתר בכך שלא שיתף פעולה ולא סייע לתובעים בהוצאת היתרים, לא סיפק מקור מים זמין לצורך תחזוקת המתקן והממירים, לא אפשר לתובעים גישה נוחה למושכר, לא העמיד לרשותם שעון חשמל על שמם או על שמו, לא מסר לתובעים את המושכר בפועל ולא דאג לתחזוקתו השוטפת. לטענת התובעים, הם היו מעוניינים בביצוע ההסכם ואף הסכימו לפנות לבוררות על מנת לצמצם את המחלוקות בין הצדדים, אך לאחר סיום הבוררות המשכיר המשיך להתנהל בניגוד לחוזה. נטען כי המשכיר גרם לתובעים נזק: התובעים התקשרו עם חברת גרינטופס בע"מ לרכישת המתקן והתחייבו לשלם לה סך של 920,000 ₪, מהם כבר שולם סך של 29,125 ₪; הם נטלו הלוואה מהבנק על סך 350,000 ₪ ושילמו ריביות בסך של 31,454 ₪; וכן שילמו למשכיר דמי שכירות בסך 26,562 ₪. התובעים טענו שעל המשכיר לפצותם בגין הסכומים האמורים, וכן בגין רווחים צפויים, פיצוי מוסכם בסך 50,000 ₪ ועוד. התביעה הועמדה על סך 400,000 ₪ לצרכי אגרה.

4.המשכיר טען בכתב ההגנה כי הוא עמד בכל התחייבויותיו בחוזה. לטענתו, מיד לאחר חתימת החוזה הזמין 4 מוני מים באיזור המושכר. בענין היתר בניה טען המשכיר כי הוא פנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה וביקש לקבל היתר עבור המתקן, והיתר בניה אכן הוצא. בענין שעון חשמל, לטענת המשכיר, על-פי החוזה, השוכרים היו אמורים להזמין לעצמם שעון חשמל על שמם; המשכיר היה מחויב רק לשתף פעולה בענין זה, והתובעים כלל לא טענו שהם פנו לחברת החשמל על מנת להזמין שעון חשמל. נטען, כי השוכרים ידעו היטב כי הגג מושא העסקה הוא גג של מבנה שהיה מושכר עוד קודם לעסקה, לשם הפעלת מוסך. נטען כי התובעים ידעו שהגישה לגג היא דרך המוסך, שכן הם ביקרו במקום לפני החתימה על זכרון הדברים. המשכיר הטעים כי היה לו ענין בכך שהחוזה יבוצע: מדובר בהסכם שכירות ארוך תווך. נטען, כי עד עצם הגשת התביעה לא ברור למשכיר מדוע התובעים החליטו להפסיק את ההתקשרות. המשכיר הגיש נגד השוכרים תביעה שכנגד על סך 45,408 ₪, המורכב מסכום הפיצוי המוסכם בחוזה (50,000 ₪ כאמור) בניכוי יתרת דמי השכירות אשר שולמו לו מראש בגין התקופה החל מיום הגשת התביעה.

5.הגעתי למסקנה שיש לקבל אך חלק מהתביעה העיקרית וכי יש לדחות את התביעה שכנגד.

היתר בניה

6.בחוזה שבין המשכיר והשוכרים נקבע:

"3.1.2.המשכיר יסייע לחברה [שני השוכרים הוגדרו בכותרת החוזה "החברה"] וימציא לה את כל המסמכים והמידע אשר מצויים בידו והנחוצים לה בקשר למושכר לצורך קבלת כל היתר או אישור הנוגעים להקמת המתקן (מדידות, שרטוטים אדריכליים, תוכניות הנדסיות).

3.1.3.המשכיר ישתף פעולה עם החברה ויסייע לה בקבלת אישורים והיתרים הדרושים להקמת המתקן".

גרסתו הראשונה של המשכיר בענין היתר בניה לא היתה אלא שהוא אכן פנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה וביקש לקבל היתר, וכי היתר אכן הוצא (סעיף 7(ב)) לכתב ההגנה). בתצהיר העדות הראשית שלו חזר המשכיר על גרסה זו: